תגית: הדת החילונית

הרצל – מאת כתבנו לענייני חילונים

כתבנו לענייני חילונים ראה מאמר של חברת פרלמנט לשעבר במדינה הציונית. כתבנו לא הסכים עם מה שהיא אמרה שהרצל תמך בדת ישראל ולכן החליט לאזור עוז ולהגיב כנגדה. לאחר שהדברים פורסמו חשבנו שכדאי לחלוק העניין עם הציבור של הקהילה.


עליזה לביא במאמרה אומרת שיחסו של הרצל היה חיובי לדת ולא כאל תפיסות מיושנות שצריכות לחלוף מן העולם. היא גם אומרת שהרצל לא היה הציוני הראשון. היא כן מודה שהרצל היה מנותק מעמו במידה רבה ממורשת עמו. היא גם שמה דגש על כך שהרצל רואה תפקיד לכהני הדת בהובלת הקהילות לציון. בנוסף היא רואה שהרצל קרוב ליהדות כי הוא רוצה בתי כנסת יפים ונישאים וכן כי הוא מכיר בכך שהדת שימרה את העם היהודי. היא גם מתרגשת מכך שהרצל אמר שהציונות היא שיבה אל היהדות. היא גם מצטטת גם את הרצל לגבי בנין בית המקדש וכן את תיאור כניסת השבת והיא רואה זאת כשיא הקרבה לדת היהודית. מסקנתה שהרצל לא התנגש עם היהדות אלא היה חלק מהיהדות ובעצם היה לא רק חוזה המדינה אלא חוזה המסורתיות בארץ ישראל.

אני ארצה להגיב לה על דבריה על סמך הבנתי הפשוטה בנושא:

  • ניתן לדון האם הרצל היה הציוני הראשון – ברם אם נגדיר את הציונות כפתרון בעיית היהודים הוא אכן היה הציוני הראשון ומחדש בתפיסתו ביהדות הלאומית ש-1. היא תפתור את הבעיה היהודית. ו-2. שהלאום מגדיר את היהדות ולא הדת. דברים אלו לא כל כך מסורתיים ומתנגשים עם היהדות הרבנית האורתודוקסית. התפיסה היהודית הדתית לא רואה כל כך מבחינה יהודית את הלאומיות כפתרון הבעיה היהודית וכן מתנגדת שהלאום יחליף את הדת.
  • למעשה הרצל היה פוליטיקאי טוב, ככזה הוא ידע שהוא צריך לגבש קונצנזוס ולכן להביא ראיה מנחמדות לחלקים מן העם זו לא ראיה מובהקת. לפיכך איני מתרגש מכך שהוא רואה תפקיד לרבנים, שהרי הוא צריך אותם שיעבדו בשביל הפרויקט שלו. לפיכך הוא גם לא מתנגש עם הדת בכל נושא, אלא מנסה לגייס מהדתיים תמיכה, וכמו שהוא עשה עם המזרחי. ולכן הוא היה צריך לתאר את השבת של המאמינים בצורה יפה על אף שהוא לא שמר שבת. הוא היה צריך לגייס הסכמה עממית.
  • בנוסף הרצל רצה שידברו במדינה גרמנית, כלומר הוא ראה עצמו כגרמני שרוצה מדינה יהודית גרמנית. יהודית בלאומיותה וגרמנית בנשמתה. הוא האמין שניתן לשלב, ניתן להיות בני אדם מתוקנים לאחר הקמת המדינה, להחזיק בארכיטקטורה יהודית זה לא אומר שהוא לא מתנגש עם היהדות הרבנית. וכן לגבי בית המקדש, מה זה שונה משחזור עתיקות כמו האקרופוליס ביוון. הוא יכול להיאבק ביהדות המסורתית ועדיין להתגאות בעבר של העם היהודי. הוא לא טיפש הוא ידע שסוג של לאום חדש צריך פרויקטים לאחד את העם. לכן הוא מתגאה על כך שעם ישראל שרד כל כך הרבה שנים מחוץ לארצו וכן שזה בזכות הדת.
  • ניתן לראות שהוא מזלזל קצת בזה שהוא מדגיש שהיהודים המאמינים מאמינים באל הבלתי נראה. וכן בזה שהוא אומר שהציונות היא שיבה אל היהדות, כלומר יכול להיות אדם שאוכל חזיר וחי עם גויה, אולם אם הוא ציוני הוא שב ליהדותו.
  • לא ניתן לראות בהרצל מסורתיות גדולה במיוחד. הרצל היה לאומי פרוגרסיבי אירופאי קלאסי שמקדם סדר-יום לאומי של עולם הזה נגד הסדר-יום הרוחני של גאולה וגן עדן של הדתיים. מדובר כאן בכיוון אחר לחיים. הוא ראה בעולם הזה טרקלין ולא פרוזדור.
  • למעשה מי שלומד על הרצל יודע שהוא חי חיים חילונים אירופאיים. לאחר שהוא ראה שההשתלבות אינה מצליחה, הוא לא חווה הארה רוחנית וחזרה בתשובה, אלא הוא מצא דרך חדשה, במקום להשתלב בין הגויים כי זה לא עובד, צריך לנרמל את העם, נרמול העם יגיע על ידי מדינה מתוקנת ואז הגויים ילמדו להעריך אותנו והבעיה היהודית תפטר, כלומר כעת יהיה קל יותר להתבולל ולהשתלב בין הגויים. וכן אם אין כבר שאלה יהודית בעולם אין להרצל הנמקה מדוע צריכה להיות מדינה יהודית. מבחינתו אין לו בעיה (כלומר יש לו בעיה לעומת ארץ ישראל, אבל במצב סכנה הוא מעדיף להתחיל באוגנדה גם לבסוף לא יהיה ציון החדשה הלאומית בארץ ישראל) להקים מדינה יהודית באוגנדה ליהודים שאינם נחשבים כיהודים מבחינת ההלכה כל עוד הם ממוצא יהודי.
  • ואסיים בציטוט ממדינת היהודים:

