תגית: אלי ביתאן

הספד של אחד הרבנים על הצדיק ר' חיים ולדר זכרונו לברכה

בקהילה הספידו את ר' חיים ולדר זצ"ל ונהייתה התעוררות גדולה. ואנו מביאים המילים לטובת הציבור כדי שיוכל לחזק בכל גופו ונפשו.

חבל על דאבדין דלא משתכחין.

אני רוצה לדבר על הנפטר – הצדיק נסתר מבני ברק. כידוע הנפטר היה חזק במידת הנתינה ובפרט במתן בסתר. כל מקום שהוא ראה חרדים משלנו הוא רצה לתת ולתקוע את היתד הנאמן שלו. הוא נתן מאונו ומכוחו. וגם אם היו חרדיות מסכנות הוא לא הפלה, הוא לא אמר אני עייף ופטור או דואג בגלל חומרות של צניעות רק לגברים – חסד זה חסד. אבל רק לחרדים משלנו. אותם את החופשיים הוא לא ראה בכלל.

הוא פשוט קם ונתן. הנפטר אמר לעצמו, כל עוד שהנר דולק אפשר עוד לתקן. תמיד חיפש מישהו מסכן וחלש שיוכל להעניק לו אהבת חינם. ומרוב שהוא נתן הוא מסר נפשו ומת. הוא היה דוחק עצמו לתת ותמיד היה ממלמל לעצמו, מעולם לא היה צר לי המקום.

ופעם רצו להזמין אותו להשלים מניין ולהיות שליח הציבור בשמונה עשרה בבית כנסת, והוא אמר שהוא רוצה להיות החזן כי היה לו אונס.

ועוד משהו, הנפטר היה מלא חיים, תמיד רצה שיהיה שפע ושלכולם יהיה משפע החיים שלו. אוי אוי אוי אוי מה היה לנו. הוא היה מעיין המתגבר. לא הפסיק לנבוע. הוא היה כמו מבול היורד לחדרי בטן ותהום.

סיפר לי פעם מישהו שהנפטר לא היה רק משפיע על המוח. הנפטר היה משהו מיוחד. אנשים רבים מספרים שהיו מרגישים אותו בכל הגוף ממש. ולא רק שהרגישו אותו אלא הוא בעצמו היה דואג להרגיש את הדור והיה דואג לעשות גלגולים וכל מיני טצדקי כדי להרגיש את הדור. והיום בדור אומרים שהציבור איבד את ההרגשה, אבל אצלו זה לא היה ככה. היה אפילו אחד שאמר שמרוב המעשים של הנפטר הוא היה מרגיש שהוא נמצא בגיהנום, אבל על חיים שלנו ראו שהוא היה בגן עדן.

הוא היה איש חינוך של הדור והוא האמין שהחינוך זה לא רק בספרים. החינוך מתחיל מלמעלה עד למטה, זה מתחיל מהפה, אבל לא נגמר עד שלא מגיע הגוף.

ועד כמה שהוא היה בעצמו גדול הוא היה דואג לשמש בעצמו את הציבור. עם כל הגדולה שלו. הוא היה ממש תשמיש מצווה. כל כולו תשמיש המצווה. רק בשביל זה הוא היה חי.

אוי אוי אוי. חיים חיים חיים.

והנפטר הצדיק נסתר היה סקרן. ואפילו הקב"ה לא ידע כמה צדיק הוא היה. תמיד רצה לדעת עוד. לחקור ולהעמיק. וזה לא לפתוח ספר כמה שניות ולדפדף קצת לצד ימין או לצד שמאל. הוא היה קורא אבל מקפיד לגמור. היה מתמיד ומקפיד למצוא מצוות ולגמור את המצווה לגמרי. לא סתם הוא גמר עם החיים שלו.

אוי חיים חיים חיים חיים.

הוא היה כמו ש"ס מהלך מרוב שהיה מספיק הרבה. בשבילו כל מי שעניין אותו היה מסכתא. הוא ראה אנשים כמו מסכתות. אין עוד אנשים כאלו שהיו גומרים מסכתות כמוהו. תראו לי מי…

וכמו שמשון הגיבור, במותו השפיע יותר מחייו. היום אפילו החילונים החופשיים יודעים מי היה הצדיק נסתר שלנו והם מתפלאים על ההספק שלו, וקוראים לכל אחד הדומה לו "ולדריסט". ושמעתי אחד שאמר שיש מקומות שיש הרבה ולדריזם ולכן צריך להיות זהיר. והנה אם עד עכשיו חינך הציבור באופן אישי וקצת בספרים – גם במותו דאג לפרסם את מידת הנתינה שלו. אין בית חרדי משלנו שלא יודע מי היה חיים. הוא עשה במותו ממש מהפכה. מהפכת סדום ועמורה.

