פרשת זכור – ולא ירא אלוהים – פרשת כי תצא

הרבי שליט"א שהה בעיר הקודש נתניה שעל הים הגדול וזכר את הים… והרבי שליט"א דרש על כך שהציבור לא משקיע בפשט. ראשית האדם צריך להבין מה כתוב. ואז לשאול עצמו מה הוא חושב וניתן ללמוד מכך. הציבור ישן. הוא מעדיף להגיד שהוא הצדיק הגדול, כביכול, כי הוא מאמין למלמדים שלו, אבל בפועל הוא בורח מהתפקיד שהועיד לו ה'. האדם הוא צלם אלוקים וצריך לפעול בעולמו של ה' כאלוקים וללכת בדרכי ה'.

והנה הציבור מקפיד להקשיב בחרדה גדולה לפרשת זכור בחודש אדר לפני הפורים. ומרוב שהוא מקפיד להקשיב פן יפספס איזו מילה חלילה, הקהל לא שם לב לנאמר. וזה פורים גדול וממש חוכא ואיטלולא. השם יתברך רצה שנקשיב לזכור ונבין למילים ולא סתם נעשה וי על משימה תורנית הלכתית.

נאמר בדברים כה:

"זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך בצאתכם ממצרים אשר קרך בדרך ויזנב בך כל הנחשלים אחריך ואתה עייף ויגע ולא ירא אלוקים, והיה בהניח ה' אלוקיך לך מכל אויבך מסביב בארץ אשר ה' אלוקיך נותן לך נחלה לרשתה תמחה את זכר עמלק מתחת השמים לא תשכח".

יש דעה אחת שולא ירא אלוהים זה הולך על עמלק – וכי יש חידוש כשגוי בא לפגוע בנו שהוא לא ירא אלוקים?

אלא גם מי שבא לעשות רע יכול להיות ירא אלוקים ואפילו לשם שמים. ברם כאן הוא בא לפגוע בעם חדש הבורח מעבדות כשהוא עייף ויגע – מי שיש לו יראת אלוקים מסוימת יודע שעד כאן – יש דברים שלא עושים. (ואלו המשתוללים בחווארה צריכים לדעת זאת וכן אלו מהמשטר הציוני שאפשרו להם זאת – ומי יודע אולי מישהו בכוונה עשה זאת כדי שיוכל להשחיר את פני כלל הציבור. וזה לא פוטר מאחריות את הפורעים הרעים, הם מזיקים, טועים וטיפשים מטופשים, אנשים ישנים.)

ויש דעה שזה הולך על עם ישראל – ומה זה אומר? יש שיגידו שעם ישראל איבד זכויות ולכן לא היה לא סייעתא דשמיא והגנה מפני המציק. ואולם בפשט יש יסוד מוסרי פשוט – רואים מכאן שמי לא ערני, מי שאין לו מוח חד לתפוס את המתרחש בעולם של הקב"ה הוא לא ירא אלוקים. אדם החוזר על דברי הרבנים המחמירים והקשים כי זה מרגיש לו טוב להתנער מעול האחריות ולחשוב על המוטל אליו, הוא לא ירא אלוקים ובכזה מצב יש סכנה. (וזה מסביר מדוע היום השמאל היהודי בארץ ישראל זועם קשות על המכונים הימין בארץ ישראל על דבר רצונם להעביר חוקים שוויוניים, כגון שיהיו שופטים אדוקים לפי מספרם האחוזי באוכלוסין, וכן לגבי ספרדים, ערבים ושאר קבוצות ועוד תיקונים נחשבים. הציבור למד להפקיר את עצמו לבעלי הכוח החברתי.)

ונשאלת השאלה מה עניין יראת אלוקים לזניבת עמלק?

ויש לומר שאדם שירא אלוקים הוא אדם עירני ורציני – אדם כזה יודע להישמר על נפשו יותר מאדם רדום שלא אכפת לו. ולכן עמלק פגע במי שלא ירא אלוקים שגם היה חסר התלהבות (מוטיבציה) והם לא הגנו על עצמם. אדם צריך להיות ער.

