תגית: דברי תורה

דרוש של רבינו שליט"א בעניין "ואהבת לרעך כמוך"

דברי הרבי שליט"א בעניין ואהבת לרעך כמוך. דברים נאים וחשובים כנגד אלימו הדיבור והכתיבה בהעולם המתעטפים באיצלא של מידות טובות.


יוצא ביום יום לשמוע אנשים צדיקים גדולים בשאיפתם האומרים שחשוב לקיים את המשפט "ואהבת לרעך כמוך". והם אומרים או מרמזים שהם מקיימים העניין בשונה מאחרים שלא.

אוהב אנוכי לדון לכף זכות את ההתנהגות הקיימת ולא לזלזל באדם כלשהו הנוהג בצורה המתפרשת בסופו של דבר על ידי אנשים מן הציבר כאילו הוא אוהב את עצמו יותר מרעהו, כביכול.

ואומר הנני בתמימות שמבחינה עקרונית האדם תמיד אוהב את עצמו, ופועל לפי מה שהוא רוצה, אלא אם אין לו שליטה על עצמו. לפיכך לא יכול להיות מצב אמיתי שבו הוא אוהב את רעהו כמוהו. מה שיש כאן זו קריאה מוסרית לאדם להתנהגות מסוימת.

אולם מיד האנשים הללו שאומרים שהם מקיימים את מצוות "ואהבת לרעך כמוך" מזלזלים בטוענים כך שאנו בני אדם רעים ושאנו מזלזלים בדברי ר"ע שאמר שהעניין אפילו כלל גדול בתורה.

והנה צריך לשאול את את האדם החושב, איך זה ייתכן שהם אינם שמים לב לסתירה בתוך דבריהם?!

והנה ראשון חשוב הכותב על העניין:

וטעם ואהבת לרעך כמוך – הפלגה (לשון גוזמה), כי לא יקבל לב האדם שיאהוב את חבירו כאהבתו את נפשו. ועוד שכבר בא רבי עקיבא ולמד חייך קודמין לחיי חבירך. (רמב"ן בבא מציעא סב א)

הרבי שליט"א במדינת זאכסען אשר באשכנז – פשט נחמד בפרשת בראשית – עניין האשה ועץ הדעת

הרבי שליט"א שבת בקהילת קודש לייפציג אשר בסקסוניה שבאשכנז. הרבי נתבקש לדרוש ג' פעמים ובאחד הפעמים הרבי דרש על פרשת בראשית עניין יפה בעניין האשה וחטא עץ הדעת.


הרבי דיבר על כך שחשוב ללמוד לבד ולשאול עצמנו מה החלק שלנו בתורה. אין חייבים ללמוד רק מה שכתוב בספרים, אלא אנו יכולים להיות כעין הספרים של עצמנו ושל סובבנו.

הרבי אמר שידגים להציבור כמה פשטים שנפלו לו השנה כשעיין בפרשה. והוא רוצה שכל הציבור יתחיל ללמוד כך ושלא יצניע הפשטים שלו, אלא שידבר עליהם עם חבריו ויביא גאולה ושמחה לעולם.

ואמר הרבי שנתעוררה אצלו שאלה, מדוע בריאת האשה נמצאת באותה פרשיה עם חטא עץ הדעת. בבראשית ב פסוק ט"ו. והנה הפסוקים:

טו וַיִּקַּח יְהוָה אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם וַיַּנִּחֵהוּ בְגַן עֵדֶן לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ. טז וַיְצַו יְהוָה אֱלֹהִים עַל הָאָדָם לֵאמֹר מִכֹּל עֵץ הַגָּן אָכֹל תֹּאכֵל. יז וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ כִּי בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ מוֹת תָּמוּת. יח וַיֹּאמֶר יְהוָה אֱלֹהִים לֹא טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ אֶעֱשֶׂהּ לּוֹ עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ.

ואמר הרבי שזה כמו שאומרים הזקנות לבחורים צעירים שלא עלה עליהם עול החיים, "אתה צריך אשה שתשמור עליך ותהעשה ממך בן אדם". והנה הקדוש ברוך הוא הבין שלסייע לאדם הראשון לא לאכול מעץ הדעת צריך הוא אישה. ודבר זה הוא פשט שהרי העניין נמצא חיש בסמוך לציווי לא לאכול מעץ הדעת. אולם יש להזהר לא לתת לשומר לקלקל ולהשחית האדם. אי אפשר להגיד לעצמנו, יש לנו עזרה בשמירה, יש לנו משגיח כמו המשגיח שנהוג היום בישיבות, כי לפעמים זה מביא לחטא.

