ארכיון חודשי: אפריל 2018

מוגן: שיר החרד"ק – לוי דיכטער

התוכן המבוקש מוגן בסיסמה. כדי לצפות בו, יש להזין אותה כאן:

כיצד הרבי הקדוש והאהוב הציל פרנסתו של אחד מחברי הקהילה הקדושה בנימאנדעסלאנד

מעשה חשוב מהרבי ר' קלמן בן רבינו גרונם הלוי בעניין מנהג נימאנדעסלאנד לגבי שתית משקה בפרהסיא, ואפשר ללמוד מהמעשה לימוד חשוב באמונה ולהתחזק במידת הביטחון ואת עניין החשיבות של רבי חכם המעורב בין הבריות.

כיום כולנו יודעים ואין מי שלא מכיר את בית המרזח המפורסם בו רבני נימאנדעסלאנד אוהבים ללמוד ולשקוד על התורה הקדושה וקצת לשוח בדברי חולין. לא הרבה יודעים שבזכות ר' קלמן הלוי נימאנדעסלאנד בית המרזח קיים. ובזכות כך הרבה יהודים משמחים את גופם ונשמתם לאחר יום העבודה או הגעשעפט (מסחר) המפרך או סתם להימלט מנשיהם בבית.

מעשה בלייב אאוס אוללעם שהיה נצר למשפחה מפורסמת ביותר בהכנת 'המשקה' לרבי. הם היו מכינים את המשקה שאהב לשתות אשר נודע בשם "פון-איינץ-טרינק" (והוא מין משקה מיוחד של אצילים באשכנז-לאנד).

יום אחד כטוב ליבו ב'משקה', הכריז ר' לייב אולמער כידער  אינטלקטואלים (היינו אלו דמתקרי אנשים 'חושבים') אינם שותים מספיק וצריך להקים בית מרזח מיוחד לאינטלקטואלים – ועם סדר צורת החדרים והחפצים עם הרבה ספרים, תמונות של ספרים, דפים על הקירות, שטיח בצורה של ספרים ודפים, ומדפים מספרי אינצקלופדיע וכו' וכו'. יהיו בו ספרים ו'בוכס' (ספרי חול), נגנים, קונצלרים (אמנים) וכל מילי דהקולטורא הגבוהה. וכן מדברים מומחים (דמגוגים ופופוליסטים) שיגידו מילים על עניני דיומא וחכמה על פי המאדע דהכא, והשתיה תהיה כדת ואין אונס ומפתה.

ויפתח ר' לייב את בית המרזח ויכרז בקול גדול ובהשלכת עלי הנייר ברחובות העיר נימאנדעסלאנד על הנחה מיוחדת לאינטלקטואלים. ויגיעו אינטלקטואלים (לא ידוע אם אתי נמי אינטלקטואליות, ואם לאו אתי האם זה משום שטפשות הן וכבהמות נדמו או כיוון שחכמות הן ויודעות שהגבר הוי עריץ מושחת הוא ולכן לא יזכו להנחה המפורסמת..) רבים ויצבאו על בית המרזח כמו 'הבטלנים-בני-הקיבוץ' הצובאים על בית התבשיל של בית המדרש בהקהילה של העיר רייפלאנד אשר באונץ.

ובראותו שכל האינטלקטואלים הגיעו וימלאו את בית המרזח שלו עד שלא נותר בו ספר שאין עליו יושב, ויחשוש ר' לייב שמא יפסיד כל הונו. רץ מיד לרבי ר' קלמן בן רבינו גרונם הלוי, רבה הידוע והאהוב של נימאנדעסלאנד וישיח לו את סיפור הדברים הנ"ל. וישמע הרבי, ויחייך. ויצווהו הרבי שבל יהיה מחוסר אמונה ושיבטח בהשי"ת וברבי עבדו ובעצמו כיוון שיש לו שכל לשאול את הרבי החכם ולא רבי אחר.

ר' לייב אוללמער חזר חזרה ברגש מרומם, שמח וטוב לבב. וישתו האינטלקטואלים בלי חשבון. ויעמיד משמר מאנשי האציל פון-איינץ (ואין כאן המקום להאריך על החיבור והידידות דיש בין משפחת הפון-איינץ חסידי אומות העולם ומשפחת הרבי דנימאנדעסלאנד) ויגבה מהם המחיר הרגיל ולא עשה להם ההנחה המיוחדת שרצו. ויאמרו לו שיתבעוהו לדין תורה אצל הרבי בנימאנדעסלאנד. אמר להם,שיכולים כיוון שכבר נתייעץ עם הרבי.

ויבואו אל הרבי, אמר להם הרבי: שאינטלקטואלישער החושב שיעשו לו הנחה אינו בתורת אינטלקטואל והוא תמים. וכך בזכות תבונת ה' ששרתה על הרבי, ר' לייב אוללמער שמר על פרנסתו.

