תגית: הלכה

להטב"קיות, בין תרבותיות, צביעות ודיכוי | מאת כתבנו לענייני חילונים

בעקבות המבקשים הרבים לחדשות על הגויים החילונים המקיפים אותנו, הוחלט באתר של הקהילה הקדושה למנות סופר לענייני סקולרים  (כתב לענייני חילונים). כרגע יש סופר זמני לענייני חילונים. אם מישהו רוצה על עצמו את השררה הוא מוזמן לפנות לקצין המנהל את העמוד והוא יבחן את בקשתו. בסייעתא דשמיא נפרסם כאן עניינים שונים הקשורים לקהילה הסקולרית-חילונית בישראל ובהעולם ואי"ה נכתוב על כל סוגי החילונים, מהחילונים המתונים עד לחילונים הקיצונים.

צביעותה של של תומכת להט"בקים ובין תרבותיות ודיכוי החלש

למי שלא יודע, להטב"ק זה ראשי תיבות: לסביות (על שם מנהג האי לסבוס), הומואים (על שם המילה הומו בשפת יוון שפירושו שווה, כלומר, האיש עושה מעשים עם השווה לו) טרנסים (אלו המחליפים את מינם או מגדרם), בי-סקסואלים (אלו ששוכבים עם הזכרים והנקבות ובי בלשון לאטין הוא שניים, כלומר, שני המינים) וקווירים (מלשון אנגלואשכנזית למשונים). ויש כאלו האומרים הר"ת עם עוד תוספות. ויש המתנגדים לעניין הראשי תיבות, כי הם טוענים שזה מדיר ומשעבד את מי שאינו מוזכר בהראשי תיבות. ולכן הם מעדיפים לקרוא לעצמם גאים, קרי, שהם אינם מתביישים בעצמם על דבר מעשיהם שנחשבים משונים. וכידוע שה' משפיל גאים עדי ארץ.

והסקולרים מקדמים תנועת אנשים למען הפקרות מינית כל עוד היא בהסכמה בין ב' הצדדים. הם טוענים שאין ה' או שה' לא אמר שאסור לגבי ההתנהגות של תאוות בשרים אשר דתנו היהודית אוסרת זאת, וכדומה. הם טוענים שיש מצווה גדולה להגן על המיעוט אשר נתפס כמשונה וסובל מן השליטים בחברה הקרויים על ידם הגמוניה חברתית. הם מאמינים שצריך להיאבק על התרבות, על החוקים ועל השוויון. ולפיכך רוב תומכי הלהטב"קים תומכים בלינקע מבחינת הפוליטיק. והם אינם מבינים שאין שוויון ושהעולם מקום טוב לא רק בגלל החינוך, אלא גם בגלל הטרור של האנשים הרעים מפני זאת שהאנשים הטובים יעשו להם רע.

ואחד מן המקורבים לרבי שליט"א הוזמן למסיבת אנשים של איש חשוב בשם א"ע והאיש קרא לעניין בפרסומו גילוי אריות. והמאורע הוא למען אלו שנולדו במזל אריה וחבריהם. ועשה כאן המזמין ציחוק בהמילים. וכתבה שם סקולרית תומכת הלהטב"קים והבין תרבותיות לבוא להמאורע לאחר כינוס וצעדת הלהטב"קים, ששם מביאים לשם את הפרוצים מינית ואוהביהם והם מתכנסים להראות שהם חזקים ונאבקים בשביל החירות. וכתב לה מקורב ההרבי כתשובה לאמירתה: מגילוי עריות לגילוי אריות. והיא נעצבה מאוד. ורצתה הסבר מדוע אנשים העושים משכב זכור נחשבים מגלי עריות. והמקורב שלח לה קישור לוויקיפדיה. והיא אמרה לו שיגיד שזה איסור עריות ולא גילוי עריות. והמקורב אמר לה, שכך נהוג לקרוא לעניין ושזה עניין חמור מאוד ושאנו צריכים למות על כך. המקורב אפילו כתב לה מויקי: "גילוי עריות הוא מהחטאים החמורים ביותר – הוא נמנה עם שלוש העברות שהן בגדר "ייהרג ואל יעבור" ". היא נעלבה מאוד וטענה שהוא זקוק להצלחה אם הוא קורא להרוג 10% מן העולם (ממש לא ברור מניין המספר הלז ונשמע שזהו לשון גוזמא). וכאן המקורב אמר לה שהוא לא אמר כך, אלא היא בורה עם תרבות גויית ולא הבינה הרעיון של יהרג ועל יעבור ולא שגילוי עריות ביהדות מדבר גם על משכב זכור ומדאוריתא לא על כל המשפחה.

