תגית: אהבה

אהבת האיש לאשה על פי התורה ועניין קין והבל – פרשת בראשית

הרבי שליט"א שבת בפרשת בראשית בקהילת קודש לייפציג שתחת הרבנות של הרב מרדכי אליעזר באלה שליט"א. הרבי התבקש לשוחח בדברי תורה. רעיון אחד העלנו כבר וכעת נעלה עוד.


בעניין אהבת האיש והאשה על פי התורה

והנה כתוב בבראשית ב:

כא וַיַּפֵּל יְהוָה אֱלֹהִים תַּרְדֵּמָה עַל הָאָדָם וַיִּישָׁן וַיִּקַּח אַחַת מִצַּלְעֹתָיו וַיִּסְגֹּר בָּשָׂר תַּחְתֶּנָּה. כב וַיִּבֶן יְהוָה אֱלֹהִים אֶת הַצֵּלָע אֲשֶׁר לָקַח מִן הָאָדָם לְאִשָּׁה וַיְבִאֶהָ אֶל הָאָדָם. כג וַיֹּאמֶר הָאָדָם זֹאת הַפַּעַם עֶצֶם מֵעֲצָמַי וּבָשָׂר מִבְּשָׂרִי לְזֹאת יִקָּרֵא אִשָּׁה כִּי מֵאִישׁ לֻקֳחָה זֹּאת. כד עַל כֵּן יַעֲזָב אִישׁ אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד. כה וַיִּהְיוּ שְׁנֵיהֶם עֲרוּמִּים הָאָדָם וְאִשְׁתּוֹ וְלֹא יִתְבֹּשָׁשׁוּ.

  • רואים כאן שהקב"ה מפיל תרדמה על האדם. וזאת כנראה כדי לרמז שאדם האוהב אשה נופלת עליו תרדמה וליבו נחטף – אם הוא נשאר ער הוא לא יאהב בצורה הנחשבת טבעית לאדם עם שחרור הנפש, כביכול, אלא זה יהיה חשבון וכפיית הנפש כביכול.
  • ואפשר להוסיף שבאהבת האיש והאשה לא צריך להיות כלל כאב. שזה פוגע בהחיבור ביניהם.
  • וכן הקב"ה לקח את האשה מן האדם, מגוף האדם וצריך ביאור. ואולי אפשר לומר שזה כדי להגיד לנו שהאדם צריך לחשוב על אשתו שהיא חלק מעצמותיו. וככתוב על כן יעזוב איש את אביו ואת אימו ודבק באשתו – זה גורם לדבק שזה חיבור.
  • וכן שכתוב כי מאיש לוקחה, באהבה עזה האדם מרגיש שחסר לו משהו. כלומר, היה לו וזה נלקח הימנו וכעת יש חיסרון שצריך למלא. זה לא רק היכי תימצי להרוויח, אלא הפסד. כעת הוא חש שני בשרים אולם כשחי עמה ביחד חש שהוא בשר אחד. הוא חש שהכל נמצא במקום ושלא חסר לו כלום, הוא בשר אחד גדול.
  • ובזה שכתוב ויקח אחת מצלעותיו ויסגור בשר תחתנה זה להגיד שכביכול האשה היא המשך האיש. ובעצם עשו הארכה בהצלע שזה צד בלשון עברי לא של הציונים, כלומר צד האיש אל האשה שנסגרה עם הבשר תחת הצלע שהרי לא כתוב עד היכן מגיע הצלע. והם כביכול כמות תאומים סיאמיים.
  • העניין מסתדר עם הפשט שהאדם והאדמית נבראו זכר ונקבה בגוף אחד ופיצול האדם והאדמית לאדם וחוה גרם לתחושת חיסרון.

רואים שבאהבה עזה יש הירדמות וחטיפת הגוף כלפי האשה וחשים חיסרון בהגוף ללא הצד השני וכשביחד אזי חשים בשר אחד.

