בגלל התאוות

 

פשט חדש שנתפרסם אצלנו באחד מן הפמפלטין שנפוצו בבית הכנסת של הקהילה


שנים רבות אומרים מנהיגי הדעה שלנו בחברה החרדית שהחילונים-החדשים או הטרנס-חרדים שירדו מן הדרך הישרה עשו זאת מכיוון שהם לא יודעים כיצד או יכולים להתאפק ומכורים לתאוות ליבם. ובסלנג אומרים זאת כך 'תאוות' (Teiwes).

מלא פעמים נשמע סיפור כזה; הוא הכיר נקבה יפה והוא ירד מן הדרך, לא עלינו, הכל בגלל 'תאוות'. אין יורד מן הדרך, אחד, שעושה זאת מסיבות רציונליות הגיוניות הדנות במחויבות שלו לשמור תורה ומצוות. הוא רק 'בעל תאווה'!

כיום אומרים, הוא היה 'אנוס' ותרתי משמע, אנוס כאנוסי ספרד, שזו התנהגות מתירנית בחברה חרדית באופן מחתרתי ופחדני, ואנוס פיזית על ידי תוקף מינית. וכה אומרים עליו מאחורי גבו: "הוא מסכן, 'נעבעך', הוא עבר תקיפה מינית, לא עלינו, הוא לא עצמו".

לאחר השוואה בין הטיעונים הללו, של פעם והיום, ניתן להגיע למסקנה שגם אליבא הטענה החדשה (טוען טענת אונס), 'הכל בגלל תאוות'. ההבדל הוא, האם זה בגלל תאוות היוצאות מן ההתנהגות מקיימת התורה או מצד מישהו בקהילה שראהו ונתאווה לו "והוא לא הצליח להתאפק" והנפגע נכנס לטראומה נפשית ועזב את הקהילה.

לפיכך, ניתן להגיד שהסיבות שאין הרבה היורדים מן הדרך הישרה בחברה שלנו, זאת עקב שאין אצלנו הרבה 'בעלי תאווה' או מוטרדים מינית ואנוסים. וזאת בניגוד לדעה של כל מיני 'יוצאים' שישנם הרבה המוטרדים מינית בחברה שלנו והעניין מושתק מסיבות פוליטיות.

וכן פירוש חדש נתחדש בעניין המילים הנאמרות בסוף האירועים הרבים בחברה שלנו, והן: יהי רצון שנזכה ל'ביאת' המשיח המילים מקבלות פרשנות סימבולית. וכך: אנו מצפים שמלך המשיח יבוא על כל אחד מאיתנו ועל ידי יחסי המין ישנה את התנהגותנו או בנוסח אחר, את תודעתנו. ובדיעבד אולי ניתן להתפשר באהבה האפלוטנית. ירשלהבב"א.

ניהול תקין בחצר משפחת הרב קנייבסקי

מתוך קונטרס שהופץ בהקהילה בארץ ישראל. וחשבנו שכדאי להפיץ העניין לתועלת הכלל.


למה חצר ר"ח קיינבסקי אינה מחויבת לניהול תקין?

נהוג להגיד שר"ח הוא צדיק הצדיקים וקדוש הקדושים וכדומה של עם ישראל. אם כך אולי אפשר לומר שהוא משאב טבע של עם שיראל, כביכול. ולכאורה אם כך, ניתן להגיד שהוא מחויב מדין ערבות לפעול למען עם ישראל ולא רק למען אינטרסים משפחתיים צרים.

לפיכך נשאלת השאלה למה לתת כעת לגורמים משפחתיים לנהל את הניהול הרוחני-פוליטי של הרב במקום להעביר זאת לעם ישראל על ידי בחירת נציגים נבחרים שימונו על ידי בחירות או על ידי ועדת רבנים? פשוט ניתן זאת לוועדה ללא משוא פנים שתייצג את כל העם שר"ח מאמין בו שהוא חלק מעם ישראל.

למשל אפשר שנארגן לו חצרנים מעדות שונות ומתפקידים שונים בשוק העבודה. כך יהיה גיוון תפקודי שיתרום לניצול המקסימלי של תופעת הטבע הייחודית שלנו שזכינו בעידן מיוחד זה הנהנה מזכויותיו של הרב קנייבסקי בשמים.

ניהול נכון יכול להציל חיים!

