ארכיון חודשי: מרץ 2017

בוצ’ה / יוסף בר-יוסף

בוצ'ה – אני רוצה אבא | הצגה נפלאה ועצובה מאוד של תאטרון החאן

הרבי שליט"א היה אמש בהצגה והוא נהנה עד מאוד. המשחק של השאו-שפילערס היה מקסים ועם שנינויות לרוב שרוב החילונים-חופשיים לא הבינו. וחבל, זה היה הפסד מרובה של זמן, כסף וכשרון בשביל הטיפשים הנ"ל, והיה אפשר להרגיש שהשחקנים נעלבים מזאת שהקהל לא מבין את דברי הצחות המצוינים.  וכן אפשר לומר שאף אחד לא שמע את הרבי מכריז: "לא בשביל זה יצאתי מהגטו"..

botsa-s-1144-r-1024x683

סיפור המעשה הוא של אדם אשר גדל במחוזות החרדיים בארץ ישראל. והוא שנה ופירש בגלל תאוות ושקע לבור תחתיות ולא הפך לחילוני מכובד, אלא לעלוב המנאף ומשקר. ומשפחתו והוא נהפכו לשונאים ופסקו מדבר ואפילו דרך הטלפון. עברו שנים הרבה, ואביו שוכב לו על ערש דווי ומצלצל אליו בהטלפון ואומר: 'בוצ'ה' ותו לא. בוצ'ה מגיע לבית אביו שיכור. ואז אנו למדים שבוצ'ה איש אבוד שאין לו, לא עולם הזה ולא עולם הבא. יש לו חובות גדולים לאנשי דמים ומרמה והוא צריך להשיג כסף פן יכוהו או ימיתוהו. אביו מבקש ממנו שיגיד קדיש עליו ואז הוא ייתן לו היקב שלו בירושה. אולם אביו לבסוף שואלו איה הוא התפלל והוא אמר שלא התפלל. כאן הוא נהיה חילוני לשם שמים.. והוא בוכה לפני אביו ואומר: 'אבא, אני רוצה אבא'. ואז אביו מת כשהוא מסרב להביא לו היקב בירושה. וכך הוא בוכה על אביו שבשמים כשהוא יודע שהוא חייב להימלט על נפשו מפני האנשי-דמים.

כשבוצ'ה מגיע לבית אביו כל השכונה מדברת בו ושכנה אחת, צעירה בשם לאה הנראית חרדית אבל מפזלת העיניים לעבר החופשיים, מגיעה לבקרו. היא מספרת לו שהיא מקשיבה להרדיו ושאין אלוהים ולכן היא אינה מפחדת מאף אחד, ובלשונה: אין אלוהים, ברוך ה' ", ל"ע. בוצ'ה מתעלם מדיוניה באמונה כי זה לא מעניין אותו. כרגע מה שחשוב לו זה להשלים עם אביו וכסף כדי לא למות.

ולא רק בוצ'ה עושה בעיות, גם אחותו נעמי רוצה לעזוב את הבית כעת לאחר שהילדים כבר נישאו וללכת לחיות עם איש עיוור, שמן ומלוכלך. מתברר שבשונה מבוצ'ה שטען שהוא מאמין באהבה, וכיום אינו מאמין בכלום וחש נרדף כמות כלב אשפתות, היא נוהגת לקרוא ספרים חיצוניים הקרויים 'רומנים' ומצפינה אותם תחת המזרן. היא עדיין מאמינה באידאליזימוס של החופשיים בשם האהבה, היא כביכול החילונית האמיתית. ואולי היא רוצה איש עיוור כי הוא פחות שופט את האדם, כי אינו רואה. וזה אולי דברי מוסר על האווירה של מבחן שיש במקומות מסוימים אצל הקרויים חרדים.

המוסר מן הסיפור, שהקשר עם ההורים זה דבר חשוב מאוד. גם בוצ'ה ולאה הרוצה להיות חופשית לא הרגישו מספיק רצויים אצל הוריהם. בוצ'ה לעולם לא שמע מאביו שאביו סומך עליו כאדם עוד לפני שנהייה בעל-שאלה. והשכנה מוכית תדיר על ידי אימה. רואים כאן שהחשיבות ביידישקייט היא המסורת, שזה אומר קשר טוב עם אביו ואימו של האדם. וכשהאדם מאבד את אביו ואימו מאבד גם את המקום. וכל המהרהר אחר אביו ואימו כמהרהר אחר השכינה. וככתוב: 'איש אימו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמורו'. וכעת מובן כשההורים לא מצאו הזמן לחנך את בניהם כפי דרכם מדוע גם נעמי לא יכולה להתמיד במקום אחד וזקוקה להתפרק לה למקום אחר אצל עני החשוב כמת.

