בעניין  האנשים האוהבים שמציקים להם – מעשה מוזר שנתגלה לאחרונה

מעשה, המספרים לאנשים עצבים, העוסק במידה מפורסמת של אחד מרבני הקהילה ובתוך המעשה פשט גדול בנפש האדם ומפני מה מריבות בין בני האדם עושות חיזוק גדול לריעות בין האנשים בהעולם. מעשה משונה זה הנתגלה לאחרונה וצריך לבדוק עד כמה הוא מהימן או האם עסקן ניסה להסתיר המעשה.

מעשה ברבי הקדוש מברבי גרונם מנימאנדעסלאנד כשהיה צעיר אהב היה לעשות מעשי "פרובוקצייע" בלשון אשכנז. היה מכריז הלוך ושוב שהאנשים אוהבים שמציקים להם. ולפעמים אנשים לא היו יודעים איך לקבל זאת. והרבי שהיה מפורסם כאדם האהוב על הבריות החליט לפייס אותם. אולם הרבי עדיין האמין בפרובוקציות. חשב הרבי מה לעשות. והנה מצא פתרון. החליט לשאול את נשואי 'הפרובוקציות', האם הם כועסים עליו? הם שנתביישו להודות שהם כועסים, היו מכחישים זאת וחוזרים לדבר עימו כבימים ימימה, העיקר להראות שהם לא כועסים עליו. ובכך הרבי הקדוש המשיך לעשות פרובוקציות ולשמח אנשים, והכל כדי לעשות חסד. (וכמובן לא היו כועסים מבחינת המהות אלא היה זה לזמן קצר ויבואר לקמן.)

לאחר שנים הרבה יום אחד היה מעשה מפורסם בתלמידו המובהק של הרבי, שהתנהג כאילו הוא כועס על הרבי. התחילו מרננים בקהילה כל הארחי-פרחי שבאו לאכול לחם-חסד בקהילה העשירה, שהרבי טעה, מפני שבשום מקום בעולם לא נהוג כך והנה רואים שהרבי הכעיס אדם ואין הוא נהנה שמציקים לו. שמע זאת הרבי, אמר להם הצדיק הקדוש: כל הטעם שהוא נראה לכם כועס, כאילו עובד עבודה זרה, וניתן לראות שמא הצלחתי להכעיסו, כביכול, זאת כיוון שהוא רוצה להציק לי כי הוא יודע שהאנשים אוהבים שמציקים להם והוא עושה זאת כדי לעשות לי קורת רוח.

וכשהרבי היה זקן היה פעמים משומם. החל הוא מעניק לעצמו מכות מרדות נאמנות. ומי שלא ראה את הרבי מאושר לא ראה אדם מאושר מימיו, וזה ממש כדברי החכם האשכנזי הגדול והידוע פרידריך ניטשה (שאמר שהאדם איש מלחמה וכשאין לו עם מי להילחם נלחם כנגד עצמו).

ופעם אחת היכה הרבי שוטר באומרו שגם השוטרים אוהבים שמציקים להם. שמוהו בבית התפיסה. כששחררוהו, הרבי שמח שמחה גדולה ביותר. הרבי הסביר להציבור דלאחר שהשוטרים הגויים הרשעים ראו שאני נהנה בכלא ואני לא מספיק מקריב וסובל. החליטו לשחררני, והעיקר להציק לי כדי שתהיה לי קורת רוח, ועלי נאמר, "צדיק וטוב לו".

והוסיף הרבי בפעם אחרת ואמר דגם אם תימצי לומר שהאדם כועס זהו רק לזמן קצר. והמשיך וביאר ביאור שאפילו גדולי חוקרי הנפש אוכלי הטריפות ובועלי הנידות אינם יודעים, כשאדם כועס או שמח, הוא חושף את רגשותיו ולאחר זמן כשנח מכעסו וחמתו שככה, הוא רק זוכר שרעהו הוא חברו מכירו ויודע את רגשותיו היטב ואינו זוכר איך העניין קרה. ומתוך כך נהיה חבר-נפש של חברו שהציק לו ומיד מציק לו שוב וכך הם נעשים אוהבים גדולים. וזו דיאלקטיקה של גאורג פרידריך וילהלם הגל.

וזו הסיבה שאחינו פון די-אוריינטאל-געמיינדשאפט, חיים טוב עם נשיהם וזה כיוון שהם מכין אותן מכות נאמנות (כך על פי השמועה וייתכן שאין זה אמת כלל). ועל זה נאמר: "נעתרין מכות אוהב". ויש פעמים שהאשה משיבה לו ארבעה וחמישה עם המערוך מיד לאחר "ההפרשת-חלה". וזו מצוה גוררת מצוה, ומתוך כך זוכים לאהבה ואחווה ויש שלום בית.

ושלום זהו שמו של הקב"ה ומתוך שיש ביניהם שלום, יש להם גם אמת, שנאמר האמת והשלום אהבו וזה כדאמרי אינשי אהבה אמיתית או בלשון נימאנדעסלאנד ריכטיגע ליבע. אומנם הרבי אומר שהיום לא אכשר דרא ואהבה זהו מדע מזויף. ועל זה נאמר, כביכול, בשיר השירים "לא היה ולא נברא".

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s