מוסר השכל מהסיפור הוא, אמר האיש לרבי שליט"א, שאנשים עושים כאילו הם נחמדים למען יוכלו לקבל כוח, עושר וכבוד ולפעמים בשם הדאגה לחלש, כביכול, רודפים אנשים. וכך בשם הערכים "הטובים והנאורים" שלהם הם משתלטים ומדכאים החלשים.

והוסיף הרבי ואמר שאין בעיה מבחינת היהדות לקרוא למיתת בית דין לההומואים וגם לפי החוק אין בעיה לקרוא למיתתם לפי החוק הנהוג בכל מקום ומקום. העולם אינו מכונן על נחמדות, אלא על מלחמת הכוח בין האנשים. וככתוב: "רבי חנינא סגן הכהנים אומר: הוי מתפלל בשלומה של מלכות, שאלמלא מוראה, איש את רעהו חיים בלעו". ומהי מלכות?! אלא הכוח של האנשים בשלטון לגרום לציבור לציית להם. וכן חשוב להגיד, אמר הרבי עוד: "שהנה יש כאן מלחמת תרבות ורואים זאת במלחמת השפה, שהיא רואה בגילוי עריות עניין מגונה של יחסי משכב אסורים בין המשפחה, בעוד שביהדות התורתית מאות בשנים זה כל קשרי הערווה האסורים לפי התורה  הנמצאים בפרשת אחרי מות וקדושים. והיא לא תכבד את השפה שלך ותעלב ותגיד שטויות בשם הגנה על מישהו שהיא חושבת שהוא חלש. בסופו של דבר מי קבע על מה יש להגן?! אלא זה חלק ממלחמת התרבות-קולטורא קריג.

חג הסוכות – והיית אך שמח – מקצת דינים ומנהגים

דברי תורה והשקפה מר' קלמן גרונם בן וולף הירש, זצ"ל, לקראת חג הסוכות הבא עלינו לטובה ובעיקר דין האשה בהסוכה


ותימה לרבי קלמן מדוע עם ישראל נוהג לשיר בחג הסוכות "ושמחת בחגך והיית אך שמח" שוב ושוב וחוזר חלילה ולא בשאר ימים טובים כגון: פסח ושבועות?

001204

ברענארד פיקארט

אלא י"ל דסוף סוף הבעלין נמצאין בסוכה בלילה וישנים לבד בלא נשותיהן. ומרוב אושר ושמחה הם מנגנים השיר הזה על רוב חסדו וטובו של הקב"ה שנתן לנו חג שבו שבעת ימים יש לנו שקט, שלום ומנוחת הנפש מנשותינו הקשקשניות, ככתוב: ט' קבין של שיחה נטלה האשה.


ויש הלכת סרק והבל דאם נוהגין לשים תמונות לנוי הסוכה, אין שמין תמונות נשים. דאפילו בהתמונה מפריעין הן להאיש. ומצד הדין היה צריך לאסור הכנסת האישה לסוכה מדין מיאוס דהיא מהוה ביזוי להסוכה. אולם מפני השלום-בית, הקלו.

ושיריים מן המנהג שנהגו ישראל לא להכניס נשים לסוכה נשתייר בהתמונות (ובלשון אשכנז קרוי בילדערס), דאין נוהגין לשים תמונת אישה בהסוכה, כלל. ודבר זה משפיע מאוד וגורם לזאת דהבריות אינן חושבין על האשה מחוץ לבית ומבטלין דעתה כאילו היא גוי ושפחה דהרי חוכמת האשה בפלך וי"א בפרך.


ומנהג נימאנדעסלאנד להכניס הנשים להסוכה. ואם אשתו של אדם רוצה לישון עימו בהסוכה, שרי וכל שכן לשמש. ויש אובער-חכמים המכניסים את האשה לסוכה ואומרים אח"כ דהם בגדר 'מצטערין', הפטורין מן הסוכה, ובורחין לביתן ומתענגים על האכילה והשינה מחוץ לסוכה. וכן, בניאמאנדסלאנד אין אוסרים על תמונות נשים בהסוכה.