יוסף בר-יוסף כותב המחזה היה כעוס על אביו יהושע בר-יוסף וכך כתב עליו:

"בתוך ההנאה מהספר נמסך כאב אישי. כמו סופרים ואמנים רבים אחרים היה אבא מרוכז בחייו, כמו בכתיבתו, רק בעצמו. הדבר ניכר בספר, שאין בו כמעט הד לחיים שהתנהלו לצדו ולסבל שגרם למשפחתו. את ספרו הוא מסיים בתיאור המעבר שלו מירושלים לתל-אביב, והחלטתו "ליהפך לסופר" כלשונו. השורה האחרונה בספר משגעת אותי כל פעם מחדש: "וכך עליתי על דרך הייסורים של סופר בישראל" (עמ' 245). על איזו דרך ייסורים הוא מדבר? חייו התנהלו בשלווה ובנחת, בין קריית האמנים בצפת והרפתקאות האהבים שלו שם, לבין ביתה של "האשה האחרת". סערות הרגש היחידות היו אכזבות מכך שלא זכה בתהילה הספרותית שערג עליה ובקנאתו בסופרים הקאנוניים (כמו עגנון, שהיה מושא קבע לזלזול שלו). דרך הייסורים לא היתה שלו אלא של אמא, שגוועה לאטה באהבתה אליו, ושל משפחתו שהותיר מאחור בעוני ובעליבות. הצלקות מכאיבות עד היום. בעיקר בלילות. אבל הספר יפה. אין מה לעשות."

הרבי שליט"א ממליץ לכל איש מחשבה ללכת לראות את זה המחזה, אם כי לחילונים חדשים עדיף שלא יראו זאת כי זה יעשה אותם עצבים מאוד.

דער לעדער שס פון די רעבע שליט"א

אנשים-רב המגיעין להתייעץ אצל הרבי שליט"א רואים ש"ס ענק מעור. הם לא יודעים דיש מעשה נורא על דבר זה הש"ס. כעת הרבי שליט"א סיפר את הסיפור הנורא בהש"ס בראשונה וכך נודע הדבר.

bombergtalmudcur

הרבי שליט"א תמיד אהב חפצים מעור. ומשניתנה רשות לאהוב עור אינו מבחין בין עור צדיק לעור רשע. אהב הוא להריח אותם ולמושם (כיצחק אבינו) ולהתבונן בהם. אהב הוא עור כל-שהוא, חיה או בהמה, בהמה-גסה או בהמה-דקה, טמאה או טהורה. יש כאלו שאוהבים עור אדם ויש שאוהבים בגדי-עור מחיות, בהמות וכד'. אך הרבי שליט"א אהב ללמוד תורה ועל כן אהב סת"ם וכריכות דספרים מעור.

הרבי שליט"א ידוע היה משחר נעוריו לא רק כצדיק אלא כעילוי חריף ומפולפל. ופעם אחת כשהיה צעיר, לפני יום-אידה של הרבנית-האם דנימאנדעסלאנד זצ"ל, הודיע הרבי לכולם בקול-גדול דיעשה מעשה-פתע (הפתעה בלשון הציונים) לאמו לכבוד היום המיוחד.

הרבנית-האם על אף היותה נקיבה מיוחדת (ומיוחדת זו מי שאומרים עליה דהוי מיוחדת), שזכתה להיות אשתו של רבי ולא רבי כהמון הרביים אלא לרבה הגדול דנימאנדעסלאנד, ירושלים דאשכנז. ועל אף דבר מיוחדותה הייתה נקיבה ככל הנקיבות, ככתוב אצל רחל שאמרה ללבן שדרך נשים לה. וכדרך הנשים שדעתן קלה ואוהבין דברים פשוטים, נתאוותה לעשות ימי משתה הרבה כושתי ואסתר המלכות.

