פון איינץ הצעיר מודיע בפומבי שהוא מסופק

מעשה מוזר שנמצא לפני שנים הרבה בדף בתוך השס בבית המדרש. ונחלקו הקהל בבית המדרש האם העניין כפירה או לא. ונועצו ברבי והרבי פסק שזה אלף בית. ועד היום לא גילו הכותב, אולם ניכר שהוא מחובשי בית המדרש.

מעשה בפון איינץ הידוע המחליט להיות מסופק כאופנת הצעירים וכתוצאה מכך נאלץ להזמין משטרה בגלל גניבה. ועל אף שהמשטרה לא הגיעה הגניבה חזרה.

יום בהיר אחד רגיל ככל שאר הימים גאורג פון איינץ הלך לבית הקפה כדרכו לפעמים. היה שם אדם שעמד עמידת מסיונאר ומטרד אנשים ונשים. אותו האיש היה מומחה בעל שם עולמי בהצקת אנשים, מה שנקרא שוטה הכפר או כומר הכפר, כי היה בעיני עצמו כהן דת ללא קהילה – הצקתו אומנותו.

אותו האדם אשר היה קתולי אדוק היה מנסה לשכנע את כל הסובבים אותו, שחייבים הימה להאמין בבתולה הקדושה, ולא, רע ומר יהיה גורלם בגיהינום. הוא הטריד את כולם עד שהם עזבו את בית הקפה ונשמטו מאותו האיש באמתלאות שונות.

פון איינץ אינו אדם אשר יברח בגלל אדם המציק. כשנשאל על ידי המציק, האם מאמין אתה "בבתולה הקדושה"? ענה שאינו יודע כלום והוא אדם המסופק בכול, ועל כן מה ברצונך מעמדי?

שאלו המטריד מה הכוונה 'מסופק בכל'?

הסביר לו פון איינץ שכל דבר בעולם שלנו אינו מובן ואינו מוכח. לפיכך אי אפשר לדעת כלום והכל אפשרי.

אותו האדם הכניס את ידו בחוזקה לכיסו של פון איינץ ושלף את ארנקו של פון איינץ, ואמר לו: אם אתה מסופק בכול אז אולי ארנקך זה אינו שלך? ובהתאם לזאת אזי אינך יכול לקחת זאת ממני בחזרה, יען כי הארנק לא שלך. ובכך ניסה המציק לכפות על פון איינץ להסכים עימו שאין ספק לגבי הידיעה בעולם.

פון איינץ נאלץ לבקר מסכן מסוים אשר הוא היה מסייע למסכן הלז לעתים תכופות. אמר פון איינץ למציק: ביום רגיל הייתי מדבר עמך זמן רב ומסביר לך את מה שלא מובן לך. אך היום יש לי זמן עד השעה ארבע אחרי הצהריים, יען כי יש לי פגישה עם אדם מסוים. והיה אם לא תשיב את הארנק ובו מעות הנסיעה לפגוש את אותו האיש, אשלח שליח ואזמין את השוטרים.

הצורר החצוף לא החזיר את הארנק. ופון איינץ אחרי הענקת אולטימטום זמן קצוב של כמחצית השעה שלח שליח למשטרה.

בעוד המשטרה בדרך, האיש המציק נרתע והחזיר את הגניבה ואמר שהוא אינו מפחד כלל מהמשטרה, אך מפחד הוא מחילול הקודש שיגידו שאדם קתולי אדוק כמוהו גנב.

חיש פון איינץ שלח שליח לבטל את הגעת השוטרים.

ובכך על אף שפון איינץ הזמין משטרה והמשטרה לא באה הגניבה חזרה לבעליה כדבר הספקנים. ולבסוף פון איינץ טירד את המטרד והפך את השולחן על המציק שלא כדרכו.

שלום עולם הזמן הגיע – שיר של לוי דיכטער

משורר הקהילה כתב פיוט מחאה משמיע קול של נדכאי קהילות רבות בארץ ישראל, ולכן נכתב העניין בעברית של אנשי ארץ ישראל. השיר עוסק במחשבי קץ למיניהם שלא מצאו את מקומם תחת השמש. גופם נפל חלל לאחר שחולל והיה חלל לחלילם של מחוללם. היו מתים מהלכים, הרוגים ברגליהם, מתים נושאים את עצמם. ולאחר שאיבדו את האמונה שגרמה להם לא להלחם נגד המחלל, אזי איבדו האמונה ולאחר זאת את הצורך לחיות.

אִבַּדְתִּי אֶת הָאֱלֹהִים
רַע לִי הֶחְלַטְתִּי לָשִׂים קֵץ לַחַיִּים
מֵהַפֵייס אֶמְחַק לִי כָּל הַחֲבֵרִים
וְכָך אֶנָּקֵם בַּחֶבְרָה וּבַהוֹרִים

אֲשֵׁמָה הַמְּדִינָה הִתְיַחֲסָה אֵלַי זוֹנָה
חִנּוּך לַחַיִּים לִי כְּלָל לֹא נָתְנָה
כְּשֶׁיָּצָאתִי סֵרְבָה לִהְיוֹת לִי לְעֶזְרָה
כָּעֵת מְדַמֶּמֶת גּוּפָתִי בִּדְמָמָה

בַּסּוֹף כֻּלָּם מֵתִים רַק אֲנִי הָלַכְתִּי קוֹדֶם
חֲבֶרְתִּי בַּלְּוָיָה תָּשִׂים הֲמוֹן מֵיְיק-אַפּ וָאוֹדֶם
לְאַחַר מוֹתִי יַגִּידוּ כַּמָּה קָדוֹשׁ הָיִיתִי
וְעָלַי הַפְרוּמֶרְס יֹאמְרוּ זֶהוּ סוֹפוֹ שֶׁל רָשָׁע כָּמוֹנִי

לָעַד אָנוּחַ בַּקֶּבֶר
לֹא אֶשְׁמַע אֶת זַעֲקוֹת הַשּׁבֶר
פַּחְדָן יְכַנּוּנִי כִּי אֵינִי גֶּבֶר
אֵיפֹה הֱיִיתֶם כְּשֶׁהָרַב אֲנָסַנִי בַּחֵיידֶּר?

הַחַיִּים לְדוֹמַיי הֵמָּה כַּף הַקֶּלַע
לִי אֵין עוֹלָם הַזֶּה וְלֹא עוֹלָם הַבָּא
מִפְּנֵי מָה בִּמְצִיאַת שַׁלְוָה נִכָּשֵׁלָה
שָׁלוֹם עוֹלָם הַזְּמַן הִגִּיעַ יַאלְלַה

ניקד: עברי בן קהלת.