קטגוריה: כללי

נס הקפה והסניליות של הרב אלישיב

לאחר אחד מסבבי האלימות בישיבת פוניבז' בין המחבלים לשונאים נוצר דיון בוועד, בחדר אוכל, בבייס מאטעס בנושא. הרוב לא ידע מימינו ומשמאלו פשוט היו עדר כבשים ירושלמי. אך חלק מהחברים אחזו ואמרו שהרב אלישיב אמר שצריך להיות כמו דעת המחבלים. כמה אחרים, נראה לי שהיו "שונאים שקטים", שתקו.

אחד קם ואמר, בן כמה הרב אלישיב? מישהו אמר אתה מסיט הנושא. האחד הלז היה אנוכי. אמרתי זו לא הסטה: א. יש החולקים על הרב אלישיב. ב. אולי הרב אלישיב סנילי, הרי הוא נורא קשיש ואם כן מדוע דעתו מהותית לעניין? ג. כעת אנו יכולים לנהל דיון ולחשוב בעצמנו בנושא.

הציבור התעורר בבהלה הרים ראש בהשתאות, בלע את רוקו וכבש את עיניו בקרקע.

מישהו שלא היה למדן או מתמיד גדול שאביו עסקן תפוחים בכיר, היה באמצע להכין קפה, הוא הכריז שהוא מוחה בי. הוסיף ואמר: "אבי מטפל של הרב אלישיב והוא יודע בדיוק מה קורה שם. אתה מבזה את מרן הגרי"ש, חצוף".

הוא אחז בידו קפה ושפך עלי כמות מכובדת ולכלך אותי. הנס היה שהוא החזיק בקפה גולמי בצורת אבקה ולא בקפה רותח. מה רבו מעשיך ה'. אבינו שבשמים, אבא טוב, הציל אותי מקפה רותח ודאג להראות לי שהוא דואג לי. אם הבחור האלים היה רק מתחיל להכין ולשפוך מים בקפה הייתי עלול לצאת בנזק הרבה יותר לא נעים ואולי גם בפציעה. פשוט נס משמים.

אני אמרתי בתגובה שזה מוזר שאחד בטלן בן בטלן שעושה מה שבא לו, חש צורך לשפוך עלי קפה כששאר הלמדנים בוועד שתקו ולא נקטו באלימות.

המשכתי ושאלתי האם זה דרך השופך להרגיש צדיק ומחובר ליהדות במקום לעשות מה שצריך?!

הסדר התחיל והדיון תם כי עלינו לבית המדרש.

שמתי לב שזה גם בעיה של חלק מהחרדים העובדים, המודרנים וכו'. הם מצד אחד בורים בתחומים רבים מאידך אוהבים לתייג את שמם של הקב"ה ושל רבנים. ולפעמים הרב שהם מאמינים בו אומר שטויות ואתה טורח ללמוד הסוגיה כדי לבדוק הנושא. ואז אתה אומר שלדעתך העניה הרב טועה. בעקבות כך מגיע החרדי הלז ואומר 'עד לרבנים' 'תן כבוד!'.

מאחר ואותו אחד לא מקפיד על הלכות בסיסיות, נשאלת השאלה מדוע אכפת לו?! האם אולי יש לו דיל עם אלוקים? שמא הוא אומר לעצמו: אני אפאר את שמך, אכבד את הרבנים ואתה תעניק לי עוד אשראי בחשבון הבנק השמימי שלך וכך אוכל לא להקפיד על המצוות.

העניין הזה לא רק צורם, זה מזכיר לי אוכלי שרימפס או בשר וחלב בפסח המקפידים שבלחמניה לא יהיה קטניות. והמנהג הזה גם מונע דיון בנושא החשוב של מעורבות רבנים מסוימים בתחומים שונים של החיים. וכן על סוגיית ציות לסמכות חברתית מול ידע יהודי פורמלי.

עצוב מאוד.

למעשה העניין די עצוב ויוצר עבדות נפשית רוחנית. ברם הקב"ה פעם בתקופה שולח עז עוורת שתראה לנו מדוע חשוב להעמיד את הרב בביקורת. וזה הארת פנים מיוחדת מהשי"ת, שהרי בגמרא העניין של עז עוורת הוא דוגמה לאיך הקב"ה מעניש את עם ישראל. אולם אצלנו הקב"ה מוציא אותנו מעבדות לחירות ואומר לנו: אתם עבדי ולא עבדים לעבדים אל תהיו עבדים לבני אדם אחרים מלבדי.

הסיפור שונה בדברים רבים מסיבות מובנות.

כוח, חרדים מודרניים, אנוסים וגויים – הכוח פועל בצורות שונות – מאת כתבנו לענייני תרבות

כתבנו לענייני תרבות דיבר עם כמה חרדים בארץ ישראל וחזר עם תובנות מעניינות לגבי החרדים המתחזים הקוראים לעצמם אנוסים כמו אנוסי ספרד.

