מעשה דנוהגין לספר בהקהילה לאחר שמועות משונות המתפרסמות חדשות לבקרים.
הרבי ר' אלקשאנדער בן ר' טודרוס הלוי, זצ"ל, שהה בעיירה המרשעת רייפלאנד ואין השעה ראויה לסבר האוזן בהעניין. הגיע זמן התפילה ונזקק הרבי להתפלל. הרבי שאל וביקש מאנשי המקום: "איה בית הכנסת?". והאנשים ואפילו הגויים נשמטו ממנו והעדיפו לא להשיב לו דבר. ויסרהב בהם עד דענו ואמרו, דמנהג המקום להתפלל יחידי ועל פי הקבלה.
הרבי הקדוש לא הוה מייאש בקלות. ושילם שוחד רב לילד אחד ושאל אותו: "איה בית הכנסת דלא נוהגין להתפלל בו?". והילד לקח הרבי לבית הכנסת. הרבי נכנס וירא דיש רק אדם אחד מנענע את עצמו בצורה תמוהה כאילו הוא באמצע הזיווג. והוא נמצא במקום שנוהגין להושיב את רב הבית כנסת. ויתפלל הרבי יחיד חוצה לבית הכנסת.
לאחר התפילה הרבי שאל בחוצה של העיר: מדוע האנשים לא מתפללים בבית הכנסת הרי ברוב עם הדרת מלך? ויענוהו: דהוי קולא דלא פסיק דהרב דוד פילדאו "הרב" המשמש בזה בית הכנסת הוה עושה שולחנות הפוכים עם הילדים בעל כורחם וכל רז דבילד אניס ליה. וזה הדבר ידוע מאחד התינוקות דסיפר זאת באומץ רב. ובגלל דקיבל ושימש מהרבי הרשע, ומני אז נקרא הדבר על פי קבלה ולכן על פי "הקבלה" לא נוהגים להתפלל עם אותו הרשע. ואמרו עוד: לו דבידוע דבארעא דישראל יש מאנסין רבין דהוו משמשין במלאכת הרבנות ודיש רננות דהם כופין עצמן על בני אדם בכוח ומאנסין אותן, ר"ל, וצריך להיזהר. ועם כל האמור לא ברור מה ההבדל בין מאנס בגשמיות לבין המאנס ברוחניות, מאנס הגוף לעומת מאנס הנפש.
הרבי דהיה אדם עצוב ומומחה מפורסם בעציבותו היה מתגבר על עצבותו עם סגולות יווניות הקרויות: ציניות , סרקזיסמוס אונד אירונייה. ויאמר הרבי: "כעת נודע הדבר מדוע כתוב 'השתיה כדת אין אונס', דהרי כיוון דהוה רשיעי דהוו מאנסין והם מאנשי דת-יהודית או אפילו דת הצלוב-התלוי הקרויין גם קתולישערס דהוו מאנסין בעיקר נערין רכין. לפיכך כתוב בהמגילת אסתר, דאפילו דזה כ'דת' והאדם משתכר ואפשר לעשות עמו דברין כלוט, אם לא יזהר, אנשי המלך שומרים ועל אף דהם אנשי הדת, לא הוו אנשי הדת מאנסין לבאי המשתה כמנהגם.
קהילת קודש נימאנדעסלאנד ירושלים דאשכנז 