אחרי מות ראש הישיבה הרב ברוך ויסבקר זצ"ל – מעולם הישיבות

אמש ליל הלך לעולמו אחד מהדמויות המוכרות בעולם הישיבות בארץ ישראל. אחד מחברי הקהילה בארץ ישראל סיפר כמה מעשיות על ראש הישיבה לאחר התפילה לציבור. והציבור נהנה מאוד וביקש שנפיץ העניין לעילוי נשמתו.

"רבינו הרב הגאון ר' ברוך ויסבקר זצ"ל היה נחשב ללמדן גדול בעולם הישיבות וכאחד ששמע שיעורים מפורסם לגאון הגדול הגר"ש רוזובסקי זצוק"ל בשהותו בישיבת פוניבז' אשר בעיר בבני ברק.

ומנהגו היה להכריז לבחורים הצעירים בישיבתו בנגינת הקול שוב ושוב: "בחורים צריכים לדעת איך ללמוד".

וציבור הבחורים הצעירים היה מקבל דבריו כמפי הגבורה שהרי היה נחשב ראש הישיבה הלמדן שבדור. והיה מתאמת מאוד ללמוד ממנו איך ללמוד.

ופעם אחת אמר זאת בסוף השיעור אגב אורחיה. והקשה כנגדו בחור בעל מחשבה: "אבל אם בחור לא יודע איך ללמוד, אזי איך הבחור ילמד ללמוד"?! וצחקו כל הצעירים ונהנו שיש להם בחור חריף מוח בהוועד.

ושתק הרב.

ומישהו אמר: "מנחה" והציבור הלך להתפלל מנחה.

ואמר אותו חריף לאחר שנים הרבה שזה הדבר היחיד שהוא למד מראש הישיבה ז"ל – ראש הישיבה ידע לשתוק באופן נפלא ומשמח לבבות הבריות.

וכן אמרו עליו על אותו ראש ישיבה, הרב הגאון ר' ברוך ויסבקר זצ"ל, שרצה לגדל דור של בחורי ישיבות אבל בפועל גידל דור של בנות סמינר. ולא עברו זמנים הרבה וכל עולם הישיבות נהיה כך ובזה הקדים את רוב דורו. ומנהגו היו בני ישיבתו להקפיד במלבושיהם. והיו מרקדים סביב מוזיקה במשמיע קול כי כך היה נהוג. והכל היו מקפידים לעשות מה שנהוג בישיבה ללא כל שינוי כמות הסמינר.

ומפורסם היה בישיבה המעשה שהרבנית שרה לאה ויסבקר, אשתו של ראש ישיבת בית מתתיהו, הייתה אוהבת לראות את הבחורים החתיכים בפנימייה שוב ושוב.

ודבר זה הכעיס הרבה בחורים שרצו פרטיות. ובפרט שהייתה מעירה להם כשהיו שם בין הסדרים. אבל היות שהבחורים היו מפוחדים כי הורגלו במשטר דיקטטורי לא עשו כלום.

אחרי שנים הרבה היה בחור שביקש מחבריו שיודיעו לו כשהרבנית בדרך לפנימייה מבית המדרש. והודיעו לבחור. והלך מיד מבית המדרש לפנייה ופשט כל בגדיו חוץ מבגד החלציים, בחדרו בפנימייה כאילו הוא בדרכו להתרחץ. והיא נכנסה לחדר וראתהו כמעט ערום ועריה. והפיץ מעשה העניין לכל הישיבה. וכל הישיבה ששה ושמחה. וצחק הציבור לעלבונה ובפרט כשהייתה מבקרת בישיבה.

ושם לב לזאת ראש הישיבה ר' ברוך וחקר ודרש באיומים והפחדות ונודע לו בסוף הדבר.

ומני אז הורה לה ראש הישיבה ר' ברוך להפסיק לשוטט ולחטט בפנימייה ולבחורים הייתה הישועה".

יהיו הדברים לעילוי נשמתו.

אבא, באיזו זכות הבאת אותי לעולם?

