קטגוריה: הרבי שליט"א

בעניין ברכת יצחק אבינו לעשיו הרשע – פרשת תולדות

דבר תורה לפרשת תולדות שנאמר בשעתו על ידי הרבי שליט"א. הדברים חשובים לגבי חינוך הילדים, לגבי אופי האנשים וחשוב להעניק ולעיין בהעניין ביותר.

וַיִּגְדְּלוּ הַנְּעָרִים וַיְהִי עֵשָׂו אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד אִישׁ שָׂדֶה וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם יֹשֵׁב אֹהָלִים. כח וַיֶּאֱהַב יִצְחָק אֶת עֵשָׂו כִּי צַיִד בְּפִיו וְרִבְקָה אֹהֶבֶת אֶת יַעֲקֹב.  פרק כ"ה פסוק כ"ז.

א וַיְהִי כִּי זָקֵן יִצְחָק וַתִּכְהֶיןָ עֵינָיו מֵרְאֹת וַיִּקְרָא אֶת עֵשָׂו בְּנוֹ הַגָּדֹל וַיֹּאמֶר אֵלָיו בְּנִי וַיֹּאמֶר אֵלָיו הִנֵּנִי. ב וַיֹּאמֶר הִנֵּה נָא זָקַנְתִּי לֹא יָדַעְתִּי יוֹם מוֹתִי. ג וְעַתָּה שָׂא נָא כֵלֶיךָ תֶּלְיְךָ וְקַשְׁתֶּךָ וְצֵא הַשָּׂדֶה וְצוּדָה לִּי צידה [צָיִד]. ד וַעֲשֵׂה לִי מַטְעַמִּים כַּאֲשֶׁר אָהַבְתִּי וְהָבִיאָה לִּי וְאֹכֵלָה בַּעֲבוּר תְּבָרֶכְךָ נַפְשִׁי בְּטֶרֶם אָמוּת. פרק כ"ז פסוק א-ד.

מה הפשט בכך שעשיו היה כזה בעל חטא ומאידך אביו יצחק רצה להביא לו הברכות? הרי יצחק אבינו אמור לרצות להביא הברכות לבן הצדיק ומדוע רצה להביא לבן רשע?

נראה לי לבאר שעשיו היה כעין ספרדי מסורתי שאוהב לנשק ידי רבנים, לבקש ברכות ולהגיד שהרבנים והתורה זה הכי חשוב. וכל מי שחולק על הרב הוא כופר. אולם למעשה הוא ממשיך לעשות בשלו, לעבוד עבודה זרה, לגנוב, לרצוח לאנוס וכדומה. וראיה לדבר שהוא צדיק, כי הוא מתכופף לנשק יד הצדיק. עשיו באמת בטוח שהוא הצדיק בעל ההשקפה הנכונה החי חיים נורמליים. ומבחינתו יעקב אבינו הוא רשע מוזר משוגע הכופר בצדיק ובתורה.

זו לא רק צביעות, אלא התמקחות עם השם יתברך או הגעה להבנה בקשר אליו – מה שחשוב להשם יתברך זה להצהיר וזאת הוא עשיו עושה מצוין בריש גלי ובכל מקום. אבל במעשים הוא עדיין מעניק לעצמו חירות רבה.

לעומת זאת יעקב אבינו היה כעין ליטוואק או יעקע קר ששואל שאלות ולא רואה בעיה לחלוק על רב כשיש הסבר תורני יותר טוב. והוא גם עניו שלא רואה עניין להצהיר כל הזמן על אמונתו הנכונה ברב ובתורה. יעקב אבינו מצליח לקיים התורה בקלות, כי הוא והתורה נהיו חלק אחד מרוב שהוא שקוע ומחובר לחיי התורה הקדושה – הוא מקבל את התורה כתרבות חייו ולא מנסה לברוח מקיום התורה בתירוצים שונים.

אז יצחק חשב באמת ובתמים שעשיו היה צדיק יותר מיעקב. יעקב לא הצהיר על חומרות ועל עישור מלח ותבן, לא טרח להתכופף לנשק את ידו ולבקש ברכה. יעקב היה איש תם יושב אוהלים – הוא לא טרח לחשב מה יצחק יחשוב עליו ואיך להחניף לו. הוא בסך מנסה להיות יהודי טוב.

