תגית: הרבי שליט"א

וכל שאינו מרחם על הבריות אין מרחמין עליו מן השמים

ווארט מבהיל מהרבי שליט"א בעניין ריחום על הבריות. ודברי הרבי הם על דרך צחות ויש להבין את דבריו שאין לעשות יותר מידי עד שהאדם נהיה חלש ואז העולם הבזוי בז לו ומצר את צעדיו.


תניא ר' גמליאל ברבי אומר (דברים יג, יח) "ונתן לך רחמים ורחמך והרבך" כל המרחם על הבריות מרחמין עליו מן השמים וכל שאינו מרחם על הבריות אין מרחמין עליו מן השמים.

ואומרים בק"ק נימאנדעסלאנד ירושלים דאשכנז על דרך צחות שמי שמרחם על כל הבריות, אזי הבריות לועגים לו וחושבים אותו לחלש ורוכשים לו בוז ומשטמה וכן מצרים את צעדיו ולכן הוא זקוק לרחמי שמים.

אך מי שאין מרחם על הבריות אינו זקוק להתערבות ניסית של רחמים מהשמים המבזבזת את זכויות האדם, אלא העולם יודע לכבדו ולקלסו.

דרוש של רבינו שליט"א בעניין "ואהבת לרעך כמוך"

דברי הרבי שליט"א בעניין ואהבת לרעך כמוך. דברים נאים וחשובים כנגד אלימו הדיבור והכתיבה בהעולם המתעטפים באיצלא של מידות טובות.


יוצא ביום יום לשמוע אנשים צדיקים גדולים בשאיפתם האומרים שחשוב לקיים את המשפט "ואהבת לרעך כמוך". והם אומרים או מרמזים שהם מקיימים העניין בשונה מאחרים שלא.

אוהב אנוכי לדון לכף זכות את ההתנהגות הקיימת ולא לזלזל באדם כלשהו הנוהג בצורה המתפרשת בסופו של דבר על ידי אנשים מן הציבר כאילו הוא אוהב את עצמו יותר מרעהו, כביכול.

ואומר הנני בתמימות שמבחינה עקרונית האדם תמיד אוהב את עצמו, ופועל לפי מה שהוא רוצה, אלא אם אין לו שליטה על עצמו. לפיכך לא יכול להיות מצב אמיתי שבו הוא אוהב את רעהו כמוהו. מה שיש כאן זו קריאה מוסרית לאדם להתנהגות מסוימת.

אולם מיד האנשים הללו שאומרים שהם מקיימים את מצוות "ואהבת לרעך כמוך" מזלזלים בטוענים כך שאנו בני אדם רעים ושאנו מזלזלים בדברי ר"ע שאמר שהעניין אפילו כלל גדול בתורה.

והנה צריך לשאול את את האדם החושב, איך זה ייתכן שהם אינם שמים לב לסתירה בתוך דבריהם?!

והנה ראשון חשוב הכותב על העניין:

וטעם ואהבת לרעך כמוך – הפלגה (לשון גוזמה), כי לא יקבל לב האדם שיאהוב את חבירו כאהבתו את נפשו. ועוד שכבר בא רבי עקיבא ולמד חייך קודמין לחיי חבירך. (רמב"ן בבא מציעא סב א)

כֹּל הַנִּקְרָא בִשְׁמִי וְלִכְבוֹדִי בְּרָאתִיו יְצַרְתִּיו אַף עֲשִׂיתִיו – אבות ו, י-יא

בפרקי אבות מחובר פרק של ברייתות שזה אומר שזה טקסט מחוץ למשנה הוא נחשב פרק ו. הרבי שליט"א לקח על עצמו ללמוד מסכת אבות לאיזו נפטרת חשובה. הרבי שליט"א הגיע למשנה י' ולא חידש שום דבר. אולם במשנה יא שקשורה למשנה י' הרבי חשב על רעיון חזק באמונה, שכר ועונש והשגחה פרטית. וחשבנו לזכות את עם ישראל בדברי התורה הללו. הרבי דרש על העניין בבית המדרש ואחד התלמידים זריזי הקולמוס שלח לנו לפרסום.