והשאלה הקשה יותר היא איך גדול הדור שהוא אדם נכבד ביותר ואדם בעל רוח הקודש שעיניו רואות למרחוק והוא בעל קשר הדוק עם הקב"ה, כביכול, לא מציע את צעדי הייעול בעצמו?

ושמא, ברוך ה', זכיתי ב"מקום להתגדר בו".

על הרווקות בחברת האדוקים החרדית – כתבנו לענייני תרבות

מאמר נאה מאת כתבנו לענייני תרבות בעניין בעיית השידוכים נפוץ בקהילה בזמן האחרון. חשבנו שאולי העניין ימשוך גם את נפש קהל הקוראים פה, ולכן החלטנו לשתף הציבור. יש הבדלי נוסחאות כנהוג בעניינים הלו, מי שרוצה שיעשה בחינה של זה לעומת זה.


החברה החרדית כמו ברוב העולם סובלת מתופעת הרווקות המאוחרת. תופעת הרווקות תמיד הייתה והיא אינה חדשה. כיום הציבור שלנו התעצם מספרית ולכן התופעה מורגשת ולכאורה גדלה יותר.

למדתי בטובי הישיבות גדולות במגזר, ישיבת בית מתתיהו וישיבת פוניבז'. ובשידוכים אני מה שמוגדר אצלנו כ'טיפוס', כלומר, אדם חריג מעט בעל אג'נדות עצמאיות ולכן מסווג כאחר במקצת.

ידעתי אינטואיטיבית ששידוך רגיל לא יתאים לי או כי לא אתחבר או כי היא או הם במשפחה שלה לא ירצו אותי. ועדיין כשהתחלתי שידוכים בגיל 23 ומחצה בערך חשבתי שאתחתן עד גיל 25.

חשבתי שזה טוב להתחיל שידוכים מאוחר קמעה מחברי, כדי להתבגר יותר, וכן ללמוד יותר ולהנות מחופש ומפחות דאגות כבחור ישיבה.

עם הבחורה השנייה שלי התארסתי. וחשבתי שאני הולך להתחתן לפי התוכנית ועוד להקדים, מבחינת גיל נישואי, בני משפחה אחרים בנושא. האדם חושב וה' צוחק… מספר שבועות לפני החתונה השידוך נשבר למגינת ליבי.

ידעתי שלהיות שבור שידוך זה לא טוב במגזר, אולם לא ידעתי עד כמה.

מני אז התחלתי לחוש רוח אחרת ממציעי השידוכים, כנראה כי יותר קשה למכור אותי בשוק השידוכים. כיום אני רווק מקצועי זקן המכונה "אלטער" בוחר. וכל הדודות הזקנות במשפחה טוענות שאני סתם בררן שלא מספיק בוגר לסגור שידוך ולעבור לשלב הבא בחיים.

הרווק כאחר בשוק השידוכין

הבעיה של קושי במכירות של הרווק החרדי המתחיל בשוק השידוכים קיימת לא רק בטיפוסים או שבורי שידוך. למעשה כל רווק מעל גיל מסוים הופך ל'אחר' שקשה למכור אותו בשוק השידוכים ולחשוד בבעיות של רווקים; בעיות בתחום הדת, מידות, במיניות, במוזרות וכדומה.

גם החברה החרדית מחנכת את צעיריה לחנוק את האופי שלהם עד לחתונה, כדי שזה לא יזיק בשידוכים. הרווק המבוגר המצוי כבר לא חונק את עצמו (אולי כי הוא כבר לא יכול לחמוק את האופי שלו יותר) ואז זקנות הקהילה והמשפחה אומרות שנכנסו לו ג'וקים לראש.

הקפיטליזם של היהדות החרדית, שידוכים ויד נעלמה

פעם בחברה החרדית הייתה רוח קהילתנית קולקטיביסטית, כיום הושפענו מתרבות המערב ואנשים רוצים להגשים עצמם. כל זה לא חידוש. אולם העניין יוצר מהפכה דתית-קהילתית אצלנו. לדוגמה, פעם אדם היה מקים ישיבה לכל מי שרוצה. כיום יש לראש הישיבה המצוי מפעל לבחורים עם חלום להפוך למותג בתעשייה ולהיות ידוע כראש ישיבה למצוינים. כתוצאה מכך יש ברירה בין הבחורים המתדפקים על דלתות הישיבה והתנערות מהמחויבות הקהילתית-קולקטיבית. הוא כיום מתנדב שלא מחויב לחברה או לה', והוא החליט לפתוח ישיבה כדי לעודד תורה ולהרוויח אצל האל וכן להרוויח שם-טוב בחברה, מי שלא מתאים שיחפש מקום אחר. ולכן גם בהרבה ישיבות כאלו מן הרגע שבחור חווה קשיים מרחיקים (בלשוננו: להעיף) אותו מבלי לנסות לעזור לו. וכך גם בעוד תחומים, וכן הקפיטליזם של היהדות החרדית חדר גם לשוק השידוכים.

