קטגוריה: השקפה

עושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום עלינו ועל כל ישראל – דברים נפלאים בענייני השעה מאת הרבי שליט"א

הרבי שליט"א דרש לאחרונה על הפגנות השמאל היהודי המסכן בארץ ישראל נגד משטר החסד של ראש השלטון נתניהו יר"ה. הרבי אמר שעם ישראל צריך שלום מאת הקב"ה – צריך שהקב"ה ישכין בינינו שלום.

והוסיף הרבי, כתוב בשולחן ערוך אורח חיים לגבי תפילת עושה שלום הנאמרת בסוף שמונה עשרה (גם בקדיש), סימן קכ"ג, סעיף א': ”כורע ופוסע שלש פסיעות לאחריו בכריעה אחת, ואחר שפסע שלש פסיעות, בעודו כורע, קודם שיזקוף, כשיאמר עושה שלום במרומיו – הופך פניו לצד שמאלו, וכשיאמר הוא יעשה שלום עלינו – הופך פניו לצד ימינו; ואחר כך ישתחוה לפניו כעבד הנפטר מרבו.” רואים שצריך לכוון לשמאל בראשונה, אבל גם לימין. ולא נהיר מדוע פונים לשמאל קודם ולא לימין שהרי נאמר כל פניותיך יהיו לימין. ואולי זה בגלל רוח הקודש שצריך ישועה כלפי המחלוקת מהשמאל, ברם גם צריך ישועה מהמחלוקת המיותרת בימין.

והנה בנוסח אשכנז אומרים כך: "עושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום עלינו ועל כל ישראל ואמרו אמן".

והנה יש ד' שאלות מעניינות בבקשה זו: א. מדוע צריך לעשות שלום במרומים? ב. מדוע בלשון הווה ולא עבר – עושה ולא עשה, משמע שעשיית השלום תמיד ממשיכה. ג. מדוע כתוב עלינו ולא לנו? משמע שהשלום מגיע מחוץ לאיתנו ובכפייה, ורק כך מגיעים לשלום אמיתי. וצריך ביאור. ד. מפני מה כתוב בכפילות, עלינו ועל כל ישראל – ואצל נוסח עדות המזרח נכתב ועל כל עמו ישראל, וכי לא מספיק עלינו או ועל כל ישראל וכדומה?

ונראה לומר יסוד חשוב שגם בשמים יש מחלוקת. ולכן צריך לדעת שהמחלוקת היא חלק מטבע העולם שהקב"ה ברא. והעולם אומר שאין בחירה למלאכים וזה לכאורה לא נכון. ולא רק ראיה מפה, אלא גם מילקוט שמעוני לגבי שמחזאי ועזאל. ויש עוד ראיות ודבר זה צריך ביאור לשיטה שמלאכים הם בנבואה…

"שאלו תלמידיו את רב יוסף מהו עזאל? א"ל כיון שעמדו דור המבול ועבדו עבודה זרה היה הקב"ה מתעצב. מיד עמדו שני מלאכים שמחזאי ועזאל ואמרו לפניו: רבונו של עולם הלא אמרנו לפניך כשבראת את עולמך מה אנוש כי תזכרנו. א"ל: ועולם מה יהא עליו? א"ל: רבונו של עולם היינו מסתפקין בו. א"ל: גלוי וידוע לפני אם אתם שרויין בארץ, היה שולט בכם יצר הרע והייתם קשים מבני אדם. א"ל: תן לנו רשות ונדור עם הבריות ותראה איך אנו מקדשין שמך. א"ל: רדו ותדורו עמהן.

מיד קלקלו עם בנות האדם שהיו יפות ולא יכלו לכבוש את יצרן. מיד ראה שמחזאי ריבה אחת ושמה איסטהר נתן עיניו בה. אמר: השמעי לי. א"ל: איני שומעת לך עד שתלמדני שם המפורש שאתה עולה בו לרקיע בשעה שאתה זוכרהו. למדה אותו שם הזכירה אותו ועלתה לרקיע ולא קלקלה. אמר הקב"ה: הואיל ופרשה עצמה מן העבירה לכו וקבעוה בין שבעה כוכבים הללו כדי שתזכו בהן לעולם. ונקבעה בכימה (וכיום אנו יודעים שאסתר המלכה קרויה בדומה וכן כוכבים בהרבה שפות הן STAR או STERN וכדומה).

כיון שראו שמחזאי ועזאל כך עמדו ונשאו נשים והולידו בנים, היווא והייא. ועזאל היה על מיני צבעונין ועל מיני תכשיטין של נשים שמפתים את בני אדם להרהור עבירה. מיד שגר מטטרון שליח לשמחזאי וא"ל: עתיד הקב"ה להחריב עולמו ולהביא מבול לעולם. מיד עמד בבכי. והיה מצטער על העולם ועל בניו מה יעשו בניו ממה יאכלו אם העולם חרב. שכל אחד ואחד היה אוכל בכל יום אלף גמלים ואלף סוסים ואלף שורים.