אבות ו, י. חֲמִשָׁה קִנְיָנִים קָנָה לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּעוֹלָמוֹ, וְאֵלּוּ הֵן, תּוֹרָה קִנְיָן אֶחָד, שָׁמַיִם וָאָרֶץ קִנְיָן אֶחָד, אַבְרָהָם קִנְיָן אֶחָד, יִשְׂרָאֵל קִנְיָן אֶחָד, בֵּית הַמִּקְדָּשׁ קִנְיָן אֶחָד.

תּוֹרָה מִנַּיִן, דִּכְתִיב, "יְהֹוָה קָנָנִי רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ, קֶדֶם מִפְעָלָיו מֵאָז".

שָׁמַיִם וָאָרֶץ מִנַּיִן דִּכְתִיב "כֹּה אָמַר יְהֹוָה, הַשָּׁמַיִם כִּסְאִי וְהָאָרֶץ הֲדֹם רַגְלָי, אֵי זֶה בַיִת אֲשֶׁר תִּבְנוּ לִי וְאֵי זֶה מָקוֹם מְנוּחָתִי", וְאוֹמֵר, "מָה רַבּוּ מַעֲשֶׂיךָ יְהֹוָה, כֻּלָּם בְּחָכְמָה עָשִׂיתָ, מָלְאָה הָאָרֶץ קִנְיָנֶךָ".

אַבְרָהָם מִנַּיִן, דִּכְתִיב וַיְבָרְכֵהוּ וַיֹּאמַר בָּרוּךְ אַבְרָם לְאֵל עֶלְיוֹן קוֹנֶה שָׁמַיִם וָאָרֶץ.

יִשְׂרָאֵל מִנַּיִן, דִּכְתִיב, "עַד יַעֲבֹר עַמְּךָ יְהֹוָה, עַד יַעֲבוֹר עַם זוּ קָנִיתָ", וְאוֹמֵר "לִקְדוֹשִׁים אֲשֶׁר בָּאָרֶץ הֵמָּה, וְאַדִּירֵי כָּל חֶפְצִי בָם".

בֵּית הַמִּקְדָּשׁ מִנַּיִן, דִּכְתִיב, "מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ פָּעַלְתָּ יְהֹוָה, מִקְּדָשׁ אֲדֹנָי כּוֹנְנוּ יָדֶיךָ", וְאוֹמֵר "וַיְבִיאֵם אֶל גְּבוּל קָדְשׁוֹ, הַר זֶה קָנְתָה יְמִינוֹ":

הבריתא באה להראות דברים החשובים בעולמו של הקב"ה ומראה אלו דברים יש בהם שם קניין. אולם מה לגבי שאר הדברים שעליהם לא נאמר קניין? על כך צריך לעיין במשנה הבאה.

כָּל מַה שֶּׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּעוֹלָמוֹ, לֹא בְרָאוֹ אֶלָּא לִכְבוֹדוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר, "כֹּל הַנִּקְרָא בִשְׁמִי וְלִכְבוֹדִי בְּרָאתִיו יְצַרְתִּיו אַף עֲשִׂיתִיו", וְאוֹמֵר "יְהֹוָה יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד":

רַבִּי חֲנַנְיָא בֶּן עֲקַשְׁיָא אוֹמֵר, רָצָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְזַכּוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל, לְפִיכָךְ הִרְבָּה לָהֶם תּוֹרָה וּמִצְוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר "יְהֹוָה חָפֵץ לְמַעַן צִדְקוֹ יַגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּיר":

רואים שרצונו של הקב"ה הוא כבודו ולכן גם אם לא נאמר עליהם שם קניין, הם עדיין חשובים בעולמו של הקב"ה. וזה כמו שאנו אומרים, להבדיל, רצונו של אדם זהו כבודו, אז על אחת כמה וכמה רצונו של הקב"ה מלך מלכי המלכים.