בעניין קין והבל

כתוב בבראשית ד:

א וְהָאָדָם יָדַע אֶת חַוָּה אִשְׁתּוֹ וַתַּהַר וַתֵּלֶד אֶת קַיִן וַתֹּאמֶר קָנִיתִי אִישׁ אֶת יְהוָה. ב וַתֹּסֶף לָלֶדֶת אֶת אָחִיו אֶת הָבֶל וַיְהִי הֶבֶל רֹעֵה צֹאן וְקַיִן הָיָה עֹבֵד אֲדָמָה. ג וַיְהִי מִקֵּץ יָמִים וַיָּבֵא קַיִן מִפְּרִי הָאֲדָמָה מִנְחָה לַיהוָה. ד וְהֶבֶל הֵבִיא גַם הוּא מִבְּכֹרוֹת צֹאנוֹ וּמֵחֶלְבֵהֶן וַיִּשַׁע יְהוָה אֶל הֶבֶל וְאֶל מִנְחָתוֹ. ה וְאֶל קַיִן וְאֶל מִנְחָתוֹ לֹא שָׁעָה וַיִּחַר לְקַיִן מְאֹד וַיִּפְּלוּ פָּנָיו. ו וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל קָיִן לָמָּה חָרָה לָךְ וְלָמָּה נָפְלוּ פָנֶיךָ. ז הֲלוֹא אִם תֵּיטִיב שְׂאֵת וְאִם לֹא תֵיטִיב לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ וְאֵלֶיךָ תְּשׁוּקָתוֹ וְאַתָּה תִּמְשָׁל בּוֹ. ח וַיֹּאמֶר קַיִן אֶל הֶבֶל אָחִיו וַיְהִי בִּהְיוֹתָם בַּשָּׂדֶה וַיָּקָם קַיִן אֶל הֶבֶל אָחִיו וַיַּהַרְגֵהוּ

 כה וַיֵּדַע אָדָם עוֹד אֶת אִשְׁתּוֹ וַתֵּלֶד בֵּן וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ שֵׁת כִּי שָׁת לִי אֱלֹהִים זֶרַע אַחֵר תַּחַת הֶבֶל כִּי הֲרָגוֹ קָיִן. כו וּלְשֵׁת גַּם הוּא יֻלַּד בֵּן וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ אֱנוֹשׁ אָז הוּחַל לִקְרֹא בְּשֵׁם יְהוָה.

  • וצריך ביאור פשר שמות קין והבל. לקין יש שם חשוב ולהבל שם פשוט. השם של קין הוא חשוב, שהרי חוה מרגישה שהיא קנתה את ה'. אולם על בנה השני היא אומרת הבל. ולא נהיר על מה היא אומרת הבל. ואפשר אולי לומר שהיא אומרת הבל על עניין השם הראשון. וכמו שרואים שהיא אומרת שת על בנה המת הבל. וזה כמו שרואים אצל נשים חרדיות בארץ ישראל. נשים אלו מוזרות מן התורה וחשות כעין גויות ואז הן רואות צדיק ואומרות בליבן 'לוואי ועלי יניח צדיק את ראשו'. ולאחר החתונה חשות שהוא איש האלוקים המייצג אותו בביתן וכך הן חובות קרבה לה' גם במיטתן. אך לאחר זמן מבינות שזה לא כזה חשוב ואז אומרות הבל.
  • ועדיין קשה מדוע חוה נתנה השמות לבניה ולא אדם, ואולי זה משום הכרת הטוב של אדם לחוה שהרי היא סבלה בצער הלידה.
  • וכן רואים שהמקריב הראשון הוא קין והבל לכאורה מחקה אותו בצורה משובחת יותר. ומדוע קין הקריב ראשון וכשנפלו פניו הקב"ה מדבר עימו ונותן לו עצה לגבי המנחה. ואפשר לומר ששמו של קין העניק לו קרבה לה' והוא חש קרוב אליו ונעשה כעין כהן הדת הראשון בהעולם. בעוד שהבל התחרה וניסה לעשות דת לעצמו.
  • לאחר שהקב"ה שועה למנחת הבל, קין החליט להרוג אותו ולהפוך למונופול כלפי הקב"ה. וכך לכאורה הוא הרג את הבל לשם שמים.

ושמא המוסר השכל הוא שבין האיש להאשה יש להיות בשר אחד, אבל עם ה' יש מקום לעוד בני האדם ולכן הוחל לקרוא בשם ה' רק לאחר לידת אנוש. הקנאות של קין דחתה את עבודת ה' לשנים הרבה, והעבודה הייתה בקריאה ולא במנחות, שזה דבר פשוט יותר לכל נפש.