וכן הפשט לגבי אדם הראשון שאומר שהאשה שקיבל מה' היא זו שנתנה לו מן העץ, ככתוב להלן בפרק ג, פסוק י"א:

יא וַיֹּאמֶר מִי הִגִּיד לְךָ כִּי עֵירֹם אָתָּה הֲמִן הָעֵץ אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ לְבִלְתִּי אֲכָל מִמֶּנּוּ אָכָלְתָּ. יב וַיֹּאמֶר הָאָדָם הָאִשָּׁה אֲשֶׁר נָתַתָּה עִמָּדִי הִוא נָתְנָה לִּי מִן הָעֵץ וָאֹכֵל.

והפשט הוא פשוט ולא דרש, שהרי אם הקב"ה הביא לו שומר עליו והשומר הביא לו לאכול אז אין כאן כפיות טובה או כפירת טובה ככתוב אצל הדרשנים על החומש, יש כאן טצדקי לומר שהאשה שהבאת לעזור לי, היא זאת שהחטיאה אותי. המשגיח הפך למחטיא. ויש כאן אמירה שהקב"ה בנתינת האשה סייע לחטא ונהיה קשה להישמר מן העניין. ולכאורה הקב"ה הסכים עימו כדלהלן בפרק ג פסוק י"ז:

יז וּלְאָדָם אָמַר כִּי שָׁמַעְתָּ לְקוֹל אִשְׁתֶּךָ וַתֹּאכַל מִן הָעֵץ אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ לֵאמֹר לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ אֲרוּרָה הָאֲדָמָה בַּעֲבוּרֶךָ בְּעִצָּבוֹן תֹּאכֲלֶנָּה כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ. יח וְקוֹץ וְדַרְדַּר תַּצְמִיחַ לָךְ וְאָכַלְתָּ אֶת עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה. יט בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם עַד שׁוּבְךָ אֶל הָאֲדָמָה כִּי מִמֶּנָּה לֻקָּחְתָּ כִּי עָפָר אַתָּה וְאֶל עָפָר תָּשׁוּב.

לא כתוב יען אשר לא שמעת בקולי וכדומה. ולגבי הקללה, כאן לכאורה הקללה הולכת על כך שכשהאדם עסוק הוא פחות חוטא, היות שהאשה אינה מספקת לשמירה על האדם אלא היא עלולה לחטיאו. הנשים הזקנות לא צודקות לגמרי בזה שאומרות שהאדם צריך לקחת אשה והיא תשמור עליו, צריך לברור ולבחור אשה טובה.

ומוסר ההשכל שהאדם צריך להיות שליט על עצמו ולא לסמוך על האחרים, האחר הוא רק יועץ, לא להקשיב לו כעבד, אלא להקשיב לו כשם שמקשיבים לאיש אינטליגנציה המשמש את המלך.

וסיים הרבי, הנה חידוש שלמדתי השנה, וגם אתם יכולים לחדש לכם רק תלמדו מה שאתם רואים ואל תהיו עבדים לעבדים.

ויש עוד דברים שהרבי אמר לגבי יצירת האשה ולגבי קין והבל ואנו חושבים האם לפרסם העניין כעת או לדחות לפעם אחרת. [הגאבע מצא זמן לרשום והנה דברי הרבי בעניין יצירת האשה ובעניין קין והבל.

לענינים נוספים:

הרבי שליט"א במדינת יוון

בביאור עניין הכתונת הפסים – דברי מוסר מהרבי שליט"א – דבר תורה מפרשת וישב

דבר תורה מהרבי שליט"א בעניין כתונת הפסים של יוסף ועל אנשים הנוהגים בחוזק כוחם בהחברה הנפוצים במקומותינו, הנוהגים להתלבש במלבושי שררה ולצוות על הציבור הכיצד לנהוג.


"וישראל אהב את יוסף מכל בניו כי בן זקנים הוא לו ועשה לו כתנת פסים. ויראו אחיו כי אתו אהב אביהם מכל אחיו וישנאו אתו ולא יכלו דברו לשלם." בראשית ל"ז ג-ד.