וידוע המעשה מן הרבי קלמן, זי"ע, דנהג לשים מסגרת תמונה בסוכה וללא התמונה. שאלוהו התלמידים: "מה תלית פה, והרי המסגרת ריקה ומשוממת?". ענה הרבי: "תליתי תמונת של אישה יפה". המשיכו לשאול: "והרי אין פה תמונה כלל?". ענה הרבי: "בדיוק!". והרבי גם שם מראה בהסוכה וכך כל אחד יכול לראות דברים אחרים ויש חופש להאנשים כפי חזיונם.

מנהג הכפרות בקהילת הקודש נימאנדעסלאנד ירושלים דאשכנז

ממנהגי קהילת נימאנדעסלאנד האהובה והמפוארת בעניין 'הכפרות' ודעת הרבי לגבי רדית האדם בחית הארץ, בדגת הים ובעוף השמים.

מן הידועות בציבור דבנימאנדעסלאנד אין נוהגין מנהג הכפרות משום דמנהג גנאי הוא. אולם בעוונתינו הרבים בזמנים האחרונים השטן מקטרג הרבה וקמו קבוצה של גויים שלא שיערום אבותינו. והם החלו מכנין עצמם צער-בעלי-חיים אינסטציון, צמחוניפילים וטבעוניפילים. ול"ע יש שם הרבה בעלי עבירה דשנו ופירשו מן עדת ישראל. והם מקהילת הטומאה אונץ, ואין פלא מדוע היא כעיר הנידחת. עושין הם מעשי בהמה ואוכלים תבואה כבהמות ואוסרין על עצמן אכילת בשר וחושבין עצמם צדיקים הרבה, יותר מהקב"ה. והרי הקב"ה התיר לאכול בשר?! והביא לנו השליו ונתן לנו מצוות הקרבנות ומתנות כהונה. והוסיפו חטא על פשע ובעת האחרונה רוצין לאסור השחיטה הכשרה, כי טוענים הימה דזה צער בעלי חיים. וזו היא טענה משוממת נגד היהדות הנאמנה.

d7a9d79cd797d79fd7a2d7a8d795d79a

שו"ע קרקוב ה' של"ח

לפיכך הרבי החליט והכריז דמצוה גדולה לעשות הכפרות על בעל חיים. וזאת כיוון דאם לא נאבק האידנא כנגד הני רשיעא, יום אחד עלולים הם להרוג ולאבד את כל הקרניבורימערס, שזה בלע"ז אוכלי הבשר. ולכן מנהג הכפרות נערך בהקהילה ברוב עם בבית כנסת הגדול של הקהילה הקדושה נימאנדעסלאנד הבנויה והמכוננת. וזה מפני דמצוה זו היא פיקוח נפש, ככתוב: "זובחי אדם עגלים ישקון".

חולים ועסקנים יכולים לעשות הכפרות על בעל חי בביתם באישור ועד הכפרות בנשיאות הרבי שליט"א של אותו הדור. כמו כן, יש עניין גדול לקנות בעלי חיים לבנים ולא חומים, דהרי אנו אשכנזים. וכן לקנות אך ורק מן הגאבע יעקב גאבאישער נאמן ביתו של הרבנים זצ"ל ושליט"א.818_1010200564836

וא"ת איך שייך למימר דזהו חליפתי וכפרתי והרי זה מנהג שטות?! אומר הרבי: שזה חליפתנו ממש, דהרי במקום דיהרגו אותנו "זובחי אדם עגלים ישקון", אנו הורגין הבע"ח ועושין פרופעגאנדע למען העניין הגדול. וזהו גם כפרתינו דכידוע טבע נימאנדעסלאנד הוא טבע רחמן ואין נוהגין להתאכזר כלפי הבעה"ח. אולם למען הצלת כלל ישראל אנו עושים זאת. וזהו כפרתינו דזה הוה מסירות נפש גדולה מאוד. וזה כמו עקידת יצחק ואיפגניה וזו מסירות נפש אמיתית. יאכלו ענוים וישבעו.

כפה עליהם את ההר כגיגית

(ויוצא משה את העם לקראת האלהים מן המחנה) "ויתיצבו בתחתית ההר א"ר אבדימי בר חמא בר חסא מלמד שכפה הקב"ה עליהם את ההר כגיגית ואמר להם אם אתם מקבלים התורה מוטב ואם לאו שם תהא קבורתכם א"ר אחא בר יעקב מכאן מודעא רבה לאוריתא" (שבת פח א).

979240516

משה – רמברנדט 1624

הקשה הרבי ר' קלמן בן ר' גרונם הלוי אאוס נימאנדעסלאנד זי"ע: צריך ביאור מה החידוש דהקב"ה כפה ההר סיני על עם ישראל והרי ידוע שהשי"ת עושה כל דבעי כיוון דהוא אלים יותר מבני האדם?

