השידוך של הרבי שליט"א – מעשה מופלא של השגחה פרטית

מעשה מיוחד של השגחה  דהרבי שליט"א, ר' לייב אלקסאנדער הלוי בן ר' וולף הירש, סיפר להגאבע

פעם אחת יצאנו עם איזו מוקיונית רברבתא בשידוך. התהלכנו בירושלים עיר הקודש הבנויה. כל המקומות 'בקאוה רימון' היו תפוסים על ידי האחוריים של האנשים דמונחין היו על הכיסא. דבר זה הפריע לגברת היות שזה גלוי וידוע כמקום דמגישין שם אוכל בהכשר הקרוי 'מהדרין'.

במקום דאין איפה לשבת, יהיה מקום לשבת. הפנינו את מבטינו כה וכה ונלך ביתה עגנון, תמונה שלשומה שמו. ועל אף דהוה לא מהדרין מן המהדרין כמו דיושבי העיר ירושלים עיר הקודש נהגו על עצמם, הכרענו דבשעת הדחק אפשר לשבת.

ואין לך שעת הדחק יותר משידוך עם נקבה הקרוי בלעז 'דייט'. וכידוע אמר על זה זקני הרבי הקדוש מנימאנדעסלאנד זי"ע: ומדוע נקרא שמו של מפגש משונה זה שעושין הצעירין דייט?! ויען זקני הגדול והנורא: "משום דדייט הוה תמר בלשון אשכנז של אנגליה. וכידוע התורה הקדושה מספרת לנו על שני סוגי תמר. תמר האחת היא תמר דרדפה אחר הגברא והתמר השנייה דסירסה הגברא". והוסיף עוד זקני הקדוש: "דכל איתתא מורכבת מן שתי הבחינות הללו וצריך להיזהר לא להגיע למצב דלא מסוגל להתהפך כגון נ' שערי טומאה".

נכנסנו מעדנות, כשמואל הנביא, אנחנו והאדרת המכובדת דהבחורה הייתה עטופה בה עקב הצינה. היו שם יושבי קרנות הקרויין "שאבאבניקים". ואלו מין של אנשים הקרויין חרדקין או חרד"ק. והם אנשים הנרדפין על ידי עם ישראל ויש מנהג "קדוש" לירק עליהם כל פעם דרואין אותם. ועל פירוש המילה שאבאב יש מח' מפורסמת מדוע נקרא שמן כך. חד אמר דזהו לשון גנאי בשפת ישמעאל לאלו דלא עושין כלום. וחד אמר דזהו על שם מה דהמלך קהלת אמר 'שמח בחור בילדותך' דזהו נוטריקון, כלומר, דהוו אנשים שמחים.

אנו היינו מצוננין מעט ולא היה לנו מפיות על השולחן, עקב צעדי ההתייעלותא דשל המרא דאתרא. לפיכך היינו מוכרחין ללכת לחדר הפעור בו יש כיור של שיש, כדי לקחת הממחטות מן המתקנא סופג הידיים. וכך הוה. נפנינו לחזור למקומנו, לפתע עמד וניגש אלינו אחד מן יושבי הקרנות ושאלנו: "האם אתם מאורשין?" ענינו: "לאו". שאלנו אותו: "מדוע הנך שואל?" ענה לנו הלה: "דכיוון שהתערבנו אני והחבריא האם מצורת הילוככם הנכבד ניכר דהנך מאורש". העזנו פנים ואמרנו: הב לן חמישה אחוזים 'אאוף די האוס', כדאמרי אינשי, סוף כל סוף התערבתם עלינו, הרי.." וההוא לא ענה כלום.

חזרנו למקומנו. לא עבר זמן הרבה ותוך חמשה עשרה רגעין, העבד, הקרוי  כשם משפחת ר' איסר זלמן, הביא לנו על טבלת השולחן שתי גלידות, ואמר: "הללו שם בהקרן זווית שילמו על הגלידה". באותה התקופה לא היינו אוכלין בנימאנדעסלאנד דברי סחורה של ההכשר של 'הרעבנות'. ולשם-שמים לקחנו הכף זערוריתא וטעמנו מעט רק כדי דהנקבה השמנמנה תחוש בטוב ולא יחטוף אותה הבולמוס.

רואין מכאן דפעמים האייבישטער מזמן לאדם עלמה רק כדי דיקבל גלידה ויעשה מצוה על אף שלא יזכה לאכול ממנה. זה נקרא השגחה פרטית!

פלפול חריף מהרבי שליט"א בעניין ימי אבלות של הלאומניים בארץ ישראל

מפני מה נבראו ימי אבל לאומיים לישראל, אלא כדי שירגיש האדם מיוחד ויוכל לרדוף אחר האחר. ונוהגים לרדוף את כל מי שלא יהודי די על פי הדעה הנכונה והאמיתית ולהגיד שהוא כנאצי ורודף יהודים לתיאבון.

