ברכת משה לבוני המשכן – פרשת פקודי

הרבי שליט"א התארח בשמחת חתן וכלה בשבת קודש פרשת פקודי. ביקשו מהרבי לדרוש. הרבי לא הכין. אולם ביקש חומש ומצא משהו חיש. כאן המקום להגיד שהרבי נוהג לומר שמי שמקפיד להגיד דבר תורה כל שבת למשך כמה שנים יכול למצוא דבר תורה בכל פרשה. הקב"ה נותן לו סייעתא דשמיא למצוא תורה חדשה ולחדש חידושים. וכל המרבה לומר דברי תורה, הרי זה משובח.

"וירא משה את כל המלאכה והנה עשו אתה כאשר צוה יהוה כן עשו ויברך אתם משה" – שמות פרק ל"ט פסוק מ"ג.

א. שאל הרבי, מדוע משה בירך, אם מישהו עושה מה שצווה וחייב לעשות מגיע לו ברכה?

ב. הקשה הרבי עוד, מדוע כתוב כאשר ציווה ה' ולא כאשר ציווה משה או ה' את משה כמו במקומות אחרים. וכמו שמצינו בסמוך: "ככל אשר צוה יהוה את משה כן עשו בני ישראל את כל העבדה" – פרק ל"ט פסוק מ"ב.

ענה הרבי שלגבי א. יש אנשים, ואנו רואים זאת גם בניהול הקהילה, שלא מסיימים המלאכה, הם לא גומרים. הם באים עם תירוצים מדוע לא הספיקו. וכל פעם יש להם תירוץ חדש. הם לא מנסים לפתור הבעיות. הם לא אנשי ביצוע "בולדוזרים". לפיכך מכיוון שהם לא חזרו עם תרוץ, אלא עשו מה שצריך לעשות – ולכן כתוב מפורש וירא משה את כל המלאכה והנה עשו אותה! בלשון פליאה… לפיכך מגיע להם ברכה.

ולגבי ב. לכן כתוב כאשר ציווה ה'. הם הבינו שמשה לא סתם מצווה אותם, אלא רוצה מה שה' רוצה. ולפיכך שינו דברים כדי לעשות את רצון ה'. גם אם משה אמר להם בצורה אחרת. הם הבינו דבר מתוך דבר ועשו את רצון ה' בדיוק כמו שמשה רבינו גם רצה ולכן לא היה סתירה. וזה דרכו של המבצע הבולדוזר.

ודבר זה חשוב בבניין הבית. אם האשה שולחת בעלה לשוק לרכוש מיני מאכל לביתה שלא ישוב עם תירוץ. ואם האיש שולח האשה לרכוש משהו לצרכי הבית. שלא יהיו כמו השליח של מרתא בת בייטוס – בבלי גיטין דף נו.

מרתא בת בייתוס עתירתא דירושלים הויא. שדרתה לשלוחה ואמרה ליה: זיל אייתי לי סמידא (סולת) אדאזל איזדבן. אתא אמר לה: סמידא ליכא, חיורתא איכא. אמרה ליה: זיל אייתי לי. אדאזל איזדבן. אתא ואמר לה: חיורתא ליכא, גושקרא (לחם גס) איכא. א"ל: זיל אייתי לי. אדאזל אזדבן. אתא ואמר לה: גושקרא ליכא קימחא דשערי איכא. אמרה ליה: זיל אייתי לי. אדאזל איזדבן. הוה שליפא מסאנא, אמרה איפוק ואחזי אי משכחנא מידי למיכל. איתיב לה פרתא בכרעא ומתה (כי הייתה איסטניסית). קרי עלה רבן יוחנן בן זכאי: "הרכה בך והענוגה אשר לא נסתה כף רגלה". איכא דאמרי: גרוגרות דר' צדוק אכלה ואיתניסא ומתה. למי שצריך ביאור.

השליח של מרתא בת בייטוס חזר עם תירוצים. הוא לא הבין שהיא העשירה ביותר בירושלים ושלכן יקנה הכל. הוא העדיף לחזור שוב ושוב לשאול. גם אחרי שידע שכל פעם אמרה לו לקנות מה שהיה. כך מביאים חורבן. צריך לחשוב ולא להביא תירוצים וכך מביאים עלינו בניין – בניין עדי עד.