מעשה בנסיכה שקטפה פרח לנסיך

אין זה דרכנו עד היום להעלות סיפורים בנוסח אגדות עם לילדים. ברם רבינו שליט"א דיבר על כך שחשוב לספק תרבות נימאנדעסלאנדית לתינוקות של בית רבן למען לא ירעו בשדות זרים ויסתאבו. לפיכך אנו מגישים בזאת אגדת עם מעובדת לילדים על ידי הגברת מילדע קיינמאן. ומוסר ההשכל מהסיפור הוא החיבה לאשה, המחשבה על הילדים ודעת שגם אשה אהובה יכולה להסתלק ולהשאיר שיברון לב, שהרי החיים אינם הוניג.

לפני שנים רבות, היתה ממלכה רחוקה ושקטה מעבר לים. מלחמות ומחלוקות לא הטרידוה וכל תושביה חיו בשלווה ועמלו למחייתם ברוגע וללא דאגות. ובממלכה הזו, היה נסיך צעיר בשם וילהלם פון איינץ. הנסיך היה בחור יפה תואר, גבה קומה זהוב שיער אשר היה גם חלק ורך ותכול עיניים. נעים הליכות היה ולא הקשה על הבריות.

ביום מן הימים כשהגיע לפרקו בעל כורחו, הכיר הוא עלמה המכונה אוגוסטה לואיזה פון זוסבלומבורג. אוגוסטה היתה הבחורה המושלמת בשביל הנסיך. לבושה היתה בטוב טעם, עדינה ורגישה, מכילה וטובת לב. יפה היא היתה, שיער חום עדין שנשזר לצמה ארוכה, עיניים ירוקות בוהקות ושפתיים אדומות בצורת לב שהדגישו את פניה הלבנות כשנהב. הנסיך התבונן ומצא כי לבבו נחטף והחל נמשך אחריה, עניין די נדיר לאופיו המאופק של הנסיך.

כשהיה הנסיך נשאל על ידי נסיכות: "בכמה ילדים אתה מעוניין?" היה מוצא את עצמו מתחבט בבעיה. לא יודע היה האם זה בסדר בעיני החברה להגיד, כי אינו יודע וכי לא קיבל החלטה בנושא זה עדיין? אזי הוא היה עונה במעורפל, "לא יותר מידי".. ואז היה מוסיף, "אולי ילד אחד הוא גם יותר מידי" ומחייך.. וקיווה כי יניחו לו לנפשו.

וחלק מהנסיכות לא אהבו את תשובתו על אף שהן צחקו, הן חשבו שכל סיבת קיומה של האשה היא למען הבאת נסיכים חדשים ומתוקים לעולם.

לאחר שפיתח הנסיך רגשות חזקים אל הנסיכה אוגוסטה, הוא שאל את עצמו, האם הוא היה מעדיף לצאת עם בחורה המתאימה לו, אבל משוללת היכולת להוליד ילדים? והוא ענה לעצמו בליבו: "לא. אני רוצה אותה פוריה. עכשיו כשאני יודע מה היא אהבה, אני יודע כי אני אולי רוצה ממנה פירות". כאן הנסיך הבין שלמרות שעד היום הוא לא ידע, ייתכן והוא רוצה מאוד ילדים. אם כי רק עם הנסיכה המתאימה.

לאחר התובנה החשובה הזו, הזמין הנסיך את הנסיכה לטיול. להפתעתו, העלמה לא גרמה לו עדיין לחוש עמה בטחון עקב כל מיני התנהלויות והתרחשויות מוזרות ומעצבנות. והוא חש זאת על אף שהיה מודע לכך שכלפיה הוא חווה תחושות חזקות שהוא לא הכיר וחווה קודם.