"ויהי כאשר בא יוסף אל אחיו ויפשיטו את יוסף את כתנתו את כתנת הפסים אשר עליו." בראשית ל"ז כ"ג.

"ותתפשהו בבגדו לאמר שכבה עמי ויעזב בגדו בידה וינס ויצא החוצה." בראשית ל"ט י"ב.

ונראים מספר דברים: א. ישראל אבינו אהב את יוסף ויעש לו כתונת פסים. ב. השבטים שנאוהו והפשיטוהו מכתונת הפסים שאביו עשה לו. ג. אשת אדוניו פוטיפר חשקה בו בכוח ויעזוב בגדו בידה. דברים אלו משונים מאוד וצ"ב.

נראה לומר שיש הרבה אנשים החושבים שאם לאדם יש מלבושי שיראין שזה מראה מי הוא על פי האמת. כדכתיב בתלמוד, שר' יוחנן קרי למאניה (בגדים) מכבדותי. וכן דיש אנשים שקונים בגדים ואז מסתכלים בהשפיגל (מין זכוכית מצופה בצבע כעין הכסף העשוי ממיני מתכת) כמו על הנקיבה (או להיפך) וחולמים חלומות.

והנה ראינו שיש היום מנהג 'מאדע' של רבנים מטעם כל מיני עיתונים החולמים חלומות ומשתררים על הציבור ועושים מעשים מרושעים וכדור הפלגה עושים מחלוקת ומפלגות בעם ישראל. ואותם האנשים דואגים ללבוש מלבושים משונים משאר בני האדם. ואפשר לומר שנראה שבאה התורה הקדושה לומר, שפעמים האדם התאב לבגד זה כדי לחלום ולדמיין עצמו כאדם חשוב, הקב"ה מסבב שיפשיטוהו. ובאמת רואים שכשיוסף הצדיק הופשט מבגדהו בפני אשת פוטיפר אזי החל גלגל מזלו להשתנות ויצא מעבדות לחירות ומזה הקב"ה סיבב לו שיפתור החלומות של שרי פרעה כשהיה בבית האסורים.

ומה עניין בגדים לחלומות?

התורה הראתה לנו שבעלי הבגדים הללו חולמים כל היום. כמו שראינו שיעקב אבינו עשה כתונת ליוסף הצדיק, כדכתיב בסמוך ויחלום חלום. וכדי לתקן המכשול הזה יש להפשיטן ערום ועריה ולהכניסן לבור ורק אז נוכל לתקן עולם במלכות שד-י. וגם כך אנו עושים חסד עם האנשים הלז שאנו מעירים אותם מחלומותיהם וכך ישובו לאבינו בשמים, כדכתיב: "כי מכבדי אכבד ובוזי יקלו".

בעניין סכנת לימוד התורה לנשים

דברי הרבי שליט"א בעניין לימוד התורה לנשים ומדוע היו שחששו מזאת מאוד וראו בדבר זה סכנה גדולה להיהדות.


ידוע הכתוב לגבי האשה: שדעתה קלה, "כל המלמד את בתו תורה כאילו מלמדה תפלות" ו"ישרפו דברי תורה ואל ימסרו לנשים". וצריך עיון למה האשה בעלת טבע להרוס התורה? האם לאשה יש טבע גוף שונה מהאיש או נשמתה שונה מהאיש או שחינוכה, גידולה ותנאי חייה השונים משל מהאיש הוא זה שגורם להעניין?

והנה צריך להתבונן מה היה בזמן עבר לגבי הנשים. וידוע שלרוב הנשים לא היו זכויות כהאנשים ודוגמא לכך: האשה אינה ברת עדות, התורה מתירה להאב למכור את בתו ולקדשה ואינה מתירה זאת לגבי הבן. וכן ממצוות רבות הנשים פטורות, הן לא יכולות לשמש בשררה ועוד. ובעצם  אפשר לראות שהאשה נכה בהיידישקייט.