בלילה ראו היווא והייא שניהם חלומות. אחד מהן ראה אבן גדולה פרוסה על הארץ כשלחן והיתה הארץ חרותה וכתובה שיטות שיטות, והיה מלאך יורד מן הרקיע ובידיו כמין סכין והיה גורר ומוחק כל אותן השיטות ולא היה משייר בה, אלא ארבע תיבות. והאחד ראה פרדס גדול משובח נטוע מכל מיני אילנות והיו בו מלאכים ובידן קרדומות והיו מקצצין כל האילנות ולא שיירו בו, אלא אילן אחד של שלשה ענפים. כיון שננערו עמדו בבהלה ובאו אצל אביהם. אמר להם: עתיד הקב"ה להביא מבול ולא ישייר, אלא נח ובניו כיון ששמעו כך היו צועקין ובוכין. אמר להם אל תצטערו ששמותיכם לא יכלו מן הבריות שכל זמן שגוזר גזירות או מעלין אבנים או ספינות שמותיכם הן מזכירין היווא והייא – (שמות של רעשים שמוציאים מן הגוף במצב הזה). מיד נתקררו דעתן.

שמחזאי חזר בתשובה ותלה עצמו בין שמים לארץ. ראשו למטה ורגליו למעלה. ועדיין הוא תלוי בתשובה. עזאל לא חזר בתשובה. ועדיין הוא עומד בקלקולו להסית בני אדם לדבר עבירה בבגדי צבעונין של נשים. ולכך היו ישראל מקריבין קרבנות ביום הכפורים, איל אחד לה' שיכפר על ישראל ואיל אחד לעזאזל שיסבול עונותיהם של ישראל והוא עזאזל שבתורה (וצ"ב ביאור איך מקריבים למלאך רשע ולא להשם ואיך זה לא עבודה זרה – ואין כאן המקום להאריך)".

והנה רואים שמלאכים אפילו יכולים לקלקל ולהמרות את רצון ה'. ואולי אפשר להגיד שיש להם בחירה מועטה בדברים מסוימים ולא כמו אצל בני האנוש. כגון לריב ביניהם על עניינים ברומו של עולם כמו שרו של עשיו עם שרו של יעקב, ולבסוף הם בשלום. כמו לרדת לארץ לאחר קבלת רשות מה' וכדומה. ועצם הבחירה צריכה עיון ואכמ"ל. ואיך הם בשלום?! כנראה כי הקב"ה יותר חזק ומשהו בו מרתיע אותם. ואם אין להם בחירה כלל, מה הרבותא שהשם יתברך מסדר השמים – עצם השלום?! ולכאורה הרבותא שהקב"ה משכנע אותם לעשות שלום למרות טבעם. ויש הדורשים מכך שהמלאכים אומרים שירה בשמים. אם אין להם בחירה אז זה כאילו שה' שר לעצמו.

וכתוב במדרש ויקרא רבה ט: "בר קפרא אמר חורי: גדול שלום, מה אם העליונים שאין להם לא קנאה ולא שנאה ולא תחרות ולא מצות וריבות ולא מחלוקת ולא עין רעה, צריכין שלום הה"ד (איוב כה, ב) "עושה שלום במרומיו". התחתונים שיש בהם כל המדות הללו עאכ"ו".

ודברי המדרש מראים שיש למלאכים תפקיד, ואין זה נובע מצורך אנושי כגון תחרות ושנאה. ועדיין הם עושים מחלוקת וצריכים שלום כל הזמן. ולכן מובן מדוע כתוב עושה שלום במרומיו, בעולם יש מחלוקת גם בשמים. וכן מדוע כתוב עושה שלום ולא עשה שלום. צריך שוב ושוב. וזה משתלב עם דעת חכמי העולם האומרים ששלום יש מהרתעה ועל כך נדבר תיכף.

והנה בדיני עשיית הביטחון או השלום, עד כמה שיד האדם משגת, יש ג' דעות בין חכמי האומות. דעה אחת המכונה – ריאליסטים המאמינה שהעולם צריך להרתיע וזה על ידי חיזוק הצבא ובריתות למען עניין המדינה המדוברת. ואם כל העולם יעבוד כך יהיה פחות מלחמות, כי לא ישתלם לבצע מלחמה כשלצד השני יש הרבה נשק וברית עם אומה אחרת ויכול להכאיב מאוד לאומה התוקפת אותו.

