ארכיון חודשי: ינואר 2020

מעשה בקלונקס ויוסף יהונתן ברמן

בחברה החרדית יש פירות ביאושים של כאלו היורדים מן הדרך הישרה. והם מצד אחד חרדים באופיים ומאידך חילונים בהתנהגותם. וכמו שאמר אותו רב, שלא סתם בהוצאת בני ישראל ממצרים היה צריך שני מנהיגים, משה ואהרן. אחד להוציא את בני ישראל מהגלות והשני להוציא את הגלות מליבם. ובדומה לכך 'לא פלוג' שיש השפעה של החינוך החרדי גם אצל היוצאים ממנה. כאן אנו מביאים סיפור של איש חרדי במוצאו ואופיו ומאידך הוא בעל חטא ואמונה. ועניין זה חשוב למחנכים ולהורים שידעו מה קורה בשטח.


יוסף יהונתן ברמן והקלונקס, לא עלינו, יש לי חבר בהמה ישיבעשרית אגדית המתעקש להגיד שהוא אוהב לקיים יחסי מין בצורה מסוימת. ולצורך כבודו והסיפור אשמור על עילום שמו ואכנהו קלונקס.

שנים רבות הבחור מדבר מנקודת מבט מינית על העולם. למשל הוא נוהג להגיד כך:

"כאן תומכים בזכויות של מקיימי היחסים בצורה המדוברת ושם רודפים אותם. שם מכירים בנישואיהם וכאן לא". "אני מצביע למפלגה הזו במרץ כי הם דואגים לגאים".

קלונקס אפילו פעם טען שהמולדת שלי באירופה, היא 'גיא פרינדלי' ואם כן הכיצד אתה לא?! ולאחר זמן אמר, טעיתי. אתה כן גיא פרינדלי.

איש יחסי המין הגיע לבקר אצל חבר משותף לא מזמן וגם אני הקטן נכחתי שם. האיש ידוע כנודניק חופר גדול וחשבתי לברוח. אולם האיש התנהג בצורה מוזרה ומעניינת, אזי החלטתי להישאר מעט זמן.

להפתעתי לאחר שנים רבות שהלה נהג להצהיר שהוא לא מאמין באל הרודף מקיימי יחסים בצורות מסוימות, כעת משום מה הוא הצהיר שמאז שהוא מאמין באלהים האחד והיחיד, החיים שלו דבש. שאלתיו "מה אתה אומר על הפסוק: ה' משפיל גאים?!"… הוא לא ענה והמשיך לדבר בהתאם לרצונו.

"אני אדם שמח", כך הוא הצהיר והמשיך בדבריו, "יש לי עבודה, לימודים, אין לי חובות ויש לי גם משמעות לחיים". אלהים רוצה שיאמינו בו והוא עוזר למי שעושה זאת. לאחר כמה דקות הוא ביקש: "למישהו יש קלונקס?!".

לאחר מספר דקות אחרי נטילת הכדור הוא נרגע מחוסר השקט שלו והחל לדבר על מושא תשוקתו. "יוסף יהונתן ברמן" (שם בדוי), החל להכריז שוב ושוב ואז צחק וכל כמה דקות הוא שב הזכיר את השם הנ"ל ואז היה מוסיף: "איזה חתיך", איזו עדינות יש לו", ו"איך הוא לבוש טוב והוא כזה נחמד אלי", "יואאוו".

אמרנו לו אני ושאר השומעים: "די". ואני הוספתי:

"אתה מזכיר את שם אהובך יותר מהפעמים שאני הזכרתי את הקב"ה היום ואני נחשב אדם אדוק מאוד, תרגיע".

החלטתי לעזוב עקב תחושת השעמום וקבס והחילותי לצאת מן הבית. "יוסף יהונתן ברמן" שמעתי מעומק הבית, סגרתי הדלת ויצאתי לדרכי ובתוככי ליבי איחלתי לקלונקס רפואה שלמה והמשך הצלחה בחייו הקדים והמרים.

פעם אחרת קלונקס אמר לי, אני לא מבין איך אדם טוב ונפלא כמוך לא תומך בקידום דרישות ההומואים בשם השוויון? עניתי לו, איני מאמין בשוויון. ובהמשך שאלתיו:

"'צדיק', אתה פסיבי או אקטיבי?!"

קלונקס שתק.