ודברים פשוטים שלהאשה הפשוטה היה פחות חינוך להיות נוהגת כהאיש המצוי. האשה נצרכה על ידי החזקים בחברת האנשים בהעולם להוליד, גידול הקטנים, לבישול ולשימוש הבעל. וכשרבי יהושע בן גמלא תיקן לימוד תורה לקטנים, הוא לא תיקן לקטנות. וכשהאשה המצויה לא מחונכת כהגבר, לא יודעת קרוא וכתוב ותורה, אין פלא שהיא נהייתה זרה ובגלות בעולמה, בגלות במשפחתה ובגלות בתוך עם ישראל.

והיא כגויה הזרה להיהדות משני צדדים: א. מצד הקהל שאין מקבלה כיהודית גמורה, ואפילו היא פחות מן הגוי, שהרי הגוי יכול להתגייר ומצד חינוכה להיות שפלה בין האנשים. ב. מצד עצמה, האשה כמו העבד, מנוכרת. וככתוב לגבי העבד: "עבדא בהפקרא ניחא ליה". והביאור הוא שהאשה לאחר שהושפלה לא מרגישה הרצון להיות יהודי כשאר היהודים, היא בהפקרא כהעבד ורוצה בהמשך ההפקרות. וככתוב לגבי האשה הנשואה: "העבד והאשה פגיעתן רעה", כלומר שהיא יכולה להזיק לאחר רק כדי להזיק לבעלה.

וגם אם האשה תדע לקרוא האלף בית, לא מצינו לראות הנשים לומדות תורה. ועניין זה חשוב שהרי לכל אדם יש עניין וחלק משלו בתורה. ודוגמא להעניין מבנות צלפחד, שהן רצו להציל שם אביהן, אבל היה להן עניין של רווח הירושה. וככתוב: "למה יגרע שם אבינו מתוך משפחתו כי אין לו בן תנה לנו אחזה בתוך אחי אבינו". ובזכות העניין שלהן נתחדשה הלכה.

ויש תמיהה גדולה על הדור, הדור שלא מוכן להינשא לבת עם הארץ ולגויה, אך לבסוף דואג לכך שהאשה תהיה כגויה בזעיר אנפין. ואם היא תרצה להשכיל יבוזו לה ויגידו שאין טבע האשה לכך והאנשים אינם חושקים בנשים חכמות, ועניין זה תמוה.

ואפשר ללמד זכות שיש הבדל בין שיקצע גמורה, לשיקצע חלקית. ואפשר גם ללמד זכות שכבר בראשית בראשית אנו רואים שהאשה נבראה עזר כנגדו ולא לעצמה כאדם הראשון. וכן כשהאשה שווה לאיש אז היא מחטיאה הבעל ולכן נאמר בסמוך לאחר עניין עץ הדעת, "והוא ימשול בך".

ועדיין אנו אומרים שה' בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את התורה ואין נשינו לומדות התורה או מקיימות מצוות רבות כגון מצוות עשה שהזמן גרמא והן פסולות להעדות, ואם כן במה שייכות האשה להתורה? ואפשר לומר שיש לה שייכות מועטה בשונה מגוי גמור.

ואנו רואים כיום שהאשה עושה מעשה ידיה מחוץ לביתה ואפילו משתתפת בהפוליטיק, ולא נהוג למימר שהוא כשוטה שלא יכולה להחליט, לא מצד טבעה או נשמתה. וממילא אנו מבינים שעיקר ההבדל הוא בגלל תנאי חייה. וזה כמו שמנהג של יהודים מסוימים לעבור על חוקי השלטון גם כשהוא שלטון דמוקרטי, היות שדורי דורות עם ישראל היה משועבד להאומות והיו נוהגים בנו שלא בצורה שווה והגונה, אזי לא ראינו צורך לנהוג עמם על פי החוק, ועניין זה קרוי בשם: תרבות השטטל".

ואולי זה כך אצל הנשים, לאשה היהודית יש תרבות נשית כלפי הדת וככתוב: "אמר רב חסדא: לעולם אל יטיל אדם אימה יתירה בתוך ביתו, שהרי פילגש בגבעה הטיל עליה בעלה אימה יתירה והפילה כמה רבבות מישראל. אמר רב יהודה אמר רב: כל המטיל אימה יתירה בתוך ביתו סוף הוא בא לידי שלש עבירות: גילוי עריות ושפיכות דמים וחילול שבת. אמר רבה בר בר חנה: הא דאמרי רבנן שלשה דברים צריך אדם לומר בתוך ביתו ערב שבת עם חשיכה: עשרתם ערבתם הדליקו את הנר, צריך מימרינהו בניחותא כי היכי דליקבלו מיניה.