"האם ניתן את כוהני דתנו למשול בנו? לא! האמונה היא אמנם הקשר המאחד אותנו; אולם חופשים אנחנו בכח החכמות והמדעים ועל כן לא ניתן לדחפים תיאוקרטיים של אנשי הדת שלנו להרים ראש. אנו נדע להחזיקם בבתי הכנסת שלהם, כשם שנחזיק את צבא הקבע שלנו בקסרקטינים. צבא וכהונה יכובדו מאוד, כדרוש וכראוי לתפקידיהם היפים. בענייני המדינה, עם כל ההערכה כלפיהם, אל להם להתערב, פן יביאו עליה קשיים מבית ומחוץ."

והנה כאן ניתן לראות את הרצל הלא מסורתי. היהודי המסורתי הוא בעל כבוד רב לרבנים ולדת וגם אם הוא רואה לעצמו היתר הוא חש בעניין חולשה, לפעמים עושה תשובה ובוודאי שלא יכלא את הרבנים בבתי הכנסת כמו חיילים לבסיס. הוא רוצה בהם תפקיד יפה, משהו לראווה אבל חסר מהות. הוא לא מוכן לנקוט בלשון יפה ורואה ברצון הרבני לקבע נורמות רבניות עניין של דחף לא רציונלי ובהמי כביכול. הוא היה נאור ומתקדם בעיני עצמו שהיה בטוח שהוא יכול להחליט לעם מה לרצות, ובמקום לעשות בחירות על תפקיד הרבנים והדת, הוא פשוט כבר דוחף לכך שהם יהיו שוליים ונוקט במילים משפילות שאותן הדגשתי. בנוסף הוא רואה בבתי הכנסת עניין שלהם ולא נקט בביטוי "שלנו". הוא מחוץ לבית הכנסת המייצג את הדת והמסורת.

תודה רבה לחברת הכנסת לשעבר עליזה לביא על כך שהעלתה הנושא וגרמה לי לחזור וללמוד את הרצל שוב פעם.

מוגן: פיוט תפילה ליוצא מן הארון

התוכן המבוקש מוגן בסיסמה. כדי לצפות בו, יש להזין אותה כאן:

גזירת הדת החילונית בארץ ישראל נגד אירועים תרבותיים אתניים חרדיים בהפרדה – מאת כתבינו לענייני חילונים ותרבות

זעם רב בקהילה האתנית החרדית בישראל. בתשעה באב תשע"ט בית המשפט פסק נגד אירועים בהפרדה במימון או במרחב של העירייה בישראל. העניין הוא עדות למלחמת התרבות בחברה היהודית בארץ ישראל. בקהילת נימאנדעסלאנד האדוקה בארץ ובחו"ל מתעניינים בנושא מחשש שהשלטון הציוני ינסה להצר גם לקהילתנו.

מאת כתבינו לענייני חילונים ותרבות.


בית המשפט של הישות הציונית החילונית פסק לפני מספר ימים שאסור לאפשר קיום פעילות זמר נפרדת חרדית במרחב ציבורי של עיריית עפולה. מדובר באירוע המיועד לחרדים המקפידים על המסורת היהודית החרדית בישראל שלא לעשות אירועים גדולים ובפרט אירועי זמר שהם לא בהפרדה בין זכרים לנקבות. בית המשפט אסר האירוע האירוע בהפרדה, גם אם זה ברצון המשתתפים באירוע וכן שאסור לממן כזה אירוע על ידי רשות ציבורית. העניין הוביל לכעס וזעם רב בחברה החרדית כשחרדים רבים חשו שבית המשפט דאג לפגוע בהם בתשעה באב, יום חורבן בית המקדש ולסמל כך שהוא אויב הדת.

סערה בעקבות החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת כי האירוע השנתי של הופעת זמר חסידי לציבור החרדי בעפולה תתקיים רק בתנאי שהגברים והנשים שמגיעים לצפות בו ישבו ביחד ולא בהפרדה, על פי השקפת עולמם. בסיעות החרדיות מגדירים את החלטת שופט המחוזי כ'גזירת דת' שלא בכדי ניתנה באופן סמלי דווקא בעיצומו של צום תשעה באב.

בנימוקיו קבע השופט אברהם כי הוא "אוסר על ביצוע האירוע בהפרדה. כל אחד מבאי האירוע יהיה רשאי לשהות לפי שיקול דעתו בכל מקום באירוע. נאסר לכל הסדרנים או המאבטחים לבצע פעולה כלשהי של הפרדה על רקע מגדרי". עוד כתב בהחלטה, "אני אוסר לפרסם שלטים על הפרדה ולא להציב מחסומים או אמצעי כריזה. כל מקרה שגורם כלשהו ינסה לבצע הפרדה – יש לערב מיידית את משטרת ישראל הנוכחת במקום. נא להודיע עד מחר ב-16:00 למפיקים, לספקי השירותים ולאומן המופיע במקום את פסק דין זה".

בעירייה אמרו לאחר פסק הדין כי: "מתוך 360 אירועי קיץ שקיימה הרשות, היא ביקשה להפיק אירוע מרכזי ענק לציבור החרדי שיחגוג וייהנה לפי מנהגיו. צר לנו שהדבר לא התאפשר. נכבד את החלטת בית המשפט".

מקור ראשון

ולכאורה הדברים מתבססים על החלטה מספר 1526 של הממשלה מיום 30.03.2014 מניעת הדרת הנשים במרחב הציבורי.

להטיל על שרי התחבורה והבטיחות בדרכים, הבריאות, הפנים ושירותי דת לדווח לממשלה בתוך 90 ימים מיום אישורה של החלטה זו על פעולות שננקטו לקראת בחינה ויישום של ההנחיות שנכללו בדו"ח הצוות המשרדי.

