תגית: במדבר

פרשת פנחס – אקטיביזם, פנחס ובנות צלפחד

בפרשת השבוע – פרשת פנחס יש שני עניינים חשובים של אקטיביזיסמוס ואין הדבר דרך מקרה, אלא קשור האחד לשני בעבותות של מוסר השכל. ואמר על זה הרבי דרוש נאה ורצינו לזכות הרבים.


וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן הֵשִׁיב אֶת חֲמָתִי מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקַנְאוֹ אֶת קִנְאָתִי בְּתוֹכָם וְלֹא כִלִּיתִי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקִנְאָתִי. לָכֵן אֱמֹר הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת בְּרִיתִי שָׁלוֹם. וְהָיְתָה לּוֹ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו בְּרִית כְּהֻנַּת עוֹלָם תַּחַת אֲשֶׁר קִנֵּא לֵאלֹהָיו וַיְכַפֵּר עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. וְשֵׁם אִישׁ יִשְׂרָאֵל הַמֻּכֶּה אֲשֶׁר הֻכָּה אֶת הַמִּדְיָנִית זִמְרִי בֶּן סָלוּא נְשִׂיא בֵית אָב לַשִּׁמְעֹנִי. וְשֵׁם הָאִשָּׁה הַמֻּכָּה הַמִּדְיָנִית כָּזְבִּי בַת צוּר רֹאשׁ אֻמּוֹת בֵּית אָב בְּמִדְיָן הוּא.
במדבר כה י-טו

העניין הראשון מדבר על אדם ממשפחת המכובדים, בן בנו של אהרן הכהן שלא זכה בלהיות חלק מן הכהונה כמו אביו ואחיו הקטנים. למעשה, פנחס בעצם הושפל לעומת שאר משפחתו שזכו לשמש ככהנים. הוא לא נכנס למרה שחורה ואמר שהוא מנודה או מוקצה ולא יכול לעשות כלום.

יום אחד הוא ראה במעשה נבלה וועביד דיניה לנפשיה. דבר שמשה השופט כעין מלך של עם ישראל לא עשה מאומה בנושא, כי נשתכחה ממנו הלכה. וכן לא העם הפשוט ולא שאר בכירי העם כמו הנשיאים והכהנים וכן לא השבעים זקנים. עניין זה מראה שיש כוח לאנשים מתוך העם לפעול בעצמם ולא לחכות שהשליטים ופקידיהם יפסקו בעניין מעצמם.

וַתִּקְרַבְנָה בְּנוֹת צְלָפְחָד בֶּן חֵפֶר בֶּן גִּלְעָד בֶּן מָכִיר בֶּן מְנַשֶּׁה לְמִשְׁפְּחֹת מְנַשֶּׁה בֶן יוֹסֵף. וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֹתָיו: מַחְלָה נֹעָה וְחָגְלָה וּמִלְכָּה וְתִרְצָה. וַתַּעֲמֹדְנָה לִפְנֵי מֹשֶׁה וְלִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְלִפְנֵי הַנְּשִׂיאִם וְכָל הָעֵדָה, פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד, לֵאמֹר: "אָבִינוּ מֵת בַּמִּדְבָּר, וְהוּא לֹא הָיָה בְּתוֹךְ הָעֵדָה הַנּוֹעָדִים עַל ה' בַּעֲדַת קֹרַח, כִּי בְחֶטְאוֹ מֵת, וּבָנִים לֹא הָיוּ לוֹ. לָמָּה יִגָּרַע שֵׁם אָבִינוּ מִתּוֹךְ מִשְׁפַּחְתּוֹ, כִּי אֵין לוֹ בֵּן? תְּנָה לָּנוּ אֲחֻזָּה בְּתוֹךְ אֲחֵי אָבִינוּ." וַיַּקְרֵב מֹשֶׁה אֶת מִשְׁפָּטָן לִפְנֵי ה', וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: "כֵּן בְּנוֹת צְלָפְחָד דֹּבְרֹת, נָתֹן תִּתֵּן לָהֶם אֲחֻזַּת נַחֲלָה בְּתוֹךְ אֲחֵי אֲבִיהֶם, וְהַעֲבַרְתָּ אֶת נַחֲלַת אֲבִיהֶן לָהֶן."
 במדבר, פרק כ"ז

בסמוך לעניין בהמשך הפרשה, יש עוד סיפור דומה על בנותיו של אדם שעבר על חילול שבת או המרה את פי השי"ת לגבי ההעפלה לארץ כנען-ישראל לאחר חטא העגל שנאמר: "אַל תַּעֲלוּ כִּי אֵין יְהוָה בְּקִרְבְּכֶם וְלֹא תִּנָּגְפוּ לִפְנֵי אֹיְבֵיכֶם" (במדבר יד מב). ונהרג.

ובנותיו רצו להמשיך זכר אביהן בעל העבירה. הן הבינו שאף על גב שהוא נהרג בחטאו עדיין הן יכולות להמשיך את שמו אם הן יזכו בנחלה. ובני משפחתם, לכאורה, פסקו שבאמת הנחלה הולכת לקרובי האב הזכרים, ואי אפשר להן השאיר זכר לשם אביהן בנחלה. וכך הן היו צריכות לפנות למשה רבנו, ולא שקרובי האב יפנו כדי למצוא דרך להנצחת שמו. בנות ההרוג החוטא, לא התבוששו, פנו אל משה, ומשה פנה להקב"ה והביא פסיקה למענם. ודבר זזה לא נאמר למשה עד שאלה זו שהקריב משה משפטן להשי"ת.

רואים פה עניין נכבד, חשוב שאנחנו בני האדם נאמין ברצון שלנו ונקדם את חזונינו ולא נחכה לאחרים. כך היא דרכה של תורה.

פרשת בלק – פתיחת פי אתונו של בלעם

הרבי שח השבוע למקורביו פשט שחידש בעניין בלעם וחשבנו שכדאי לפרסם להציבור.


וַיָּקָם בִּלְעָם בַּבֹּקֶר, וַיַּחֲבֹשׁ אֶת אֲתֹנוֹ; וַיֵּלֶךְ, עִם שָׂרֵי מוֹאָב. וַיִּחַר אַף אֱלֹהִים, כִּי הוֹלֵךְ הוּא, וַיִּתְיַצֵּב מַלְאַךְ ה' בַּדֶּרֶךְ, לְשָׂטָן לוֹ; וְהוּא רֹכֵב עַל אֲתֹנוֹ, וּשְׁנֵי נְעָרָיו עִמּוֹ.

וַתֵּרֶא הָאָתוֹן אֶת מַלְאַךְ ה' נִצָּב בַּדֶּרֶךְ, וְחַרְבּוֹ שְׁלוּפָה בְּיָדוֹ, וַתֵּט הָאָתוֹן מִן הַדֶּרֶךְ, וַתֵּלֶךְ בַּשָּׂדֶה; וַיַּךְ בִּלְעָם אֶת הָאָתוֹן, לְהַטֹּתָהּ הַדָּרֶךְ. וַיַּעֲמֹד מַלְאַךְ ה', בְּמִשְׁעוֹל הַכְּרָמִים – גָּדֵר מִזֶּה, וְגָדֵר מִזֶּה. וַתֵּרֶא הָאָתוֹן אֶת מַלְאַךְ ה', וַתִּלָּחֵץ אֶל הַקִּיר, וַתִּלְחַץ אֶת רֶגֶל בִּלְעָם, אֶל הַקִּיר; וַיֹּסֶף, לְהַכֹּתָהּ. וַיּוֹסֶף מַלְאַךְ ה', עֲבוֹר; וַיַּעֲמֹד בְּמָקוֹם צָר, אֲשֶׁר אֵין דֶּרֶךְ לִנְטוֹת יָמִין וּשְׂמֹאול. וַתֵּרֶא הָאָתוֹן אֶת מַלְאַךְ ה', וַתִּרְבַּץ תַּחַת בִּלְעָם; וַיִּחַר אַף בִּלְעָם, וַיַּךְ אֶת הָאָתוֹן בַּמַּקֵּל. וַיִּפְתַּח ה' אֶת פִּי הָאָתוֹן; וַתֹּאמֶר לְבִלְעָם, מֶה עָשִׂיתִי לְךָ, כִּי הִכִּיתַנִי, זֶה שָׁלֹשׁ רְגָלִים. וַיֹּאמֶר בִּלְעָם לָאָתוֹן, כִּי הִתְעַלַּלְתְּ בִּי; לוּ יֶשׁ חֶרֶב בְּיָדִי, כִּי עַתָּה הֲרַגְתִּיךְ. וַתֹּאמֶר הָאָתוֹן אֶל בִּלְעָם, הֲלוֹא אָנֹכִי אֲתֹנְךָ אֲשֶׁר רָכַבְתָּ עָלַי מֵעוֹדְךָ עַד הַיּוֹם הַזֶּה – הַהַסְכֵּן הִסְכַּנְתִּי, לַעֲשׂוֹת לְךָ כֹּה; וַיֹּאמֶר, לֹא.
ספר במדברפרק כ"ב,  כ"אל'

שואל הרבי שליט"א מדוע הקב"ה גרם לאתונו של בלעם לדבר? מה מיוחד דווקא בה או בבלעם? מדוע הקב"ה לא דיבר עם בלעם על ידי מלאך ה' או עצמו בלבד?

רואים שה' רצה ללמד את בלעם עניין חשוב. ואולי אפשר לומר שהקב"ה בא להראות לבלעם הקוסם והנביא שהוא כעין החמור-אתון וכמו שאתון מדברת, כך הוא מדבר. הוא לא יכול להמרות את רצון ה'. לכן ה' בחר לפתוח את האתון להראות לו העניין בחוש ולהשפילו לפני מבקשי נבואותו וקסמותו.

מרגלים, ניסים ופוליטיק של דור המדבר – פרשת שלח לך

הרבי שליט"א התארח אצל הנגיד ר' יחזקאל מארגנטינה. היה בהמקום המון רב של אנשים שהפצירו ברבי שליט"א להגיד מעט תורה. הרבי חשב לקח חומש וחשב פתח החומש וחשב ודיבר. הרבי דיבר בעניין הנהגה והמרגלים.


הרבי קרא פסוקים בתחילת הפרשה בפרק במדבר יג:

א וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. ב שְׁלַח לְךָ אֲנָשִׁים וְיָתֻרוּ אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ אֶחָד אִישׁ אֶחָד לְמַטֵּה אֲבֹתָיו תִּשְׁלָחוּ כֹּל נָשִׂיא בָהֶם. 

א. שאל הרבי על הפסוק א. מדוע היו צריכים בכלל לשלוח מרגלים, הרי כעת יצאנו ממצרים וראינו ניסים. ועוד, מה זה משנה המצב בארץ כנען, הרי הקב"ה ציווה אותנו ללכת לארץ כנען?

כה וַיָּשֻׁבוּ מִתּוּר הָאָרֶץ מִקֵּץ אַרְבָּעִים יוֹם. כו וַיֵּלְכוּ וַיָּבֹאוּ אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן וְאֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל מִדְבַּר פָּארָן קָדֵשָׁה וַיָּשִׁיבוּ אוֹתָם דָּבָר וְאֶת כָּל הָעֵדָה וַיַּרְאוּם אֶת פְּרִי הָאָרֶץ… לא וְהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר עָלוּ עִמּוֹ אָמְרוּ לֹא נוּכַל לַעֲלוֹת אֶל הָעָם כִּי חָזָק הוּא מִמֶּנּוּ. לב וַיּוֹצִיאוּ דִּבַּת הָאָרֶץ אֲשֶׁר תָּרוּ אֹתָהּ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר הָאָרֶץ אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בָהּ לָתוּר אֹתָהּ אֶרֶץ אֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ הִוא וְכָל הָעָם אֲשֶׁר רָאִינוּ בְתוֹכָהּ אַנְשֵׁי מִדּוֹת. לג וְשָׁם רָאִינוּ אֶת הַנְּפִילִים בְּנֵי עֲנָק מִן הַנְּפִלִים וַנְּהִי בְעֵינֵינוּ כַּחֲגָבִים וְכֵן הָיִינוּ בְּעֵינֵיהֶם

ב. מדוע המרגלים לא חששו שהעם יעשה בהם לינץ' או יבוז להם על כך שהם נגד העניין של העליה לארץ?