הוא נלקח בחטף ושמע רעש גדול, אבל השאיר במותו לציבור רעש יותר גדול. אין בית שלא מדברים על זה. וכמאמר הגמרא, ומה רחם שמכניסין בו בחשאי – מוציאין ממנו בקולי קולות, שאול שמכניסין בו בקולי קולות – אינו דין שמוציאין ממנו בקולי קולות. מכאן תשובה לאומרים אין תחיית המתים מן התורה. הוא היה עוסק עם הציבור בחשאי ויצא בקולי קולות. וכך היה בפטירתו. הוא היה לבד בחשאי אבל מיתתו עשתה קולי קולות. יציאתו של צדיק עשתה רושם. מי עושה רושם יותר ממנו?

כל אדם יכול להיות חיים, רבותי. מי לא רוצה להיות חיים. הציבור קינא בו ועשה לו עין הרע וזה היה בשבילו כמו רציחה. המוות והחיים ביד הלשון – לא הלשון של חיים זצ"ל, אלא הלשון הרע של הציבור. ועדיין היה לו חיים ארוכים, מה שהוא הספיק אף אחד מאיתנו כמעט לא הספיק.

יהי רצון שנזכה רק לביאת המשיח במהרה בימינו אמן סלה.

נושאי המגבעות – על חרדשים, חוצניקים, חרדיות וחשיבות התרבות במגזר החרדי – מאת כתבנו לענייני חילונים

כתבנו לענייני חילונים מצא זמן לצפות בסדרת הכתבות של חן ליברמן, עורכת דסק התרבות בערוץ עשר, שהתפרסמה בחודש שעבר ולהביע את דעתו בהקשר לכך. דעתו אולי תכעיס מספר אנשים, ברם זו לא מטרתו. מטרתו היא לעסוק בייחודו של המגזר החרדי, בצורך של המגזר בקידום תרבותו ועל החשיבות הרבה של העניין. וחשוב גם שהחילונים יבינו זאת.


השבוע שודרו בערוץ עשר ארבע כתבות של חן ליברמן בשם "נושאי המגבעת" שעסקו בתת-מגזר בחברה החרדית. החרדים החדשים או איך שבסביבה שלנו הם נקראים, "החרדשים". בסדרה הוקדש פרק אחד לתרבות במגזר, פרק שני לפמניזם, פרק שלישי לחרדים המצביעים למפלגות חילוניות, הפרק האחרון עסק בהשלכות ההשתלבות של החברה החרדית בחברה הישראלית.

בפרק הרביעי שעסק בהשלכות ההשתלבות המודרניזציה ראינו מגמות שונות. מחד ראינו שיש חרדים ג'וקרים השותים בירה בבר חילוני ולא רואים בעיה לא להתגייס לצבא ולבדל עצמם מהגויים החילונים גם אם זה לא נראה ונשמע טוב בעיני החרדי והחילוני הממוצע. ומאידך גיסא, ראינו לסביות – חרדיות בדרגה זו או אחרת – שעברו חיברות חרדי והושפעו מהחיים המודרניים והפכו חילוניות בהתנהגותן. פירטתי יותר את הפרק האחרון כי הוא חשוב ועוסק בשאלה מיהו החרדש, הרי הוא לא חרדי של פעם ולא חילוני של היום.

אני מכיר הרבה חרדשים השומרים תורה ומצוות המצהירים שהם אינם חרדים אבל לבסוף הם מתחתנים עם חרדיות (אולי הם חרדו-סקסואלים) והם עדיין מקושרים עם חרדשים כמותם בדרגה זו או אחרת. מצד שני אני מכיר חרדשים שאומרים שיש תרבות מובחנת של חרדים לגווניהם כולל חרדיות שהפכו לסביות חילוניות ובעצם ניתן להגיד שהחרדיות היא אתניות מובחנת השונה מהישראליות.


מיהו חרדי? האם החרד"ש הוא מגזר חדש?

אלי ביתאן אמר בפרק הראשון שאין עדיין גאוות יחידה ולכן ציבור החרדשים לא מקדם עדיין את האג'נדה שלו. ניתן לומר שעדיין אין כאן התפצלות מגזרית, אבל כן יש כאן תת-מגזר בדרגה מסוימת. וכעת יש את שאלת השאלות, מיהו החרדי? יש האומרים שחרדי זה החרד לדבר ה', ואז נשאלת השאלה במה החרדי שונה מן החרדי החרד"לניק שנתפס כמזרוחניק. יש האומרים שחרדי זה מי שבעל השקפות נכונות הרווחות במגזר, ואז נשאלת השאלה מה דינו של חב"דניק?! לעומת זאת, הלמ"ס הישראלי נוקט בהגדרה של אחת מארבע הגדרות הצהרה עצמית, כיפה שחורה, הצבעה למפלגה חרדית או מוסדות לימוד של הנבדק או ילדיו.

