תגית: אונס

בגלל התאוות

פשט חדש שנתפרסם אצלנו באחד מן הפמפלטין שנפוצו בבית הכנסת של הקהילה


שנים רבות אומרים מנהיגי הדעה שלנו בחברה החרדית שהחילונים-החדשים או הטרנס-חרדים שירדו מן הדרך הישרה עשו זאת מכיוון שהם לא יודעים כיצד או יכולים להתאפק ומכורים לתאוות ליבם. ובסלנג אומרים זאת כך 'תאוות' (Teiwes).

מלא פעמים נשמע סיפור כזה; הוא הכיר נקבה יפה והוא ירד מן הדרך, לא עלינו, הכל בגלל 'תאוות'. אין יורד מן הדרך, אחד, שעושה זאת מסיבות רציונליות הגיוניות הדנות במחויבות שלו לשמור תורה ומצוות. הוא רק 'בעל תאווה'!

כיום אומרים, הוא היה 'אנוס' ותרתי משמע, אנוס כאנוסי ספרד, שזו התנהגות מתירנית בחברה חרדית באופן מחתרתי ופחדני, ואנוס פיזית על ידי תוקף מינית. וכה אומרים עליו מאחורי גבו: "הוא מסכן, 'נעבעך', הוא עבר תקיפה מינית, לא עלינו, הוא לא עצמו".

לאחר השוואה בין הטיעונים הללו, של פעם והיום, ניתן להגיע למסקנה שגם אליבא הטענה החדשה (טוען טענת אונס), 'הכל בגלל תאוות'. ההבדל הוא, האם זה בגלל תאוות היוצאות מן ההתנהגות מקיימת התורה או מצד מישהו בקהילה שראהו ונתאווה לו "והוא לא הצליח להתאפק" והנפגע נכנס לטראומה נפשית ועזב את הקהילה.

לפיכך, ניתן להגיד שהסיבות שאין הרבה היורדים מן הדרך הישרה בחברה שלנו, זאת עקב שאין אצלנו הרבה 'בעלי תאווה' או מוטרדים מינית ואנוסים. וזאת בניגוד לדעה של כל מיני 'יוצאים' שישנם הרבה המוטרדים מינית בחברה שלנו והעניין מושתק מסיבות פוליטיות.

וכן פירוש חדש נתחדש בעניין המילים הנאמרות בסוף האירועים הרבים בחברה שלנו, והן: יהי רצון שנזכה ל'ביאת' המשיח המילים מקבלות פרשנות סימבולית. וכך: אנו מצפים שמלך המשיח יבוא על כל אחד מאיתנו ועל ידי יחסי המין ישנה את התנהגותנו או בנוסח אחר, את תודעתנו. ובדיעבד אולי ניתן להתפשר באהבה האפלוטנית. ירשלהבב"א.

החרדקית הי"ד

סיפור שהרבי שליט"א אהב וביקש לפרסם ולהפיץ.


דבי זיגמן הידועה נולדה בעיר התורה בני ברק. אביה היה אברך חשוב בכולל פוניבז'. דבי התחנכה על ההשקפה הטהורה של מרן הרב שך זצ"ל, "רק חיים של תורה", "דעת תורה" ו"גדול הדור". הלכה למוסדות הלימוד המקובלים ולא זכרה שום פרט מיוחד מחייה. ובגיל 18 לראשונה עשתה משהו מיוחד, היה לה קשר נסתר עם חברותא של אחיה הצדיק שהיה מבקר בביתה – הוא היה הצדיק הנסתר שלה.

כשהקשר האסור התגלה הוחלט במשפחות להסכים לקשר העצמאי ולחתנה. דבי שמחה מאוד שזכתה לקשר זוגי שלא בשידוך, דבר השונה מכל חברותיה ומעיד שיהיה לה אהבה גדולה. היא חשה מיוחדת ומודרנית כמו בסרטים שראתה בבית של חברה שלה אסטרייכר, שהיה להם מחשב, שם הם היו צופים בסרטים רומנטיים אמריקאיים.