ונשאלת השאלה מה זה שונה מהמצרים – מה הם לא רצו לפגוע בעם ישראל, מדוע דווקא עמלק "זכה" שהתורה תבקש למחות זכרו? הוא היחיד שרצה לפגוע בעם ישראל?

ועל כך נדבר בהמשך. שכל אחד יזכה למחות המפריעים שלו ולעלות ולהצליח בעזרת ה'.

וילינו כל עדת בני ישראל על משה ועל אהרן במדבר – פרשת בשלח

דבר תורה נפלא ביותר לשבת בשלח. הרבי שליט"א הגיע לארץ הקודש לאחרונה ודרש בעיר הקודש נתניה הבנויה. הרבי עסק בסוגיה ידועה בפרשה פרשת בשלח. מפני מה משה ואהרן אחזו שעם ישראל נגד ה' כשהם התלוננו נגדם. וכן כיצד הדברים מתקשרים לדברים הקורים בארצנו הקדושה יום יום. ודברים מתוקים וראינו חובה להביא את הדברים למען הציבור הקדוש המשתוקק לדברי הרב שליט"א.

נאמר בפרשה פרשת בשלח – שמות טז כדלהלן:

"א וַיִּסְעוּ, מֵאֵילִם, וַיָּבֹאוּ כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל אֶל-מִדְבַּר-סִין, אֲשֶׁר בֵּין-אֵילִם וּבֵין סִינָי–בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי, לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם.  ב וילינו (וַיִּלּוֹנוּ) כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, עַל-מֹשֶׁה וְעַל-אַהֲרֹן–בַּמִּדְבָּר.  ג וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, מִי-יִתֵּן מוּתֵנוּ בְיַד-יְהוָה בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, בְּשִׁבְתֵּנוּ עַל-סִיר הַבָּשָׂר, בְּאָכְלֵנוּ לֶחֶם לָשֹׂבַע:  כִּי-הוֹצֵאתֶם אֹתָנוּ אֶל-הַמִּדְבָּר הַזֶּה, לְהָמִית אֶת-כָּל-הַקָּהָל הַזֶּה בָּרָעָב.  {ס}

ד וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן-הַשָּׁמָיִם; וְיָצָא הָעָם וְלָקְטוּ דְּבַר-יוֹם בְּיוֹמוֹ, לְמַעַן אֲנַסֶּנּוּ הֲיֵלֵךְ בְּתוֹרָתִי אִם-לֹא.  ה וְהָיָה בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי, וְהֵכִינוּ אֵת אֲשֶׁר-יָבִיאוּ; וְהָיָה מִשְׁנֶה, עַל אֲשֶׁר-יִלְקְטוּ יוֹם יוֹם.  ו וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, אֶל-כָּל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:  עֶרֶב–וִידַעְתֶּם, כִּי יְהוָה הוֹצִיא אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם.  ז וּבֹקֶר, וּרְאִיתֶם אֶת-כְּבוֹד יְהוָה, בְּשָׁמְעוֹ אֶת-תְּלֻנֹּתֵיכֶם, עַל-יְהוָה; וְנַחְנוּ מָה, כִּי תלונו (תַלִּינוּ) עָלֵינוּ.  ח וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, בְּתֵת יְהוָה לָכֶם בָּעֶרֶב בָּשָׂר לֶאֱכֹל וְלֶחֶם בַּבֹּקֶר לִשְׂבֹּעַ, בִּשְׁמֹעַ יְהוָה אֶת-תְּלֻנֹּתֵיכֶם, אֲשֶׁר-אַתֶּם מַלִּינִם עָלָיו; וְנַחְנוּ מָה, לֹא-עָלֵינוּ תְלֻנֹּתֵיכֶם כִּי עַל-יְהוָה.  ט וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, אֶל-אַהֲרֹן, אֱמֹר אֶל-כָּל-עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, קִרְבוּ לִפְנֵי יְהוָה:  כִּי שָׁמַע, אֵת תְּלֻנֹּתֵיכֶם.  י וַיְהִי, כְּדַבֵּר אַהֲרֹן אֶל-כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, וַיִּפְנוּ, אֶל-הַמִּדְבָּר; וְהִנֵּה כְּבוֹד יְהוָה, נִרְאָה בֶּעָנָן  {פ}".

