ארכיון חודשי: אפריל 2022

האם זה בסדר לקרוא ולהשאיר ספרים של חיים ולדר בבית או בספריה? כתבנו לענייני תרבות

לא מזמן התארחתי בכמה בתים של של אדוקים בני תורה. וראיתי שם בריש גלי ספרים של המנוול חיים ולדר שר"י. ואמרתי לעצמי אולי כדאי לחשוב על העניין – האם באמת חשוב להוציא את ספרי חיים ולדר מבתי הציבור?

כידוע לרבים לפני מספר חודשים התפוצצה פרשיה שתרמה למהפכת המוגנות המינית החרדית. מעשיה כואבת שתרמה למודעות, להרתעת מפגעים מיניים ועוררה חלק מהציבור לאקטיביזם אזרחי. לבסוף חיים ולדר התאבד ובכך הוכיח למגניו שהוא יודע שהוא אשם ולא יצא זכאי במשפט.

בנוסף לאחר שהיו כאלו שרצו להגיד שהוא רק התאבד מבושה בגלל הלשון-הרע שהציבור דיבר עליו, פרצה מחאה ספונטנית חרדית. מחאה אומנם בשוליים החרדיים הקיצוניים, אבל מחאה חשובה. היו גם אנשי פלג שרקדו מול מדורת ספרי חיים ולדר לוהטת, והיו חרדים מודרנים או חרדים מסורתיים שהפיצו בריכוזים חרדים מודעות רחוב ופליירים בשם מאמינים לך מידע נגד חיים ולדר ופרטי התקשרות לפניה לעזרה למוטרדים ומותקפים מינית. הקמפיין שלהם הצליח לגייס כרבע מיליון שקל. במקביל למחאות נגד חיים ולדר, חרדים רבים בארץ ובעולם פעלו להוצאת ספרי חיים ולדר מחנויות הספרים, מהספריות ומהבתים. מחאה שהייתה גם בחברה הדתית לאומית שגם שם אהבהףו לקרוא את ספריו.

בדרך אגב, חשוב להגיד שתמוה שהעסקנים והרבנים לא התעוררו קודם להגן על ילדי ישראל מפגיעות מיניות שהרי אנו, כנראה, אחת הדתות שהכי נזהרות מאיסורי עריות ונידה ונגד "אביזריהו דעריות". והנה אנו מפקירים את בני ובנות ישראל לפגיעות חמורות ולאיסורים חמורים. ההתעלמות מטיפול ציבורי בפרשיות של פגיעה מינית וההמנעות מהליכה לערכאות והעדפת הטיפול הקהילתי גורמת לכך שפעמים רבות טורפים מיניים אינם מורתעים. ואם הם מוברגים במקומות הנכונים, הם יכולים לפגוע שנים ארוכות באין מפריע, פוצה פה ומצפצף.

רבים בחברה החרדית החלו לבער את הספר מביתם ולאסור הקריאה בספר. יש שעשו מדורה ושרפו הספר, ויש שפשוט השליכו הספרים לאשפה. יש שדאגו לעשות פרסומי ניסא בשריפה ברחובה של עיר. ויש שהעלו תמונה לרשת החברתית של הספרים באשפה.

והשאלה היא מדוע הם השליכו הספרים? יש שאמרו שהספרים משחיתים את נפש הקוראים הצעירים. יש שאמרו שהספרים עצמם טובים, אבל אין לתת לגיטימיות לסופר רשע, לא טוב לילד שיקרא בספר של אדם ורע ואז יחשוב שהרוע לגיטימי – זה עלול להשחית את ההתנהגות הקורא. יש שאמרו שקיום הספרים פוגע בנפגעות ובנפגעים. נפגעות הרואות הספרים בבית, חשות שגופן מופקר ונופלות למשבר וצער, וכדומה.

מאידך יש שאומרים שלא צריך להשליך הספרים שהרי יש פה הפסד כספי לרוכשים. בנוסף יש האומרים שהספרים טובים ומחנכים והאיש רק במקביל חטא, וחטאו לא בהכרח משליך על ספריו. הוא נפל, זה לא אומר שכל מה שעשה בחייו פסול. וכן יש גם עניין של חופש הביטוי. לגיטימיות להשתקת דעות מזיקה לחברה מהסיבות הידועות. יתר על כן מי אמר שעצם קיום הספר נחשב מזיק.

דעתי הענייה אומרת שאכן אין סיבה כעת לבער הספרים. ברם עד שהקהל האמין היה עניין לשרוף בציבור כולל תיעוד כמחאה. כדרך לשכנע את הציבור לחשוב בנושא על ידי המעשה האלים והחריג. אולם כעת הציבור יודע. אז מדוע צריך לבער את הספר? היצירה קיימת בזכות עצמה.

היו דמגוגים ששאלו אם בני אדם היו קוראים מיין קאמפף? אז מה ההבדל? ( הניחו בדעתם שהציבור לא ירצה לקרות בספר של הצורר) ותשובתי הפשוטה שאין הבדל, גם מיין קאמפף הייתי מחזיק לצרכי קריאה. ואכן קראתי פעם את מה שתרגמו לעברית ולא ראיתי בזה תועבה.

ויש עוד מעלה גדולה להשארת ספרי המנוול – שהרי אם יבוא אורח ויראה הספר הוא יכול להתלונן. ואז כך אנו ממשיכים להוקיע את האיש ולדבר על מעשיו הרעים ועל ידי כך להציף את חשיבות מוגנות המינית לציבור ומאידך להוקיע את הרשע.