רואים כאן יסוד פשוט חשוב שמי שרגיל להאמין שמה שהמלמדים אומרים לו בחיידר אז הוא לא שם לב למה שכתוב כאן. הקב"ה לא ברא את העולם למען תכלית מעבר לכבודו. וזה אומר לנו שרצונו של הקב"ה הופך מעשי האדם לטובים או רעים בהתאם לרצון ה'. ודבר זה לא חידוש בדבר המשנה, הוא פשוט חידוש לעומת דבר ההמון. מה שחשוב בתורה זה רצון ה', אין עוד מלבדו. (ולגבי הרשות שיש לאדם כלפי הקב"ה יש להרחיב במקום אחר אי"ה) וכן הקב"ה לא מסתלק מעולמו, אלא הוא מולך עלינו ועושה רצונו לעולם ועד

ועל זה הדרך אנו רואים בחלק השני של הבריתא, אצל רבי חנניא בן עקשיא, שהשי"ת רצה לכבודו לזכות את ישראל לפי רצונו בתורה ומצוות. וכן כתוב בהמשך ה' חפץ למען צדקו, מה שה' רוצה זה צדק ולמען החלת צדקו הוא מגדיל תורה ומאדירה.


לע"נ מרת רינה בת ר' שמעון יהודה

הוי רץ למצוה

הרבי שליט"א דרש על פרקי אבות השבוע ואחד התלמידים רשם וורט יפה אחד וחיש שלח לנו לפרסום.


בן עזאי אומר, הוי רץ למצוה קלה [כבחמורה], ובורח מן העבירה.

אבות ד ב

נשאלת השאלה מפני מה כתוב רץ ולא רודף, הרי כתוב בורח מן העבירה והפוך מבורח זה רודף, אם כן מדוע כתוב רץ בלשון האמצע בין רודף לבורח?

ואפשר לומר שבן עזאי בא ללמדנו שצריך לברוח מן העבירה, זה אומר לחפש כיצד להנצל ממנה גם מראש כמו חכם הרואה את הנולד.

אולם לגבי מצוות לא צריך לרדוף מצוות ולהציק לכל מי שלידינו או לפגוע ברוח נפשנו על ידי חיים של צער ופחד מרובים מדי. לכן רק כשהמצוה מגיעה אלינו, יש לרוץ ולעשותה ריצה מלשון זריזות והספק לא מלשון רדיפה.


לע"נ מרת רינה בת ר' שמעון יהודה

הרבי שליט"א במסע על אף הקורונה – חלק ב' בודפשט

כזכור הרבי שליט"א נסע לקברי אבות בפרשבורג על אף מגפת הקורונה ותכנן לשבות בוינה בשבת האחרונה שלו במסע. ומפני גזרת השלטון בדבר איסולרנוג (בידוד) למי ששב מוינה, הרבי החליט לשבות בקהילת בודפשט.


הרבי הגיע לבודפשט בשישי ושהה במלון המלכים שיש שם אגף כשר לשבת. ודבר זה לא פשוט היום בכל מיני מקומות בגלל השימוש באלקטרוניקה.

מיד אחר כך הרבי התארגן קצת לשבת והלך לצעוד אל עבר הדנובה. מיד לאחר זאת הוא שב חיש למלון כדי להתכונן לשבת על ידי מרחץ, החלפת מלבושים לבגדי שבת להדלקת הנר.

הרבי התפלל בקהילת המקום קהילת היראים בודפשט ולא בחב"ד שהם בעיניו אנשים משונים וסוטים מן היהדות הנאמנה. בשחרית בשבת הרבי קיבל עליה כלוי היחיד ואמר הגומל. את סעודות השבת הרבי סעד באחד ממסעדות היהודיות בעיר.

הרבי שם לב שאין כמעט יהודים הונגרים אדוקים, יש קהילת עובדים אנשים העובדים בהספקת אוכל כשר לעם ישראל. יש העובדים באווזים, היות שממשלת הונגריה לא אסרה את פיטום האווזים. יש העובדים עם פרות להספיק מזון מחלב הפרות והיו כאלו שעבדו בקהילה על אף שהם גרים במקום אחר. יש גם קהילת אנשי עסקים ישראלי הנמצאים בחב"ד.

