קטגוריה: קולנוע

דיוויד 2012 Duvid – מאת כתבינו לענייני חילונים ותרבות

כתבינו לעניני חילונים ותרבות צפו בסרט על השפעת החילוניות על החרדים ועל חרדים היוצאים למסע במערב החילוני. כזכור כתבנו לענייני חילונים חושב שחרדים מודרנים רבים בדומה לבעלי תשובה הם גשר בין החרדיות לחילוניות. לפיכך חשוב לסקר את הקבוצה הקטנה הזו כדי להבין מה האתגרים והסכנות שאנו עומדים לפניהם במאבק האידאי והערכי כנגד האויב החילוני.



האם היציאה בשאלה קשורה להתפרקות מוסרית?

בסרט המצורף פה מהפייסבוק רואים את דוויד Duvid החסיד נפגש עם טובה, בחורה "חרדית-מודרנית" הקוראת ספרים חילוניים. טובה אינה מקבלת את העניין שאסור לבטל תורה ושאין זמן לקרוא ספרים לא תורניים. היא גם חושבת על ילדים ובית ורואה זאת בעיני רוחה. "לכולם יש זמן", (בתגובה שאין לו זמן לקרוא כי הוא חייב ללמוד תורה כל הזמן), כך היא אומרת לדוויד.

הוא אינו נלהב ממנה. הוא מדבר עם ידידו ג'ואל שגורר אותו למאורת 'אנוסים' (חרדים מפחד ולכן הם כמו אנוסי ספרד שמקיימים את מצוות הדת הנוצרית – יש אנוסים מפחד מעונש על ידי החהר ויש כי הם לא רוצים להיות חילונים, הם חרדים אתניים ולא חרדים דתיים) בליל השבת. שם הוא מכיר את לינדזי שמשכנעת אותו לחלל את השבת ולהוסיף עץ למדורה ומדברת בהתלהבות רבה על דיג'יי רנגון ועל חומרים משני תודעה.

לאחר השבת הוריו אומרים לו, לאחר שהם רואים שהוא לא מתארס עם טובה, שאם הוא לא יתחתן כעת הוא לבסוף יתחתן עם אלמנות ושאם הוא לא ימצא לעצמו שידוך הם ימצאו לו.

דוויד מחליט להפגש שוב עם טובה. אחרי הפגישה הוא מתכנן ללכת למסיבה. לפני הדייט שלו הוא מתדלק בסמים ומגיע לפגישה מסומם.

לאחר הפגישה הוא נפגש עם ג'ואלי ולינדזי במסיבת הריקודים של 'רנגון'. הוא עדיין בטריפ ונלהב מאוד מן העולם המערבי החילוני הנוצץ והמהבהב בפניו.

הוא ולינדזי מזדווגים. לאחר זאת הוא מתחיל לדבר איתה על זה שהוריו לא יקבלו אותם. לינדזי אומרת לו: זה לא יעבוד כי יש לי חבר שאני אוהבת אותו.

דיויד חש נבגד על אף שהוא בעצמו בגד (או ממקבל) בבחורה טובה שעמה הוא נפגש כעת. הוא מחפש את ג'ואל ורואה אותו מתנשק עם גבר, כלומר, הומו-סקסואל, וכן שהוא בוגד באשתו אשר ילדה לו ילד וכעת בהיריון שני ממנו.

מרוב גועל מן העולם החילוני-גויי הבוגד דוויד רץ לאחר המסיבה עם "בגדי היום-טוב" המסיבתיים החילוניים שלו לטובה. וכך ללא כיפה הוא מציע לה נישואין. היא מבינה שהוא 'קוקו' ואומרת לו שהיא מחבבת אותו, אולם היא לא יכולה להסכים להצעה, משום שדוויד צריך לחפש את עצמו.

דוויד מגיע לביתו בלבושו המסיבתי מאמש ליל ומודיע להוריו שהוא הציע נישואין והיא אמרה לו: לא. דוויד כעת הוא מבין שהוא אינו מוצא את עצמו בקהילה. וכשהוא מגיע לחדרו הוא מגלה שעל מיטתו מונחת מתנה מטובה, ספר – הארי פוטר. ובספר הקדשה שהוא צריך להיות קוסם ולפלס לעצמו את חייו. היא הבינה זאת לפני הצעת הנישואין היות שהעניקה לו את הספר קודם.

דוויד נפגש עם ג'ואל ההומו-סקסואל שבוגד באשתו שמסביר לו שהוא אוהב את אשתו רק לא כמו שגבר צריך לאהוב. ג'ואל משאיל לדוויד את הרכב שלו ודוויד נוסע אל האופק.


