קטגוריה: מעשיות

חצוף! הראששיבע מבקש ממך מחילה, תתבייש לך! – ר' שמואל אוירבך מבטל לימוד תורה ומבקש מחילה | מעולם הישיבות

לפני זמן מה קיבלתי טלפון מבן דוד חתן של מנחם כרמל שלעולם לא דיבר עימי בטלפון שלי. הוא צריך כסף. כסף לפרויקט של המחבלים (כיני לרוב אנשי הפלג הירושלמי) חסידי ר' שמואל אוירבך ז"ל בנו של הרב שלמה זלמן אוירבך זצ"ל. כמובן שהכרזתי שאתרום בשמחה שהרי בזכות הקמפיין אני מהדק קשרים משפחתיים. וחוץ מזה, זה שאני לא שייך לקהילת מחבלים זה לא אומר שאני לא יכול לסייע להם במקצת. וכמובן שתמיד נזכה להיות מן הנותנים..

תרמתי. לאחר התרומה נזכרתי בסיפור שסיפר לי פ. כמובן שאשבש פרטים בסיפור מסיבות מובנות.

פעם אחת באחד החגים, סיפר לי פ, ישבתי ולמדתי עם חברותא. למדנו בשפה זרה בבית המדרש מגן אברהם ברחוב השל"ה בשכונת שערי חסד ושם ישב ולמד גדול הדור הגר"ש ר' שמואל אוירבך – אישיות שנויה במחלוקת בקרב הפלג הבני ברק. לאחר כמה דקות מגיע למקום הישיבה שלנו מישהו לא מוכר, מתברר שהוא שליח של מישהו.

והוא אומר לנו שהראששיבע מבקש שתדברו יותר בשקט. יצאנו למרפסת והמשכנו ללמוד. לאחר כמה דקות מגיע השליח ואומר שהראששיבע רוצה שקט.סגרנו את הדלת של בית המדרש כדי שיהיה לראש ישיבה החשוב שקט. לאחר כמה דקות מגיע שליח ואומר הראששיבע מבקש שהדלת תהיה פתוחה.

כעת הבנתי שיש כאן משהו מכוון ולאחר סיום הלימוד עם החברותא פניתי אליו, אל הראששיבע החשוב ואמרתי לו שאגיד העניין לפלוני (פלוני רב חשוב שהיה קשור לישיבה בקשרים פיננסים). הוא שאל במי מדובר ועניתי לו והוא נבהל קצת – לא בהכרח מפחד אלא מחמת אי נעימות או הבנה שהוא הגזים. הוא אמר מפריע לי שאתה מפטפט ולא לומד או משהו כזה, אמרתי לו שזה לא פטפוט אלא לימוד בשפה זרה.

כעת ר' שמואל פנה אלי ואמר שהוא מבקש מחילה. כמובן ששתקתי. אחד מן המשמשים שלו אמר לי בנזיפה הראששיבע מבקש ממך מחילה. אמרתי שאחשוב על זה. כעת הוא כעס עלי ואמר הראששיבע מבקש ממך מחילה, חצוף! תתבייש לך. אני כמובן לא נכנעתי, אמרתי שאם הראש ישיבה ראה כך לנכון אז אני לא רואה סיבה שהוא צריך לבקש ממני מחילה.

ראש הישיבה, הבין שלא אכנע והרגיע את המשב"ק. איחלתי למרן גוט יום טוב בקול חגיגי ויצאתי בשמחה מבית המדרש. איזה איש עממי וספונטני הוא היה. לא סתם היו לו הרבה חסידים. ואני גם הרווחתי מעשיה עליזה.

לאחר שנזכרתי בסיפור אמרתי שמצוה לשמח עם זה את הציבור וביקשתי לפרסם "המעשיה בר' שמואל אוירבך מבטל לימוד תורה".

