מוגן: כְּמוֹ אֱלוֹהִים הוֹפַעַתּ מֵאַיִן – לוי דיכטער
יש להזין סיסמה כדי לראות את התגובות.
ארכיון חודשי: מאי 2018
בינענסטיש בינענפלד והרבי גרונם מניאמאנדעסלאנד זצ"ל
מעשה בעניין תפילה, אמונה, שידוכים והשגחה פרטית
כשהגיע לפרקו רבי גרונם בן קלמיש הלוי איש נימאנדעסלאנד הוא יצא עם עלמה, שאמרו עליה שהיא נאה, מבנות הארץ. ומראה היה יהודי כרוב היהודיות, שיערה חום קרוב לשחור דומה לשיער כבשה עגול תלתלים ובעלת פנים לבנות ועיניים חומות והיא הייתה אפילו רמה מאוד לנקבה הרגילה. ויהי רבי גרונם עלם צעיר בעל מראה אצילי יפה תואר רם נישא משכמו ומעלה עם עיניים ירוקות, שיער בצבע לימון ובעל לשון חלקלקות שהנשים אוהבות ומשתוקקות לשמוע והוא היה יחידאי מן הזכר הרגיל בהרבה ממנהגיו. ויצא עם העלמה זמן רב מן הנהוג אצל עם הארץ על פי הוראת אביו הרבי הקדוש, רבי קלמיש ז"ל. וידחקו בו הסובבים לשאול את פי העלמה, האם תרצה להתקדש לו. ואפילו היא לחצתו מאד לפתע על ידי השדכן וזה היה ממש היפך הסכמתה כמדובר ביניהם יום אחד שנתראו. והיא כנראה חשבה שהוא סתם גורר זמן כאמנון ממגנצא וההגמון. והיא חשבה שהיא חייבת לקבוע עימו השידוך אחרת היא תאבדהו חברי הוא בחור נחמד ביותר ואהוב עליה כבר בכל גופה ומחשבתה. ורבי גרונם היה צעיר והיה מלא פחד מאוד להפוך לאברך בגיל צעיר וכן הוא חשש מטבע הנשים שאם אשתו תסתסכך בו תנסה לקחת את ילדו וכל רכושו והוא יהיה כאיוב.
בצר לו, רבי גרונם התפלל להשם יתברך למען יושיעו מצרתו הגדולה. והנה, ויחלום בלילה חלום. ובחלום דמות מלאך ה' צבאות ללא קול ומראה מודיעתו, לך ליער על יד הטוט-הוייז (בית הקברות) של העיירה נימאנדעסלאנד ירושלים דאשכנז ושאל שם את פיה. והכל יבוא על מקומו בשלום. ויצחק המלאך ונתעלם.
ויהי למחרת, ויקם רבי גרונם וישתומם על דבר החלום המשונה אשר חלם. ויהי בעיניו כדבר פלא. ויאמר בליבו הן חלומות שווא ידברו. וילך לבית התפילה כהרגלו אשר הורגל כדי להתפלל אל ה'. ויהי בהולכו להתפלל, ורכב ברזל ברחובה של עיר וכמעט המיתו. ויאמר בליבו אצבע אלהים היא ופן יש אמת נוראה בחלום.
ויחשוב בדבר במחשבתו, ויאמר לנערה אם נא מצאתי חן וחסד בעיניך ולפניך, בואי עמדי ליער ליד בית הקברות לשוח ולהלך קמעה. ותבוא הנערה ויאמר לה דברי ריצוי וחיבה ותסתכל עליו כמו הברזל הנדבק לאבן שואבת ברזל (מגנט). ויתבונן רבי גרונם בפיה וישאל את פיה האם תרצה להיות לו לאישה, להיות חוליה בשרשרת כתנורו של עכנאי? ותאמר הן. ותוסיף שהיא חשבה שהוא לעולם לא ישאל ושהייתה חוששת שהיא תצטרך לבקש ממנו להנשא כמו רחל בת כלבא שבוע ורבי עקיבא.
ויעש אביו מסיבה גדולה לכל הקהילה ויבואו כל גדולי העיר. ויהי רבי גרונם מאורס כדרך בני הארץ, ושם העלמה בינענסטיש בינענפלד. ויאהב רבי גרונם את העלמה בליבו ולא בגופו. ותהי לו נאה וחכמה מן כל הילידות אשר בארץ. ויודה לה' על החסד אשר עשה עימדו. וישכח את תפילתו אשר התפלל על דבר הפחד מן העלמה אשר היה לו מפני נישואיו.