החילוניות מוצגת פה לחרדי לשעבר כמסיבות, מין, אלכוהול וסמים. חילוניות זולה. אין את ג'ון רולס או את לוק ורוסו. זאת אמריקה של ג'אנק אין את החילוניות הגבוהה אלא רק את הרדידות של המערב. דוויד, לינדזי וג'ואל בוגדים בבני זוגם וזהו כל החופש שלהם.

הסרט הפורמליסטי עשוי טוב ומתאר יפה מאוד את תודעותיהם של הגיבורים. הוא מראה את סצנת היוצאים אשר סובלים מתסמינים של קולוניאליזם תרבותי. הם מאמצים את התרבות החדשה וזונחים את הישנה ובכך מאבדים את המסורת שלהם ואין להם לא עולם הבא ולא עולם הזה.

מומלץ גם לקרוא את הרשומה: (2015) Samuel 613 – אנליזה על "היציאה בשאלה" של הטיפוס הנוירוטי


    להרחבה על חרדיות אתנית:

סולדאט 2006 – אהרן רוז – כתבנו לענייני תרבות

סקירת סרט נפלא שהתגלגל לידי – מצחיק ומהנה בטירוף – עשרה כוכבים בעיני. מי שחפץ לראות לבטים של חרדי עצמאי מחשבתית ההולך לאיבוד עם מחשבותיו יהנה מאוד מן הפנינה. כך מקדמים תרבות יהודית חרדית. מגיע ליוצר שכוייח גדול.


אהרן רוז 'סולדאט' – הנורמלי היחיד בעולם

אהרן, בחור ישיבה, מחליט שהוא רוצה להתגייס. והוא עושה זאת מול המצלמה. הוא נותן הצגה יפה, מזמר יפה ונותן דרור למחשבתו – כולל הגיגים פילוסופיים, לועג לפרימיטיבים וכועס מדוע אנשים צוחקים עליו.

אהרן שלנו שולל את החברה שלו, הוא לא מרגיש כמו השאר החברה. הוא מכריז על עצמו כאדם סקרן, ביקורתי, ציוני ושרוצה להיות ישראלי. הוא גם אומר:

"אני פילוסוף, אני רוצה לשלול את החברה. לא אנשים, אנשים הם תינוקות שנשבו. גם החרדים הם תינוקות שנשבו. עדיף מותי מחיי אם אני נשאר חרדי".

אהרן אומר שהוא לא רואה עצמו כחרדי ושהוא פחות חרדי מחילונים.

"כשאני פוגש חילוני לא סקרן, הוא מקשה עלי לשלול את החרדיות..".

מציעים לו שידוכים והוא פוסל אותם כל פעם על נושא אחר ללא התחשבות עם הבחורות. והוא עושה זאת כי הוא חושב שאם הוא מתחתן עם בת ישראל כשרה (חרדית) אז החיים שלו נגמרו והוא ממשיך לנצח את המסלול החרדי. אחת השיטות שלו לפוצץ שידוך זה לדבר עם הבחורה ולהגיד לה דברים משונים מאוד. פעם אחת הוא אמר למישהי שהוא עמלק כי הוא ספק וספק זה בגימטריא עמלק. היא נורא נבהלה כמובן ועזבה אותו…

כשאהרן מחליט להתגייס הוא אומר לצבא שהשאיפות שלו זה לעזוב הישיבה, אולי להתגייס ולעזוב את החברה החרדית. אהרן מתחייל ולובש מדים וכולהו.

ואז יש פסקול עם השיר:

אהרן לומד תורה עוזב את הישיבה, חושב על הצבא, לאן אתה בורח? לאן אתה בורח? מה אתה חושב שאתה לוקח? מה אתה חושב שאתה לוקח?

אהרן לומד תורה, עוזב את הישיבה, סוגר את הגמרא, חושב על הצבא, אולי על לימודים אולי על אוניברסיטה, לאן אתה בורח? לאן אתה בורח?

אהרן לומד תורה עוזב את הישיבה, הולך אל הצבא. אהרן לומד תורה, עוזב את הישיבה הולך אל הצבא. מחליף את המדים, שחורים בירוקים, ליי, ליי, ליי. ואם אתה בורח? מה אתה חושב שאתה לוקח? מה אתה חושב שאתה לוקח?