---

והאידנא שיש שמאלנים וימנים, נוהגים אלו לרדוף את אלו. וספרדים ומזרחים שמחים על מותם של האשכנזים וציונים עולזים על מותם של הגלותיים. וספרדי-משוכנז אומר שזה נכון לכל היהודים. ואילו היה שם לא היה נגאל שהרי הגרמנים היו בצפון אפריקה וכן שלחו היהודים היוונים למחנות. והזקנים נוהגים לריב מי סבל יותר ומי היה יותר זמן וביותר מחנות. ויש מוסיפים מי שיכל יותר בני משפחה. ונוהגים בני פולין לזלזל בבני הגר (הונגריה) ולומר להם שהם היו רק שנה ומחצה במחנות ולכן אין זה נחשב. ואין הם צריכים להגאל, אלא יש להם להנמק שם עוד שנים הרבה ואינם נחשבים ניצולי שואה כלל והם כמכחישי השואה, השם ירחם!

ופסק זמן מיוחד יש ובו הוו שמעינן קול חזק יותר מקול השופר וצריכים לעמוד ולא לזוע כמת להאי זימנא. ויש העומדים כצאן לטבח בדרך המלך ונטרפים על ידי הרכב וזה זכר לסכנה שהיה בהמלחמה. ונהגו בזמן זה לחשוב מחשבות, יש המחשבים כמה מעלות היה לאבותינו בתנור או בטנק. יש המחשבים הקץ לגבי מה הזמן שהיה צריך להרוג היהודי או קלגס ישראלי. יש השואלים מדוע אני עומד כשופטיני. יש השואלים איה היה הקדוש ברוך הוא ומחפשים אותו בזמן העמידה והרעש, ותמיד כשהולכים למוצאו הווי אל מסתתר ונמלט להם. ונונ-קונפורמיסטים שואלים עצמם, מדוע יש עניין לא טוב בלהרוג היהודים ובמה שונה היהודי מהדארפורי, הרואנדי או הארמני, והשמאלני מוסיף גם הערבי. ואנטי-חברתיים נוהגים לשאול, האם הייתי הורג, לו הייתי מקבל הפיהרר-בעפהעל.

ומיד לאחר הפסק זמן המיוחד הוו מקבלים עליהם עול הגמוניה ועול תרבות דומיננטית. ומיד משפילים את כל מי שלא הוה כמותם. ויש חרדים שהוו בעי מאוד למיעבד חילונים ומתנצלים ומשפילים עצמם כרמש הרומש על הארץ לפני הרודף, והרודף רואה זה הדבר ואומר בקרבו, הנה, הוא מסכים עימי, הוא אשר קיווינו לו ויושיענו. ופסטיבלאה מיוחד יש שבו נוהגים לצייר דמות חרדי הולך בזמן הרעש המשונה ביום זה באגרת-היומית. ונחלקים העם לשני מחנות, מחנה האחד הרודף, והמחנה השני הנרדף. וכך חוגגים את רדיפת היהודי בזמן המלחמה.

תמונה מהפסטיבלאה בהתקשורת שלהם

ונוהגים להגיד שלו הייתה מדינה לא הייתה שואה. שבכל דור ודור הורגים בנו. ומאז שהרצל ובן גוריון הביאו לנו המדינה, הגענו אל המנוחה ואל הנחלה. ונוהגים לרדוף את הערבי ולהגיד שהוא אנטישמי ושהמופתי אל-חוסייני הוה חברא של ריש שולטנא בארץ הדויטשערס הקרוי בשם המנהיג. ועל כן מצוה עלינו להורגם, ואומרים שכולם הוו רוצחים ומצוה להורגם, והסגפנים ועושים תגא דמחירא. וכל המרבה הרי זה משובח.

צורר היהודים בסנטר הפוטו ובימין התמונה נמצא היידריך

ומלאך המוות ורינהרד היידריך מצחקים ומצחקים ובטנן כואבת הרבה עד שהוו בעלי יסורים. וכך גלגלו של עולם נוהג. ומעשה באדם שאמר שאינו מבין מה העניין לזכור זאת, ומדוע יש מצוה לשנוא את הגרמני או הערבי והגוי באשר הוא? וכן שאינו מבין איך מתאבד נחשב כאחד אשר מת במלחמות ישראל או ב'השואוקוסט', ויקראוהו העם: 'חרדי', ויסקלוהו באבנים וימות. ולמדו היחידאיים לשתוק ויהרגו את דעתם החופשית.