הדברים מודגשים לתועלת הציבור הקדוש והיקר. הרבי שליט"א הקשה: הרי עם ישראל התלונן נגד משה ואהרן ומדוע בהמשך נאמר שעם ישראל התלונן נגד השי"ת? וי המברברים לומר שמשה ואהרן העדיפו שעם ישראל יחטא כלפי שמיא ולא כלפיהם כי כך הקטרוג נמוך יותר שהרי אומרים: קשים עבירות של בין אדם לחבריות מעבירות של בין אדם למקום.

ואומר הרבי שליט"א שזה בגלל שצריך לבקש סליחה מחברו וללכת אליו לקצה העולם ומן המקום ברוך הוא יותר קל שהרי ה' בכל מקום. אולם על עצם העבירה לא נאמר כך.

וכן ואם עם ישראל חטא כלפי שמיא כביכול והרי עדיין לכאורה פגעו במשה ואהרן (ונדון בהמשך האם זו פגיע בכלל) ואם כן לכאורה זה בין אדם לחבירו.

וכן יש לומר שעם ישראל לא פגעו במשה ואהרן באופן אישי, אלא בסך הרצו לאכול, רצו לחיות ופנו למשה ואהרן כדרך שהעם מלין כנגד מנהיגי הדור, בני ברית ושאינם בני ברית. וכי מי אמר שזה בין אדם לחברו? צריך להתלונן כדי שהמצב יהיה טוב יותר וכדי המנהיגים ידעו מה העם רוצה וזקוק.

ועוד אפשר לומר וכי אם משה ואהרן משנים, הקב"ה אינו יודע והרי השם יתברך בוחן כליות ולב?!

ואומר הרבי שדברים אינם נראים לו ולא מיישבים את דעתו.

ולמעשה אומר הרבי, הדברים פשוטים ביותר וצריך לפקוח רק את העיניים. הרי משה ואהרן הם שליחים של ה' ועד עכשיו ראינו בחומש שה' עשה לעם ישראל ניסים ונפלאות ודאג לעם ישראל כאב לבנו. ואם כן מדוע הם כנגד משה ואהרן? במה משה ואהרן חטאו להם עד הלום? מדוע הם התלוננו כנד משה ואהרן שבאים להרגם במדבר וראו שוב (למעלה) שמות טז פסוק ב וג?

ואם כן מדוע משה ואהרן שינו ממה שנכתב בתחילה? ונראה לומר שבאמת עם ישראל התלונן כנגד משה ואהרן אולי כי חשש מלזלזל בהקב"ה ולמשה ואהרן היה חשוב לומר את האמת. עניין מאוד חשוב לאדם הרוצה להיות מתוקן שיהיה ער וחד לראות את האמת ולא את האמת המדומה. ומשה ואהרן חשוב להם ליישר את עם ישראל ולכן אומרים הדברים כהווייתם.

וכן גם עם ישראל ידע שה' מינה את משה ואהרן למנהיגיו, ומדוע לא מבקשים בכבוד עזרה, מדוע לא מתפללים לה'? מדוע לא פונים למשה ואהרן שיבקש מה' ישועה?