אהרן אומר: "אני התרגלתי למצב הזה שאני נמצא במקום ובוגד ביהודים של המקום… אני רגיל לפורר מערכות חברתיות… לכאורה אני משתגע פה אבל זה המצב הרגיל". משמע שאין לו עם מי לדבר, כולל עם משפחתו. ובהמשך כשהוא לבוש במדים צבאיים, הוא אומר שיש לו שני מדים, מדים של חרדי ומדי צבא ואת שניהם הוא לא עשה…

לבסוף אהרן לא מתגייס, הוא אומר שהוא לא רוצה להתגייס, הכל זה רק משחק.

הסרט נגמר שאהרן רץ לשום מקום…

מדובר בסרט מרתק על אופי מסוים של רבים בקרב בעלי השאלה הורדים מהדרך הישרה היהודית. הם חיים לבד, אין להם עם מי לדבר, חשים שהחיים משחק ובמקום להתקדם בעולם הם חוזרים ככלב השב על קיאו על מנטרות של ספק, משחק וחוסר רצינות.

ובכך הם נמנעים מלהיכנס תחת עול כנפי ההגמוניה כמו הרוב המצוי. הם גם חשים בוגדים, כי שנים רבות הם בגדו במערכת החברתית שלהם. ואז הם שמים על עצמם חילוניות כשיש להם חילוניות אבל הם לא הולכים לפי הקו החילוני או הקו החרדי. הם בכרת מהחיים.

אל-חאג' מאלכ אל-שאבז אמר פעם:

עץ לא יכול לשנוא את השורשים שלו, שהרי אם הוא שונא את השורשים שלו הוא שונא את עצמו, שהרי הוא ההמשך של העץ.

עצוב מאוד שיש טרנס-חרדים שפשוט שונאים את החלק החרדי שבהם ורואים בכל מי שאינו סקרן חרדי. הסרט הזכיר לי דמות מפורסמת בשם אוטו וייניגר. הוא היה יהודי מפורסם בשעתו שכתב ספר בשם מין ואופי שעסק בהשמצת היהדות והיווה השראה לשונאי יהודים רבים ולבסוף התאבד.

הבלתי רשמיים 2018 – אלירן מלכה | מאת כתבנו לענייני תרבות

כתבנו לענייני תרבות ראה לא מזמן את הסרט הבלתי רשמיים של אלירן מלכה. הסרט עוסק בהקמתה של שס שהיוותה סוג של מהפכה בהגמוניה האשכנזית החרדית. כתבנו לענייני תרבות מצא את הסרט מספיק מעניין בשביל סקירה מושקעת ואנו מקווים שתהנו מהרשומה שלו.



ראיתי לאחרונה את הבלתי רשמיים שבאנגלית מכונה The Un Orthodox. משמעות השם אולי שגיבורי הסרט בתחילת דרכם סוג של חאפרים ולא חלק מהרשמיות החרדית. כלומר, חרדים נחותים שצריך להצניע אותם מהספירה הציבורית. ובאנגלית הלא אורתודקסיים, כלומר, הלא ישרים (לא סטרייטים…), הרפורמים הפועלים בדרכים לא רגילות…

בכל מקרה בשעתו הרבה ממשתתפי השיח בנושא ברשת החברתית כתבו על המאבק של שס והשפעת הגזענות. ונדמה לי שהם פספסו משהו ובעצם השאירו לי מקום לכתוב בנושא הנוגע לכל אחד מאיתנו כמעט.

הסרט מגיע עם הרעיון הליברלי שאנשים ההולכים בדרך שלהם משפיעים על החיים שלהם ועל העולם לטובה, יענו הגשמה עצמית וזאת גם כשהם נגד החברה. הסרט מספר סיפור של יהודי ספרדי ירושלמי שביתו והוא אובחנו כ'לא מתאימים' למגזר החרדי האשכנזי ולבסוף הוא גם לא התאים לשס המשתכנז(ס)ת, ושס זרקה אותו גם כלא מתאים. כלומר, האיש מנסה לעשות טוב לפי החינוך שלו, ברם הוא נתפס כלא יוצלח שלא מקבל הערכה מחבריו וממשפחתו. לדוגמה האיש אומר על עצמו שהוא אדם ישר. אולם בפועל הוא עובר על החוק, שובר חיסכון של הבת שלו, עובד בשחור ומעביר חתימות בניגוד להנחיות החוק. כלומר, הוא אדם ישר במטרה, לא בהכרח בדרך והוא לא שם לב לכך שהוא לא ישר לגמרי.

הסרט נפתח עם יעקב, מעריץ חרדים-אשכנזים ירושלמי. יעקב הוא אלמן ומאוהב באשתו, הוא עדיין מדבר אליה, ברם היא לא עונה לו. וזה כמו היחסים בין הספרדים המושפלים לבין האשכנזים הגאים שלא טורחים לענות להם, תקשורת חד סטרית, כביכול, בין הספרדי לאשכנזי לטובת האשכנזי, במצבים מסוימים.