בעצם יצחק היה כבד ראיה מבחינה פיזית ומבחינה רוחנית – ולא הצליח לעמוד על בנו יעקב. אם הוא היה ראששיבע והיה לו תלמידים כמו יעקב ועשיו, הוא היה זורק את יעקב ומשאיר את עשיו – כמו הרבה ראשי ישיבות בדורנו.

וכעת גם יש תשובה מדוע יעקב היה יושב אוהלים. הרי לשבת באהל הכוונה ללמוד תורה, אם כן מדוע נאמר אוהלים בלשון רבים, לא מספיקה לו ישיבה אחת?

ונראה לי לבאר שאולי יצחק אבינו זרק אותו מהישיבה שלו ואז יעקב הלך לישיבת שם ועבר, כמו שכתוב שהיה י"ד שנה בישיבת שם ועבר.

אבינו מלכנו עשה למענך אם לא למעננו

מדברי הרבי שליט"א בליל ראש השנה תשפ"ב. והדברים מרוממים הנפש.

ולכל אדם חושב קשה, הרי מה הפשט בבקשה זו שאנו מבקשים מהקדוש ברוך הוא בתפילת 'אבינו מלכנו' עשה למענך אם לא למעננו.

מדוע אנו צריכים להגיד לו שיעשה בשביל עצמו, מה הוא לא יודע העניין לבדו מה רצון ה'?

ועוד יש להקשות אם עתה רע לנו זה אומר שה' רצה שכך יהיה, אזי מה הלמענך פה משנה העניין, הרי למען עצמו הוא הטיל עלינו מצב בעייתי וכך לכאורה גילה דעתו שרוצה שנצטער?

ופעם אחת אמר חכם אחד מחכמי אומות העולם, ומרק טוויין שמו, שאם אדם המשוטט בשוק או ברחובה של עיר ועף לו כובעו ברוח, בל ינסה אותו האדם להרים הכובע – שהרי למה לו לבעל הכובע לטרוח, מישהו אחר ירים זאת למענו חיש במהרה ובשמחה. ומעשים שבכל יום שלאדם נופל כיסוי הראש – ומיד אנשים מרימים לו לפני שהוא מספיק להתכופף.

אנו לא רק אומרים ומבקשים מהקב"ה שידאג לעצמו כי הוא אוהב אותנו ורוצה בטובתנו יותר מאשר שרוצה שיהיה לנו רע, אנו מפקירים עצמינו אצל הקב"ה ויודעים שהוא לא רוצה שיהיה לנו רע כי זה טבעו.

וכאן ניתן לראות שזה לא עניין לעורר את רצון ה' אלא יותר שאנו נתפלל ונחוש קרב להשם יתברך. הרי אנו אומרים שה' יודע הכל ויודע מה יקרה – וממילא תפילה לא משנה את רצון ה'. אולם התפילה היא בריאה בשבילנו שנחוש קשורים לה'.

וכל שאינו מרחם על הבריות אין מרחמין עליו מן השמים

ווארט מבהיל מהרבי שליט"א בעניין ריחום על הבריות. ודברי הרבי הם על דרך צחות ויש להבין את דבריו שאין לעשות יותר מידי עד שהאדם נהיה חלש ואז העולם הבזוי בז לו ומצר את צעדיו.


תניא ר' גמליאל ברבי אומר (דברים יג, יח) "ונתן לך רחמים ורחמך והרבך" כל המרחם על הבריות מרחמין עליו מן השמים וכל שאינו מרחם על הבריות אין מרחמין עליו מן השמים.

ואומרים בק"ק נימאנדעסלאנד ירושלים דאשכנז על דרך צחות שמי שמרחם על כל הבריות, אזי הבריות לועגים לו וחושבים אותו לחלש ורוכשים לו בוז ומשטמה וכן מצרים את צעדיו ולכן הוא זקוק לרחמי שמים.

אך מי שאין מרחם על הבריות אינו זקוק להתערבות ניסית של רחמים מהשמים המבזבזת את זכויות האדם, אלא העולם יודע לכבדו ולקלסו.