אלא עם ישראל היה שקוע בעבדות ועבדא בהפקרא ניחא ליה והיה קשה להם אולי לקבל את משה ואהרן מעליהם ובעצם הם היו נגד רצון ה'. הם רצו שהשי"ת יפנה אליהם בשביל מה המתווכים. ברם הם לא דיברו ישר והראו שהם לא ראויים לה' באופן ישר ללא אמצעי כמשה ואהרן. והם היו כנגד רצון ה' אבל הם לא העזו לומר זאת אז הם אמרו שהם רק נגד משה ואהרן העסקנים, כביכול.

והנה מעשים שבכל יום, אנו רואים שבארץ ישראל הגוש שרץ עם האדוקים ורוב בני ישראל נחל ניצחון. ובאו אנשי ההפסד שהם לא רוצים את רצון הבוחרים בהעלעקציון. והם חושבים שהעם המדובר טעה וטועה. והם מדברים במתק שפתיים, אנו בסיידר אתכם, אבל יש לנו בעיה עם הנציג שלכם בראשות השלטון. וכן אתם בסיידר, אבל יש לנו פרובלמה עם החוקים שלכם. והם רוצים לסרס את העם שטרח לבחור וניצח. והכל אחיזת עיניים ושקר. בעצם אותם שנחלו מפלה נגד רצון העם והם רוצים את רצונם ואומרים שמה שהם רוצים זה דמוקרטיה ומה שהצד השני זה דיקטטורה והכל משחק בשבילם. ועסוקים בלהחרים ולגדף מי שחושב אחרת עד שרבים וטובים לא מביעים את דעתם אפילו בחדרי חדרים, אלא בבית הסתרים שהוא הקלפי.

עושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום עלינו ועל כל ישראל – דברים נפלאים בענייני השעה מאת הרבי שליט"א

הרבי שליט"א דרש לאחרונה על הפגנות השמאל היהודי המסכן בארץ ישראל נגד משטר החסד של ראש השלטון נתניהו יר"ה. הרבי אמר שעם ישראל צריך שלום מאת הקב"ה – צריך שהקב"ה ישכין בינינו שלום.

והוסיף הרבי, כתוב בשולחן ערוך אורח חיים לגבי תפילת עושה שלום הנאמרת בסוף שמונה עשרה (גם בקדיש), סימן קכ"ג, סעיף א': ”כורע ופוסע שלש פסיעות לאחריו בכריעה אחת, ואחר שפסע שלש פסיעות, בעודו כורע, קודם שיזקוף, כשיאמר עושה שלום במרומיו – הופך פניו לצד שמאלו, וכשיאמר הוא יעשה שלום עלינו – הופך פניו לצד ימינו; ואחר כך ישתחוה לפניו כעבד הנפטר מרבו.” רואים שצריך לכוון לשמאל בראשונה, אבל גם לימין. ולא נהיר מדוע פונים לשמאל קודם ולא לימין שהרי נאמר כל פניותיך יהיו לימין. ואולי זה בגלל רוח הקודש שצריך ישועה כלפי המחלוקת מהשמאל, ברם גם צריך ישועה מהמחלוקת המיותרת בימין.

והנה בנוסח אשכנז אומרים כך: "עושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום עלינו ועל כל ישראל ואמרו אמן".

והנה יש ד' שאלות מעניינות בבקשה זו: א. מדוע צריך לעשות שלום במרומים? ב. מדוע בלשון הווה ולא עבר – עושה ולא עשה, משמע שעשיית השלום תמיד ממשיכה. ג. מדוע כתוב עלינו ולא לנו? משמע שהשלום מגיע מחוץ לאיתנו ובכפייה, ורק כך מגיעים לשלום אמיתי. וצריך ביאור. ד. מפני מה כתוב בכפילות, עלינו ועל כל ישראל – ואצל נוסח עדות המזרח נכתב ועל כל עמו ישראל, וכי לא מספיק עלינו או ועל כל ישראל וכדומה?