אמרתי לו: "אתה רואה, אתה פתאום לא מאמין בשוויון, יכולת הרי להגיד שאתה גם וגם".

המסקנה שהוא תינוק שנשבה חרדי – הוא פרש כי לא קיבל מספיק חינוך טוב לשייכות עם עם ישראל והתורה. ונחמד לראות שהוא יוצר שילוב של תשוקה מסוימת, מסכנות והדת החרדית. אשריכם ישראל.

חרדיות אתנית ובית ספר ממלכתי חרדי – כתבנו לענייני חילונים

כתבנו לענייני חילונים נחשף למאבק של אנשי שוליים בחברה החרדית שניסו לקדם על ידי התקשורת החילונית קל זעקה למען החינוך שלהם. כזכור דעת כתבנו לענייני חילונים שרובא דרובא של החרדים מודרנים הם חילוניים או מושפעים מן החברה החילונית בדרגה זו או אחרת ולכן יש לכתוב עליהם לתועלת הציבור שלא מכיר.


מספר חרדים מודרנים הקרויים בשם חרדקים או חרדשים, מנסים לעורר את דעת הקהל החילונית למען בתי ספר ממלכתיים לילדים חרדיים, בתי ספר שבהם לומדים לימודי חול יותר ממוסדות החרדיים הרגילים. עניין זה מעיד קצת איפה הם חיים ובאיזה שדה הם פועלים. הם מעדיפים לפעול מחוץ לקהילת שומרי התורה והמצוות ולא רק בקרב האדוקים.

וכך נכתב בנושא:

הפצצה הזו גורמת לנו – חרדים צעירים שמעוניינים להשתלב בחברה הכללית בישראל – לדפוק את הראש בקיר ולמחות דמעות תסכול. אנחנו רוצים לחיות יחד, אנחנו רוצים לקחת אחריות ולחלוק גורל משותף, אנחנו בעניין. אבל כל ניסיון שלנו לשינוי מבפנים, נענה באגרוף היישר לפרצוף. אנחנו לא בטוחים שאתם רוצים אותנו.

והנה נדמיין חרדק, יש לו טלוויזיה בבית, אינטרנט, הוא אוכל רבנות, הוא לבוש צבעוני, הוא הולך למועדונים ולקולנוע, הולך למשחקי כדורגל, מושיט ידים לנשים, הוא עשה צבא או מתכנן לשלוח את הילדים שלו לשם ועוד. הוא אולי נראה חרדי כשיש לו כיפת חצי שקל שחורה על הראש, ואשתו לא נראית חרדיה, מקילומטר ולא מסנטימטר.

בקיצור הוא חי כמו דתי לייט ואז משום מה הוא לא מוכן ללמוד עם מזרוחניקים. לפתע הוא חש חובה קדושה להקים לעצמו בית ספר לילד שיקרא ממ"ח ולא חמ"ד (חינוך ממלכתי דתי).

למה?

כי הוא יכול!

וכאן אני תוהה בכתב, במה אתה החרדי החדש הדורש ממ"ח פרוגרסיבי?! אתה סתם לאומן או חרדי אתני.

עם כל זאת, כבוד גדול לי לפועלים למען הממ"ח. וכל העוסקים בצרכי ציבור וכו'. לא פשוט לפעול למען הכלל, גם למען כלל בעייתי. יש כאן הקרבה ומסירות. וחשוב לקדם חינוך טוב ללימודי חול בעם ישראל. העניין טוב להבנת חשבון בלימוד התורה ובהכשרה לחיי המעשה למי שנפלט מעולם הכוללים או הישיבות.

ועל אף הכבוד הגדול שאני רוחש לאנשים הללו, איני חושב שהמדינה הציונית צריכה לממן להם זרם של בית ספר לעדה הספציפית שלהם – העדה הממלכתית חרדית. וכך לקדם תת זהות במגזר החרדי. זה כמו שנבקש מהמדינה להקים חסידות מיוחדת בעם ישראל.

אם ארצה ממ"ח לילד שלי, הפתרון הוא להקים ממ"ח רגיל בתוככי שכונה חרדית עם אוכלוסיה מקומית. לא צריך להקים בית ספר לחניכי הישיבות ולא בית ספר ליוצאי חברון, ולא לאבי עזרי ולא למצביעי שס. מצטער. היום המדינה תעודד לימודי חול ומחר היא תעודד את הרפורמים. זה לא תפקיד המדינה.