אלא דהשי"ת רצה ללמדנו דאם לא נקבל ההר, דזה נמשל לדבר מלא וגדוש בתורה, נקבל הגיגית, דזה נמשל להר חלול דריק מן תורה וזה המשך הכתוב בגמ', שם תהיה קבורתכם, דכשהאדם בלא תורה הוא משול למת ככתוב, כדג בלי מים, ואין הכוונה דהשי"ת ימית את עם ישראל, אלא דאם לא ירצו התורה הם, כביכול, ממיתין את עצמן.

ויש עוד פשט דפעמים רבות האדם מפחד ולכן אינו מסוגל להתיישב בדעתו ולחשוב כראוי. ובפרט דההר היה איום ונורא, ככתוב: "ומראה כבוד יהוה כאש אכלת בראש ההר לעיני בני ישראל", וככתוב: "ויהי ביום השלישי בהית הבקר ויהי קלת וברקים וענן כבד על ההר וקל שפר חזק מאד ויחרד כל העם אשר במחנה… והר סיני עשן כלו מפני אשר ירד עליו יהוה באש ויעל עשנו כעשן הכבשן ויחרד כל ההר מאד ויהי קול השופר הולך וחזק מאד". על כן הקב"ה שם את עם ישראל ב'הבונקר' ואחרי שהיו מוגנים מאומות העולם ושאר מזיקין, יכלו לראות במוחם דהתורה נמשלה להר חלול דמגן על העם והאדם בזמני המצוקה כמו 'הבנוקר' דעוזר לגבור כנגד חיצי אש וברזל. ואם לא היו מקבלים התורה קבורתם הייתה בזאת דלא היו ממשיכים להיות כעם. לא הייתה להם התורה דהיא כדבק המחבר את עם ישראל דידוע דכל כת של אנשים הרוצה לשרוד צריכה תורה משלה.

c4fa8d66-5fc2-4a8a-82e0-98f3350e47be

עם ישראל מקבל התורה

ומנהג נימאנדעסלאנד למלא הגיגיות מים ליד הלומדין כדי דלא ישנו דהרי השינה היא אחד מן השישים ממיתה ולכן מניחין הגיגיות מלאות מים דלא ירדמו חס ושלום וכדי לעוררם לעבודת ה', דהרי כתיבי 'כפה עליהם הר כגיגית'. ויש הנוהגין ללבוש מצנפת בצורת הגיגית, הנקראת במחוזתנו ספודיק בלשון הסלאבישערס. ולזה המצנפת ג' מעלות: א דמחזי כגיגית. ב. דאם נרדם לא רואין, כיוון דעיני הישן מכוסות בהמצנפת. ג. דאם נרטב האדם הישן לא קר להאיניש כל כך והמצנפת גם סופגת ותופסת הרבה מן המים וכך יכול לחזור ללמוד במהרה.

וכידוע התורה הקדושה נמשלה למים, ככתוב: "אדם בלי תורה כדג בלי מים". ולכן אסור בקהילת הטומאה רייפלאנד-איינץ לזרוק על הנשים מים, כיוון דאינן מצוות ללמוד דכתוב "את בניכם" וכתוב "דכל המלמד את ביתו תורה כאילו מלמדה תיפלות". וכידוע דכל המלמד את ביתו תורה כאילו מלמדה תיפלות, זה בזמנים דהנשים היו במארגנליזציה ומושפלות כשפחות כנעניות ורבות מהן היו משנאות הדת. ובנימאנדעסלאנד מגחכים על זה הפסק המשונה ופוסקים דהיום הזמנים נשתנו והנשים זכו להיות יותר בני תרבות מזמנים עבר. ואין כאן המקום להאריך.

לפיכן, גם מנהג קהילת הטומאה רייפלאנד אשר באונץ לא להרשות לנקבות ללכת לים כל השנה כלל ורק אם בעלה הולך אז אפשר מדין אשתו כגופו, ובדוחק. והמחמירין אינן מחשיבין את האשה אשתו כגופו לעניין זה. וכל זה רק בגלל דהמים נמשלו להתורה. ובנימאנדעסלאנד אומרים דזה עוד מנהג שטות. ועליהם נאמר: "ופושעים יכשלו בם".

4d527ffa769a9703e0ac432a6e9d6d2d

עלמה צדקנית לומדת תורה – איוון קרמסקוי