אחד מהתלמידים בארץ ישראל המקורב לרבי שליט"א שלח לנו סיפור לפרסום לשמח את לב הציבור. והסיפור אכן משמח וחשבנו שכדאי לפרסם העניין לשמחת קהל הקוראים הקדוש.
"בסוף השידוכדייט היא החליטה שהיא חייבת לשלם, "אני רוצה לשלם", כך היא טרחה להודיע לי חגיגית. שתקתי, הרי אני לא יכול להתעקש לשלם, זה נתפס פטרוני, ומאידך מה אכפת לי שתשלם אם זה משמח אותה.
היא פצתה את פיה שוב ואמרה שהיא מתכוונת שהיא רוצה לשלם רק הטיפ ולא את הארוחה (חס וחלילה), היא נגד לשלם חצי חצי.
אמרתי: "אוקיי איך שאת רוצה" (וחשבתי על המשפט: "As you wish").
היא אמרה: "באמת אני רוצה לשלם".
אמרתי לה: "מה שאת רוצה, מה שעושה לך טוב".
אמרה לי בתגובה: "אני חושבת שזה לא בסדר שהגבר תמיד משלם, אני בחורה נאורה, מודרנית, מתחשבת, זה יוצא הרבה כסף, זה ניצול…".
לא הבנתי מה היא רוצה ממני, הרי זה מתפקידי כגבר לבן מסכן ועלוב לשלם.
אמרתי לה בצורה עדינה: "שמבחינתי אני חייב לשלם שהרי כך הנימוס המערבי קובע, איזו ברירה יש לי, לפיכך אני לא רואה בזאת פרגון".
היא אמרה לי: "תתפלא, יש הרבה גברים זבלים, אני חייבת לשלם לפחות הטיפ".
אמרתי: "בסדר מה שאת רוצה, לי זה לא משנה, מה שעושה לך טוב".
היא הוציאה את ארנקה הנכבד עם ידיה הנאות ופתחה את רוכסן כיס המטבעות. היא השחילה את אצבעותיה וחיטטה כאילו אצבעותיה לא מצליחות להכנס ולשלוף המטבעות לטיפ. לבסוף לאחר המתח הרב, נראה היה שנואשה, היא הוציאה את אצבעותיה והודיעה: "אופס אין לי טיפ לשלם, אני מצטערת". (העניין הזכיר לי את הסיפור של הרב והרבנית, פעם אחת הרבנית שאלה את הרב מה אתה עונה על ה'קשה' וענה הרבי: "אני אחשוב על זה", יותר מאוחר כשהרבי הלך לנוח הוא אמר לרבנית: "אה, כבר לא קשה".)
צחקתי בתוך נשמתי והתאפקתי לא לצחוק לה בפרצוף. ולא היה ברור לי מדוע היא לא ניסתה לשלם הטיפ באשראי? חשבתי שאולי היא לא רגילה באמת לשלם טיפ, אמרתי לה בפני פוקר: לא נורא, יהיה בסדר.
לאחר הדברים האלה נשאלתי על ידי השדכנית איך היה? אמרתי: "אפשר להגיד שזה היה כמו כמו שתי פגישות – הפעם הראשונה שלי עמה והפעם האחרונה שלי איתה".
חבל אמרה לי השדכנית, הבחורה סיפרה לי שהיא נורא נהנתה שנתת לה לשלם את חלקה בפגישה. היא רוצה להפגש שוב.
אמרתי לשדכנית שבאמת הפגישה הייתה טובה והבחורה מצחיקה מאוד. אולם יש בינינו פערים עמוקים בלתי ניתנים לגישור, עדיף שלא נפגש שוב.
קהילת קודש נימאנדעסלאנד ירושלים דאשכנז 
חבל. היה לי חבר שגם הוא יצא עם בחורה פמניסטית. בחתונה היא רצתה כל מיני דברים פמיניסטיים (שבחתונה חרדית לא היו עוברים). הרב שלנו זרם עם זה והכל היה בסדר. מאז עברו כמה שנים טובות ואני בטוח שהוא מאושר מאד. לפעמים בשביל חתונה ונישואין שווה לא לעשות עניין. חוץ מזה נראה לי שהיא ידעה שמדובר בבחור מודרני אז רצתה לעשות רושם של אישה מודרנית.
אהבתיLiked by 1 person
מסכים לגמרי. לפעמים יש לקומנסנס תשובות בהירות יוצר מתאוריה פסיכולוגית מורכבת
אהבתיאהבתי
חחחחחחח
אצלי גם היא לא היתה עוברת את המבחן. בראש ובראשונה – רוצה לשלם, למה לא את חצי הארוחה, רק את הטיפ? זה כבר היה גומר את האפשרות ליצור בינינו קשר. אני מבין את עמדת הבחור, גבר לבן בחברה מערבית ועוד שמרנית משהו בענין הזה.
פמיניזם לענ"ד בחברה החרדית מעט שונה ממה שקורה אצלנו החילונים. אגב, החילוניות בתל אביב אוכלות טוב מדי ערב על חשבון גברים להוטים מדיי.
אהבתיLiked by 1 person
אצל החרדים פחות נהוג לאכול טוב על חשבון הבחור. למעשה הולכים להפגש מחוץ לגטו החרדי, ואז לא סומכים על הכשרות. וגם זה לא כזה צנוע לאכול עם בחורה…וגם זה יקר. אז מזמינים שתיה בכוס חד פעמית. לפעמים מישהו יביא כיבוד ויאכלו על ספסל בפארק. ואם כל זאת בשנים האחרונות אצל חרדים מודרניים וחרדים עובדים כבר אוכלים. נפגשים אחרי העבודה רעבים וכדומה. וגם אז לא ילכו מייד למסעדה יקרה.
אהבתיLiked by 1 person
בקיצקוצ – צייטגייסט. תרצה או לא תרצה – החוץ משפיע פנימה. אגב, נדמה לי שגם גברים חרמנים או פנויים לא יקחו גברת למסעדת צמרת, יקחו אותה למקום מקובל כעת, פופולרי, אבל שהמחירים לא יעברו את ה- 400 ש"ח לשניהם כולל ה-דרינק, עאלק.
אני לכשעצמי צאצא למשפחה שידועה בקיצוניות שבה: מחד גיסא פזרנים ומאידך גיסא קמצנים גמורים. אי שם באמצע אנוכי, ומעולם לא הבנתי למה אני צריך לשלם, בחיי. מעולם לא היתה לי בעיה להשיג בחורה לתשמישי מיטה, עתים הן רצו יותר ממני, מה שהקשה עליי קצת את החיים. אבל לשלם עליה? כנראה ובגלל זה זכיתי בבת זוג, נפש תאומה, 40 שנים יחד.
אהבתיLiked by 1 person
מדהים. ארבעים שנה זה הישג.
אהבתיLiked by 1 person