וניתן לחזות שהאשה בת ישראל המצויה בזמן עבר, ואולי יש גם נשים בנות ישראל כיום, היו חוששות מבעליהן ולכן היו עוברות על ההלכה והיו משקרות מחשש מבעליהן. ואיך זה יכול להיות שאשה בת ישראל תעבור על ההלכה?! בהכרח כשהאשה נוכרית לעולמה היהודי, היא לא רואה את ההלכה כעניין מחייב, אלא כעניין של האנשים.

רואים שאשה בת ישראל רואה את העולם נחלק לחזקים וחלשים. החזקים קובעים את החוקים כי כך זה קורה, אבל זה לא אומר שזה נכון, ותמיד אפשר לשקר כדי למנוע תקלות.

ושוו בנפשכם מה קורה כשהאשה שרואה כך את העולם ניגשת ללמוד התורה. והנה יש שאמרו מרבותינו שתפלות זה לשון תשמיש ויש שאמרו שתפלות לשון הבל והבאי. והדברים פשוטים כשהאשה נהיית חכמה יותר ועד היום הייתה מקדמת עצמה על ידי תשמיש שכיום עם חכמתה תעשה יותר מבלי להיתפס בקלקלתה ובכך תיטיב את עניינה. וכן כשהיא רואה את העולם כעניין של כל דאלים גבר, אין פלא שיגידו שהיא מוציאה התורה לדברי שווא והבל. וכעת נהיר האמרה: "ישרפו דברי תורה ואל ימסרו לנשים".

והנה כיום יש נשים הקוראות לשוויון בדת היהודית, הן חפצות לשמש כבעל תפילה, כבעל קורא, כדיינים ורבנים וכדומה. והן חולקות על עיקר בהדת היהודית של היררכיה וחוסר השוויון. והן אומרות: שההלכה כיום לא נכונה וצריכה להשתנות או שגם פעם לא הייתה נכונה, היא לא הייתה תורת ה' אלא תורת גברים נגד נשים.  ונהוג לכנות נשים אלו כופרות ורפורמיות. וחשוב להרחיב מפני חשש נבלות שלא ברשות התורה, לא כל הנשים כך, יש נשים האוהבות את השי"ת ולא רוצות להיות חזניות וכדומה, נגד המנהג המכונה מנהג הדרך הישרה, הן שואפות להיות יראות שמים ולהיות בקרבה עם הקב"ה.

ולא נהיר מפני מה הן מתלוננות, הרי השי"ת נתן לנו התורה כי הוא נעלה יותר מאיתנו האנשים הקטנים ואין אנו שווים לו. ליהודי יש חשיבות מעל הגוי, לכהן יש זכויות מעל ונעלות כלפי הלוי והישראל, לבכור זכות ממון על שאר אחיו, לצאצאי דוד זכות להמלוכה לעומת שאר ישראל ולהגבר זכות על מעל ועל האשה. איה השוויון?! אין שוויון!


וכאן יש קושיה גדולה, האם בזמנינו שחשוב להאנשים ובפרט להנשים "שוויון", אזי בהרחקת האשה מהתורה אולי בעצם גורמים לה למרוד או שאם נותנים לה יותר קרבה לתורה, אזי שמא היא תחיל עוד שוויון בחייה ולבסוף תגיד שהאלוקים לא שוויוני בכלל ולכן יש בו בעיה? ואכעמ"ל.

כפה עליהם את ההר כגיגית

(ויוצא משה את העם לקראת האלהים מן המחנה) "ויתיצבו בתחתית ההר א"ר אבדימי בר חמא בר חסא מלמד שכפה הקב"ה עליהם את ההר כגיגית ואמר להם אם אתם מקבלים התורה מוטב ואם לאו שם תהא קבורתכם א"ר אחא בר יעקב מכאן מודעא רבה לאוריתא" (שבת פח א).

979240516

משה – רמברנדט 1624

הקשה הרבי ר' קלמן בן ר' גרונם הלוי אאוס נימאנדעסלאנד זי"ע: צריך ביאור מה החידוש דהקב"ה כפה ההר סיני על עם ישראל והרי ידוע שהשי"ת עושה כל דבעי כיוון דהוא אלים יותר מבני האדם?