בשבת הרבי צעד בקור וחצה הדנובה לעבר העיר בודא, כידוע בודפשט היא חיבור של כמה ערים. על הגשר הייתה רוח עזה מאוד והרבי נהנה מאוד. משמשי הרבי התקררו אזי הרבי יעץ להם כיצד להמנע מהקור גם על שפת הדנובה, על ידי התרחקות משפת נהר הדנובה לעבר קיר ההר או הבניין בבודא. הרבי חצה שוב והלך לנוח.

במוצ"ש הרבי צעד שוב לטייל והלך לעבר מצבת זיכרון ליהודים שהושלחו על הדנובה, לבית המדברים ההונגרי (הפרלמנט) ומשם למצבת זיכרון החירות שכם עוסקת בשיעבוד יהודי הונגריה בידי ממלכת אשכנז של היטלר.

הרבי חזר למלונו וסעד מלווה מלכה בהתרגשות תוך כדי שיח על בעיות כשרות עם משגיח כשרות מארץ ישראל שאמר שיש בעיות של טריפות בשוק החלב – הפרות לדעתו עוברות ניתוחים והופכות למצב של טריפה. ואז כמובן הקהל דיבר על הקורונה בהתרגשות וכולם אמרו שהם חוזרים ביום ראשון חזרה לארץ מפני גזירות הבריאות של נתניהו.

ביום ראשון היה קר אבל הרבי רצה להספיק ולכן הפמליא הלכה למצודת הדייגים של בודה וראו משם נופים יפים ומצבת זיכרון לאישטוון הראשון מלך אונגריא. הם גם אכלו פת שחרית וחזרו חזרה לעיר לאסוף החפצים והלכות לכיוון שדה התעופה.

הרבי קנה ויסקי מתנה לאחד ממשפחתו ופגש שם זוג אדוקים חסר דאגות עם הרבה שקיות – אברך וגברת עם כרסה בין שיניה. הרבי צעק עליהם שכך הם יצטרכו לשלם הרבה כסף על המיטלטלין שלהם וחבל על הכסף. לכן יש מיד ללבוש כל מה שאפשר ולחלק דברים לשקיות של חנויות הפטורות ממס בשדה התעופה. הרבי ומשמשו לקחו על עצמם שקית אחת כל אחד. הזוג לקחו שקית אחת כל אחת ועוד יהודי צדיק שנמצא שם לקח שקית אחת. הרבי המליץ לאשת האברך לשים תיק אחד מלפניה ותיק אחר מלאחוריה. האברך הצליח לעבור חלק, והנה אחת מן העובדות של חברת הטרנספורט הורתה לאשת האברך לעצור ולבדוק האם התיקים שלה נכנסים למסגרת מדידה של גודל התיקים שאפשר להכניס ללא תשלום. והיא עבדה קשה ולחצה התיקים בעוז ולבסוף הצליחה.

ובאותו היום שהרבי חזר, השלטון הציוני הכריז שממחר כל מי שמגיע לארץ ישראל חייב בבידור לשני שבועות והרבי נשם לרווחה גדולה.  ולאחר זאת אמר בקול, שמי יודע מתי פעם הבאה יהיה אפשר לצאת ולשוב.

וטוב מאוד שהעולם שהופך למגדל בבל חוזר להיות עם לבדד ישכון וכעת אפשר לעשות תרבות מיוחדת של כל עם ועם, דת ודת יתר בקלות לעומת תרבות אחת הקרויה גלובליזציה היוצרת תאווה להיות כמו כולם על חשבון התרבות של מקום אחד וזה מקשה על האדוקים במצוות.

building near body of water

Photo by Dominika Greguu0161ovu00e1 on Pexels.com

למי שרוצה לקרוא על חלק א במסע הרבי בימי הקורונה: