מעשה נפלא באיש יהודי עשיר ואומלל עד למאוד ושמו בישראל טודרוס הלוי. חי היה בעיירה המפורסמת נקסדורף הקרובה לאוגסבורג. לרבי טודרוס הלוי לא הייתה אומנות קבועה. מחליף היה מקום מלאכותיו, כמו שנהוג לפי התנא רבי עקיבא להחליף נשים. המלאכה שהיה עוסק בה למחייתו הייתה המלאכה המפורסמת, הקלה והנקיה, מלאכת הרבנות.
רבי טודרוס הלוי בצעירותו
רבי טודרוס שונא היה מקום מלאכתו ואוהב את מלאכתו, כיוון שמתפרנס היה מזאת ושהיה נהנה להיות ראש לקהילה. אך לייעץ לחברי הקהל המטופשים לא אבה. כך היה מקיים את לשון המשנה בהידור, ככתוב: "אהב את המלאכה ושנא את הרבנות". ואין לך שנאה גדולה יותר משנאת האדם למקום מלאכתו של האדם עצמו.
ובכל קהילה שהיה מגיע אליה, מפני סיבה לא ידועה אנשי הקהילה היו מחשבין את הקץ. ומקיימים יפה מאמר הגמרא, תיפח עצמן של מחשבי קיצין. כך בכל פעם מחדש, היה מגיע לקהילה קדושה בעיר ואם בישראל פלונית והיו אנשי הקהילה מתחילים לחשב את הקיצין וחוזר חלילה (והיה זה מדבק כהשוורצער טוט).
היו לו בעבר ז' ילדים מז' נשים שונות ומשונות. אך בדבר אחד דמו האחת לשנייה שהיקשו בלידתן ומתו. ומן הנקבה הח', שלא ילדה לו ילדים כלל עדיין, היה סובל ממנה חרפות וגידופים. והרבי הקדוש היה מחריש כיוון שידע שמה' נעשה הדבר.
יומא חד אשתו הח' לקחה לו כל בגדיו, עברה על בל תשחית ל"ע, ושרפה אותם בתנור ביחד עם כל ספריו הקדושים, רחמנא ליצלן. רבי טודרוס איש המעש לא מצא מה לעשות בביתו כיוון שאשתו שרפה את כל ספריו. רצה לצאת לשוק של עיר. והוא מתבייש היה לצאת מן הבית מפני שרק היה לובש את בגדי אדם וחוה. והעניין הוא גם מחמת שבצורת האדם הזו יכולין האנשים לראות האם יש לו ציצין המעכבין, וכך ידעו האם המוהל עשה מלאכתו רמיה או מלאכת מחשבת.
בצר לו טודרוס הצדיק הלך לישון. והנה בחלומו חולם שאם ילך לחשב את הקץ או כדאמרי אינשי לאבד עצמו לדעת, על ידי החלקה מן הברוק (הגשר) המפורסם בפלך, "גאורג-פון-איינץ-ברוק", לא יסבול יותר ממשא חייו ויגיע חיש וייטער לעולם הבא.
זריזין מקדימין למצוות ורבינו, רבי טודרוס הלוי, מהר יצא מן הבית באותו הלילה. עזב ביתו כמות אברהם אבינו עליו השלום, לאחר שהקיץ נרעש ונפחד מן החלום. הלך בחושך כגנב, מחמת עינא בישא מפני שנתבושש הרבה מפני מראית העין. וזאת כי עירום כביום היוולדו היה, מפני שאשתו המרשעת שרפה לו בגדיו, כנזכר לעיל.
הגיע אל הברוק העתיק והמט לנפול, ולא ידוע כמה הזמן עבר עד שהגיע ובאיזה דרכים עקלקלות הלך. עלה על הברוק הגבוה. ותוך כדי שהוא הולך להחליק ולחשב את הקץ… ופתע פתאום חש ידיים חזקות כשל גוי אוחזות בו. סב רבי טודרוס לאחוריו והוא רואה לנגד עינו ולהפתעתו הגדולה את הנסיך הצדיק והישיש גאורג פון-איינץ. הנסיך הידוע כאוהב יהודים כאנטונינוס, אשר שנים רבות לא יצא מפתח ביתו עקב מרה שחורה שנתקף ואחזתו יום אחד. כך לכל הפחות על פי השמועות שלא פסקו.
הנסיך גאורג פון-איינץ
וכעין גזרה שווה הנסיך היה עירום כנחש הקדמון גם הוא. זאת משום שלא זכר הנסיך גאורג איך מתלבשים, לאחר שעשרות שנים חי בפלטינו ללא כסות לעורו, משום שהיה לבד בביתו, והרי מדוע צריך ללבוש מלבושים כלל?!
הנסיך והיהודי טודרוס נתיידדו ודיברו על הא ודא ובפרט על ניאו-פילוסופייע, אשר הנסיך היה מומחה גדול בזה והיה אור לעולם כולו. כאן המקום להאריך למי שאינו יודע דניאו-פלוספייע זה להתעסק בפילוסופייע על אף דיודעין דזה הבל ורעות רוח.
שאלו אחד את השני מה הם עושים על הברוק? סיפרו האחד לשני שחלמו חלום שאם יחליקו מן הברוק אל מותם לא יסבלו יותר מן החיים ויגיעו ווייטער לעולם הבא. השנים שמעו את הסיפור והבינו שזה היה עניין החלום ומה' יצא הדבר להפגיש ביניהם. מיד נעשו רעים גדולים והיו מפורסמים בידידותם. מיד ארגן הנסיך לר' טודרוס אש"ל בעיירה נימאנדעסלאנד היא ירושלים דאשכנז. ובסופו של עניין הקהילה ביקשה ממנו להיות המרא דאתרא. ואין כאן המקום להאריך.
גשר גאורג פון-איינץ
נהיו רעים טובים עד כדי כך שבהגיעם לשנת מאה שנים חסר אחת לימי חייהם, נעלמו יחדיו כאילו פערה הארץ את פיה ובלעתם ולא נודע איה ואיך באו אל קרבנה. ימים מספר אחר זה הדבר, יושבי נימאנדעסלאנד וכל מדינת איינץ הדאוגים, הסחופים והדוויים מהדאגה איה הנסיך חסד פון איינץ והצדיק רבי טודרוס, היהודים והגויים, אשר העריצו את השניים, חיפשו אותם יחדיו.
לא מצאום המחפשים לעולמי עולמים. ועד היום מנהג נימאנדעסלאנד לחפש אותם מתי שמחפשים האפיקומן שנהגו הקטנים להחביא. ושמועות יש אצל נשות נימאנדעסלאנד שעד היום ניתן לראות אותם מהלכים יחדיו על הגשר בשעת ליל וללא בגדים לעורם. וזאת בפעם אחת בשנה, באותו היום ובאותו השעה שנפגשו בסיעתא דשמיא ורצו לחשב את הקץ ולהחליק לעולם הבא.