הכוח עובד בצורות שונות

בשעתו חשבתי שזו טעות להכריח אנשים לחיות בתלות בחברה האדוקה החרדית שלנו ולהשמיץ אנשים שרוצים לעזוב את המגזר. ראיתי בעניין מניעת הוצאת פסולת וקידום בעיות של חבר'ה השונאים את עצמם, הנראים כחרדים ובפועל מחנכים את משפחתם להיות חילוניים. בקיצור מסכנות ושפלות.

מאידך הרי הייתה כפיה רבה בשעתו. כלומר, בזמן שהיה שלטון יהודי בדרגה זו או אחרת בארץ ישראל ובחוצה לארץ. אולם לא חשבתי על כך רבות וראיתי בעניין עניין מיוחד הדורש ביאור. לאחר זמן חשבתי שצריך מתווה ביניים, מחד צריך כפיה על המצוות, מאידך צריך להאהיב ולחבר התורה לעם ישראל ולא לכפות על מישהו שלא רוצה להיות איתנו, אלא להרוג אותו ולא סתם חז"ל חשבו על עונש 'כיפה', 'מכת מרדות' ו'מורידין ואין מעלין' וכדומה. פשוט להשאיר אנשים שלא רוצים אותנו אצלנו, זה חשש נזק חמור כעת ובכיה לדורות.

כיום אני רואה שכל חרדי מודרני/עצמאי מואשם או שנחשד בכך שהוא בדרך להיות חילוני והוא, כביכול, בעצם אנוס. ובהקשר הזה אז רצוי להעיף התופעה וכך ניתן לקדם חרדיות שפויה. ברם ייתכן שבעקבות ההתעצמות הברוכה של המגזר אז אולי כבר טבעי שיהיה למסכנים הללו מספיק אנשים לקהילה לא משנה כמה ננסה להסתיר זאת.

לפיכך חשבתי לעצמי שצריך לגרום לאנשים לעזוב את המגזר ולהוקיע את האניסות ולכבד את אנשי האמת – ואולי לא לחינם המילה אמת היא אחת משמותיו של הקב"ה. זה לא אומר שצריך להסכים ולאהוב את פריקת עול תורה והמצוות, אולם ברור שלא צריך לרדוף אותם ברמה שהם נשארים בתוכנו ומונעים מאיתנו פיקוח חברתי ובעצם מקלקלים אותנו מבפנים. שוו בנפשכם רב אנוס המקלקל את תלמידיו, ל"ע. וכן הם עדיין אחים שלנו ואין איסור מוחלט ביהדות להיות נחמד לאח ששנה ופירש ועל אף שהוא כעין מומר הוא עלול להיות תינוק שנשבה אנוס בהבנתו את העולם והוא בעצם פרי ביאושים של החברה החרדית שלנו. אולם עדיין צריך לבצע אבחנה, כי בלי האבחנה בינן אנחנו להם, יהיה לנו קשה להתמודד עם כוחות החורבן התרבותיים הנוגדים את דת ישראל מבחוץ.

אז אם כך, לאחר דברים אלו שלא נשמעים מסובכים, מדוע אנשי ההנהגה לא מפסיקים לרדוף ובעצם מונעים יציאה של כוחות מזיקים מן החברה החוצה?

לאחר כל האמור חשבתי על תובנה חדשה, כעת אני מבחין שהכוח (ההגמון) פועל כעת להנצחת הסטטוס קוו והאליטה הקיימת על ידי מניעת שיפור המחשבה ושיפור ההתנהלות בתוך המסגרת הדתית. וזאת בגלל שימוש בההאשמות שכל אחד שלא בא לשפר עניינים בהסכמת האליטה (הרבנים והעסקנים) הוא בעצם חילוני במסווה.

יפה מאוד. חכם.

וזה גם נכון לגבי תרבות גויית – וכעין זה אנו רואים שדברים רבים שאנו רוצים לקחת מן הגויים ולקיים חכמה בגויים תאמין, אזי לא נוכל לנהל דיון פנימי חרדי, אלא יגידו שזה תועבה ורע כי זה מן הגויים. וכתוצאה מכך הגווים מזיקים לנו מאוד שבגלל שבעוונתינו הרבים יש גויים, אז כשיש דבר שגוי עושה ואנו גם, מאשימים אותנו העסקנים ומושפעיהם בנטיה לגויות.

לפיכך נראה שיש לעסקנים אינטרס בהנצחת חילונים ערכית במסווה חרדי כדי שיוכלו לרדוף מי שלא נראה להם בטוב. ובכך התרבות הזרה של החילון, הקלקול והגויות לא רק מאיימות על המגזר שלנו, אלא גם מאפשרות לבעלי הכוח לשטר ולנתב את הדת והחברה מול האחר המאיים, בהתאם לרצונם. הם למעשה לא רק שלא מפחדים מהתופעה הם גם מרוויחים מהמקרים הללו עוד כלים למשטר ולקדם את האינטרסים שלהם.