[וכאן המקום להוסיף, דדעת רבני-נימאנדעסלאנד דהנשים אין הן פחותות בגלל שזה טבען, אלא כיוון דהן בגלות מאז חטא עץ-הדעת, שהן מושפלות כישראל בין האומות וסחופים ודוויים. ולא עלינו, יש הרבה באפריקי ובשאר מקומות שהוועסט קולטורא לא נתפשט, שלא מלמדין את בנותיהן קרוא וכתוב והן אינן יודעות קרוא וכתוב כלל. ואם מלמדים אותן קרוא וכתוב, אינן מלמדין אותן להבין מה כתוב בהטעקסט, הש"י. וחיים כגויים, שפחות ובהמות, וכחיית השדה נדמו. והרבי, הרבי הראשון, ר' קלונימוס הלוי זצ"ל, היה אומר דזה הוי כגילוי-עריות וזנות, ר"ל, ולכן יש ללמד הנקיבות להיות כאחד האדם וללמדן האלף בית וגם התורה הקדושה.]

ותאווה מיוחדת הייתה לה לריבה זו ליום הולדתה. דכיוון דהרבנית-האם הייתה נקיבה שמחה מאד, ויש אומרים, יותר מידי. ואת כל שמחתה תלתה ביום יציאתה מרחם אימה, יען כי כל חייה השמחים הגיעו מני אז. הרבי שליט"א נתאווה, ככל הרביים דנימאנדעסלאנד, לעשות הפתעות ופרובוקצייעס. ולעומת הרבנית-האם הוא עשה יום-טוב לעצמו בכל יום ויום, בבחינת תלמידי חכמים כל ימיהן שבת ואצל הרבי שליט"א הוה יום-טוב, כי היה מתאמץ כל יום לעשות מעשה פתע אחד לכל הפחות.

ובהגיע היום המיוחד והמיוחל וכולם מחכים למעשה-הפתע דהרבי שליט"א. ובבוקר לפני החיידער, הרבי שליט"א לא הפתיע. לא נמצא כלל מעשה-פתע מצד הרבי שליט"א. ולא נראה הרבי שליט"א נוהג באופן משונה תמוה המפתיע. ולא נמצאו בהויז-הרבי שליט"א דברים דלא היו בו קודם. חיכו בני הבית עד הצהריים והרבי שליט"א עדיין לא הפתיע. חיכו עד שקיעת היום והרבי שליט"א לא הפתיע. חיכו עד חצות הליל כמנהג הגויים, ירחם ויציל השם, והרבי שליט"א לא הפתיע. חיכו עד בוש. וכשהרבי שליט"א קם למחרת היום, לפני דהלך ללמוד אצל המלמד בחיידער, שאלוהו מה קרה להפתעה שלך? ענה הרבי שליט"א, בחיוך גדול, הפתעתי, לא חזיתם?! ביקשו וחיפשו כל בני-הבית אחר ההפתעה דהרבי שליט"א. חיפשו, כמו דמחפשין האנשים הפגימות באתרוג, וההפתעה דהיינוקא לא נמצאה. החלו מפצירין ברבי שליט"א, דיגיד מהי ההפתעה והרבי שליט"א אישתיק ולא ענה. הבטיחוהו מיני מתיקה וכסף כחול אשר על שפת הים, כמו אצל האנשים דגרים על שפת הים וקרויים טייקונים בלע"ז. והרבי שליט"א סירב לענות ורק דלאחר דהבטיחו לרבי שליט"א לעדער-ש"ס, או אז אמר, דלאחר דיקבל הלעדער-ש"ס יגיד מהי ההפתעה.

ויקחו לו הלעדער-ש"ס והרבי שליט"א חיכה דכל בני-הבית יגיעו לשמוע מהי הפתעתו. אמר הרבי שליט"א, לאמו, מיין טיירע מוטער, אמרתי אפתיע אותך ולא דאביא לך ההפתעה וכן דהפתעתי אותך בזה דסברת דהפתעתי אותך במשהו, אך האמת דלא עשיתי כלום ודזו ההפתעה.