הזוג הצעיר התחתן כשכולם חשבו שהם חיים באושר. אולם הבעל שידע לחזר לפני החתונה ולגרום לדבי לחוש טוב, התרגש מידי מהאפשרויות של חיי הנישואין וכך הפחיד את דבי המסכנה שלכן תקופה ארוכה סירבה לקיים המצוה. העניין גם קשור, לכאורה, להדרכה הלקויה שהם קיבלו בנושא.

בליל פורים, כחצי שנה לאחר הנישואין המאושרים, הבעל השתכר והתחיל לנשוק לאשתו. אולם כשהוא רצה לקיים את המצוה דבי אמרה לו שאסור שהרי היא אינה טהורה. והוא בשכרונו תפס אותה בכוח וכשבכתה לעצמה הוא סיפק את יצרו הרע ונרדם. בבוקר לאחר התפילה ושמיעת המגילה הוא שב הביתה, נשק למזוזה של חדר השינה, נשק לה וביקש סליחה כשדבי לוחשת בשקט: 'אסור' והמשיך כאילו לא קרה כלום.

זרעי שינוי היו בגופה והיא החלה לשאול שאלות על הזוגיות שלה ולמה חינכו אותה להתחתן בגיל צעיר, להוליד הרבה ילדים ולפרנס בעל לומד תורה בדוחק כשהוא מתנהג כבהמה וכה הכאיב לה.

לאחר תקופת מחשבה דבי הבינה שיש בעיה בבעל שלה ולא בה. חשבה להתגרש אבל דבי הפכה לאשה הרה אז הבינה שהיא כלואה במצבה. חשבה לעצמה, לא נורא, ננסה לשקם את הקשר הפגוע ואולי גם המשיח יבוא בקרוב. ניסתה להתחבב עליו וציפתה שבעלה ינהג בה בכבוד אך כך לא היה, כעת היה נוהג בה כאילו הוא חיית טרף – היה צדיק בצאתו ורשע באהלו.

דבי רקמה תוכנית בליבה, החליטה לעשות הסבה מהוראה להייטק שכך תוכל לפרנס עצמה לאחר גירושיה בעתיד. לבינתיים נולדה לה בת, ולתקופה בעלה היה נחמד אליה. אולם בהמשך יצריו התעוררו וההמסכנה שיתפה פעולה כי העדיפה לזרום כגופה מאשר לסבול מכפייה ולריב .וכן פחדה שיהיה לה בושות בקהילה ובמשפחה, וכך הרתה שוב.

חשה כשפחה כנענית שלא קיבלה חינוך טוב המכין אותה לחיים ולכן נפלה טרף לבעלה. וגם כעת היא חשה שיש לה פחדים כלכליים, עקב זאת שלמדה רק הוראה ובגלל זאת לא יכלה להתנתק מיד, אלא צריכה לכלכל את מעשיה בחוכמה. בעקבות המצב לא הרגישה שהדת מדברת אליה. לדעתה, אותם רבנים שמנווטים את הדור איפשרו במקרה שלה רצף של בעיות, של חתונה בגיל צעיר, לימודי הוראה מיותרים, הדרכת כלות גרועה ואברך שהתגלה כמושחת וצבוע. אברך שבבית היה בהמה ובחוץ היה אברך חשוב ותלמיד חכם רציני בעל הסכמות על קונטרסים בעניינים שונים.

לאחר לידת הילד השני החליטה דבי להתגרש. וגרמה לבעלה לעזוב את הבית. תחילה ירדה מן הדרך הישרה ורק נראתה חרדית מודרנית, אבל נהגה לחלל השבת וכדומה. לאחר זמן הצליחה לקבל גט, אבל לאחר הגט חשה פחות זעם על המערכת החרדית והחליטה להתחזק במקצה ואפילו מצאה לה רב מחמד שנתן לה הרבה תשומת לב והקשיב לתלונותיה. היא לא נתנה לעצמה להיות מסכנה והפכה להייטקיסטית חרדית מפורסמת העובדת באמזון. דבי חשבה שזה לא די והיא צריכה לעשות עוד למען עם ישראל ולפיכך החליטה להקים ארגון העצמה לנשים שעברו פגיעות.