הדעה השניה היא הדעה המכונה – אידאליסטים או ליברלים והם אנשים המאמינים שלב האדם טוב מנעוריו אבל יש קלקולים בעולם. ולכן צריך לפעול יחד בכל מיני עניינים משותפים ובכך לטפל במדינה סוררת ולעזור למדינה במצוקת כיבוש ולהשקיע בעסקי פרקמטיא. הם חושבים שככל שהעולם ארוג אחד בשני כלכלית וכדומה יהיה קשה לעשות מלחמה שהרי רגילים לעבוד עם המדינה המותקפת וכעת צריכים ממנה כל מה שרגילים לרכוש הימנה.

והדעה השלישית הי המכונה – הקונסטרוקטיביזם והמאמינים בשיטה הזו אומרים שצריך לפעול על הנורמות של העולם ועל התחושה של בני האדם. צריך לבנות נפש אנושית או מנגנון מדינתי חדש שכבר לא רוצה מלחמות ובכך יהיה שלום או ביטחון. וזה על ידי מוסדות משותפים המחזקים את החיבור בנפש.

והנה לפי הגישה הריאליסטית תמיד צריך להשקיע בעוצמה של האומה, כי אחרת תבוא מדינה חזקה ותנסה לטרוף את החלשה כי חולשת המדינה והאינטרס של המדינה החזקה זה לגדול בכוח כדי לחוש בטוחה. ולכן יש לעשות שלום על ידי הרתעה וחיזוק הצבא וכדומה. וזה לא נגמר, כל הזמן עושים כך השלום במדינה ובהעולם. וכך ה' עובד הוא עושה שלום כל הזמן במרומים ובעצם עסוק להשכין שלום. ועל דרך צחות אומרים העולם שצדק צדק תרדוף – הוי אומר שצריך להלחם ולעשות הצדק בכפיה. ורק כך יש צדק.

והנה יעשה שלום עלינו ולא לנו, כלומר שאולי השם יתברך יכפה עלינו באמצעות הפחדה ובעצם עובד על ההרתעה עלינו ובכך הוא יעשה שלום בין בני האדם בעולם הזה.

ולגבי השאלה מדוע כפילות, עלינו ועל כל ישראל, אפשר לומר בפשטות שאולי זה שלאדם עצמו בלשון רבים יהיה שלום. יש בני אדם שנפשם מסוכסכת עמהם והם מתחבטים בין רצונותיהם זמנים הרבה וסובלים מכך מאוד ופעמים הרבה לא רק שסובלים, אלא מעניקים סבל לסובב אותם, שהרי הם רגילים לסבול ולהיות במצב מלחמה עם עצמם, אזי לא מפריע להם להיות במלחמה עם מי שנמצא לידם.

ועוד אפשר לומר שאולי זה על המשפחה שלא האדם, ורואים שמשפחת האדם קודמת לאומה היהודית. כי זה טבעו. אדם קודם כל באמת דואג לסביבתו ואז כשטוב למשפחתו וכדומה יכול לדאוג לאחרים גם אם הם יהודים. ודבר זה חשוב לדעת שלא כמנהג יהודים מודרניים המושפעים מאומות העולם ואומרים שהם יחידאיים (אינדיבידיאוליסטים) ולכן הם דואגים לעצמם ואז לכלל או להשקפה למען הכלל ולא צריכים לדאוג למשפחה וכדומה.

יהי רצון שנזכה לשלום ושלוה בעולמינו, אמן.

כשהראנו הדברים ערוכים ומסודרים לרבי שליט"א, הוא הודיע שיש אגרת של רבי קלונימוס בן טודרוס הלוי זצ"ל שגם עוסקת בעניין, ולכן חובה להביא את דבריו. והנה הדברים.

מפני מה יש דין מהדרין מן המהדרין בחנוכה – דרגות ביוון

הרבי שליט"א דרש בשעתו על מהדרין מן המהדרין ואמר שני פשטים: א. כי הנס היה במהדרין מן המהדרין שהרי לא הוצרכו לנס, אלא בשביל הידור מצוה שהרי טומאה הותרה בציבור. ב. מערכת התרבות "קולטורא קמפף" בין התרבות היהודית לתרבות היוונים הרשעים.

ומי שרוצה לראות הדברים שפורסמו אצלנו בהרחבה נאה וגדולה מוזמן לעיין פה בהקישור.

השנה הרבי שליט"א הוסיף פשט חדש. הרבי אמר שצריך היה להיות דרגות בהמצווה בחנוכה לעומת שאר חגים כי היו דרגות בניסיון היוונים להביא את עם ישראל לידי שמד.