הם טיילו בגן מקסים למורדות הארמון. הריחות היו מהממים. הפרחים פרחו בשלל צבעים והיו מסודרים בצורות שובות לב, ספסלים חבויים היו מפוזרים בינות לשבילים ועצים ירוקי עד פרחו מעליהם להצל על היושבים. גפנים שובבים טיפסו על הקירות ויצרו שלל דוגמאות וציפורים צבעוני כנף קיננו ביניהם בעליזות. הזוג טייל להנאתו בגן המקסים ודיברו על יופיו. לפתע הנסיכה שאלה את הנסיך, "האם אתה חושב שאני יפה?" הנסיך השתתק לרגע מובך וחשב לעצמו ממושכות. אחר זמן מה הוא אמר לה: "בעיניי, את לא מכוערת" וחייך.

כל פעם שהנסיך רצה לקטוף לנסיכה פרח היא לא הסכימה לכך. היא אמרה לו שהיא מפחדת. "פעם שמעתי סיפור על נסיכה שקטפה פרח ונענשה על כך על ידי האל". היא לא הרשתה לו לקטוף אפילו פרח אחד. אז הנסיך התאפק ולא קטף על אף שהוא בכלל לא מאמין בסיפורים וחושב שהכל אגדות.

לקראת סוף הטיול, הם ראו שבקצה הגן קיימת פינה חשוכה וקודרת ובה צומח עץ שגזעו בצבע שחור כליל ועלים קוצניים אדומים כדם. סביב העץ היתה הילה מפחידה שכמו הכריחה אותם להתקדם לעברה. הם התקרבו לעץ. להפתעתם, הפרחים הנבולים שעל העץ הייחודי הריחו ריח נפלא, ממש ריח גן עדן. והנסיך אמר בקול, למרות מראם, הפרחים נעימים ומתוקי ריח! והוא ניסה לקפוץ כדי לקטוף פרח אחד, אך לא הצליח להגיע. הנסיכה שראתה זאת קפצה גם וקטפה לו פרח אחד בזריזות.

הנסיך שמח מאוד ורצה להודות לנסיכה כשלפתע העץ החל לנוע ימינה ושמאלה בקול רעש גדול ושורשי העץ המפחיד פערו את פיהם ונכרכו סביב הנסיכה והחלו גוררים אותה למעמקי האדמה כמו קורח ועדתו. הנסיכה צעקה בפחד אך ללא הועיל, הנסיך משך בכל כוחו אבל לא הצליח לחלצה משם, השורשים היו חזקים מאוד ולאט לאט היא שקעה ביניהם מתחת לפני הקרקע.
כשכיסתה האדמה את ראשה, השתרר שקט נוראי והעץ חזר לקדמותו כמו כלום לא היה.

הנסיך האומלל לא ידע איך לשאת את כאבו ונשאר בודד. בכל יום הוא חשב על הנסיכה הממש לא מכוערת שהייתה לו שנחטפה על ידי עץ מרושע, והיה שוקע בעצבונו, ולעולם לא צחק יותר.

באבלו, החליט להקים גן פרחים לזכרה בשם אוגוסטה לואיזה גארטן הידוע כ"גן הממש לא מכוער ביותר" בנסיכות איינץ. ועל אף הפרחים בגן, פרחים הוא פסק מלקטוף. ולא היה לו גם למי להעניק פרחים.

וכל הממלכה התעצבה יחד עם הנסיך האהוב, ולאט לאט שקעו עמו בתהומות הנשייה והזמן עד שהפכו רק לסיפור ישן שמסופר על פרחים ואהבה.

מחשבה אחת על “מעשה בנסיכה שקטפה פרח לנסיך

  1. שלב ב

    זה סיפור מדכא ביותר. אתה לא צריך לקרוא סיפורים כאלו. אתה צריך לזכור רק שהנסיך רצה אשה שממנה יהיה לו ילד כפרי אהבתם, וזו אהבה אמיתית ולזה אתה צריך לחתור ולא למות תחת השורשים.
    הפרח שהיא קטפה לו זו האשמה, הוא לוקח האשמה על עצמו, ומושך אותה בכל כוחו זה להראות שהוא עשה ככל שביכולתו, ואחרי זה גם הוא שקע בתהום הנשיה.

    הסיפור הזה הוא רק חלק מסיפור מות.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s