מעשה בבת מלך שאהבה חומות

סיפור מבת מלך שאהבה חומות ולא רצתה למצוא את זיווגה ונוהגים לספר העניין לבנים ובנות שהגיעו לפרקן ולא מצאו את זיווגם או לאחר  או לאחר שאלטער-בחור או בתולה זקנה נתארסו או נתחתנו לאחר שהיו ברווקותן שנים הרבה מאוד.


היה מעשה פעם לפני שנים הרבה במלכות קטנה באשכנז בת מלך נאה וחכמה שאהבה חומות. נהגה היא לדבר על חומות, תלתה ציורים של חומות עירה בחדרה, סידרה את שיערה החום כחומה. והייתה אוכלת אוכל בצורת חומות מעוכות ומעמידה המזון בהצלחת בצורה של חומה ומגדל. גם בגדיה היו כמו חומות ונהגה לפשוט אותם דרך שער הבגד שהיה שער החומה כביכול ומקפדת הייתה לרכוש בגדים יקרים וכך לחוש שהיא מוגנת על ידי לבושה היקר המראה שהיא נאה ובעלת מעמד משאר בני אדם. וכן, ולא הרבה ידעו זאת, היא לא יצאה מחומת עירה כלל. והמלך ואנשי החצר לא חששו לייחודה התמוה בעניין. אמרו, עד חתונתה העניין יעלם אף כי לא הבינו מה פשר עניינה בחומות.

כשהגיעה לגיל כ"ח, בת המלך עדיין לא הסכימה לפגוש לדין ודברים כלל בני מלכים נמוכים כי אמרה שאינם נראים כחומה גבוהה וחזקה. אמרה היא שרוצה בעל כמגדל תלפיות. ולא ידעו המלך, המלכה, השרים ואנשי החצר מה לעשות. ניסו לשחדה במטעמים ומיני מגדנות ולא עלתה בידם. ניסו לעוור עיניה על ידי דורנות תכשיטים ולא הועילו. ויעמידו בפניה תנאים וגם לא הצליחו. וישלחו לאנשי הדת בקשה שיתפללו לפני האל יתברך למענה, ולא נתקבלה תפילתם. ויוואשו ויגידו כי מה' נעשה הדבר.

והם לא ידעו שהיא אהבה פעם בן מלך שנודע לה בחצר אביה והבן מלך לא נהג בה כהוגן, היה מזלזל בה והיא חשבה לבסוף שהוא אהבה רק בשביל כספה וכבוד משפחתה ולא אהבה באמת כאהבה שאינה תלויה בדבר, אלא כאהבה התלויה בדברי אביה.

ויום אחד הגיע איש דת החשוב ביותר בהמלכות ואמר להמלך והמלכה, מצאתי בספרי הקדמונים עיצה להעניין. ויאמר שראה כתוב במגילת ספר עתיקה מאוד שצריך להפחיד את הבת ולמרר את חייה כדי שתרצה לעזוב את ביתה וזה אפשר בדרכים הרבה מכליאתה בחדר, צמצום מאכלה ולבושה עד החרמתה מעולם הבא ולאיים עליה במעשיות יראה ופחד שיבואו עליה יסורים נוראים בשמים. וכך תציית לרצון הוריה ותביא להם פרי בטן ונחת מצאצאיה שהרי אין אשה אלא ליופי ובנים להבעל ולמשפחתה. והמלך והמלכה לא רצו לעשות רע לביתם, אבל איש הדת הביא פסק שהם חייבים מפנים שאם לא יעשו כך, כל בנות המלכות עלולות חלילה לנהוג כך ולהפוך המלכות לתוהו ובוהו. ויעשו כדבר אדון הדת וללא הואיל, הבת הפכה עצובה וכבר לא נתפחדה מאנשי הדת והחלה עושה דין לעצמה כנגד דת האל על פי המסורת ותאמר שיש כאן דברי רמאות המעורבים בדברי אמת ולא כך הוא רצון השמים – ומני אז נהגה בשרירות ליבה לפי הבנתה את האל ונעשה נזק מהעניין.