תפסו אביו הקדוש, ר' וולף הירש בן אלקשאנדר אבי ליב אלקסאנדער, נשקו על מצחו ואמר, זה הגדול ענק יהיה (וכך אנו רואין כיום בחוש). ואתה הפתעתנו בזה שרצית הש"ס, כך שבכל אופן הפתעת אותנו וזו ההפתעה הטובה ביותר, העידית דבעידית, אשרינו שזכינו לצדיקל כמותך.

כיצד הרבי רבי קלמן קלמיש בן ר' גרונם הלוי אאוס נימאנדעסלאנד זי"ע החל משתתף בהשידוכים

מעשה בעניין יציאת הרבי לשוק השידוכים בהם נמכרים כביכול הבחורים והבתולות כצאן ובקר ושאר מיני סחורות. ונהוג לספר ולדבר על זה המעשה עם הצעירים לפני יציאתן לשוק השידוכים.

הרב רבי קלמן קלמיש בן ר' גרונם הלוי אאוס נימאנדעסלאנד זצ"ל היה ידוע כביביליופילישער גדול מאוד. דזה למי דאינו יודע פירוש המילות, אוהב ספרים בלשון הקודש. ובנערותו כל בתולות נימאנדעסלאנד היו חולמות בליל להיות ספרים למען יוכלו למשוך את רצון הרבי אליהן. ואומרות היו: 'לו עלי יניח הצדיק את ראשו'. אך היה הדבר לשווא. וכל אחד מן הקהילה היה מתקנא בחכמת הרבי ובאהבתו להספרים ובזה דהבנות היו מקנאות להרבי.

41156-works-of-jonathan-swift-bathurst-1760-2

וידועים מעשיות הרבה על נקיבות דהיו קונות ספרים לרבי ר' קלמן קלמיש זצ"ל (כשהיה שליט"א..). והיו שהיו מעניקות מגדנות ועוגות ספרים לרבי. והיו כאלו שהיו הולכות ברחוב עם ספרים אדומים בחיקן. והיו פותחות הספרים, בשוקא של עיר, כשהרבי היה הולך להתפלל או ללמוד בבית הכנסת. והיו משימות עצמן כקוראות על אף דלא ידעו לקרוא. ופעמים הרבה דהיו אוחזות הספר הפוך..

והייתה אישה תמוהה אחת דהתחפשה לארון ספרים. אך זהו סיפור בפני עצמו ואין כאן מקום להאריך בזה העניין. והיה אפילו הומוסקסואלישער, אדמוני בעל שיער ארוך כהנקיבות, מן העיירה המרשעת רייפלאנד אשר באונץ הסמוכה דהיה מסתובב עם ספרים בעלי כריכות אדומות כהות כמעט כשחורות. והייתה מרשעת דהייתה קונה ספרים ושורפתן בכעס רב. והבוכמאכער ומוכרי הספרים היו עושין ממון רב. והיה כל זה לריק. ואשה משכלת אחת לימדה עצמה לקרוא למען תוכל לקרוא ספרים כמו הרבי. וילעגו לה כל נשות נימאנדעסלאנד.

והיו מעשין שבכל יום דהרב רבי קלמן קלמיש זי"ע חוזר לביתו עם הרבה ספרים מן המוכר ספרים. והיה הרבי מלטף את הספרים ומעביר עליהם את ידו כאילו הספר פרצוף של נקבה יפה. ופתח את הספר והחל להחליק את גב ידו על הדפים והיה גופו רועד כמו אדם הרועד מן הקור כששיניו מרעדות כקופת צדקה של מעות. וגם היה עובר במשך זמן רב עד למאוד עלה עלה ובודק דהכל חתוך כדבעי ופרוד מן העלה השני. והיה גם כן מתנענע מול הספרים כמו תינוק המתנענע כשרוצה משהו מאוד וכמו האיש לאשתו. והיה נוהג לטמון ראשו בהספר ולהריח את הספר בנשימות עמוקות וברעש גדול ולאחר זה היה פולט מפיו תיבות' אהה' 'אהה' ונראה היה דמתענג בעצימות נוראה כמו דהעגלונין היו עושין לאחר דהריחו הטאבעק בכיכר העיר.