יש שיעבדו פשוט יותר ופחות מסובך, חרדי זה מי שיש לו מובחנות כזו, כגון בלבוש ושפה ועוד, בדיוק כמו שהשווייצרי מובחן מן האוסטרי. ולפיכך גם בעל השאלה הטרנס-חרדי-חילוני יש בו משהו חזק מן החרדיות שהוא לא יוכל לברוח מזאת. הוא עדיין יוכל לדבר ולהבין חרדית.

לפיכך אם חרדי של פעם יגיד שהכתבה לא מייצגת כי הם לא חרדים בגלל סיבות שונות, איני מתרגש, ואני רואה בזאת אמירה לעומתית בעלת אג'נדה. בסופו של דבר יש שיקראו לי חרדש. אבל אני רוצה לדבר על חבר שלי כדוגמה, הואי חרדי חוצניק (חרדי אנגלו-סכסי בעל מאפיינים של חרדיות מרוככת בעיני החילוני) אביו ראש ישיבה אולטרה אורתודוקסית אנגלו-סכסית שהקפיד לקחתו לראות עולם ושדאג בעצמו ללמד אותו לשחק טניס וכדומה. החרדים החוצניקים לא מתרגשים מהכתבה, בשבילהם אין כאן חידוש גדול. וחבל שבכתבה לא הדגישו את השפעת החוצניקים על החרדשיות. לחבר החוצניק שלי לא אכפת איך יקראו לו, הוא נוהג להגיד: "שכל אחד יקרא לי לפי איך שהוא רואה לנכון". ברם הוא אומר עוד: "אוסיף שאפילו הרב שאני לומד עימו חברותא מס' פעמים בשבוע הוא חרדי חוצניק ולא חרדי סאברעס קלאסי".

כאן המקום להרחיב שהחרדי החוצניק יותר מנותק מהישראליות החילונית בגלל תרבותו האנגלו-סכסית המערבית שבזה לישראליות. למעשה על אף שהחרדי החוצניק נתפס כפחות פנאט אדוק, למעשה הוא יותר מנוכר לתרבות הישראלית מאחיו החרדים הצברים. הוא לא חש צורך להתנצל ולא רואה בעיה להיות קולוניאליסט בארצו. גם בסדרה השבאבניקים החוצניק הוא זה שלא מתקפל לחילוני בשדה המוקשים בעוד שחבריו מתחנפים לחילונים בהערצה.


חשיבות התרבות להתפתחות החרדשים

הרבה חרדים הרוצים לרענן את נפשם זקוקים למעט בידור או תעסוקה שונה ממה שהם רגילים לעשות, מעבודה ועד לימוד תורה. בירה, צ'ונט, פיצוחים כדורגל זה לא מספיק בשביל הנפש. וכאן יש מחסור בתרבות חרדית שומרת תורה ומצוות העוסקת בחולין ולא בקודש, כגון ריקודי מצווה וספרי קודש וכד'. כתוצאה מכך חרדים רבים רועים בשדות זרים. צריך לקדם חרדיות אנטי חילונית ולהלחם בתופעה.

הרבה תנועות שחרור ברחבי העולם הצליחו קודם כל לקדם את התרבות הקבוצתית שלהם ורק אחר כך הם השיגו שחרור או עברו לשלב הבא של המאבק. ישנה חשיבות רבה לקדם תרבות חרדית, לא מעט חרדים חווים מעט נחיתות כלפי החילונים בעולם ויש המפצים על כך על ידי עליונות דתית ויש החשים צורך לבגוד כביכול בקבוצתם ולערוק למגזר החילוני. והעניין אולי קורה בגלל שחרדים צופים בתקשורת חילונית שמציגה את החרדי כאחר בעייתי.

ובפרפרזה למשפט מפורסם של פרנץ פאנון: "עור חרדי מסכה חילונית". לא מעט מהחרדשים מסתכלים על עצמם בעיניים חילוניות בעוד שהם עצמם בעלי חיברות חרדי. את הניכור העצמי הזה צריך לפתור על ידי קידום תרבות חרדית מובחנת, חוסר השתלבות תרבותי עם השתלבות אזרחית-כלכלית, זה יקנה כבוד לחרדש ויאפשר לחוות את אמונתו במסורת היהודית העתיקה בכבוד.

תרבות חרדשית תתרום לחרדים רבים לחוש בבית ןליהנות מתרבות שומרת תורה ומצוות המותאמת להם וכן להוות קול תרבותי אלטרנטיבית להגמוניה הישראלית ובכך לקדם מגוון ושילוב תרבותי מרענן. אח"כ יקומו מוסדות פוליטיים עם יותר דמוקרטיה לטובת האינטרס של האיש החרדי הקטן הלא מקושר לחצרות ואצולת הרבנים במגזר.