ויהי לאחר ירח ימים ותיפול הבחורה למשכב ותחלה בחולי הקדחת ותמות. ויעצב הרבי עד למאוד. ויבך בכי תמרורים ויזעק זעקה שקטה ומרה כי לא הצליח לבכות ויפול למרה שחורה. ויהי בלילה ויחלום חלום והנה מלאך ה' עומד עליו. ויאמר מלאך ה', שמע ה' תפילתך וימית את העלמה, ועניין היער ליד הטוט-הוייז הוא, כי אמרה העלמה 'הן' להיות חוליה, ונתפרש העניין בטוט-הוייז, ותתקיים נבואת הצדקנית. כדבר מאמר חז"ל, ניבאה ולא ידעה מה ניבאה.
ויספר רבי גרונם החלום לאביו. וירעש על דבר המופת אשר קרה עם בנו. ויאמר: "אכן מה' יצא הדבר". ויפסיק לומר לבנו לצאת עם בנות הארץ לשנים הרבה עד שמצא אשה חכמה ונאה ואין כאן מקום להאריך בזה העניין. וישב רבי גרונם תחת גפנו ותאנתו כאשר אהב וילך בדרך האנשים ההולכים בדרכם שלהם. וישמעו עם הארץ המעשה, ויפסיקו לענות את רבי גרונם בבנותיהם המשעממות ויהי לאות ולמופת והשגחה פרטית לרבי גרונם.
הפיצו את הבשורה
מעשה בנסיכה שקטפה פרח לנסיך
אין זה דרכנו עד היום להעלות סיפורים בנוסח אגדות עם לילדים. ברם רבינו שליט"א דיבר על כך שחשוב לספק תרבות נימאנדעסלאנדית לתינוקות של בית רבן למען לא ירעו בשדות זרים ויסתאבו. לפיכך אנו מגישים בזאת אגדת עם מעובדת לילדים על ידי הגברת מילדע קיינמאן. ומוסר ההשכל מהסיפור הוא החיבה לאשה, המחשבה על הילדים ודעת שגם אשה אהובה יכולה להסתלק ולהשאיר שיברון לב, שהרי החיים אינם הוניג.
לפני שנים רבות, היתה ממלכה רחוקה ושקטה מעבר לים. מלחמות ומחלוקות לא הטרידוה וכל תושביה חיו בשלווה ועמלו למחייתם ברוגע וללא דאגות. ובממלכה הזו, היה נסיך צעיר בשם וילהלם פון איינץ. הנסיך היה בחור יפה תואר, גבה קומה זהוב שיער אשר היה גם חלק ורך ותכול עיניים. נעים הליכות היה ולא הקשה על הבריות.
ביום מן הימים כשהגיע לפרקו בעל כורחו, הכיר הוא עלמה המכונה אוגוסטה לואיזה פון זוסבלומבורג. אוגוסטה היתה הבחורה המושלמת בשביל הנסיך. לבושה היתה בטוב טעם, עדינה ורגישה, מכילה וטובת לב. יפה היא היתה, שיער חום עדין שנשזר לצמה ארוכה, עיניים ירוקות בוהקות ושפתיים אדומות בצורת לב שהדגישו את פניה הלבנות כשנהב. הנסיך התבונן ומצא כי לבבו נחטף והחל נמשך אחריה, עניין די נדיר לאופיו המאופק של הנסיך.
כשהיה הנסיך נשאל על ידי נסיכות: "בכמה ילדים אתה מעוניין?" היה מוצא את עצמו מתחבט בבעיה. לא יודע היה האם זה בסדר בעיני החברה להגיד, כי אינו יודע וכי לא קיבל החלטה בנושא זה עדיין? אזי הוא היה עונה במעורפל, "לא יותר מידי".. ואז היה מוסיף, "אולי ילד אחד הוא גם יותר מידי" ומחייך.. וקיווה כי יניחו לו לנפשו.
וחלק מהנסיכות לא אהבו את תשובתו על אף שהן צחקו, הן חשבו שכל סיבת קיומה של האשה היא למען הבאת נסיכים חדשים ומתוקים לעולם.