אין דומה אדם שהוא קרוב ליוונים ואינו מצטער הרבה בלהיות יווני לעומת הצדיק. וידוע הסיפור על הפריץ שביקש מהיהודי שלו שהיה נחשב בקי ומבין ביין טוב שיטעם מן היין שהפריץ רכש. והיהודי אמר להפריץ שהוא אינו יכול לטעום שהרי זה יין נסך ואסור ליהודי לשתות יין נסך. והפריץ כעס מאוד על היהודי ואמר לו או שאתה טועם מן היין ואומר לי מה אתה חושב על היין או שאעשה אותן גל של עצמות עם החרב שלי. ושתה היהודי ונהנה מאוד מן היין ושיבח היין ביותר. ואז ביקש מן הפריץ שיאיים על חייו שוב כדי שיוכל ליהנות מן היין נסך המשובח…

הצדיק מצטער הרבה בלהיות יווני, שהרי הוא הורגל להיות צדיק ונוקט בדרכי הצדיקות ואז היוונים פגעו לו יותר בדרכי חייו התורתיות לעומת יהודי שבאורחות חייו היה קרוב יותר להיוונים. לפיכך יש מהדרין ליהודי הפשוט כעין המזרוחניקים היום שהם קצת מיוונים כמו שרואים בחוש… ויש מהדרין מן המהדרין לאדוקים הגדולים שרוצים להתקרב לה' בכל דרך ומרגישים רחוקים מהחופשיים לא רק במצוות ועבירות, אלא גם בתרבותם ובהלוך ילך שלהם.

ונסתם ואין רדף אתכם – פרשת בחוקתי

הדברים הבאים מובאים לעילוי נשמת אריה שצ'ופק הי"ד ולרפואת הנפגעים בידי מעשה הטרור של בני העוולה בגבעת שאול בירושלים השבוע ביום כ"ט חשון תשפ"ג (וידוע שראשי התיבות של השנה הם תהא שנת פיצוצים או פיגועים גדולים, ל"ע, וצריך הציבור להיזהר ובפרט שאנו עדיין תחת שלטון ממשלת הדמים).

והנה אמש בבית כנסת של הקהילה הראו להרבי שליט"א בטלפון המחוכם את מראה מעשה העוולה והרבי אמר שכעת יש לו פשט חדש.

"ונסתם ואין רודף" – ויקרא כו יז. כך כתוב בתורה בקללות על עם ישראל אם עם ישראל לא הולך בדרך ה'. והפשט המקובל הוא שסוף כל סוף למרות שהם נסים ללא רודף ולכאורה ניצלו אז מהקללה בזה כל כך, סוף כל סוף הם חיים?

אלא יש לומר שעם ישראל נס לריק ומעייף את כוחו כשזקוק לנוס באמת. וכן כשנס לריק לגמרי גם כשלא יגיע אויב בכלל עם ישראל מגיע למצב בזוי וחלש שגם שאין סכנה הם נסים לשום מקום כי הם חסרי שלווה וכל קיומם מרגיש כהפקר.

והרבי אמר שיש לו פשט חדש על דרך דרש. בנהוג שבעולם שיש סכנה מזהים מאין הסכנה ובורחים מן הסכנה, נניח רואים סוסים רכובים באנשים או רכב ברזל כהטנק המגיע לכיוון היכן שהאנשים נמצאים ואז חיש נסים.

אולם כיום בעוונותינו הרבים ישנם בני עוולה השמים צרור נפץ המפוצץ חדרי בטן וכדומה ואז אחרי הפיצוץ, חלק מהאנשים בורחים אנה ואנה כצאן מפוחד בהדיר כשאין יותר איום לכאורה, כלומר שאין רודף הנראה ובפרט ששבים לרגע קרוב למקום הפיצוץ.

ולמעשה השלטון מצווה ללכת למקום שלא רואים שם משהו היכול להיות סכנה כגון קופסת אשפה או תיבת נסיעה או משא וכעין זה. וזה מחמת שקרה פעמים שהיו כמה פצצות ואז אנשים נפגעו מהפצצה השנייה. וזה מראה לנו כיצד יכולה להיות הקללה משפילה וכמה עם ישראל יכול להגיע לסבל שהוא רץ מבלי היגיון ומבלי שרואים הסכנה שזה איום חדש על האדם שאינו יודע כיצד להציל עצמו.

וכעין זה יש, לא רק בפצצות, אלא גם בחיצי הפצצות המכונים היום רקטות או טילים המגיעים מכיוונים הרבה ולא תמיד האדם יודע כיצד להציל עצמו ולא תמיד חש בסכנה לפני הפגיעה, אלא לאחר הפיצוץ ובכך הוא חש שגופו מופקר לחסדי כלי הזין כלי המשחית מבלי תחושת ביטחון קלה שהוא יכול לברוח ולהינצל.