גם פתחה לעצמה חשבון פייסבוק והפכה לכוכב רשת חרדי. וכן החלה לכתוב טור קבוע באתר החרדי 'שער העיר'. בהמשך 'פה ושם' הייתה מתראיינת בתקשורת החילונית נגד שחיתויות בחברה החרדית וגם יצאה נגד שנאת חרדים בתקשורת או על ידי הממשלה הישראלית.היא ממש עשתה חיל בתחום והפכה את חרדיותה לאומנותה. הייתה גם מטיפה לחרדיות-מודרנית, לציונות, צבא ולאהבת המדינה. הייתה מארגנת כל שנה טקס ציוני חרדי בליל יום העצמאות. שם הודתה לה' על זה שיש לעם ישראל מדינה ציונית מתוקנת הכי טובה בעולם. וכל זה בפני מאות חרדקים כמותה. היא הייתה בעצם גדולת הדור של החרדקים. ולכן לבסוף הייתה ידועה בציבור כ'דבי החרדקית'.

ואז הגיעה הקורונה המפחידה והרצחנית. הממשלה הישראלית הודיע לעם להזהר ולהמנע מכינוסים המשמשים מסיבות הדבקה היכולות להרוג נדבקים בנגיף. אולם על אף צו בריאות העם אביה הלך לכולל, בגלל שהוא שמע שיש הוראה של ר"ח שצריך להמשיך. והוא חלה בקורונה ונפטר לאחר כשבוע של סבל. לאחר השבעה על אביה, חשה שעד כאן, צריך לעשות משהו. דבי הגישה תלונה למשטרה נגד ר"ח על המרדה. וזאת על כך שהטיף לעבור על החוק בהתאם לתקנות החירום במדינה. ובכך עזר להפיץ את המגפה, ואולי הוא הביא למותו של אביה.

הפיצה את מסמך התלונה שלה למשטרה ברשתות החברתיות והתראיינה על כך בתקשורת הממוסדת ועשתה על העניין רעש גדול. כתוצאה מכך דעת הקהל הישראלית והחרדית עסקה בנושא והמשטרה הודיע שתחקור את ר"ח. עורך דינו של ר"ח אמר שר"ח עבר מניפולציה ולא ידע שיש מגפה וחוק בנושא נגד התכנסות של אנשים בזמן מגפה. וכן הוא לא ידע שמסריטים אותו ומפיצים את הוראתו בעניין. ובנוסף הוא קשיש שיש לו אפוטרופוס. בעקבות טענות חזקות אלו במשטרה הוחלט לסגור את התיק נגד ר"ח מחוסר עניין לציבור. אולם הם אמרו שיש מקום אולי לחקור את יענקי.

לבינתיים נוצר צחוק גדול על חסידי ר"ח. אנשי הפלג, החרדקים ואנשי ר"ג אמרו שרואים שהחצר של ר"ח מודה שהוא לא כשיר להנהגה, שהרי נאמר שהוא מקבל החלטות בחוסר ידע ושעושים לו מניפולציות. כתוצאה מכך הנהגת הציבור החרדי עברה לר' גרשון. אך חסידי ר"ח לא התייאשו, הם אמרו שהסיבה שעורך הדין אמר זאת זה רק להגן עליו מפני השלטון החילוני, אולם זה לא נכון בכלל, זה רק תרגיל שעשו על 'החילוינים'.

ויום אחד חסיד שרוף של ר"ח פגש את החרדקית ליד ביתה במעבר בין בתים עם מדרגות. והאיש צעק עליה שהיא פרוצה חצופה שמבזה גדולי ישראל. ודבי ענתה לו באומץ שזה "פיקוח נפש" ובמקום "חילול ה' אין חולקין כבוד לרב". והאיש הגיע למצב של כל הכועס כאילו עובד עבודה זרה, החסיד הפר את הוראות הריחוק החברתי ודחף אותה במורד המדרגות. ודבי נפלה על ראשה בעוצמה ולא קמה. וכך בא קיצה של "דבי חרדקית".