יעקב מגלה שהבת שלו סולקה מהסמינר בטעות. עקב חוסר עניין של המורה במי שהיא באופן אישי. הסתכלו עליה כספרדיה והחליטו לדלל ספרדיות והיא משום מה נבחרה. כשהוא מוכיח שהייתה כאן טעות והיא לא עברה על כללי המוסד מבחינה דתית, נאמר לו שביתו לא מתאימה, פשוט לא מתאימה.

ליעקב נמאס והוא מתחיל להיאבק בממסד החרדי הקיים ולהקים לקולקטיב הספרדי בי-ם מוסד פוליטי שייצג אותו ודומיו. העוול שנעשה לו גורם לו לצאת מחייו האישיים הפשוטים ולעבור לחיים ציבוריים של מחלוקת ומאבק.

כנראה האכפתיות הרבה שלו בנושא משכנעת אנשים להירתם לעניין. הם מבינים שהוא לא בא במטרה מודעת לשלוט, אלא פשוט לתקן עוול. מרן הספרדי מתרגש מהסיפור שלו כנער בישיבה. ושר התורה הבני ברקי מתרגש מהצורך שלו בנושא, כלומר, זה לא היה בונוס של עוד רווח, זה היה צורך של מניעת סבל. וזאת על אף שלמען הכבוד של המגזר שלו הוא נמנע מפשרה עם המפלגה האשכנזית שהייתה מביאה לו גם עבודה רבה בבית דפוס שלו – הציעו להם מקומות ריאליים התחייבות להדפיס בבית דפוס שלו. כלומר, אם הוא היה מאופק יותר הוא לא היה מצליח להביא יצירה גדולה כמו שס שהפכה למוסד ספרדי חשוב.

הסרט ממשיך לניצחון הגדול ולהשתלבות של שס בכנסת כשהוא מודר כי הוא לא אשכנזי מספיק בהתנהלות שלו. הוא הודח ופגוע מהעוול שנעשה לו, ברם הוא ממשיך לשמוח על ההצלחה של המטרה. וזאת על אף שלכאורה מפלגת שס בויתה והפכה למעין אשכנזית. וכמו שיעקב אומר ליגאל בסוף הסרט אתה כמו כולם, כלומר כמו כל האשכנזים.

הסרט נפתח באי התאמה של הבת ומסתיים באי התאמה יעקב כהן לשס המשתכנז(ס)ת. כלומר, לפעמים לקדם משהו מוצלח צריך אדם הנחשב לא מתאים. מאידך ההתמסדות עלולה להפוך לאותו הדבר וליצור עוולות חדשות, ברם יש כעת לכל הפחות כבוד לספרדים ויותר כוח לדאוג לעצמם לעומת קודם.

הסרט הוא קומדיה ולא דוקודרמה ולכן הוא לא מנסה לדייק, ברם זה נעשה בצורה שאשכנזים יבינו שהנה, הספרדים לא מתאימים לדת האשכנזית שלנו, הם חצי חילונים. חבל. נשמע שהיוצר רואה בספרדים מתונים יותר ולכן מערביים או מוצלחים יותר… ברם בחיים של אדיקות דתית אנטי מערבית הגמונית, זה רק נתפס כהצדקה להרחקה של האחרים השונים פרקטית דתית.

הסרט שם דגש על הרצונות של האנשים והמזל כהסבר לתופעות חברתיות, ופחות על התנאים וגם חבל. בעצם היה כאן תנאים מסויימים שגרמו לכך שהציבור החרדי הספרדי יפרוש כנפיים, אם זה לא היה יעקב כהן זה היה מישהו אחר. וכמו שנאמר אצל מרן כל כמה זמן מישהו בא לבקש תמיכה בפתיחת מפלגה וחושב עצמו פנתר שחור.

בנוסף, רואים כאן את התמה של היוצר להכניס קטעי מוזיקה מעבר לרגיל – שזה נמצא גם בשבאבניקים שלו. זה מרענן, אבל צריך שיפור בעריכה שיהיה חלק יותר.

המשחק הוא משחק טוב, מלא להט וניכר שהדמויות הראשיות נכנסו לדמות. מאידך היו הרבה ניצבים שלא בדיוק נכנסו נכון לדמות, אבל יש לזה מעלה זה עוזר לקהל הלא חרדי להתחבר – הם פחות מחוברים לאופי החרדי ויותר מתחברים לאופי הישראלי.