ראתה זאת הרבנית-האם ויהי לה הדבר לזרא. ותאמר לו: דהוא לא צריך לקנות ספרים יותר ולהיות שקוע בלימוד וקריאת ספרים. יונגע מיין זוס, הנך צריך לשאת לך אישה טובה ונאה. וזהו מעשה חשוב דהרי מי יהיה הרבי של קהילת הקודש נימאנדעסלאנד ירושלים דאשכנז לאחר דתהיה רבי ותפטר מן העולם? חס וחלילה. וגם דהאשה יפה יותר מן הספרים שלך. ובגלל דאתם שקועים בהספרים אינכם שמים לב אל זאת. והנה מדוע לא תפנה אחר האשה המשכלת דלימדה עצמה קרוא בהספרים ובעלת העיניים כחולות והיפות ושיערה שחור זהוב ומנצנץ בהשמש ככוכבים בלילה?

ויען הרב רבי קלמן קלמיש זי"ע: דהוא אוהב ספרים יותר מנשים ובספרים יש חכמה ואינטרעסט והאשה משוממת ומשממת כהמדבר. ודבר זה הרי ידוע לכל. וכמפורסם שהרבי היה עלטרער מבוקש. והיו מפריעין לו האבות והמשולחין מחוץ לקהילת הקודש נימאנדעסלאנד ירושלים דאשכנז באין כל יום להבית כנסת ומשליכים עצמם בפניו ויפריעום מללמוד. וימאן להנשא ושום אשה או נדוניה לא מצאה חן בעיניו ושבתה את ליבו. והוא כמו בן עזאי דחשקה נפשו בהתאוריה דזה העולם ומן העניין הנ"ל יש הרבה בהספרים והבוכס בשפע.

[הג"ה: וזה בזמנים עבר דהנשים היו כעבדים וכשפחות. והיו מסריחות מאוד כי לא היו הולכות לרחוץ בבית המרחץ כלל כי אם רוחצות בבית הטבילה להיטהר. ומזמן דהרבי ר' קלמן קלמיש פסק דחייבות הנשים להיות יודעות קרוא וכתוב, נשתנו הטבעים. ולאחר זאת, הנשים רצו לבוא לבית הכנסת ובקהילה הקדושה דנימאנדעסלאנד בנו את עזרת הנשים. וזה העזרת-נשים הראשון בעולם דעשו למען המסכנות בבית כנסת. ובזכות כך אין יותר נשות הקהילה משוממות ומשמימות.]

בא הרבי ר' קלמן קלמיש זי"ע להצימער שלו עם ספריו החדשים והיפים בחיקו. חיפש מקום להשים את הספרים הקדושים והאהובים עליו. ולא מצא הרבי מקום. וזאת משום דהחדר היה אוצר ספרים בלום. והיו הספרים על הקרקע דהצימער. ואפילו לא היה לו כר לראשו אלא היה שם ספרים רכים מראשותיו. וקירות חדר הרבי זי"ע לא ראו את הרבי עירום אף פעם. וזאת כיוון דהיו כל דפנות החדר מכוסים בספרים מן הקרקע עד לתקרת החדר.

וישב הרב רבי קלמן קלמיש בן ר' גרונם הלוי אאוס נימאנדעסלאנד זי"ע לאימו. ויאמר לה: דהיא יכולה למצוא לו נערה, מפני דמוכן ומזומן הוא להתחתן. ותשאלהו הרבנית-האם, בתמהון גדול, מדוע? ויען הרבי: דזאת מכיוון דאין לו מקום להספרים בהצימער. ותשאלו: ועל כן? ויען: דלפיכך הוא צריך לישא אשה. וכשישא האישה הרי יהיה לו בית וכך יהיה לו המקום להניח הספרים. ויאמר הרבי דהוא מסכים להתראות בדיעבד ודוחק עם הנקיבה דלימדה עצמה לקרוא. וכך הרבי התחיל להיות בשידוכים.

ותמצא חן וחסד בעיניו ומצא הוא חן במדברה. וינשא לזאת האשה המשכלת. והייתה ריבה זו בת למשפחה אצילית בהקהילה. ואביה היה החברותא של הרבי ר' גרונם זי"ע שנים הרבה. ואכמ"ל על דבר נישואיו. ומני אז היו רואין בהקהילה ב' חוטמין מציצין מהספרים מהלכין בחוצות העיר של הבעל והאשה החדשים, והיו משמחים את לב הבריות במראה נלבב זה..