נ.ב. דבר העורך: העניין מזכיר את המעשה מתענית כ. וכדלהלן:

"מעשה שבא רבי אלעזר (בן ר') שמעון ממגדל גדור מבית רבו. והיה רכוב על החמור ומטייל על שפת נהר. ושמח שמחה גדולה והיתה דעתו גסה עליו מפני שלמד תורה הרבה.
נזדמן לו אדם אחד שהיה מכוער ביותר.
אמר לו: שלום עליך רבי, ולא החזיר לו.
אמר לו: ריקה, כמה מכוער אותו האיש, שמא כל בני עירך מכוערין כמותך?
אמר לו: איני יודע, אלא לך ואמור לאומן שעשאני כמה מכוער כלי זה שעשית.
כיון שידע בעצמו שחטא ירד מן החמור ונשתטח לפניו ואמר לו: נעניתי לך, מחול לי.
אמר לו: איני מוחל לך עד שתלך לאומן שעשאני ואמור לו כמה מכוער כלי זה שעשית.
היה מטייל אחריו עד שהגיע לעירו. יצאו בני עירו לקראתו והיו אומרים לו: שלום עליך רבי רבי מורי מורי.
אמר להם: למי אתם קורין רבי רבי?
אמרו לו לזה שמטייל אחריך.
אמר להם: אם זה רבי, אל ירבו כמותו בישראל.
אמרו לו: מפני מה? אמר להם: כך וכך עשה לי.

אמרו לו: אעפ"כ מחול לו שאדם גדול בתורה הוא.
אמר להם בשבילכם הריני מוחל לו ובלבד שלא יהא רגיל לעשות כן.
מיד נכנס רבי אלעזר בן רבי שמעון ודרש: לעולם יהא אדם רך כקנה ואל יהא קשה כארז. ולפיכך זכה קנה ליטול הימנה קולמוס לכתוב בו ספר תורה תפילין ומזוזות."

משי זהב ומשמרת הצניעות בבית הכנסת של נימאנדעסלאנד

בבית הכנסת של הקהילה בארץ ישראל דיברו על מה שהתפרסם על פרי הביאושים של האדוקים, יהודה משי זהב, שכעת נודע שהיה רשע גדול פרוץ בעריות שנים הרבה. ובכל מיני עיתונים של החופשיים כתבו שמשמרת הצניעות ידעה ולא פעלה לעצור את הדבר. וכך הוא המשיך לפגוע בבני ובנות ישראל.

ועל עניין זה פנה לציבור ר' יוסף גרובמן שלמד פעם אצלם באוניברסיטה של החופשיים ואמר פשט:

העדה החרדית זרקה את משי זהב עקב התנהגות לא ראויה, והחילונים מעניקים לו פרסים. לאחר הזריקה האיש מתעלל מינית במי שהוא יכול סביבו ונהנה מהילה של בעל חסד – הוא ממש בעל חלק ממי שהוא שעשה עימו חסד.

הוא פגע בנוער נושר סביבו, בחרדים מודרניים, כביכול, צוללנים, נהגי חילוץ ובעלי שאר הכשרות – ובמי הוא "שוכח" לפגוע?! בחילונים. אולי זה היה הדיל – פרסים תמורת אי פגיעה מינית. ציונים חכמים. והעסקנים שידעו שתקו – פשוט שחיתות.

הבדיחה אמרה כך: פעם היה נושר שאף אחד לא הצליח להחזירו למוטב. ומשי זהב דיבר איתו והנושר חזר מיד למוטב.

שאלו את משי זהב, אתה תחזיר אותו בתשובה, איך זה יכול להיות?! ענה יהודה משי זהב בחיוך, מה הבעיה?! אמרתי לו שאפשר להיראות חרדי ולעשות הכל. נשמע שממש קיים אומר ועושה.

וסיפר לציבור סיפור ששמע מחברו בצלאל החרד"ק. ועל כך להלן.

"פעם חילוניה שמאלנית אחת באוניברסיטה, על אף שהיה לה בן זוג, הטרידה חבר בניגוד להלכה והחוק – והחבר הצדיק וטוב הלב החליט לא לחסום אותה, אלא פשוט להרגיע אותה.