לאחר שפיתח הנסיך רגשות חזקים אל הנסיכה אוגוסטה, הוא שאל את עצמו, האם הוא היה מעדיף לצאת עם בחורה המתאימה לו, אבל משוללת היכולת להוליד ילדים? והוא ענה לעצמו בליבו: "לא. אני רוצה אותה פוריה. עכשיו כשאני יודע מה היא אהבה, אני יודע כי אני אולי רוצה ממנה פירות". כאן הנסיך הבין שלמרות שעד היום הוא לא ידע, ייתכן והוא רוצה מאוד ילדים. אם כי רק עם הנסיכה המתאימה.
לאחר התובנה החשובה הזו, הזמין הנסיך את הנסיכה לטיול. להפתעתו, העלמה לא גרמה לו עדיין לחוש עמה בטחון עקב כל מיני התנהלויות והתרחשויות מוזרות ומעצבנות. והוא חש זאת על אף שהיה מודע לכך שכלפיה הוא חווה תחושות חזקות שהוא לא הכיר וחווה קודם.
הם טיילו בגן מקסים למורדות הארמון. הריחות היו מהממים. הפרחים פרחו בשלל צבעים והיו מסודרים בצורות שובות לב, ספסלים חבויים היו מפוזרים בינות לשבילים ועצים ירוקי עד פרחו מעליהם להצל על היושבים. גפנים שובבים טיפסו על הקירות ויצרו שלל דוגמאות וציפורים צבעוני כנף קיננו ביניהם בעליזות. הזוג טייל להנאתו בגן המקסים ודיברו על יופיו. לפתע הנסיכה שאלה את הנסיך, "האם אתה חושב שאני יפה?" הנסיך השתתק לרגע מובך וחשב לעצמו ממושכות. אחר זמן מה הוא אמר לה: "בעיניי, את לא מכוערת" וחייך.
כל פעם שהנסיך רצה לקטוף לנסיכה פרח היא לא הסכימה לכך. היא אמרה לו שהיא מפחדת. "פעם שמעתי סיפור על נסיכה שקטפה פרח ונענשה על כך על ידי האל". היא לא הרשתה לו לקטוף אפילו פרח אחד. אז הנסיך התאפק ולא קטף על אף שהוא בכלל לא מאמין בסיפורים וחושב שהכל אגדות.
לקראת סוף הטיול, הם ראו שבקצה הגן קיימת פינה חשוכה וקודרת ובה צומח עץ שגזעו בצבע שחור כליל ועלים קוצניים אדומים כדם. סביב העץ היתה הילה מפחידה שכמו הכריחה אותם להתקדם לעברה. הם התקרבו לעץ. להפתעתם, הפרחים הנבולים שעל העץ הייחודי הריחו ריח נפלא, ממש ריח גן עדן. והנסיך אמר בקול, למרות מראם, הפרחים נעימים ומתוקי ריח! והוא ניסה לקפוץ כדי לקטוף פרח אחד, אך לא הצליח להגיע. הנסיכה שראתה זאת קפצה גם וקטפה לו פרח אחד בזריזות.
הנסיך שמח מאוד ורצה להודות לנסיכה כשלפתע העץ החל לנוע ימינה ושמאלה בקול רעש גדול ושורשי העץ המפחיד פערו את פיהם ונכרכו סביב הנסיכה והחלו גוררים אותה למעמקי האדמה כמו קורח ועדתו. הנסיכה צעקה בפחד אך ללא הועיל, הנסיך משך בכל כוחו אבל לא הצליח לחלצה משם, השורשים היו חזקים מאוד ולאט לאט היא שקעה ביניהם מתחת לפני הקרקע.
כשכיסתה האדמה את ראשה, השתרר שקט נוראי והעץ חזר לקדמותו כמו כלום לא היה.
הנסיך האומלל לא ידע איך לשאת את כאבו ונשאר בודד. בכל יום הוא חשב על הנסיכה הממש לא מכוערת שהייתה לו שנחטפה על ידי עץ מרושע, והיה שוקע בעצבונו, ולעולם לא צחק יותר.
באבלו, החליט להקים גן פרחים לזכרה בשם אוגוסטה לואיזה גארטן הידוע כ"גן הממש לא מכוער ביותר" בנסיכות איינץ. ועל אף הפרחים בגן, פרחים הוא פסק מלקטוף. ולא היה לו גם למי להעניק פרחים.