מוגן: שיר המצוות – לוי דיכטער

התוכן המבוקש מוגן בסיסמה. כדי לצפות בו, יש להזין אותה כאן:

שמחה גדולה בק"ק נימאנדעסלאנד ירושלים דאשכנז בעיה"ק ירושלים הבנויה

אחד מבני הקהילה ביקש שנפרסם דרשת אירוסין של הרבי שליט"א מלפני מס' שנים והעניין משמח את הלב וסגולה לשידוכים. לפיכך אנו מעלים דברים שהרבי אמר מלפני יותר מב' שנים.

ואמר הרבי תורה לכבוד השמחה:

ב' מקורבים לנו באו בברית האירושין. והם הבה"ח ר' משה עם העלמה החכמנית האדונית יוכבד, הי"ו. והשדכן הוא הרבי שליט"א. וידוע כשיש חרדקים (חרדים מודרנים מאוד) המתארסים ללא שדכן, אומרים הציבור שטאנטא ליבע הוה השדכנית. והרבי שמח מאוד שהוא כמו אהבה ולב שהרי זכה לארס ב' חרדקים.

זכור לנו שזוג בלשון יונית זה עול שהיו שמים על הבהמות.. או בשפת חז"ל רחיים על צווארו. ולא כהמון העם שחושב שעול זה ר' חיים (קנייבסקי) על צווארו. ומקשיבים לו כאילו הוא יתושו של טיטוס בתוך ראשם וחלק מדמם כארסו של עכנאי.

וכידוע אין זכר היתוש עוקץ, אלא הנקבה. ודבר זה מרמז על סכנת הנישואין.. ויש גם את הדבורה שעוקצת וצריך ליזהר ממנה מיד. אולם כשהדבורה עוקצת, חיש מתה. ויש בזה נחמה פורתא והרתעה.

ויש גם את האלמנה השחורה שכל רצונה להזדווג עם הזכר ולאחר שנזקקת לו ומצפה להטיל, הורגת את מזווגה. ועניין זה מזכיר את הרבניות המגרשות בעליהן על רקע הדת. וכיון שמנהג עם ישראל חוץ מקהילתנו הקדושה להתלבש כמו פרוטסטנטין הולנדים הרוצים לחיות חיי דלות ואבל ולפיכך מלובשים בשחור, החרדים לדבר ה' נקראים שחורים. אולם חשוב לאכרוזי שבקהילה הקדושה מלתבשים גם בשיראין של צבעונין. ועל כן המלובשות רק בשחור הוי כאלמנות שחורות והוי גם כאלמנות כיוון שאינן מטפחות עצמן ואזי לא מקיימים המצוה כראוי והווי כאלמנות.

ויש האומרים באותו העניין אלמנות שחורות חרדיות רבות. וזאת כיוון שהן מתחתנות רק בשביל הקמת הבית והילדים. וכשהבעל המסכן רוצה לקיים טבעו לא יכול כאילו היא אלמנה ואין לה בעל. והרבי חלוק עליהם ואומר שזה חסרון בהחיבור ביניהם, ואין הרבה אלמנות שחורות אצל היהודים.

ויש את הפינגווינים שהזכר שם שומר על הביצים. ויש את היונים הנאמנות לבני זוגן עד יום מותם. וכנסת ישראל נמשלה ליונה. ומן המפורסמות שקל מאוד להשדכן לצוד זוג יונים מאוהבים ולהשימם ובהשובך ולהופכם לבני תרבות. וכידוע הרבי הוא השדכן.

וכן מוכר להציבור עניין חכמת שלמה שהבין בשיחת עופות. ויש מבארים שזה המשלים מן העופות. כמו משלו של חסיד אומות העולם וילהעלם פון איינץ, זצ"ל, אוהב היהודים, "שתרנגולת, זאת מי שיש לה ביצים".

וזה מזכיר את הברכה הראשונה שאנו אומרים בברכות השחר: הנותן לשכוי בינה להבחין בין יום ובין לילה, שהרי גבר הוא שם האיש ושם התרנגול.. ולומדים מזאת שצריך הגבר לקרוא כתרנגול (וכמו דכתיבי בגמ' שתלמיד חכם המצוי אצל אשתו הוי ליה כתרנגול) האומר שירה בבוקרו של יום אל אשתו ונענית לו. ולזה אנו מודים לה' שנתן לו בינה. ועניין בין היום והלילה בא לומר שהכל פשוט לחתן כמו ההבדל בין היום והלילה.

וידוע שיש האומרים ששכוי הוא לב. ולפיכך אנו מודים להשי"ת שנתן לנו בינת הלב. וכידוע "המאוהבים" הם מומחים גדולים בבינת הלב בעיני עצמם. והם מבחינים בין היום ובין הלילה הרבה, כיון שנפגשים הרבה בהזריחה והשקיעה וזה זמן המסוגל לישועות. ואז בזה העת שמותר ללמוד חכמה יוונית, יש הלמדים גם צרפתית. וזו סגולה גדולה (וסוד ה' ליראיו) רק אין נוהגין כן בעם ישראל ובפרט לא נוהגין החרדים להשי"ת לבצע קבלה מעשית עד לאחר הנישואין.

יהי רצון מלפני אבינו שבשמים שהמשפחה החדשה תהיה גוי גדול בארץ ויצליחו בכל מעשיהם ויהיו שמחים כל הימים ויברך אותם ה' גם בשפע.