ואולי לכן יש להם אינטרס לקדם הבעיות הללו במגזר. ולכן הבעיה מונצחת.

אירוסין בקורונה באוטונומיה החרדית – מאת כתבנו לענייני תרבות

כתבנו לענייני תרבות השתתף בשמחת אירוסין של חברותא והחליט בעקבות כך למחות ולכתוב על העניין.

הוזמנתי אמש לאירוסין של חבר טוב מן המגזר שלי. חרדי מודרני, בוגר ישיבה נחשבת, עובד, אבל צדיק. להפתעתי האירוסין היו בסלון קטן וצפוף. ולכן שאלתי עצמי מה העניין במקום כזה צפוף?! ובפרט שהעניין היה נגד החוק, היה שם יותר מעשרה איש במתחם סגור ולא היה מרחק של שני מטרים. בנוסף האירוע היה של אדוקים וכך יש עניין של חילול ה'.

חשבתי לעצמי שזה בגלל הקורונה, הם לא רק חסכו אולם לעשות אירוע, אלא גם אני במצב זה סבלתי בצפיפות. ואני אדם שאוהב מרחק, ככתוב: מדבר שקר תרחק…

באירוע יהלומן שמן, קרוב של אריק שרון, תפס לי את היד בהפתעה ולראשונה הושטתי יד לאדם לא גרעיני מתחילת עידן הקורונה. חוצפה.

לאחר האירוע החתן אמר לי שכל הכבוד שלא עשיתי לו בושות על כך שהייתה שם הפרה חוקית גסה וסכנה בריאותית עקב הקורונה. ובאמת הייתה לי דילמה האם להיות שם. לפיכך עשיתי שתי גיחות קצרות. ומחיתי.

אמרתי אחרי זה למישהו, אין לי כוח לריב, זה לא תפקידי להלשין ואני לא סומך על המשטרה הציונית. (ואגב השבוע התקשרתי למשטרה בטעות במקום למד"א והמשטרה חזרה אלי לבדוק שהכל בסדר. עברתי ברחוב ושמעתי צעקה האם יש כאן חובש, ילד בלא פקק קטן של עט ומשום מה כשאני מצלצל ל-101 זה מגיע למשטרה. לילד שלום. פעם ראשונה שאני מרוצה מתפקוד המשטרה פה.) הוספתי ואמרתי, אולם למעשה הם, מארגני האירוע, הם החצופים הם למעשה עברו על החוק, פגעו בדמוקרטיה ומעודדים אלימות, וכך הופכים את הקהל לעבריינים וכן מהווים מפגע בריאותי לציבור. בהמשך סיפרתי לחתן, והוא הצתדק לי שהוא לא אירגן האירוע, אלא זה הם בצד הכלה. ואני אמרתי שזה כמו שהוא ישתתף באירוע של עבודה זרה שנעשה לכבודו ואז הוא יגיד שהוא לא המארגן. בפועל האירוע בשבילו ולכן הוא חלק בלתי נפרד.

אותו חתן נראה אשכנזי מרוב האשכנזים, אולם הוא גם בעל צד לא אשכנזי והוא אוהב לדבר על התמימות הספרדית. והוא אמר לי שלכן אצלם לא מקפידים על חוקי הקורונה כי הם תמימים. וזאת על אף שהסבתא שם אולי עם רקע רפואי. ואני חושב לעצמי, הם לא תמימים ולא נעליים, הם פשוט נהנתנים. זה לא שהחתן העבריין תמים ולכן לא מקפיד על הקורונה, הוא פשוט לא רוצה להיות מוגבל בגלל הקורונה, רוצה להנות. מה רע?! אולם תמים הוא לא. הוא פשוט נהנתן.

שיהיה לו מזל טוב, הוא צריך את זה.

נ.ב. אנשים אוהבים (כל מיני ישראל-כהנים למיניהם) אצלנו להגיד שאנחנו שומרי קורונה חוץ מלימוד תורה שאז רצונו של צאר התורה גובר על החוק כי התורה והוא קדושים.

אירוסין זה לימוד תורה?!
לא.
היה מרחק?!
לא.
היה לכולם מסכות?!
לא.
היה כמות אנשים לפי החוק הישראלי?!
לא.

בקיצור הציבור לא חסיד של צאר התורה (ראש הממשלה החליפי בפועל), העבריינים שלנו פשוט אוהבים פסיקות המתאימות לרצון שלהם ומעדיפים את הצאר על פני הגרג"א. לא לחינם הלך הצארזיר אצל ההורג.