השדכנים המקצועיים כיום (מתוך אלו שאני מכיר) לא כל כך מונעים משליחות או מחויבות לדאוג לעם ישראל או לעשות חסד עם בן אדם במצוקה זוגית. הם מונעים מרצון לכסף, כבוד או הספק הישגי או הספק דתי. לפיכך ברגע שהבחור מגיע לגיל רווקי מופלג הוא הופך ל'אחר', ואזי השדכנים המצויים משיקולי שוק יוצרים יד נעלמה המתעלמת מהרווקים המבוגרים ובכך מנציחים את מצבם הרווקי של הרווקים הזקנים.

בכל ישיבה נורמלית נהוג שיש נציגות רשמית או לא רשמית בישיבה המהווה כתובת לשדכנים והמציעה את סחורת הבשר התורנית של הישיבה לציבור הרחב. ברם ישיבות רבות רוצות להרחיק את אותם הבחורים כבר, בחורים שמבחינתם מזיקים לתעשיית הישיבה שלהם. הבחורים הרווקים הם בעלי אג'נדה ופחות בעלי שם טוב שהרי אנשים משערים שלא סתם הם רווקים… לפיכך אנשי הממסד מתחילים להצניע את הבחורים הללו בשוק השידוכים. וכעת הבחור הרווק המבוגר הזקן בשוקת שבורה.

בחברה החרדית הנוהג הוא שלא מתחילים עם בחורה שמוצאת חן – זה אסור או שזה מעשה שלא יעשה. וכן בחור השרוי בישיבה לא מכיר בנות ולכן לא יודע עם מי להתחיל, שהרי החברה החרדית נורא מופרדת בין המינים. וגם אם בחור הישיבה הפך לבחור ישיבה בדימוס, הוא כבר באופיו לא מורגל בעניין. ובעצם מחכה שהוריו או שדכנים ימצאו לו משהו בהתאם לתכתיב המקובל. אולם הוריו והשדכנים כשהתחיל שידוכים נכשלו בלמצוא לו שידוך שיתאים לו. לפיכך הוא בעצם מחכה לנס או לביאת המשיח.

נישואין כטקס מעבר

וכאן נכנסת בעיה חדשה. לפעמים בחור חושב שהוא כבר מתבטל או עלול להגיע לבטלה בישיבה והוא מעוניין לעבוד. הוא יתקשה למצוא משהו, מעבר לחוסר הכשרתו לחיי העבודה. בחברה החרדית ולא רק, מתייחסים לרווק כילד וכחסר אחריות וכאחד שלא משלנו. לפיכך לא ממהרים להעסיקו בתוך החברה שלנו. הוא בעצם לא עבר את טקס החניכה או טקס המעבר להתקדם לשלב הבא בחיים, שלב הנישואין.

אז כעת בחברה שלנו הרווק הופך להיות מנודה. הוא בישיבה ולא חלק מקהילה או גר בשכירות לא ליד הקהילה המשפחתית שלו. השדכנים לא אוהבים אותו כי הוא סחורה קשה וגם כשהוא בקשר עם שדכנית היא רואה בו ילד קטן שלא מבין את העולם ומעדיפה לדבר עם הוריו.

תהליך ההתבגרות של החרדי הוא "חיידר", ישיבה קטנה, ישיבה גדולה, כולל, "שטעלע" (משרה תורנית). התהליך נקטע כל עוד הבחור רווק.

לכן צריך לקדם יחס חדש לרווקים ולאפשר להם להתבגר במגזר גם ללא חתונה. הם לא חייבים להתפרנס בשדות זרים. ואם לראשי ישיבה אין כוח לדאוג לרווקים מבוגרים, אז צריך לפתוח מוסד ייעודי חופשי יותר מישיבה למצב זה. שם יהיה מישהו שאחראי לשידוכים ויועצים לקידום אישי והרווק יוכל להתפתח וימצא את מקומו ולא יקבל יחס של סרח עודף.