ואני שב ותוהה בתוך תוכי האם הדרישה החרדשית לממ"ח היא עליית מדרגה בלאומנות החרדית השונאת כל קשר עם החברה הדתית הלאומית ולכן לא מוכנה לצרוך אצלם חינוך המתאים לשמירת תורה ומצוות כשלעצמה.

בסופו של דבר הייתה עתירה בנושא בבית המשפט ובית המשפט פסק נגד העותרים והורה להם לשלם הוצאות משפט בגובה של 12 אלף שקל. עניין שאומר דרשני.

"חרדיה עממית" – נאום של אקטיביסטית חרדית – מאת כתבנו לענייני חילונים

נאום מקדש שם שמים מאת גברת וילהלמינה דיכטער אשתו של המשורר הידוע בקהילה ובעולם. את הנאום נאמה בארץ ישראל מול חרדים מודרנים אוהבי-החופשיים וחופשיים. יש לציין שהיא אשה חשובה ומעניינת ואם ירצה ה' נעלה עוד אמירות שלה. כתבנו לענייני חילונים נכח שם והביא את נאומה לידיעת הציבור.


"הייתי פעם בטקס ושמעתי נושאת דברים חזקה במיוחד, את וילהלמינה דיכטער, להלן חלק מהנאום שהוקדש לזכרו של אל-חאג' מאלִכּ אל-שבאז ועורר רעש גדול בקרב השומעים.

והנה הנאום:

יש שני סוגי חרדים במרחב במדינה מדרום לסוריה:

יש את החרדי המחמד שאוהב את החילוני יותר מאשר החילוני אוהב את עצמו, שאוכל מהאוכל החילוני, משאריות האוכל שהחילוני 'ברוב טובו הגדול' השאיר לו. הוא יודע גם גששים בעל פה והוא מכיר את כל שירי ארץ ישראל יותר מאשר החילוני בעצמו. הוא חילוני (ישראלי) בלבוש חרדי.

כשהישראלי אומר 'אנחנו', החרדי המחמד אומר 'אנחנו'. וכשחרדי עממי נורמלי מציע היפרדות, הוא חושב שהוא, החרדי העממי נפל מהירח, 'אתה מציע להפרד מהישראלי הנחמד שאוהב אותנו, עוזר לנו ודואג לנו?!'

החרדי המחמד גם אוהב לגור ליד הישראלי ולחוש אני השחור השפוי היחיד שנמצא פה. הנה אני יותר טוב משאר השחורים, אני השחור הכי לבן. איזה כיף שיש חילונים.

ויש את החרדי עממי ותמיד היה יותר חרדים עממיים מחרדים מחמדים.

החרדי העממי יודע שהוא הרוב לעומת חרדי המחמד. הוא שונא את הישראלי, הוא לא עומד בצפירה ולא שר התקווה. ולא מעריץ את אלו ששונאים אותו.

כשיש בעיה במדינה, החרדים-מחמדים אומרים אנחנו בצרות או הממשלה שלנו בצרות, החרדים העממיים אומרים, לעומת זאת, הממשלה הציונית בצרות או הממשלה שלהם בצרות.

יש אפילו חרדים מחמדים שאומרים 'חיל האויר שלנו' הפציץ פה והפציץ שם, חיל האויר שלנו? אפילו לא יתנו להם להתקרב למטוס…

אנו לא ישראליים, לא ביקשנו להיות ישראלים. הישראליות נכנסה בנו. אנו לא חוגגים עצמאות, אנחנו עדיין בגלות. כל עוד שאין מדינה יהודית-חרדית אנו עדיין בגלות, 'בגלות בארצנו'.

יש התנגשות בלתי נמנעת בין החילוני (הישראלי) לבין החרדי. החילוני מקדם סדר יום של עולם הזה, ואנו מקדמים סדר יום של עולם הבא – העולם הזה דומה לפרוזדור והעולם הבא דומה לטרקלין.

לא מעצמאותכם ולא מזיכרונכם!

אני לא חרדיה מחמדית שחולה על החילונים, אני חרדיה עממית!

הציבור לא ממש אהב הנאום. חלק מחאו כפיים בהתלהבות למשך זמן ממושך. וחלק ביקשו מהמארגנים להרחיק אותה. היה שישו ושמחו.