ראיתי לא מזמן הסרט וחשבתי שאני הולך לראות סרט גדול בהתאם לביקורות והסקירות המתלהבות שראיתי בפייס. ברם התחושה שלי הייתה שהוא די בינוני ואם זה לא היה על שס ועל חרדים ספרים זה היה נכשל. אז כבוד על בחירת הנושא. ברם הייתי מצפה ליותר תחכום ומשוקעות. זה סרט ביכורים של היוצר ולא אתפלא אם הסרט הבא יהיה מוצלח יותר.

Riphagen 2016 ריפהגן 2016 – "סרט" הולנדי

הרבי שליט"א ראה אמש זה המחזה האסקפלריוני והוא נהנה מאוד. הרבי בדרך כלל שונא לראות עניינים הקשורים למה שנקרא 'שואה'. מכל מיני סיבות כשאחת הסיבות היא מחמת זאת כשהוא היה צעיר זה מה שנהגו לקרוא אז ולכן העניין נמאס על הרבי. והרבי ידוע כאחד המתנגד ל'השואה' ולהנצחתה וזאת כי משפיל את אלו שנקראים יהודים. וכן שלא ברור מדוע יש שואה רק להיהודים, לא לתרנגולים, לא לשחורים, לא לארמנים וכן על זה הדרך ואין כאן המקום להאריך.

מעבר לכך הרבי לא אוהב שמראים מה שנחשב בעיני הציבור כהרוע בצורה מגוחכת בלבד ללא להראות התנאים בצורה פשוטה ולתת להציבור לשפוט בעיניו. ועוד שזה נשמע כמו נסיון זול להעביר על מחשבת האדם, והאדם החכם זקוק לראות הדברים כמה שיותר כהווייתם ואז הוא יכול להבין וללמוד מזאת לעתיד. אבל כשזה פרופגנדע, אין זה נחמד לאדם להעביר את זמנו בהעניין.

הרבי אוהב שבזה הסרט האיש שנחשב כרע לפי ערכי החברה של היום כיום הוא בעצם הגיבור הראשי. ולא רק, אלא שמראים אותו בצורה אוהדת וכמו שמראים לוחמי חופש או שודדי בנקים ורכבות המנסים להשתלט בעשירים.

ולגופו של עניין נעמיק יותר בעלילת הדברים, מדובר בסרט הולנדי המדבר על תקופת הכיבוש האשכנזי בזמן מלחמת העולם השניה. בסרט רואים בן בליעל בשם ריפהגן אשר מקדם עצמו תוך כדי המלחמה על ידי קשר טוב עם הגרמנים, היהודים והמשטרה ההולנדית. בנוסף הוא דואג לקהל חסות גם מאנשי המחתרת ההולנדית. חשוב להגיד שזה מבוסס על מעשה שהיה אבל אינו נאמן בהכל למה שקרה מבחינה היסטורית. לפיכך הרבי עשה השוואה וכך גם כדאי לכם. יש שם גם דמות בעייתית של אשה בשם בטיה וורי, ובהמחזה לא ברור האם היא רעה או טובה. כדאי לכם לחשוב לעצמכם ואח"כ ללכת ולחפש בהאינטרנט מה הפרטים ההיסטוריים הנאמנים יותר למה שנחשב כהאמת.

הרבי ממליץ מאוד להקהל להתבונן בזה המחזה של אקספלריא המכונה קולנוע בלשון הציונים, זה אולי יכאב מעט למי שרגיש למחשבת ההמון, ברם מי שרוצה לראות משהו מרענן הפותח את המחשבה יחד עם משחק מצוין ונגינה נאה, שיתבונן בהעניין.

מה שהרבי למד מוסר השכל מהעניין זה שיש יחסי כוח בהעולם. וכשיש מלחמה, אזי משתנים התנאים של טבע יחסי הכוח ואז אנשים יכולים לקדם עצמם ולהתרומם כבשתנאים הרגילים זה קשה. והנה אם הם חכמים הם יכולים לעשות כראוי גם אם הם לכאורה פושעים המעוררים בנפש האדם תחושת תיעוב ושנאה לדמותם.

נ.ב. יש עניין מעניין בכיבוש ההולנדי שהוא היה כיבוש נוח יותר מבחינת יחס הגרמנים לנכבשים בשונה מבמזרח. לפיכך רואים פחות אלימות כלפי היהודים והגויים ההולנדים.

אם תראו או ראיתם את ריפהגן, ספרו לרבי על כך.

נ.ב. מי שרוצה לקרוא עוד על העניין דעה של צופה אחר בעל מחבר All About War Movies יכול להתבונן פה בהלינק