רווקות חרדית מודרנית ובנות רווקות

אני חרדי מודרני וכבר לא בישיבה, אלא בשוק העבודה ולאחר תואר. ויהיה מי שיגיד: מה זה קשור לרווק עובד או לחרדי מודרני עובד?
דעתי היא שהיחס המגזרי שלו זוכים הרווקים מושפע מהיחס לרווקים התורניים-ישיבתיים. ברגע שיהיה יחס הוגן יותר לצעירים רווקים "קשישים" אלו, אז כל המגזר ישנה את היחס שלו כלפי הרווקים החרדיים ככלל.

אני לא מכיר מספיק את עולמה של הרווקה החרדית ולכן אני מדבר על עולמו של הרווק החרדי. אולם אני נתקל בעדויות שמיעה מנשים שגם רווקות מבוגרות סובלות מחוסר עניין של שדכנים וכן מיחס עוין של המבוגרים בחברה ולפעמים גם השפלות.

מה הפתרון לרווקות בחורות איני יודע. אולם גם פה אני מאמין שאם ימצאו פתרון לרווקים זכרים זה יעזור גם לרווקות.

הרווק הבודד והמסכן כשוט חברתי

למעשה אני חושב שאין אינטרס לממסד החרדי לשנות המצב. בחברה החרדית יש צורך לעודד צעירים להתחתן ולהיכנס לתלם גם במחיר של עוני כבד שהרי אחרת סרבני הנישואין עלולים להיות רווקים לנצח או לזמן ממושך. לכן צריך את מוסד הרווקות המאוחרת כשוט המונף אל על מעל ראשי הצעירים למען ישמעו ויראו ויכנסו בעול נישואין בחברה על ידי טקס מעבר-חניכה-נישואין. וייתכן שממסד צודק…

שנזכה לבנות אחת מחורבות ירושלים

מעשה בחרדי הקיצוני שפגש בחילונים קיצוניים

האדוקים בארץ ישראל תחת הציונים ובהעולם מכונים דתיים קיצונים או חרדים קיצונים ולא ברור מדוע. כתב זה בא להראות לנו שצריך להזהר ולא לחשוב כהגויים אשר קובעים את מנהגי השפה שלהם ואין זה שפתינו. והם מדביקים לנו מילות גנאי כאילו הם רק מתארים ללא נגיעות מה שרואות עיניהם, אולם זהו שקר. לא מזמן סיפר הרבי […]

מעשה בחרדי הקיצוני שפגש בחילונים קיצוניים

חסידות, קורונה, גור וקרלין – כתבנו לענייני תרבות

כתבנו לענייני תרבות החליט לחקור את תרבות האדוקים בקורונה ושב עם תובנות חדשות בנוגע לאלו המכנים עצמם חסידים.



תנועת החסידות העכשווית נראית כמתקשה יותר לקבל את הנחיות הממשלה הציונית או החילונית בעניין הקורונה. וכך פורסם בעניין לפני מספר שבועות בכ"ט בסיון תש"ף:

חסידי בעלזא וויז'ניץ נחשפים לנגיף – אך נמנעים מבדיקות

מאות ואולי אף אלפי חרדים – המשתייכים לחסידויות בעלזא וויז'ניץ – נמנעים מבדיקות לגילוי קורונה על אף שנחשפו לחולים, בעקבות הוראה מגבוה • מי שבסביבתם אינו יודע על כך, ובסיכון מוחשי (חרדים)

תופעה חמורה ומדאיגה הולכת ותופסת תאוצה בימים האחרונים בקרב כמה קהילות חסידיות גדולות ברחבי הארץ: חסידים מקבלים הוראה בלתי רשמית, אך מכוונת מגבוה, שלא לערוך בדיקות קורונה, למרות שהתפשטות הנגיף הולכת וגוברת.

ונשאלת השאלה מדוע?

ואפשר אולי לומר שמכיון שאצלם, אצל המכנים עצמם חסידים, הדת סובבת סביב החצר של הרבי או בית הכנסת של החסידות וכדומה. למשל: שם יש מקווה נייעס, טיש, שיחות, חתונות ושלל אירועים חברתיים בידוריים הנחשבים אצל החילונים והגויים הבורים כיהדות שורשית עתיקת יומין. כמובן שיש עוד אספקטים לחסידות, אולם כנראה שזה לא מספיק להמון החסידי.

לפיכך הקורונה פוגעת בכל החסידות החיצונית הזו ומרוקנת להם את הדת היהודית-החסידית שלהם כמעט לגמרי. בעוד שהספרדי יכול ללמוד או לעשות מצוות, הליטאי גם לדבר בהשקופע מעבר ללימוד – וזה יכול לקרות דרך הטלפון ועם בני המשפחה.

