קטגוריה: השקפה

נס הקפה והסניליות של הרב אלישיב

לאחר אחד מסבבי האלימות בישיבת פוניבז' בין המחבלים לשונאים נוצר דיון בוועד, בחדר אוכל, בבייס מאטעס בנושא. הרוב לא ידע מימינו ומשמאלו פשוט היו עדר כבשים ירושלמי. אך חלק מהחברים אחזו ואמרו שהרב אלישיב אמר שצריך להיות כמו דעת המחבלים. כמה אחרים, נראה לי שהיו "שונאים שקטים", שתקו.

אחד קם ואמר, בן כמה הרב אלישיב? מישהו אמר אתה מסיט הנושא. האחד הלז היה אנוכי. אמרתי זו לא הסטה: א. יש החולקים על הרב אלישיב. ב. אולי הרב אלישיב סנילי, הרי הוא נורא קשיש ואם כן מדוע דעתו מהותית לעניין? ג. כעת אנו יכולים לנהל דיון ולחשוב בעצמנו בנושא.

הציבור התעורר בבהלה הרים ראש בהשתאות, בלע את רוקו וכבש את עיניו בקרקע.

מישהו שלא היה למדן או מתמיד גדול שאביו עסקן תפוחים בכיר, היה באמצע להכין קפה, הוא הכריז שהוא מוחה בי. הוסיף ואמר: "אבי מטפל של הרב אלישיב והוא יודע בדיוק מה קורה שם. אתה מבזה את מרן הגרי"ש, חצוף".

הוא אחז בידו קפה ושפך עלי כמות מכובדת ולכלך אותי. הנס היה שהוא החזיק בקפה גולמי בצורת אבקה ולא בקפה רותח. מה רבו מעשיך ה'. אבינו שבשמים, אבא טוב, הציל אותי מקפה רותח ודאג להראות לי שהוא דואג לי. אם הבחור האלים היה רק מתחיל להכין ולשפוך מים בקפה הייתי עלול לצאת בנזק הרבה יותר לא נעים ואולי גם בפציעה. פשוט נס משמים.

אני אמרתי בתגובה שזה מוזר שאחד בטלן בן בטלן שעושה מה שבא לו, חש צורך לשפוך עלי קפה כששאר הלמדנים בוועד שתקו ולא נקטו באלימות.

המשכתי ושאלתי האם זה דרך השופך להרגיש צדיק ומחובר ליהדות במקום לעשות מה שצריך?!

הסדר התחיל והדיון תם כי עלינו לבית המדרש.

שמתי לב שזה גם בעיה של חלק מהחרדים העובדים, המודרנים וכו'. הם מצד אחד בורים בתחומים רבים מאידך אוהבים לתייג את שמם של הקב"ה ושל רבנים. ולפעמים הרב שהם מאמינים בו אומר שטויות ואתה טורח ללמוד הסוגיה כדי לבדוק הנושא. ואז אתה אומר שלדעתך העניה הרב טועה. בעקבות כך מגיע החרדי הלז ואומר 'עד לרבנים' 'תן כבוד!'.

מאחר ואותו אחד לא מקפיד על הלכות בסיסיות, נשאלת השאלה מדוע אכפת לו?! האם אולי יש לו דיל עם אלוקים? שמא הוא אומר לעצמו: אני אפאר את שמך, אכבד את הרבנים ואתה תעניק לי עוד אשראי בחשבון הבנק השמימי שלך וכך אוכל לא להקפיד על המצוות.

העניין הזה לא רק צורם, זה מזכיר לי אוכלי שרימפס או בשר וחלב בפסח המקפידים שבלחמניה לא יהיה קטניות. והמנהג הזה גם מונע דיון בנושא החשוב של מעורבות רבנים מסוימים בתחומים שונים של החיים. וכן על סוגיית ציות לסמכות חברתית מול ידע יהודי פורמלי.

עצוב מאוד.