ונראה לומר יסוד חשוב שגם בשמים יש מחלוקת. ולכן צריך לדעת שהמחלוקת היא חלק מטבע העולם שהקב"ה ברא. והעולם אומר שאין בחירה למלאכים וזה לכאורה לא נכון. ולא רק ראיה מפה, אלא גם מילקוט שמעוני לגבי שמחזאי ועזאל. ויש עוד ראיות ודבר זה צריך ביאור לשיטה שמלאכים הם בנבואה…

"שאלו תלמידיו את רב יוסף מהו עזאל? א"ל כיון שעמדו דור המבול ועבדו עבודה זרה היה הקב"ה מתעצב. מיד עמדו שני מלאכים שמחזאי ועזאל ואמרו לפניו: רבונו של עולם הלא אמרנו לפניך כשבראת את עולמך מה אנוש כי תזכרנו. א"ל: ועולם מה יהא עליו? א"ל: רבונו של עולם היינו מסתפקין בו. א"ל: גלוי וידוע לפני אם אתם שרויין בארץ, היה שולט בכם יצר הרע והייתם קשים מבני אדם. א"ל: תן לנו רשות ונדור עם הבריות ותראה איך אנו מקדשין שמך. א"ל: רדו ותדורו עמהן.

מיד קלקלו עם בנות האדם שהיו יפות ולא יכלו לכבוש את יצרן. מיד ראה שמחזאי ריבה אחת ושמה איסטהר נתן עיניו בה. אמר: השמעי לי. א"ל: איני שומעת לך עד שתלמדני שם המפורש שאתה עולה בו לרקיע בשעה שאתה זוכרהו. למדה אותו שם הזכירה אותו ועלתה לרקיע ולא קלקלה. אמר הקב"ה: הואיל ופרשה עצמה מן העבירה לכו וקבעוה בין שבעה כוכבים הללו כדי שתזכו בהן לעולם. ונקבעה בכימה (וכיום אנו יודעים שאסתר המלכה קרויה בדומה וכן כוכבים בהרבה שפות הן STAR או STERN וכדומה).

כיון שראו שמחזאי ועזאל כך עמדו ונשאו נשים והולידו בנים, היווא והייא. ועזאל היה על מיני צבעונין ועל מיני תכשיטין של נשים שמפתים את בני אדם להרהור עבירה. מיד שגר מטטרון שליח לשמחזאי וא"ל: עתיד הקב"ה להחריב עולמו ולהביא מבול לעולם. מיד עמד בבכי. והיה מצטער על העולם ועל בניו מה יעשו בניו ממה יאכלו אם העולם חרב. שכל אחד ואחד היה אוכל בכל יום אלף גמלים ואלף סוסים ואלף שורים.

בלילה ראו היווא והייא שניהם חלומות. אחד מהן ראה אבן גדולה פרוסה על הארץ כשלחן והיתה הארץ חרותה וכתובה שיטות שיטות, והיה מלאך יורד מן הרקיע ובידיו כמין סכין והיה גורר ומוחק כל אותן השיטות ולא היה משייר בה, אלא ארבע תיבות. והאחד ראה פרדס גדול משובח נטוע מכל מיני אילנות והיו בו מלאכים ובידן קרדומות והיו מקצצין כל האילנות ולא שיירו בו, אלא אילן אחד של שלשה ענפים. כיון שננערו עמדו בבהלה ובאו אצל אביהם. אמר להם: עתיד הקב"ה להביא מבול ולא ישייר, אלא נח ובניו כיון ששמעו כך היו צועקין ובוכין. אמר להם אל תצטערו ששמותיכם לא יכלו מן הבריות שכל זמן שגוזר גזירות או מעלין אבנים או ספינות שמותיכם הן מזכירין היווא והייא – (שמות של רעשים שמוציאים מן הגוף במצב הזה). מיד נתקררו דעתן.