ויום אחד הגיע איש דת שלא היו לו תלמידים הרבה שיש שאמרו עליו שהוא כופר והוא אמר להפסיק הרדיפה, וחצר המלך קיבלה את דבריו. אמר בליבו שיש לחשוב ולהבין מדוע נוהגת כפי שנוהגת. והוא החל מדבר עמה ולשמוע את קורותיה. ופעמים שהיה מציע לה לצאת עימו ברכיבה מחוץ לעיר והיא אמרה שאין רצונה בכך והוא לא הבין מדוע אך הוא שמר הדבר.

ויהי היום ויגיע בחור אציל אל העיר ונימוסיו ומראהו היו ללא דופי. והאיש היה חכם ומדבר דברי טעם ואהבו אנשי החצר להאזין לדבריו. ויום אחד יצא לטייל עם בת המלך והוא הציעה לה לצאת מן העיר אל היער והיא אמרה שאינה רוצה אותו. הוא לא הבין מדוע, וינסה שוב ותמאן. ויבקש ממנה ביאור ותאמר שאינה חפצה לברא. ויתיעץ עם איש הדת ויאמר לו איש הדת שכנראה בזה טמון הסוד, היא הורגלה לא לצאת ממקום המוקף חומה שבו היא חשה בטחון ואולי בעניין טמון סוד פחדה לצאת מן החומות ולהינשא.

והאציל חשב על העניין זמן רב, ויום אחד הציע לה לרכב יחדיו על סוסים ברחובה של העיר. ויבעט בחזקה בסוס ליד שער החומה ויפול מן הסוס אפים ארצה. ותבהל הנערה בת המלך ותבוא לעוזרו ויאמר לה בחיוך היה כדאי ליפול למען שתצאי מן החומה בלא ששמת ליבך והנה לא קרה עמדך דבר, "חומות הן לאויב, לא לאוהב". ויגיד לה אולי תחפצי לעשות משחק מי רוכב יותר מהר על הסוס שעימו? ותאמר הן. ויגיעו אל היער וילכו ביער אנה ואנה ויגידו מה נורא יפה מראה השמיים, העצים והארץ ושאר מיני אמירות כגון זה, וישובו העירה. ולא הרחיק הזמן והיו דוהרים על הסוס לכל מקום, וישם לב המלך שהם מעבירים הזמן הרבה יחדיו. וישאל האב את ביתו האם נפשה נקשרה בנפשו? ותען: הן. ותבקש ממנו לארגן הנישואין.

מוגן: כְּמוֹ אֱלוֹהִים הוֹפַעַתּ מֵאַיִן – לוי דיכטער

התוכן המבוקש מוגן בסיסמה. כדי לצפות בו, יש להזין אותה כאן:

שמחה גדולה בק"ק נימאנדעסלאנד ירושלים דאשכנז בעיה"ק ירושלים הבנויה

אחד מבני הקהילה ביקש שנפרסם דרשת אירוסין של הרבי שליט"א מלפני מס' שנים והעניין משמח את הלב וסגולה לשידוכים. לפיכך אנו מעלים דברים שהרבי אמר מלפני יותר מב' שנים.

ואמר הרבי תורה לכבוד השמחה:

ב' מקורבים לנו באו בברית האירושין. והם הבה"ח ר' משה עם העלמה החכמנית האדונית יוכבד, הי"ו. והשדכן הוא הרבי שליט"א. וידוע כשיש חרדקים (חרדים מודרנים מאוד) המתארסים ללא שדכן, אומרים הציבור שטאנטא ליבע הוה השדכנית. והרבי שמח מאוד שהוא כמו אהבה ולב שהרי זכה לארס ב' חרדקים.

זכור לנו שזוג בלשון יונית זה עול שהיו שמים על הבהמות.. או בשפת חז"ל רחיים על צווארו. ולא כהמון העם שחושב שעול זה ר' חיים (קנייבסקי) על צווארו. ומקשיבים לו כאילו הוא יתושו של טיטוס בתוך ראשם וחלק מדמם כארסו של עכנאי.

