הפיצו את הבשורה

הרב משה הגר – הרבי מויז'ניץ, אמר פעם שמשפחת אימו של הרבי שליט"א לא צריכה להיות חסידית. הוא אמר: 'אתם לא צריכים להגיד 'כגוונא', אבל שאר האדוקים, כן זקוקים. אדם כזה הכיר את משפחת הרבי והבין שמשפחתם היא משפחת פרייהייט ובניה לא מתאימים להיות עדר של אדמו"ר כמותו. אחיו הרבי במאנסי נפטר לאחרונה והרבי דיבר על העניין בסעודה שלישית. וברור שאין דרך החסידות החדשה דרך נימאנדעסלאנד, אבל הודאת אדון ליהודים משועבדים היא כבוד לדרכו של הרבי שליט"א לחופש מחשבות האדם גם אם בני האדם נעלבים מדעתו. והנה דברי הרבי:

לא הכרתי את הנפטר מויזניץ-מאנסי, הרב מרדכי הגר זיכרונו לברכה. הנני משער שאבותי הכירוהו, אולי גם דודי בן התשעים יוכל לספר עליו. בכל עניין, ראיתי שדמותו המרשימה צברה אהדה רבה בקרב קוני הכעין ע"ז זיו איקונין של גדולי התרבות בחברת האדוקים, הם הרבנים והאדמו"רים של הכבשים המחפשים שיעבוד. וזאת עקב מראה דמותו המלאכית, ולכן אגיד משהו קטן על העניין.

ואמת, ראיתי מס' תמונות שלו מהשנים האחרונות וראיתי דמויות מספרי הגויים, את שני-ויטכן (שלגיה), ראיתי את ויינ-אחטסמן (סנטה קלאוס). היה משהו מרומם הנפש מאוד בדמותו הבוהקת בלבנותה. שיערו היה בולט בלובנו והקרין כביכול קדושה, טוהר, אצילות וגן עדן מלאכי. וראיתי גם תמונה אחרת שלו מזמן עבר שבה שיערו נראה כמו ציצית צמר בת עשר שנים או כמו שק תה שנרטבה, חיבור של לבן, אפור וצהוב. לא הצבע הלבן הנקי הטהור משובב הנפש שתואר מלמעלה. ונראה שהוא טיפל בשערו על ידי מומחים.

וכך נכתב עליו אצליקופדייע ויקיפדייע: "הוא התנגד שיצלמו אותו, ואף פנה במכתב למערכות העיתונים החרדיים ודרש שלא יפרסמו את תמונותיו, וכי לא ימחל למפרסם". לא ברור די איזו בעלות הרב ז"ל לקח על מראה דמותו ובאיזה זכות הוא אוסר על בני אדם לצלמו ברשות הציבור. אולם לסוגיה שלנו, האיש אולי רצה להסתיר סוד הקשור במראהו. כשיערו היה צהוב, שמא לא אהב את מראהו בגלל חיבורו הרוחני לאסתטיק, ובסוף ימיו כשהוא למד על נפלאות עיצוב מראה השיער חל אצלו שינוי מודע (אופנה), והוא נתבייש ורצה להצניע העניין. אולי הוא הבין או מישהו לידו הבין איך כוח מתת-האל-הכריזמה פועלת על האנשים וחשב בליבו ללכת על דגם הלא-שכיח (הנדירות). אך אולי מישהו שם השקיע באסתטיק יותר מן הנהוג ולא רצה שזה יתפרסם, לא רצה רינונים על האסתטיק המטופל יותר מן הנהוג.

אפשר או צריך ללמוד מן העניין ש"זה אלי ואנוהו" הולך אולי גם על קישוט האדם המייצג את האל שהרי נברא בצלמו ובתבניתו של האל. וכן כשהאיש שומר תומ"צ ומהווה סימן לקדושה, יופי ועבודת האל. ובכך משועבדיו צעירי הצאן מתחזקים כשרואים את האור להמון האות לתרבות האנשים (האייקון-התרבותי) בעין טובה ושואפים לחקותו. וזה מה שיפה ברבי ממאנסי ז"ל, הוא הבין שאפשר לקרב ליהדות גם על ידי מראה. אפשר כחסיד-חדש ללכת זימרה ודברי רגש ואפשר לפנות לאסתטיק רוחני הנשגב של האדם ועם זה לחזק בעבודת ה' – להסתיר מראה לא מטופח ומצד שני לטפח. תנצב"ע.