חשוב להוסיף משהו דומה אבל שונה. בחסידות הרגילה יש שני היבטים:

  1. להיות חסיד ולא כלל אשכנזי, המכונה ליטוואק, מת'נגד, יקה וכדומה.
  2. להיות חסיד ספציפי, כגון חסידות, ויז'ניץ ובעלזא. כלומר, חשוב להם להיות חצר לעצמם מבלי אינטגרציה עם זרים אחרים. ובחסידויות עם מוסדות חינוך נפרדים הם בעצם מבדילים עצמם מהאתניות החרדית הרגילה.

וידוע ה'וורט' הנאמר בשמו של הרבי מגור, בעל הספר חידושי הרי"ם, שהרי העופות הטמאים נאסרו כי הם אכזריים והרי הגמ' אומרת: 'שהחסידה נקראת בשמה כי היא עושה חסד עם חברותיה', אם כך מדוע היא טמאה, הרי הוא עושה חסד?! ועונה בעל חידושי הרי"ם, שמכיוון שהיא עושה דווקא עם חברותיה… לי יש בעיה עם הסיפור הזה שהרי עשיית חסד, כביכול, של עוף לא אומרת שהוא לא טורף. בכל מקרה, המסר של הסיפור מובן שכבר הרבי מגור בשעתו, זיהה שבאופנה החסידית דואגים בעיקר לעצמם ולא לכלל העם. ולכן החסידות דומה לעוף ולא לחסידים הראשונים שהיו לא רק גומלי חסדים, אלא גם מיטיבים וצדיקים.

לפיכך אנו לומדים שיעור חשוב לא לבנות יהדות סביב טקסים ומבנים, זה לא מתאים למגפה. צריך יהדות בתוך הגוף של היהודי. יהדות גם ללא רבי או חצר או בית החסידות. יהדות שיכולה לעבוד כשהקשר עם הדברים הללו מנותק. יהדות כזו היא חזקה יותר וקרובה לה' ללא מתווכים החוצצים בין האדם היהודי להוראות במקום לקשרו להשי"ת.

חסידים המזלזלים בחיים שלהם, ושל זולתם מראים שהם לא מעריכים את טובתו של המקום ברוך הוא שנתן להם חיים ויכולת לעשות מצוות. חסידות שמקדמת מוות גם מראה באופן סמלי היכן היא נמצאת.

יהיו כאלו שישאלו שהרי שקהל גור אכן מקיים העניין, ואם כן אזי לכאורה העניין לא מסתדר

ויש להגיד שבגור יש כמה בעיות:

  1. שר הבריאות היה ליצמן.
  2. יש להם קומנדנטים שיכולים ללכת מקהל קטן לקהל קטן ולהפחידם ולחברם לקהילה.
  3. קהילת גור יחסית לומדת תורה ולכן יכולה להתחבר ליהדות ללא רבי. איני כותב על העיסוק בקדושה כי הוא נשמע לי יותר מניעתי.

שאלה דומה צפה גם לגבי קהל חסידי קרלין

וניתן להגיד בנוגע לקרלין מספר דברים נאים:

  1. יש שם רבי מוזר הידוע בחריגותו. רבי המקדם לימודי בגרות לבנות, מתיר טלפונים חכמים בקהילה, מתיר שימוש ברשת, אוהב לקרוא ספרי חול ובעל חיבה לספרי מלחמות והיסטוריה צבאית. וכן גם יודע לנגן על מספר כלי נגינה על אף שהוא נכה וחסרות לו שלוש אצבעות.
  2.  יש להם השפעות מן הליטאים.
  3. זו קהילה שהייתה בארץ ישראל שנים ללא רבי.
  4. לומדים שם יחסית תורה.
  5. זו חסידות שלא משועבדת לעבדות החסידית, הרגילה כיום, המנחילה את החסידים כעבדים לאחר מות הרבי הישן לבעלות הרבי החדש. בחסידות זו ישנם פילוגים והתפצלויות רבות – עניין המעיד על עצמאות רבה בתחום ושחרור מהשיעבוד לרבי. הם מאמינים בעיקר בדרך ופחות באיש ולכן הם יכולים לשרוד יפה מאוד ללא רבי, חצר או בית כנסת קהילתי חסידי מיוחד לזהות החסידית הנבדלת שלהם.