אמר לה החבר שהוא מציע לה להפסיק לנסות לקדם קשר שאסור נגד המוסר, 'כי אם נפגש אז משטרת הצניעות יעלו עליך וישברו לך את העצמות ולי לא יעשו כלום כי אבא שלי עסקן חשוב'.

החילוניה פחדה ופסקה להטריד והחלה לשמור החוק והמוסר בנושא.

ואמר החבר: 'בחיים לא נתקלתי במשמרת הצניעות ואני קרוב לשלושה עשורים פה עלי אדמות, אולם אולי זו ההטרדה המינית היחידה שהם מנעו אי פעם – מזל שיש חילונים תמימים' ".

וחשבנו לפרסם הסיפור, שהרי אף אחד מהקהילה של נימאנדעסלאנד בארץ ישראל לא נתקל בארגון משמרת צניעות. ואולי היה כמה פעמים מחאות של בני אדם שהגיעו לידי מריבת ניצים בנוגע לצניעות. אך בפועל החילונים החופשיים חוששים מארגוני משמרות צניעות קקיוניים כאילו הם לוויתן שיכול לבלוע אותם, כשמה שיש זה עורבא פרח. ומקיימים הכתוב – "ונסתם ואין רודף".

ולאחר כל הדברים הללו צריך לומר שאנו חייבים לעשות חשבון נפש על פרי ביאושים זה.

כיצד הפכתי למחזיר בתשובה

מעשה נחמד שהופץ בקהילה בארץ ישראל.


פעם בליל שבת הלכתי לתפילת ערבית בבית הכנסת המרוחק יחסית מביתי, וזאת כדי לקבל שכר פסיעות ולפגוש רב יקר לי שאני אוהב לשוחח עימו בדברי תורה.

לאחר מכן צעדתי חזרה לכיוון ביתי. החלטתי לעצור ולבקר בבית של ידיד נוסף שלי המשמש כמגיד שיעור חשוב מאוד. ביציאתי, אולי כחלק מ'שכר פסיעות', קיבלתי שקית עם חלה רכה וריחנית מאשתו שהיא מומחית לאפיית אוכל טעים הערב לחיכי.

תוך כדי צעידה לביתי אני חש מרוצה ומרומם, נהנה מאווירת השבת וחושב לעצמי שהדבר היחיד שחסר לי זה לשרוק מארש חסידי נחמד. אולם כעת שמתי לב למשהו. ראיתי צעירה המטיילת עם אחיה הקטן במהירות. חלפתי על פניה במהירות. ופניתי מרחוב הפסגה לרח' החיד"א ואז פניתי לרח' הרב שאג.

רק נכנסתי לרחוב האחרון שמעתי צעקות חלשות המופנות אלי. לא הבנתי מה עשיתי שגורם למצב זה. לפיכך התעלמתי והמשכתי בדרכי.

הקריאות לעברי נמשכו, אזי החלטתי לעצור ואז ראיתי אותה, את אותה הצעירה מלפני כן רצה עם העגלה ומתנשפת כולה מבוהלת בכבדות. והצעירה אומרת לי בקול מקוטע שיש שם איש אחד מפחיד מאוד:

"האם אתה יכול ללוות אותי הביתה?", שאלה.

אמרתי שאשמח לעזור. בדרך היא הראתה את החשוד. הוא היה נראה לי איש פשוט עם מעיל ובלי מגבעת הצועד לו בשקט בשכונה (אולי הוא היה נראה לה גם ספרדי…) לא התווכחתי עימה וליוויתיה לביתה באמצע רחוב החיד"א שעדיין קרוב לביתי.

בדרך היא סיפרה לי שהאיש הלך ברחוב הראשי, רחוב הפסגה לכיוון צפון ולפתע הוא שינה את דעתו חזר על עקבותיו ונכנס לרחוב החיד"א, היא שמה לב לכך והגיעה למסקנה שהוא איש (זכר) מסוכן.