מתוך החלטת הממשלה

ברם לא ברור כיצד העניין נגד אירועים בהפרדה הנהוגים בעולם משירותים נפרדים, תחרויות ספורט, חדרי כושר, לימודים נפרדים ועוד. אפשר לארגן אירוע בהפרדה או אירוע מיוחד לנשים ואירוע לגברים וזה עדיין לא מדיר, לא פוגע במין אנושי מסוים אלא דואג לו בנפרד.

וזאת כשחוק חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים, תשס"א-2000 קובע כך:

אין רואים הפליה לפי סעיף זה –

(1) כאשר הדבר מתחייב מאופיו או ממהותו של המוצר, השירות הציבורי או המקום הציבורי;

(2) כאשר הדבר נעשה על ידי ארגון או מועדון, שאינו למטרת רווח, ונעשה לשם קידום צרכים מיוחדים של הקבוצה שאליה משתייכים החברים במועדון או בארגון, ובלבד שצרכים מיוחדים כאמור אינם נוגדים את מטרת החוק;

(3) בקיומן של מסגרות נפרדות לגברים או לנשים, כאשר אי הפרדה תמנע מחלק מן הציבור את הספקת המוצר או השירות הציבורי, את הכניסה למקום הציבורי, או את מתן השירות במקום הציבורי, ובלבד שההפרדה היא מוצדקת, בהתחשב, בין השאר, באופיו של המוצר, השירות הציבורי או המקום הציבורי, במידת החיוניות שלו, בקיומה של חלופה סבירה לו, ובצורכי הציבור העלול להיפגע מן ההפרדה.

על פניו החרדים בישראל לא רוצים באירוע בעפולה להפלות נשים, אלא הם מאמינים שאירועים לא נפרדים תורמים לחטאים מיניים שהם לא רוצים שיהיו בחברה שלהם כי הקב"ה לא מרשה או כי זה לא בא להם בטוב.

ברם אפשר להבין שהדת החילונית רואה בעניין פגיעה בעקרון השוויון שלה. והם שם מאמינים שעל ידי קידום נורמות נפרדות אז ההגמוניה הגברית תמנע לצרוך שירותים על ידי נשים ובכך נפגע מעמד האשה.

מצד שני, לאסור על רשות ציבורית בישראל לקדם אירוע במימונה או במרחב שלה שהוא נפרד, העניין מדיר את הרצון החרדי ופוגע בציבור מבחינה כלכלית היות שאין הוא נהנה מתקציב שהוא משלם עליו. לחרדים יש אמונה על העולם לגבי רצון האל, והם מאמינים שהוא רוצה הפרדה וגם הנשים שם רוצות הפרדה. ואם כן הכיצד הן מודרות? וכאן המקום להגיד שבנימאנדעסלאנד לא מקפידים על הפרדה כזאת, אלא עושים מחיצה של זוגות באמצע או איש איש למשפחתו לבית אבותיו.

יענו מייצגי בית המשפט החילוני, שהן לא מודעות שהן מודרות או שהן מקדמות נורמות המזיקות לרוב החילוני.

ואז ישיבו מייצגי החרדים שמי קבע שהרוב צודק ואין למיעוט זכויות, כדאי להגיע לפשרה חלוקתית כלכלית ולא להפלות את רצון החרדים. וחלק יענו שלמעשה החרדים באמונתם לא מחויבים לשוויון לנשים שהרי הדת לא חותרת לשוויון ויש בה היררכיה ברורה. אולם הם חלשים כעת ולכן מרכינים ראש מתחת לשוט החילוני. אולם במקרה הזה אין כאן הדרה של הנשים אלא קידום תרבות לאותן נשים שתהיינה נוכחות באירוע תרבותי נפרד ואם לא הן לא תקבלנה את ההנאה התרבותית הזו.

למעשה בית המשפט בחר להגיד שזה אסור על חשבון השוויון כלפי מאמיני הדת החרדית כי הוא מאמין שזה פוגע במעמד האשה. חבל שלא הביאו תוצאות אמפיריות בנושא. ואגב, לא נתפלא אם חרדי שמתרגל לצרוך תרבות פופ שאינה תרבות של מצוות לבסוף זולג לתרבות חילונית יותר.

