קטגוריה: השקפה

וכל שאינו מרחם על הבריות אין מרחמין עליו מן השמים

ווארט מבהיל מהרבי שליט"א בעניין ריחום על הבריות. ודברי הרבי הם על דרך צחות ויש להבין את דבריו שאין לעשות יותר מידי עד שהאדם נהיה חלש ואז העולם הבזוי בז לו ומצר את צעדיו.


תניא ר' גמליאל ברבי אומר (דברים יג, יח) "ונתן לך רחמים ורחמך והרבך" כל המרחם על הבריות מרחמין עליו מן השמים וכל שאינו מרחם על הבריות אין מרחמין עליו מן השמים.

ואומרים בק"ק נימאנדעסלאנד ירושלים דאשכנז על דרך צחות שמי שמרחם על כל הבריות, אזי הבריות לועגים לו וחושבים אותו לחלש ורוכשים לו בוז ומשטמה וכן מצרים את צעדיו ולכן הוא זקוק לרחמי שמים.

אך מי שאין מרחם על הבריות אינו זקוק להתערבות ניסית של רחמים מהשמים המבזבזת את זכויות האדם, אלא העולם יודע לכבדו ולקלסו.

דרוש של רבינו שליט"א בעניין "ואהבת לרעך כמוך"

דברי הרבי שליט"א בעניין ואהבת לרעך כמוך. דברים נאים וחשובים כנגד אלימות הדיבור והכתיבה בהעולם המתעטפים באיצלא של מידות טובות.


יוצא ביום יום לשמוע אנשים צדיקים גדולים בשאיפתם האומרים שחשוב לקיים את המשפט "ואהבת לרעך כמוך". והם אומרים או מרמזים שהם מקיימים העניין בשונה מאחרים שלא.

אוהב אנוכי לדון לכף זכות את ההתנהגות הקיימת ולא לזלזל באדם כלשהו הנוהג בצורה המתפרשת בסופו של דבר על ידי אנשים מן הציבר כאילו הוא אוהב את עצמו יותר מרעהו, כביכול.

ואומר הנני בתמימות שמבחינה עקרונית האדם תמיד אוהב את עצמו, ופועל לפי מה שהוא רוצה, אלא אם אין לו שליטה על עצמו. לפיכך לא יכול להיות מצב אמיתי שבו הוא אוהב את רעהו כמוהו. מה שיש כאן זו קריאה מוסרית לאדם להתנהגות מסוימת.

אולם מיד האנשים הללו שאומרים שהם מקיימים את מצוות "ואהבת לרעך כמוך" מזלזלים בטוענים כך שאנו בני אדם רעים ושאנו מזלזלים בדברי ר"ע שאמר שהעניין אפילו כלל גדול בתורה.

והנה צריך לשאול את את האדם החושב, איך זה ייתכן שהם אינם שמים לב לסתירה בתוך דבריהם?!

והנה ראשון חשוב הכותב על העניין:

וטעם ואהבת לרעך כמוך – הפלגה (לשון גוזמה), כי לא יקבל לב האדם שיאהוב את חבירו כאהבתו את נפשו. ועוד שכבר בא רבי עקיבא ולמד חייך קודמין לחיי חבירך. (רמב"ן בבא מציעא סב א)

בגלל התאוות

 

פשט חדש שנתפרסם אצלנו באחד מן הפמפלטין שנפוצו בבית הכנסת של הקהילה


שנים רבות אומרים מנהיגי הדעה שלנו בחברה החרדית שהחילונים-החדשים או הטרנס-חרדים שירדו מן הדרך הישרה עשו זאת מכיוון שהם לא יודעים כיצד או יכולים להתאפק ומכורים לתאוות ליבם. ובסלנג אומרים זאת כך 'תאוות' (Teiwes).

מלא פעמים נשמע סיפור כזה; הוא הכיר נקבה יפה והוא ירד מן הדרך, לא עלינו, הכל בגלל 'תאוות'. אין יורד מן הדרך, אחד, שעושה זאת מסיבות רציונליות הגיוניות הדנות במחויבות שלו לשמור תורה ומצוות. הוא רק 'בעל תאווה'!

כיום אומרים, הוא היה 'אנוס' ותרתי משמע, אנוס כאנוסי ספרד, שזו התנהגות מתירנית בחברה חרדית באופן מחתרתי ופחדני, ואנוס פיזית על ידי תוקף מינית. וכה אומרים עליו מאחורי גבו: "הוא מסכן, 'נעבעך', הוא עבר תקיפה מינית, לא עלינו, הוא לא עצמו".

לאחר השוואה בין הטיעונים הללו, של פעם והיום, ניתן להגיע למסקנה שגם אליבא הטענה החדשה (טוען טענת אונס), 'הכל בגלל תאוות'. ההבדל הוא, האם זה בגלל תאוות היוצאות מן ההתנהגות מקיימת התורה או מצד מישהו בקהילה שראהו ונתאווה לו "והוא לא הצליח להתאפק" והנפגע נכנס לטראומה נפשית ועזב את הקהילה.

לפיכך, ניתן להגיד שהסיבות שאין הרבה היורדים מן הדרך הישרה בחברה שלנו, זאת עקב שאין אצלנו הרבה 'בעלי תאווה' או מוטרדים מינית ואנוסים. וזאת בניגוד לדעה של כל מיני 'יוצאים' שישנם הרבה המוטרדים מינית בחברה שלנו והעניין מושתק מסיבות פוליטיות.

וכן פירוש חדש נתחדש בעניין המילים הנאמרות בסוף האירועים הרבים בחברה שלנו, והן: יהי רצון שנזכה ל'ביאת' המשיח המילים מקבלות פרשנות סימבולית. וכך: אנו מצפים שמלך המשיח יבוא על כל אחד מאיתנו ועל ידי יחסי המין ישנה את התנהגותנו או בנוסח אחר, את תודעתנו. ובדיעבד אולי ניתן להתפשר באהבה האפלוטנית. ירשלהבב"א.