ולכן מנהג נשות נימאנדעסלאנד המתקשות בענייני שידוכים לעצמן או משפחתן או בהקריאה או בהלימוד של בניהן, ללכת להציון של רבי קלמן קלמיש בן ר' גרונם הלוי אאוס נימאנדעסלאנד זי"ע. והן מתפללות שם לאבינו שבשמיים דיושיען. וכן מנהג האבות בהקהילה הקדושה לקחת התינוק לפני דהולך לבית הספר ולספר לו זה המעשה למען יקח חיזוק ומוסר גדול.

ויבאו האנשים על הנשים – פרשת תרומה

"ויבאו האנשים על הנשים כל נדיב לב הביאו חח ונזם וטבעת וכומז כל כלי זהב וכל איש אשר הניף תנופת זהב ליהוה" – שמות ל"ה כ"א.

וצריך ביאור מה עניין ביאת האנשים על הנשים לגבי התרומה למשכן?

ומסביר הרבי שליט"א: ידוע שהאנשים הזכרים בטבעם עושים דברים הרבה כדי לרכוש את לב האשה. לפיכך מובן היטב מדוע תרמו להמשכן כשבאו על הנשים, שכיוון שאהבו את נשותיהם הרבה רצו לשמחן. וככתוב: "דבזכות נשים צדקניות נגאלו", ומשמע שנשות ישראל היו צדיקות, ולכן הם ידעו בעליהן שהן רוצות בהתרומה להמשכן והעניקו ככל העולה על ליבם לה' בשביל לשמח את נשותיהם.

ובא הכתוב לומר לנו את חשיבות כוח האשה בהעשיה של בני האדם כשהאדם אוהב אשה יש לו יותר רצון לעשות דברים שבלי זאת לא היה רוצה. כפי שכתוב בהגמ' בבלי יומא סט ב:

…אמרו הואיל ועת רצון הוא, נבעי רחמי איצרא דעבירה. בעו רחמי ואמסר בידייהו. אמר להו, חזו דאי קטליתו ליה לההוא, כליא עלמא. חבשוהו תלתא יומי, ובעו ביעתא בת יומא בכל ארץ ישראל, ולא אשתכח. אמרי: היכי נעביד? נקטליה? כליא עלמא! ניבעי רחמי אפלגא? פלגא ברקיעא לא יהבי. כחלינהו לעיניה ושבקוהו. ואהני דלא מיגרי ביה לאיניש בקריבתה. תרגום יהיה פה.

וצ"ב היאך לא מצאו ביצה בת יומה בכל ארץ ישראל, הרי התרנגולות מטילות מעצמן ולכאורה לא קשורות ליצר הרע? וכן משמע שהיה להם ביצים שאינן בנות יומן. וצ"ב.

ואולי יש לומש שיצר-הרע יש גם לבעלי חיים. ואולי יותר פשוט לומר שלא נמצא אדם עם ביצים, כלומר, אדם אמיץ המכונה שלשון העולם בעל ביצים. ואם כך מדוע אמרו בת יומא? ויש לומר שמדובר על אומץ לב בן יומו ולא אומץ לב לאחר יום. ועניין זה מקדם חופשיות במעשה האדם עניין המכונה בלעז ספונטניות.

ויש גם פשט אחר והוא כך: יש אנשים שלאחר שעושין תאוות ליבם, אין הם כבר חפצים באשה ואו אז הוו בעלי רכוש רב מכיוון שאין להם עניין להוציא הכסף על האשה, ולכן מייד נתנו זאת למשכן.

ועוד פשט על פי חכמי ההיסטוריה הפמניסטית, ידוע שהגבר שולט בהבית ויותר חזק מן האשה, כביכול. ואי לכך כתוב תכשיטים שקשה לקחת מגוף האשה, כגון: טבעת, חח, נזם וכומז. ואז ייתכן שהאנשים באו על הנשים בכפיה אלימה ולקחו זאת בכוח הזרוע או לקחו בכפיה לא אלימה שכיוון שהאשה הלכה לטבול בשבילם והורידה התכשיטים כדי שלא יהרסו או מחשש חציצה ואז באו ולקחו זאת הבעלים בעורמתם והביאו זאת להשי"ת.

באה התורה ללמדנו שבשביל תרומה צריך לעשות תכסיסין כדי לצליח לגייס הכסף מן העם…