וכידוע אין זכר היתוש עוקץ, אלא הנקבה. ודבר זה מרמז על סכנת הנישואין.. ויש גם את הדבורה שעוקצת וצריך ליזהר ממנה מיד. אולם כשהדבורה עוקצת, חיש מתה. ויש בזה נחמה פורתא והרתעה.

ויש גם את האלמנה השחורה שכל רצונה להזדווג עם הזכר ולאחר שנזקקת לו ומצפה להטיל, הורגת את מזווגה. ועניין זה מזכיר את הרבניות המגרשות בעליהן על רקע הדת. וכיון שמנהג עם ישראל חוץ מקהילתנו הקדושה להתלבש כמו פרוטסטנטין הולנדים הרוצים לחיות חיי דלות ואבל ולפיכך מלובשים בשחור, החרדים לדבר ה' נקראים שחורים. אולם חשוב לאכרוזי שבקהילה הקדושה מלתבשים גם בשיראין של צבעונין. ועל כן המלובשות רק בשחור הוי כאלמנות שחורות והוי גם כאלמנות כיוון שאינן מטפחות עצמן ואזי לא מקיימים המצוה כראוי והווי כאלמנות.

ויש האומרים באותו העניין אלמנות שחורות חרדיות רבות. וזאת כיוון שהן מתחתנות רק בשביל הקמת הבית והילדים. וכשהבעל המסכן רוצה לקיים טבעו לא יכול כאילו היא אלמנה ואין לה בעל. והרבי חלוק עליהם ואומר שזה חסרון בהחיבור ביניהם, ואין הרבה אלמנות שחורות אצל היהודים.

ויש את הפינגווינים שהזכר שם שומר על הביצים. ויש את היונים הנאמנות לבני זוגן עד יום מותם. וכנסת ישראל נמשלה ליונה. ומן המפורסמות שקל מאוד להשדכן לצוד זוג יונים מאוהבים ולהשימם ובהשובך ולהופכם לבני תרבות. וכידוע הרבי הוא השדכן.

וכן מוכר להציבור עניין חכמת שלמה שהבין בשיחת עופות. ויש מבארים שזה המשלים מן העופות. כמו משלו של חסיד אומות העולם וילהעלם פון איינץ, זצ"ל, אוהב היהודים, "שתרנגולת, זאת מי שיש לה ביצים".

וזה מזכיר את הברכה הראשונה שאנו אומרים בברכות השחר: הנותן לשכוי בינה להבחין בין יום ובין לילה, שהרי גבר הוא שם האיש ושם התרנגול.. ולומדים מזאת שצריך הגבר לקרוא כתרנגול (וכמו דכתיבי בגמ' שתלמיד חכם המצוי אצל אשתו הוי ליה כתרנגול) האומר שירה בבוקרו של יום אל אשתו ונענית לו. ולזה אנו מודים לה' שנתן לו בינה. ועניין בין היום והלילה בא לומר שהכל פשוט לחתן כמו ההבדל בין היום והלילה.

וידוע שיש האומרים ששכוי הוא לב. ולפיכך אנו מודים להשי"ת שנתן לנו בינת הלב. וכידוע "המאוהבים" הם מומחים גדולים בבינת הלב בעיני עצמם. והם מבחינים בין היום ובין הלילה הרבה, כיון שנפגשים הרבה בהזריחה והשקיעה וזה זמן המסוגל לישועות. ואז בזה העת שמותר ללמוד חכמה יוונית, יש הלמדים גם צרפתית. וזו סגולה גדולה (וסוד ה' ליראיו) רק אין נוהגין כן בעם ישראל ובפרט לא נוהגין החרדים להשי"ת לבצע קבלה מעשית עד לאחר הנישואין.

יהי רצון מלפני אבינו שבשמים שהמשפחה החדשה תהיה גוי גדול בארץ ויצליחו בכל מעשיהם ויהיו שמחים כל הימים ויברך אותם ה' גם בשפע.

בטל דבר בטלה אהבה – ופשט גדול באהבת ה'

דברי הרבי שליט"א בסוגיית 'בטל דבר בטלה אהבה', והדברים חשובים מאוד להצעירים בהקהילה הרוצים להינשא


כל אהבה שהיא תלויה בדבר, בטל דבר בטלה אהבה. ושאינה תלויה בדבר אינה בטילה לעולם. איזו היא אהבה שהיא תלויה בדבר, זו אהבת אמנון ותמר ושאינה תלויה בדבר זו אהבת דויד ויהונתן.

אבות ה טז.

ויש פשט של חוקר לא נודע למי, חדש ונודע, שידוע דבהעידנא שלנו אם איש ואשה היו פעם בקשר של חיבה וציחוק כיצחק אבינו, והם אזלו לקשר של פרידה כדוגמת משה רבינו וציפורה גרושתינו, שהם חייבים לינתק ולהפסיק להכיר האחד את השני כאילו לא היו אי פעם במקום אהבה.

וכך מעשים שבכל יום, עלטערערער מהלך עם 'יושבת בית אביה ומלובנת שיער' ב' או ג' חודשים ונהיו ידידים במעט. אך בגלל בעיות הדור לא הווי בעלי תאווה גדולה האחד לשני ומתפרדים, מיד שוכחים כל האי הזימנא דהוי חברותא בצוותא.

ופשוט שזה מגיע מן התאווה להיות בעל רכוש והיחס להנאה של האדם, כאמנון דפיתה ואנס את תמר. כגון שמצינו בזאטוטי שמשעשעים עצמם כשנכנסת בהם רוח הציחוק ומיד פסקי מציחוק זה ואזיל לציחוק חדש. ולפני שמפסיקים לצחק בתכשיט שאביהם או אימם נתנו להם, חייבים הימה לשבר כלי הציחוק, כדי שתינוק אחר לא יוכל ליהנות מזאת.

ובחוץ לנימאנדעסלאנד יש אנשים ונשים אשר יוצאים ומהלכים 'בשידוכדייטע'. ובזמן ההתראות בין הילד לילדה או האדון לאדונית הכל כשר ואין שום תשוקה אפילו. ואם אחד מן הנפגשים הוי גומר בליבו שאין השני מוצא חן בעיניו, מיד מפסיק להיות חפץ ביקרו ומתעלם הימנו וכאילו לא 'ידע' את יוסף כלל.

וזהו הפשט בבטל 'דבר' בטלה אהבה. בטלה האהבה, כביכול למפרע ולא כתיבי, אין אהבה. מפני שנתברר דלא הייתה אהבה כלל אלא 'דבר'. כמו שמצינו אצל דוד המלך ע"ה שהיה אוהב ליהונתן. ואצל דהמע"ה לא היה זה חטא, ככתוב: כל האומר דוד חטא, אינו אלא טועה. וידוע שדרך האוהבים מאותו מין של האדם לעשות אהבה חופשית. ולכן אוהבים כל הזמן מפני שלא הוי להם הקפיטליזמוס של האהבה. ולגבי עניין ש'דבר' הוי פריה ורביה יש עמדי הוכחות גדולות ואין כאן המקום להאריך. אולם אביא ראיה אחת דכתיבי: שאין "דבר שבערוה בפחות משניים"..


ואי תימה לך ד'דבר' הוי אהבה ומאי שנא?
קא משמע לן דתרי אהבות איכא בנוגע להעניין. יש אהבת ה'דבר' כמו שהאדם תאב לאכול. ויש אהבה, שזה אימתי שהאדם תאב לעצמו, אבל לשמח השני. ואם לא הוי בעל רכוש, לא הוי עצב מאד שלא יכול לשאת השני כלל, אלא ממשיך בהחיבה כאוהב, 'כביכול אמיתי'. ומתאווה כמו דהשי"ת מקשיב לקולם של העקרים והעקרות.

וזה כמו אהבת ה'. שהרי אינה בחוש וכן שאינה רכוש, כיוון שהקב"ה אל לכל העולם וזה כעין אהבה חופשית.

ובעלי הרכוש, די-קאפיטאליסטישערס העגואיסטישערס, הוו אתאיסטעשערס גמורים ובעלי גאווה הדוחקים את רגלי השכינה. ולפיכך אנו מצווים על הצדקה והחסד. וזאת כדי ללמוד להיפרד מן הרכוש ולקבל את אהבת ה' ולא יקוים בנו הכתוב: "וישמן ישורון ויבעט, ל"ע.