ונחלקו הציבור בעניין, חלק אמרו שהליצנית הרשעית באה על עונשה ומתה בגלל שביזתה את ר"ח. וחלק אמרו שהצדקת הקדושה מתה בגלל הבעיות שיש בקרב הציבור. וכמובן הרבנים נרעשו מאוד אחרי מקרה מזעזע זה. והם עשו כינוס חירום ואמרו שיש להתחזק בצניעות וגם במחאות צריך להיזהר לא לגעת בנשים.

המאנס המשמש כרב

מעשה דנוהגין לספר בהקהילה לאחר שמועות משונות המתפרסמות חדשות לבקרים.

הרבי ר' אלקשאנדער בן ר' טודרוס הלוי, זצ"ל, שהה בעיירה המרשעת רייפלאנד ואין השעה ראויה לסבר האוזן בהעניין. הגיע זמן התפילה ונזקק הרבי להתפלל. הרבי שאל וביקש מאנשי המקום: "איה בית הכנסת?". והאנשים ואפילו הגויים נשמטו ממנו והעדיפו לא להשיב לו דבר. ויסרהב בהם עד דענו ואמרו, דמנהג המקום להתפלל יחידי ועל פי הקבלה.

הרבי הקדוש לא הוה מייאש בקלות. ושילם שוחד רב לילד אחד ושאל אותו: "איה בית הכנסת דלא נוהגין להתפלל בו?". והילד לקח הרבי לבית הכנסת. הרבי נכנס וירא דיש רק אדם אחד מנענע את עצמו בצורה תמוהה כאילו הוא באמצע הזיווג. והוא נמצא במקום שנוהגין להושיב את רב הבית כנסת. ויתפלל הרבי יחיד חוצה לבית הכנסת.

לאחר התפילה הרבי שאל בחוצה של העיר: מדוע האנשים לא מתפללים בבית הכנסת הרי ברוב עם הדרת מלך? ויענוהו: דהוי קולא דלא פסיק דהרב דוד פילדאו "הרב" המשמש בזה בית הכנסת הוה עושה שולחנות הפוכים עם הילדים בעל כורחם וכל רז דבילד אניס ליה. וזה הדבר ידוע מאחד התינוקות דסיפר זאת באומץ רב. ובגלל דקיבל ושימש מהרבי הרשע, ומני אז נקרא הדבר על פי קבלה ולכן על פי "הקבלה" לא נוהגים להתפלל עם אותו הרשע. ואמרו עוד: לו דבידוע דבארעא דישראל יש מאנסין רבין דהוו משמשין במלאכת הרבנות ודיש רננות דהם כופין עצמן על בני אדם בכוח ומאנסין אותן, ר"ל, וצריך להיזהר. ועם כל האמור לא ברור מה ההבדל בין מאנס בגשמיות לבין המאנס ברוחניות, מאנס הגוף לעומת מאנס הנפש.

1307-galazka

הרבי דהיה אדם עצוב ומומחה מפורסם בעציבותו היה מתגבר על עצבותו עם סגולות יווניות הקרויות: ציניות , סרקזיסמוס אונד אירונייה. ויאמר הרבי: "כעת נודע הדבר מדוע כתוב 'השתיה כדת אין אונס', דהרי כיוון דהוה רשיעי דהוו מאנסין והם מאנשי דת-יהודית או אפילו דת הצלוב-התלוי הקרויין גם קתולישערס דהוו מאנסין בעיקר נערין רכין. לפיכך כתוב בהמגילת אסתר, דאפילו דזה כ'דת' והאדם משתכר ואפשר לעשות עמו דברין כלוט, אם לא יזהר, אנשי המלך שומרים ועל אף דהם אנשי הדת, לא הוו אנשי הדת מאנסין לבאי המשתה כמנהגם.