ובעצם בית המשפט מראה יש כאן מלחמת דת או מלחמת תרבות בין הדת החילונית לדת החרדית ודומותיה או בין התרבות החרדית ודומיהם. ולמעשה חבל שאין לדת החילונית מסמך עקרונות המאגד את עקרונותיה. ואולי מישהו בנימאנדעסלאנד יעשה זאת פעם, הגיע הזמן. בסופו של דבר יש כאן רצון חילוני מול רצון חרדי והרצון החילוני ההגמוני מקושר לבעלי הכוח פה ולכן הוא גובר לבינתיים. בעצם אפשר להגיד שההגמוניה החילונית מועכת את ההגמוניה החרדית בשם רצון להגן על האשה החרדית שרוצה אירוע בהפרדה או להגן על האשה החילונית שבכלל לא רוצה לבוא לאירוע של חרדים, מפני ההגמוניה החרדית הגברית שמדירה נשים. ובכך בשם "מניעת הדרה", בית המשפט מדיר את כל החברה החרדית או את מי שרוצה לצרוך תרבות חרדים עם חרדים.

והנה אמירה של איש תקשורת דתי בנושא.

למעשה אולי העניין יגרום לכך שאם החרדים יודרו יותר ויותר על ידי השלטון החילוני בארץ ישראל הם ינועו ממודל אטטיסטי של מעורבות ממשלתית תקציבית בחיי האזרח למודל של ממשלה רזה מינימליסטית שפחות מתערבת בחיי האזרח. ממשלה שתאפשר יותר אינדיבידואליות שאני אוהב. מה רע.

למי שרוצה להרחיב בהבנה של מקור האיסור על האירוע הנפרד בהתאם לכהני הדת החילונית מוזמן לעיין בדו"ח הצוות המשרדי לבחינת תופעת הדרת הנשים במרחב הציבורי.

מעשה בבן הישיבה שלא רצה לדבר בדברי תורה בבית הכנסת – מאת כתבנו לענייני חילונים

כתבנו לענייני חילונים נתקל בחילון הפושה בעולם הישיבות שנופל בחלקו תחת השפעת המערב. להפתעתו הוא נתקל לאחרונה בתיעוב עז כנגד התורה והוא חשב לכתוב על העניין מעט מחשבות. ונכון שהוא מדבר על בחור ישיבה אבל אותו בחור נמצא תחת השפעת החילוניות שלא רק פוגעת בנפשו מבחינה דתית אלא לכאורה גם פוגעת בו מבחינה נפשית פסיכולוגית.

מאת כתבנו לענייני חילונים.


אני נוהג לפקוד את בית הכנסת בשכונה. ולפעמים יוצא לי לשוחח עם בחורי ישיבה צעירים. לא מזמן ניסיתי לדבר בדברי תורה עם אחד הצעירים כשרצית להביע רעיון מעולם המושגים התורני שלנו. והוא אמר לי שהוא לא רוצה לשמוע וזה הפעם הראשונה שלא הצלחתי להכניס ד"ת לשיחה עם אדם דתי. מדובר היה על רעיון קצרצר ולא הבנתי למה הוא לא מוכן לשמוע. ולעומת זאת בלשוחח בדברי חולין, האיש דיבר ללא גבול.

חשבתי לעצמי משהו בעייתי פה, ולא חשבתי עליו שהוא טיפש שלא יודע ללמוד, שהרי הוא עשה רושם של אדם חכם ונראה בחור טוב בסך הכללי. ואני מכיר גם את אחיו וגם הם מוכשרים. הרגשתי שהוא שונא את התורה וזה הפתיע אותי שהרי הוא עוד מגיע ממשפחה אדוקה מאוד, הרהרתי במוחי אולי משהו רע עובר אצל הצעירים שלנו במגזר ושמא הם חיים בניכור.

והנה מצאתי במשלי כ"ח ט': "מֵסִיר אָזְנוֹ מִשְּׁמֹעַ תּוֹרָה גַּם תְּפִלָּתוֹ תּוֹעֵבָה". וצריך להבין מדוע תפילתו תועבה?

אלא, הכל ברור כעת, שבמקרה אם תנסה לדבר בלימוד תורה בבית הכנסת והבן אדם יברח ממך כאילו הוא שונא התורה, תפילתו תועבה, הוא לא רק נגד לימוד התורה אלא נגד הקונספט היהודי-תורני. וכעת ברוך ה' בזכות אותו מתחלן יש לי פשט מדוע האיש סירב לדבר בלימוד.

בכל מקרה, אפשר לעיין בדבר ולשאול מדוע הוא שונא לדבר בדברי תורה? האם הוא שונא את היהדות כי היא מבוזה אצל המערב החילוני השמאלי וכדומה? או שהוא שונא את עצמו והתורה היא חלק מגידולו ועכשיו היא עול בשבילו?

והדברים דומים למה שאמר הנואם המפורסם מלקולם אקס וכדאי להתבונן בקליפ המצורף פה.

"מי לימד אותך לשנוא את עצמך מראש ועד כף רגל? מי לימד אותך לשנוא את בני מינכם, עד כדי כך שאינכם רוצים להיות האחד על יד השני?"

אני מכיר מישהו שנוהג להגיד שהחרדי המודרני שונא עצמו פעמיים. פעם אחת על זה שהוא אינו חילוני מספיק ופעם שניה על זה שהוא לא דתי מספיק. ופעם אחת הוא סיפר שהוא יצא עם חרדשית מוצלחת בשידוך והיא הצביעה על קבוצה של חרדים ואמרה ג' פעמים כמו בקידוש לבנה: "הנה חרדים! הנה חרדים! הנה חרדים!" והיא אהבה להציק לו ולהתלונן כנגדו בנרגנות  שהוא בעצמו מידי חרדי ולא חרדי מספיק. רואים שכשהחרדי הצעיר פותח עיניים לפעמים הוא שונא את עצמו ולאו דווקא את התורה. ובעצם כשהוא שונא את התורה זה לכאורה בגלל שהוא שונא את עצמו. כשהוא שונא את התורה הוא שונא את השורשים של מישהו ומי שהוא לא רוצה להיות. וגם זה כמו שאמר הנואם הנפלא מלקולם אקס (לא הצלחתי למצוא קליפ בעברית), "אתה לא יכול לשנוא את השורשים ולא לשנוא את העץ עצמו, אתה לא יכול לשנוא את המוצא שלך ולא לשנוא את עצמך".

ובהקשר הזה נאמר עוד על ידי מלקולם אקס,

כשיש לך קפה שהוא שחור מידי, שזה אומר שזה חזק מדי, מה אתה עושה?! אתה משלב זאת עם חלב, אתה מחליש זאת, אם תשפוך יותר מידי חלב, לא תדע בכלל ששתית קפה. זה היה חם וכעת זה קר, זה היה חזק וכעת זה חלש, וזה היה מעורר אותך וכעת זה מרדים אותך.

והדברים רלוונטיים גם למעריצי החילונים המשתוקקים לדלל את עצמם בתרבות של האחרים מסביבנו. הם לבסוף מאבדים את עצמם שם בכימותרפיה תרבותית או טובלים עצמם אצלם בחומצה ונעלמים – סוג של כרת.

אנו צריכים לקדם תרבות חרדית של כבוד שתמנע תופעה של עור שחור (לבוש שחור חרדי) מסכות לבנות (מסכה חילונית). בשביל לשמר את עולמנו אנו צריכים לחזק את התרבות שסביבנו ולהתחרות בחילונים ולהראות קבל עם לכולם למי יש כבוד. וכך נחזק את ההתבדלות של צעירי הצאן במגזר שאחרת כשהם נחשפים לעולם הגדול הם נופלים קרבן לחילוניות והגלובליזציה. אחרי שיש תרבות חרדית חזקה ומכובדת אפשר פחות לחשוש לשנאה העצמית שצעירים חרדים הנחשפים לעולם המודרני חווים.