אלא דהשי"ת רצה ללמדנו דאם לא נקבל ההר, דזה נמשל לדבר מלא וגדוש בתורה, נקבל הגיגית, דזה נמשל להר חלול דריק מן תורה וזה המשך הכתוב בגמ', שם תהיה קבורתכם, דכשהאדם בלא תורה הוא משול למת ככתוב, כדג בלי מים, ואין הכוונה דהשי"ת ימית את עם ישראל, אלא דאם לא ירצו התורה הם, כביכול, ממיתין את עצמן.

ויש עוד פשט דפעמים רבות האדם מפחד ולכן אינו מסוגל להתיישב בדעתו ולחשוב כראוי. ובפרט דההר היה איום ונורא, ככתוב: "ומראה כבוד יהוה כאש אכלת בראש ההר לעיני בני ישראל", וככתוב: "ויהי ביום השלישי בהית הבקר ויהי קלת וברקים וענן כבד על ההר וקל שפר חזק מאד ויחרד כל העם אשר במחנה… והר סיני עשן כלו מפני אשר ירד עליו יהוה באש ויעל עשנו כעשן הכבשן ויחרד כל ההר מאד ויהי קול השופר הולך וחזק מאד". על כן הקב"ה שם את עם ישראל ב'הבונקר' ואחרי שהיו מוגנים מאומות העולם ושאר מזיקין, יכלו לראות במוחם דהתורה נמשלה להר חלול דמגן על העם והאדם בזמני המצוקה כמו 'הבנוקר' דעוזר לגבור כנגד חיצי אש וברזל. ואם לא היו מקבלים התורה קבורתם הייתה בזאת דלא היו ממשיכים להיות כעם. לא הייתה להם התורה דהיא כדבק המחבר את עם ישראל דידוע דכל כת של אנשים הרוצה לשרוד צריכה תורה משלה.

c4fa8d66-5fc2-4a8a-82e0-98f3350e47be

עם ישראל מקבל התורה

ומנהג נימאנדעסלאנד למלא הגיגיות מים ליד הלומדין כדי דלא ישנו דהרי השינה היא אחד מן השישים ממיתה ולכן מניחין הגיגיות מלאות מים דלא ירדמו חס ושלום וכדי לעוררם לעבודת ה', דהרי כתיבי 'כפה עליהם הר כגיגית'. ויש הנוהגין ללבוש מצנפת בצורת הגיגית, הנקראת במחוזתנו ספודיק בלשון הסלאבישערס. ולזה המצנפת ג' מעלות: א דמחזי כגיגית. ב. דאם נרדם לא רואין, כיוון דעיני הישן מכוסות בהמצנפת. ג. דאם נרטב האדם הישן לא קר להאיניש כל כך והמצנפת גם סופגת ותופסת הרבה מן המים וכך יכול לחזור ללמוד במהרה.

וכידוע התורה הקדושה נמשלה למים, ככתוב: "אדם בלי תורה כדג בלי מים". ולכן אסור בקהילת הטומאה רייפלאנד-איינץ לזרוק על הנשים מים, כיוון דאינן מצוות ללמוד דכתוב "את בניכם" וכתוב "דכל המלמד את ביתו תורה כאילו מלמדה תיפלות". וכידוע דכל המלמד את ביתו תורה כאילו מלמדה תיפלות, זה בזמנים דהנשים היו במארגנליזציה ומושפלות כשפחות כנעניות ורבות מהן היו משנאות הדת. ובנימאנדעסלאנד מגחכים על זה הפסק המשונה ופוסקים דהיום הזמנים נשתנו והנשים זכו להיות יותר בני תרבות מזמנים עבר. ואין כאן המקום להאריך.

לפיכן, גם מנהג קהילת הטומאה רייפלאנד אשר באונץ לא להרשות לנקבות ללכת לים כל השנה כלל ורק אם בעלה הולך אז אפשר מדין אשתו כגופו, ובדוחק. והמחמירין אינן מחשיבין את האשה אשתו כגופו לעניין זה. וכל זה רק בגלל דהמים נמשלו להתורה. ובנימאנדעסלאנד אומרים דזה עוד מנהג שטות. ועליהם נאמר: "ופושעים יכשלו בם".

4d527ffa769a9703e0ac432a6e9d6d2d

עלמה צדקנית לומדת תורה – איוון קרמסקוי