ב שְׁלַח לְךָ אֲנָשִׁים וְיָתֻרוּ אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ אֶחָד אִישׁ אֶחָד לְמַטֵּה אֲבֹתָיו תִּשְׁלָחוּ כֹּל נָשִׂיא בָהֶם. ג וַיִּשְׁלַח אֹתָם מֹשֶׁה מִמִּדְבַּר פָּארָן עַל פִּי יְהוָה כֻּלָּם אֲנָשִׁים רָאשֵׁי בְנֵי יִשְׂרָאֵל הֵמָּה.

ג. הכיצד משה רבינו ממנה שליחי העם והם יוצאים כנגדו, האם הוא לא יכול היה למנות נציגים שיסכימו עימו?

וענה הרבי על הקושיות:

א. א. לא בטוח שהם, המרגלים ועם ישראל שתמכו במרגלים, ראו את מה שקרה ביציאת מצרים כנס שנותן להם ביטחון ניסי גם בכיבוש הארץ. ב. אולי ה' רצה לחנך את העם להלחם על פי טבע ללא ניסים ולכן שלח מרגלים. ג. הרשב"ם אומר שהיה צריך לדעת בכמה מזון להכין צידה לדרך, מבחינת האם הארץ יכולה לכלכל את עם ישראל לאחר המלחמה, אבל עדיין קשה לגבי ניסים של יציאת מצרים והמן שהרי היה להם הנס של המן בהמדבר… אלא יש להגיד שהעם רצה "חדשות"… וכששולחים את סופרי הנייעס הם גם עושים מה שנקרא בלשון אשכנז של אנגליה – 'פייק ניוז'…

ב. לא כתוב בפרשה הקודמת, פרשת בהעלתך, על מה המתאוננים התאוננו.

כט וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה לְחֹבָב בֶּן רְעוּאֵל הַמִּדְיָנִי חֹתֵן מֹשֶׁה נֹסְעִים אֲנַחְנוּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר יְהוָה אֹתוֹ אֶתֵּן לָכֶם לְכָה אִתָּנוּ וְהֵטַבְנוּ לָךְ כִּי יְהוָה דִּבֶּר טוֹב עַל יִשְׂרָאֵל. ל וַיֹּאמֶר אֵלָיו לֹא אֵלֵךְ כִּי אִם אֶל אַרְצִי וְאֶל מוֹלַדְתִּי אֵלֵךְ. לא וַיֹּאמֶר אַל נָא תַּעֲזֹב אֹתָנוּ כִּי עַל כֵּן יָדַעְתָּ חֲנֹתֵנוּ בַּמִּדְבָּר וְהָיִיתָ לָּנוּ לְעֵינָיִם. לב וְהָיָה כִּי תֵלֵךְ עִמָּנוּ וְהָיָה הַטּוֹב הַהוּא אֲשֶׁר יֵיטִיב יְהוָה עִמָּנוּ וְהֵטַבְנוּ לָךְ. לג 

חטא המתאוננים נמצא פרשה (פרשיה) אחר ההיפרדות מיתרו, כלומר, הוא כלא ישראלי, היה לו הזכות לא לעלות לארץ. אך לעם ישראל הייתה חובה ואז הם התאוננו בתואנות שונות, שהתורה לא טרחה להזכיר, בהקשר לכך שלא רצו לעלות ארצה ואולי הם גם אמרו שחסר את יתרו שהיה לעיניים. ויחר אף ה' בקצה המחנה, אז המרגלים הבינו שיש מבקשים בעם לא לעלות. ולכן הם לא פחדו מעם ישראל.

ג. א. משה רבינו החליט למנות שלוחי העם שהם לא נאמנים לו כי הוא חשב שזה טוב לעם לשמוע דעות שונות או שהוא רצה להראות שהוא מקשיב לכל העם ולא רק לתלמידיו. כמובן שהמרגלים שלוחי העם המרו את פיו וראשי המידע השבטי (ראשי המודיעין של כל השבטים בלשון עברית של היום) חוץ משנים תקפוהו. ב. אפשר להגיד משהו אחר שהמרגלים שמונו על ידי משה חשו צורך טבעי לתקוף אותו, כמו שאנו רואים רואים בארץ ישראל שזה דברים שבכל יום וזה כי הם רוצים להחליף את מקומות של משה.