וכל הממלכה התעצבה יחד עם הנסיך האהוב, ולאט לאט שקעו עמו בתהומות הנשייה והזמן עד שהפכו רק לסיפור ישן שמסופר על פרחים ואהבה.
הפיצו את הבשורה
נושאי המגבעות – על חרדשים, חוצניקים, חרדיות וחשיבות התרבות במגזר החרדי – מאת כתבנו לענייני חילונים
כתבנו לענייני חילונים מצא זמן לצפות בסדרת הכתבות של חן ליברמן, עורכת דסק התרבות בערוץ עשר, שהתפרסמה בחודש שעבר ולהביע את דעתו בהקשר לכך. דעתו אולי תכעיס מספר אנשים, ברם זו לא מטרתו. מטרתו היא לעסוק בייחודו של המגזר החרדי, בצורך של המגזר בקידום תרבותו ועל החשיבות הרבה של העניין. וחשוב גם שהחילונים יבינו זאת.
השבוע שודרו בערוץ עשר ארבע כתבות של חן ליברמן בשם "נושאי המגבעת" שעסקו בתת-מגזר בחברה החרדית. החרדים החדשים או איך שבסביבה שלנו הם נקראים, "החרדשים". בסדרה הוקדש פרק אחד לתרבות במגזר, פרק שני לפמניזם, פרק שלישי לחרדים המצביעים למפלגות חילוניות, הפרק האחרון עסק בהשלכות ההשתלבות של החברה החרדית בחברה הישראלית.
בפרק הרביעי שעסק בהשלכות ההשתלבות המודרניזציה ראינו מגמות שונות. מחד ראינו שיש חרדים ג'וקרים השותים בירה בבר חילוני ולא רואים בעיה לא להתגייס לצבא ולבדל עצמם מהגויים החילונים גם אם זה לא נראה ונשמע טוב בעיני החרדי והחילוני הממוצע. ומאידך גיסא, ראינו לסביות – חרדיות בדרגה זו או אחרת – שעברו חיברות חרדי והושפעו מהחיים המודרניים והפכו חילוניות בהתנהגותן. פירטתי יותר את הפרק האחרון כי הוא חשוב ועוסק בשאלה מיהו החרדש, הרי הוא לא חרדי של פעם ולא חילוני של היום.
אני מכיר הרבה חרדשים השומרים תורה ומצוות המצהירים שהם אינם חרדים אבל לבסוף הם מתחתנים עם חרדיות (אולי הם חרדו-סקסואלים) והם עדיין מקושרים עם חרדשים כמותם בדרגה זו או אחרת. מצד שני אני מכיר חרדשים שאומרים שיש תרבות מובחנת של חרדים לגווניהם כולל חרדיות שהפכו לסביות חילוניות ובעצם ניתן להגיד שהחרדיות היא אתניות מובחנת השונה מהישראליות.
מיהו חרדי? האם החרד"ש הוא מגזר חדש?
אלי ביתאן אמר בפרק הראשון שאין עדיין גאוות יחידה ולכן ציבור החרדשים לא מקדם עדיין את האג'נדה שלו. ניתן לומר שעדיין אין כאן התפצלות מגזרית, אבל כן יש כאן תת-מגזר בדרגה מסוימת. וכעת יש את שאלת השאלות, מיהו החרדי? יש האומרים שחרדי זה החרד לדבר ה', ואז נשאלת השאלה במה החרדי שונה מן החרדי החרד"לניק שנתפס כמזרוחניק. יש האומרים שחרדי זה מי שבעל השקפות נכונות הרווחות במגזר, ואז נשאלת השאלה מה דינו של חב"דניק?! לעומת זאת, הלמ"ס הישראלי נוקט בהגדרה של אחת מארבע הגדרות הצהרה עצמית, כיפה שחורה, הצבעה למפלגה חרדית או מוסדות לימוד של הנבדק או ילדיו.
יש שיעבדו פשוט יותר ופחות מסובך, חרדי זה מי שיש לו מובחנות כזו, כגון בלבוש ושפה ועוד, בדיוק כמו שהשווייצרי מובחן מן האוסטרי. ולפיכך גם בעל השאלה הטרנס-חרדי-חילוני יש בו משהו חזק מן החרדיות שהוא לא יוכל לברוח מזאת. הוא עדיין יוכל לדבר ולהבין חרדית.
לפיכך אם חרדי של פעם יגיד שהכתבה לא מייצגת כי הם לא חרדים בגלל סיבות שונות, איני מתרגש, ואני רואה בזאת אמירה לעומתית בעלת אג'נדה. בסופו של דבר יש שיקראו לי חרדש. אבל אני רוצה לדבר על חבר שלי כדוגמה, הואי חרדי חוצניק (חרדי אנגלו-סכסי בעל מאפיינים של חרדיות מרוככת בעיני החילוני) אביו ראש ישיבה אולטרה אורתודוקסית אנגלו-סכסית שהקפיד לקחתו לראות עולם ושדאג בעצמו ללמד אותו לשחק טניס וכדומה. החרדים החוצניקים לא מתרגשים מהכתבה, בשבילהם אין כאן חידוש גדול. וחבל שבכתבה לא הדגישו את השפעת החוצניקים על החרדשיות. לחבר החוצניק שלי לא אכפת איך יקראו לו, הוא נוהג להגיד: "שכל אחד יקרא לי לפי איך שהוא רואה לנכון". ברם הוא אומר עוד: "אוסיף שאפילו הרב שאני לומד עימו חברותא מס' פעמים בשבוע הוא חרדי חוצניק ולא חרדי סאברעס קלאסי".
כאן המקום להרחיב שהחרדי החוצניק יותר מנותק מהישראליות החילונית בגלל תרבותו האנגלו-סכסית המערבית שבזה לישראליות. למעשה על אף שהחרדי החוצניק נתפס כפחות פנאט אדוק, למעשה הוא יותר מנוכר לתרבות הישראלית מאחיו החרדים הצברים. הוא לא חש צורך להתנצל ולא רואה בעיה להיות קולוניאליסט בארצו. גם בסדרה השבאבניקים החוצניק הוא זה שלא מתקפל לחילוני בשדה המוקשים בעוד שחבריו מתחנפים לחילונים בהערצה.
חשיבות התרבות להתפתחות החרדשים
הרבה חרדים הרוצים לרענן את נפשם זקוקים למעט בידור או תעסוקה שונה ממה שהם רגילים לעשות, מעבודה ועד לימוד תורה. בירה, צ'ונט, פיצוחים כדורגל זה לא מספיק בשביל הנפש. וכאן יש מחסור בתרבות חרדית שומרת תורה ומצוות העוסקת בחולין ולא בקודש, כגון ריקודי מצווה וספרי קודש וכד'. כתוצאה מכך חרדים רבים רועים בשדות זרים. צריך לקדם חרדיות אנטי חילונית ולהלחם בתופעה.
הרבה תנועות שחרור ברחבי העולם הצליחו קודם כל לקדם את התרבות הקבוצתית שלהם ורק אחר כך הם השיגו שחרור או עברו לשלב הבא של המאבק. ישנה חשיבות רבה לקדם תרבות חרדית, לא מעט חרדים חווים מעט נחיתות כלפי החילונים בעולם ויש המפצים על כך על ידי עליונות דתית ויש החשים צורך לבגוד כביכול בקבוצתם ולערוק למגזר החילוני. והעניין אולי קורה בגלל שחרדים צופים בתקשורת חילונית שמציגה את החרדי כאחר בעייתי.
ובפרפרזה למשפט מפורסם של פרנץ פאנון: "עור חרדי מסכה חילונית". לא מעט מהחרדשים מסתכלים על עצמם בעיניים חילוניות בעוד שהם עצמם בעלי חיברות חרדי. את הניכור העצמי הזה צריך לפתור על ידי קידום תרבות חרדית מובחנת, חוסר השתלבות תרבותי עם השתלבות אזרחית-כלכלית, זה יקנה כבוד לחרדש ויאפשר לחוות את אמונתו במסורת היהודית העתיקה בכבוד.
תרבות חרדשית תתרום לחרדים רבים לחוש בבית ןליהנות מתרבות שומרת תורה ומצוות המותאמת להם וכן להוות קול תרבותי אלטרנטיבית להגמוניה הישראלית ובכך לקדם מגוון ושילוב תרבותי מרענן. אח"כ יקומו מוסדות פוליטיים עם יותר דמוקרטיה לטובת האינטרס של האיש החרדי הקטן הלא מקושר לחצרות ואצולת הרבנים במגזר.