בנו של אחד מאנשי הקהילה שאל את אביו שאלה קשה לאבות רבים בהעולם וחשבנו לשתף העניין לתועלת ולשמחת קהל הקוראים היקר והנכבד.

"אבא, מדוע הקב"ה ברא גם נשים?".
ענה האב: "איני יודע, ומדוע הוא ברא גברים אתה כן יודע?".

שאל הילד והקשה עוד: "אם כך, אבא, באיזו זכות הבאת אותי לעולם, ביקשת ממני רשות?".
ענה האב: "שאלה יפה שאלת, לך לאמא, הרי יצאת ממנה ולא ממני. אולי לכן השם ברא את הנשים כדי שתוכל להתלוננן אצלן בנושא… מעבר לכך יצאת לבד וגם חוקי הארץ והתורה התירו לי".

חיבק ונישק את בנו ושלחו בשמחה לאימו.

כשהגיע הילד לאימו, שאלה אותה השאלה באיזו זכות הביאתו לעולם?

והיא אמרה לו: "בני מחמדי הנני עסוקה כעת".

וילך הילד ויפן כה וכה לשעשועיו. והעולם כמנהגו נוהג.

מעשה ניסים על ידי ספר על הרמב"ם בעזה

מעשה עליז שהתפרסם בהקהילה הקדושה בארץ ישראל ורואים כאן את טבע העולם וחיוכה של ההשגחה.

חרדק אחד, בשם שרוליק שפרבר, ממעריצי אותו האיש, החכם העילוי הלמדני הגדול והמקנטר הענקי, דוקטור ישראל נתנאל רובין. והיה אותו קלגס בצבא הציוני בזמן מלחמת בראשית הידועה המחזות רבין כמלחמת שמחת תורה ושלחוהו הסרדיוטים לעזה.

והלך וטרח במיוחד לפני כניסתו לגוב האריות של המרצחים הישמעאלים עזה לרכוש במיטב כספו ספר כפירותיו של הרמב״ם. אמר במחשבתו אולי יוכל לעשות פרסומי ניסא גדול לזה הספר של אהובו הגדול. החייל החרדק רצה שיתפרסם בעולם שבזכות זה הספר, שאין דעת רבים נוחה הימנו, ניצל ממוות.

והיה דואג לשים הספר בכל מיני דרכים על חזהו לשומרו עליו מכל רע מפני חיצי המוות. ויהי היום ויורה מומחה מחמדי בקנה האש (המכונה צלף בלשון הצעירים) וירה בו כדור גדול של צלפים ופגע בהספר כפירותיו של הרמב״ם ובזכות כך ניצל ממוות בידי בן העוולה הרשע המחמדי החמאסי. וישמח שרוליק מאוד מאוד. ויודה מיד לה' על חסדו הגדול ובפרט שיוכל לספר המעשה שניצל בזה הספר וכך יהיה אי"ה פרסומי ניסא עצום. וכל גופו של שרוליק החרדק שש עלז ועלץ.

ודאג לפרסם הסיפור לכל עבריו שבזכות הספר המופלא 'כפירותיו של הרמב״ם' ניצל ממוות. וחשב שבזכות כך יבואו צעירי הצאן לרכוש הספר ויתגדל ויתקדש שמו של אותו החכם רובין. ורבות מחשבות בלב איש ועצת ה' היא תקום.

והנה בעתונות המכונה חרדית וכן בשאר מקומות הנייעס כתבו שהרמב"ם ז"ל הציל יהודי ממיתה משונה בעזה. 'קידוש שם שמים בעזה – בעקבות ספר שעוסק בחידושים הרמב״ם על הנשר הגדול רבי משה בן מימון ניצלו חייו של חייל דתי. הספר היה על גופו של החייל שומר המצוות הקובע עצים לתורה ומנע חדירת קליע ענק לגופו של החייל. הקליע חדר השריון של החייל ונעצר בנס בספר על הרמב״ם'.

ולא ידעו הציבור שמדובר בספר של אותו האיש רובין המקנטר, חשבו אולי ספרים של חצר בריסק או אבן האזל וכו'. לפיכך שרוליק שפרבר החליט להשאיר הספר המכעיס בעזה.