למעשה העניין די עצוב ויוצר עבדות נפשית רוחנית. ברם הקב"ה פעם בתקופה שולח עז עוורת שתראה לנו מדוע חשוב להעמיד את הרב בביקורת. וזה הארת פנים מיוחדת מהשי"ת, שהרי בגמרא העניין של עז עוורת הוא דוגמה לאיך הקב"ה מעניש את עם ישראל. אולם אצלנו הקב"ה מוציא אותנו מעבדות לחירות ואומר לנו: אתם עבדי ולא עבדים לעבדים אל תהיו עבדים לבני אדם אחרים מלבדי.

הסיפור שונה בדברים רבים מסיבות מובנות.

וכל שאינו מרחם על הבריות אין מרחמין עליו מן השמים

ווארט מבהיל מהרבי שליט"א בעניין ריחום על הבריות. ודברי הרבי הם על דרך צחות ויש להבין את דבריו שאין לעשות יותר מידי עד שהאדם נהיה חלש ואז העולם הבזוי בז לו ומצר את צעדיו.


תניא ר' גמליאל ברבי אומר (דברים יג, יח) "ונתן לך רחמים ורחמך והרבך" כל המרחם על הבריות מרחמין עליו מן השמים וכל שאינו מרחם על הבריות אין מרחמין עליו מן השמים.

ואומרים בק"ק נימאנדעסלאנד ירושלים דאשכנז על דרך צחות שמי שמרחם על כל הבריות, אזי הבריות לועגים לו וחושבים אותו לחלש ורוכשים לו בוז ומשטמה וכן מצרים את צעדיו ולכן הוא זקוק לרחמי שמים.

אך מי שאין מרחם על הבריות אינו זקוק להתערבות ניסית של רחמים מהשמים המבזבזת את זכויות האדם, אלא העולם יודע לכבדו ולקלסו.

דרוש של רבינו שליט"א בעניין "ואהבת לרעך כמוך"

דברי הרבי שליט"א בעניין ואהבת לרעך כמוך. דברים נאים וחשובים כנגד אלימות הדיבור והכתיבה בהעולם המתעטפים באיצלא של מידות טובות.


יוצא ביום יום לשמוע אנשים צדיקים גדולים בשאיפתם האומרים שחשוב לקיים את המשפט "ואהבת לרעך כמוך". והם אומרים או מרמזים שהם מקיימים העניין בשונה מאחרים שלא.

אוהב אנוכי לדון לכף זכות את ההתנהגות הקיימת ולא לזלזל באדם כלשהו הנוהג בצורה המתפרשת בסופו של דבר על ידי אנשים מן הציבר כאילו הוא אוהב את עצמו יותר מרעהו, כביכול.

ואומר הנני בתמימות שמבחינה עקרונית האדם תמיד אוהב את עצמו, ופועל לפי מה שהוא רוצה, אלא אם אין לו שליטה על עצמו. לפיכך לא יכול להיות מצב אמיתי שבו הוא אוהב את רעהו כמוהו. מה שיש כאן זו קריאה מוסרית לאדם להתנהגות מסוימת.

אולם מיד האנשים הללו שאומרים שהם מקיימים את מצוות "ואהבת לרעך כמוך" מזלזלים בטוענים כך שאנו בני אדם רעים ושאנו מזלזלים בדברי ר"ע שאמר שהעניין אפילו כלל גדול בתורה.

והנה צריך לשאול את את האדם החושב, איך זה ייתכן שהם אינם שמים לב לסתירה בתוך דבריהם?!

והנה ראשון חשוב הכותב על העניין:

וטעם ואהבת לרעך כמוך – הפלגה (לשון גוזמה), כי לא יקבל לב האדם שיאהוב את חבירו כאהבתו את נפשו. ועוד שכבר בא רבי עקיבא ולמד חייך קודמין לחיי חבירך. (רמב"ן בבא מציעא סב א)