ארכיון חודשי: אוקטובר 2016

חג הסוכות – והיית אך שמח – מקצת דינים ומנהגים

דברי תורה והשקפה מר' קלמן גרונם בן וולף הירש, זצ"ל, לקראת חג הסוכות הבא עלינו לטובה ובעיקר דין האשה בהסוכה


ותימה לרבי קלמן מדוע עם ישראל נוהג לשיר בחג הסוכות "ושמחת בחגך והיית אך שמח" שוב ושוב וחוזר חלילה ולא בשאר ימים טובים כגון: פסח ושבועות?

001204

ברענארד פיקארט

אלא י"ל דסוף סוף הבעלים נמצאים בסוכה בלילה וישנים לבד בלא נשותיהן. ומרוב אושר ושמחה הם מזמרים השיר הזה על רוב חסדו וטובו של הקדוש ברוך הוא שנתן לנו חג שבו שבעת ימים יש בהם שקט, שלווה, שלום ומנוחת הנפש מנשותיהם הקשקשניות, ככתוב: ט' קבין של שיחה נטלה האשה.


ויש מנהג סרק והבל שאם נוהגים לשים תמונות לנוי הסוכה, אין שמים תמונות נשים. שאפילו בהתמונה מפריעין הן להאיש. ויש האומרים שמצד הדין היה צריך לאסור הכנסת האישה לסוכה מדין מיאוס שהרי היא מהוה ביזוי להסוכה. אולם מפני השלום-בית, הקלו. וזה אינו נכון כלל

ושיריים מן המנהג שנהגו ישראל לא להכניס נשים לסוכה נשתייר בהתמונות (ובלשון אשכנז קרוי בילדערס), ואין נוהגים במגבלות ישראל לשים תמונת אישה בהסוכה, כלל. ודבר זה משפיע מאוד וגורם לכך שהבריות אינם חושבים על האשה מחוץ לבית ומבטלים דעתה כאילו היא גויה ושפחה ואומרים שהרי חוכמת האשה בפלך וי"א בפרך. וגם זה אינו נכון.


ומנהג נימאנדעסלאנד להכניס הנשים להסוכה. ואם אשתו של אדם רוצה לישון עימו בהסוכה, שרי וכל שכן לשמש.

ויש אובער-חכמים המכניסים את האשה לסוכה ואומרים אח"כ שהם בגדר 'מצטער הפטור מן הסוכה', וכך פוטרים עצמם מן הסוכה, ובורחים לביתם ומתענגים על האכילה והשינה מחוץ לסוכה. וכן, ובניאמאנדסלאנד אין אוסרים על תמונות נשים בהסוכה. וכל הרוצה לתלות האשה יבוא ויתלה.

וידוע המעשה מן הרבי קלמן, זי"ע, שנהג לשים מסגרת תמונה בסוכה וללא התמונה. ושאלוהו התלמידים: "מה תלית פה רבינו בהסוכה, והרי המסגרת ריקה ומשוממת?".

ענה הרבי קלמן: "תליתי תמונתה של אישה יפה". המשיכו לשאול: "והרי אין פה תמונה כלל?". ענה הרבי: "בדיוק!".

ומנהג הרבי קלמן שהיה גם שם מראה בהסוכה וכך כל אחד יכול לראות דברים אחרים ויש חופש להאנשים להתבונן כפי חזיונם.

מנהג הכפרות בקהילת הקודש נימאנדעסלאנד ירושלים דאשכנז

ממנהגי קהילת נימאנדעסלאנד האהובה והמפוארת בעניין 'הכפרות' ודעת הרבי לגבי רדית האדם בחית הארץ, בדגת הים ובעוף השמים.

מן הידועות בציבור דבנימאנדעסלאנד אין נוהגין מנהג הכפרות משום דמנהג גנאי הוא. אולם בעוונתינו הרבים בזמנים האחרונים השטן מקטרג הרבה וקמו קבוצה של גויים שלא שיערום אבותינו. והם החלו מכנין עצמם צער-בעלי-חיים אינסטציון, צמחוניפילים וטבעוניפילים. ול"ע יש שם הרבה בעלי עבירה דשנו ופירשו מן עדת ישראל. והם מקהילת הטומאה אונץ, ואין פלא מדוע היא כעיר הנידחת. עושין הם מעשי בהמה ואוכלים תבואה כבהמות ואוסרין על עצמן אכילת בשר וחושבין עצמם צדיקים הרבה, יותר מהקב"ה. והרי הקב"ה התיר לאכול בשר?! והביא לנו השליו ונתן לנו מצוות הקרבנות ומתנות כהונה. והוסיפו חטא על פשע ובעת האחרונה רוצין לאסור השחיטה הכשרה, כי טוענים הימה דזה צער בעלי חיים. וזו היא טענה משוממת נגד היהדות הנאמנה.

d7a9d79cd797d79fd7a2d7a8d795d79a

שו"ע קרקוב ה' של"ח

לפיכך הרבי החליט והכריז דמצוה גדולה לעשות הכפרות על בעל חיים. וזאת כיוון דאם לא נאבק האידנא כנגד הני רשיעא, יום אחד עלולים הם להרוג ולאבד את כל הקרניבורימערס, שזה בלע"ז אוכלי הבשר. ולכן מנהג הכפרות נערך בהקהילה ברוב עם בבית כנסת הגדול של הקהילה הקדושה נימאנדעסלאנד הבנויה והמכוננת. וזה מפני דמצוה זו היא פיקוח נפש, ככתוב: "זובחי אדם עגלים ישקון".

חולים ועסקנים יכולים לעשות הכפרות על בעל חי בביתם באישור ועד הכפרות בנשיאות הרבי שליט"א של אותו הדור. כמו כן, יש עניין גדול לקנות בעלי חיים לבנים ולא חומים, דהרי אנו אשכנזים. וכן לקנות אך ורק מן הגאבע יעקב גאבאישער נאמן ביתו של הרבנים זצ"ל ושליט"א.818_1010200564836

וא"ת איך שייך למימר דזהו חליפתי וכפרתי והרי זה מנהג שטות?! אומר הרבי: שזה חליפתנו ממש, דהרי במקום דיהרגו אותנו "זובחי אדם עגלים ישקון", אנו הורגין הבע"ח ועושין פרופעגאנדע למען העניין הגדול. וזהו גם כפרתינו דכידוע טבע נימאנדעסלאנד הוא טבע רחמן ואין נוהגין להתאכזר כלפי הבעה"ח. אולם למען הצלת כלל ישראל אנו עושים זאת. וזהו כפרתינו דזה הוה מסירות נפש גדולה מאוד. וזה כמו עקידת יצחק ואיפגניה וזו מסירות נפש אמיתית. יאכלו ענוים וישבעו.