כשהגענו קרוב לבניין, היא אמרה לי שזה ביתה. לפיכך נעצרתי ואז היא בקשה שאלווה אותה לתוך הבניין. וגם אחר כך היא ביקשה עדיין בקול מתנשף שאחכה עד שהיא תעלה לבית שלה.

חזרתי לכיוון ביתי וחשתי עצמי מסובב במצוות, הלכתי לדבר עם הרב לצורך לימוד תורה, קיבלתי חלה לצורך עונג שבת והצלתי עלמה מפחד אלימות מינית. חשבתי לעצמי שיפה מאוד שיש כאלו המעניקים חינוך טוב לבני ביתם ומלמדים אותם חשדנות. זו הפעם הראשונה שנתקלתי במשהו כעין זה.


ואז לאחר הסעודה שבה עינגתי את השבת עם החלה המדהימה בביתי המכובד. חשקה נפשי ללכת לאיזשהו מקום לפגוש חברים שצריכים להתחזק – אמרתי נעשה קירוב קרובים. זו לא חוכמה לקרב חילונים מבחוץ כשיש לנו לקרב קרובים מבפנים. היו שם גם סטודנטים חרדים או בוגרים, ממכון לב.

ראיתי אותם מחללים שבת בריש גלי בצורות שונות כשאחד שם בעל חסד הציע לי סיגריה. והציבור שם התפלא מדוע איני מעשן על אף שהייתי עם מגבעת וחליפה.

כל האווירה המרוממת שלי התנדפה. ושאלתי את עצמי האם בשביל זה יצאנו מהגטו, האם זה מה שיוצא מהאקדמיה לחרדים?

אמרתי להם שאני לא מעשן כי שבת היום ואני לא גוי.

הם התווכחו איתי ואמרו לי שהם לא גויים ושזה נורא מעליב שמישהו קורא להם גויים.

אמרתי להם שאם הם נעלבים זה אומר שהם בעצמם לא מכבדים את הגויים, שהרי אני לא אמרתי שהגוי הוא בעייתי, אלא רק שאני לא מעשן כמותו. הוספתי גם שהם גם מבחינתי עם תרבות גויית ויותר גויים ממני על פי תחושתי.

הוויכוח נדם לאחר שהכלבה החילונית שלהם קפצה עלי ונשכה אותי. לא נבהלתי והם לקחוה. וכעת הם החלו להקניט אותי ואמרו: "אם אתה לא מפחד מכלבים בהכרח שאתה חילוני גוי כמותנו".

אמרתי להם בתגובה שאנשים לפעמים שואלים אותי: "האם אתה לא מפחד מנשים או שונא נשים לאחר שנעשה לך עוול רומנטי כשהשידוך שלך התבטל?", ושתקתי, בשביל המתח וההפעלה האינטראקטיבית.

הם שאלו אותי – מה אני עונה?!

עניתי להם שפעם אחת כלבה נשכה אותי ועדיין איני שונא כלבות…

החלטתי לפרוש בשיא ואני ואחד מהחברים צעדנו לטייל עם הכלבה החילונית אשר שמה בישראל, רוז.

ונודע לי מהחבר שהחליט לקיים מצוות לוויה שהיא שונאת חרדים ונוהגת לנבוח עליהם ולנסות לנושכם, לא ברור מדוע, אולי כי חרדים מפגינים מולה פחד וזה מפעיל לה האינסטיקנטים.

בסוף הדרך הכלבה החילונית כבר לא נבחה עלי וכבר לא ניסתה לתקוף אותי. נפרדתי מהחבר החילוני החדש ואיחלנו גוטשאבעס האחד לשני וצעדנו לנו לעולמנו הנפרד.

וכשצעדתי לבדי לכיוון ביתי חשבתי לעצמי, "הצלחתי להחזיר כלבה בתשובה" וחייכתי בחיוך של גן עדן.