שמחזאי חזר בתשובה ותלה עצמו בין שמים לארץ. ראשו למטה ורגליו למעלה. ועדיין הוא תלוי בתשובה. עזאל לא חזר בתשובה. ועדיין הוא עומד בקלקולו להסית בני אדם לדבר עבירה בבגדי צבעונין של נשים. ולכך היו ישראל מקריבין קרבנות ביום הכפורים, איל אחד לה' שיכפר על ישראל ואיל אחד לעזאזל שיסבול עונותיהם של ישראל והוא עזאזל שבתורה (וצ"ב ביאור איך מקריבים למלאך רשע ולא להשם ואיך זה לא עבודה זרה – ואין כאן המקום להאריך)".

והנה רואים שמלאכים אפילו יכולים לקלקל ולהמרות את רצון ה'. ואולי אפשר להגיד שיש להם בחירה מועטה בדברים מסוימים ולא כמו אצל בני האנוש. כגון לריב ביניהם על עניינים ברומו של עולם כמו שרו של עשיו עם שרו של יעקב, ולבסוף הם בשלום. כמו לרדת לארץ לאחר קבלת רשות מה' וכדומה. ועצם הבחירה צריכה עיון ואכמ"ל. ואיך הם בשלום?! כנראה כי הקב"ה יותר חזק ומשהו בו מרתיע אותם. ואם אין להם בחירה כלל, מה הרבותא שהשם יתברך מסדר השמים – עצם השלום?! ולכאורה הרבותא שהקב"ה משכנע אותם לעשות שלום למרות טבעם. ויש הדורשים מכך שהמלאכים אומרים שירה בשמים. אם אין להם בחירה אז זה כאילו שה' שר לעצמו.

וכתוב במדרש ויקרא רבה ט: "בר קפרא אמר חורי: גדול שלום, מה אם העליונים שאין להם לא קנאה ולא שנאה ולא תחרות ולא מצות וריבות ולא מחלוקת ולא עין רעה, צריכין שלום הה"ד (איוב כה, ב) "עושה שלום במרומיו". התחתונים שיש בהם כל המדות הללו עאכ"ו".

ודברי המדרש מראים שיש למלאכים תפקיד, ואין זה נובע מצורך אנושי כגון תחרות ושנאה. ועדיין הם עושים מחלוקת וצריכים שלום כל הזמן. ולכן מובן מדוע כתוב עושה שלום במרומיו, בעולם יש מחלוקת גם בשמים. וכן מדוע כתוב עושה שלום ולא עשה שלום. צריך שוב ושוב. וזה משתלב עם דעת חכמי העולם האומרים ששלום יש מהרתעה ועל כך נדבר תיכף.

והנה בדיני עשיית הביטחון או השלום, עד כמה שיד האדם משגת, יש ג' דעות בין חכמי האומות. דעה אחת המכונה – ריאליסטים המאמינה שהעולם צריך להרתיע וזה על ידי חיזוק הצבא ובריתות למען עניין המדינה המדוברת. ואם כל העולם יעבוד כך יהיה פחות מלחמות, כי לא ישתלם לבצע מלחמה כשלצד השני יש הרבה נשק וברית עם אומה אחרת ויכול להכאיב מאוד לאומה התוקפת אותו.

הדעה השניה היא הדעה המכונה – אידאליסטים או ליברלים והם אנשים המאמינים שלב האדם טוב מנעוריו אבל יש קלקולים בעולם. ולכן צריך לפעול יחד בכל מיני עניינים משותפים ובכך לטפל במדינה סוררת ולעזור למדינה במצוקת כיבוש ולהשקיע בעסקי פרקמטיא. הם חושבים שככל שהעולם ארוג אחד בשני כלכלית וכדומה יהיה קשה לעשות מלחמה שהרי רגילים לעבוד עם המדינה המותקפת וכעת צריכים ממנה כל מה שרגילים לרכוש הימנה.

והדעה השלישית הי המכונה – הקונסטרוקטיביזם והמאמינים בשיטה הזו אומרים שצריך לפעול על הנורמות של העולם ועל התחושה של בני האדם. צריך לבנות נפש אנושית או מנגנון מדינתי חדש שכבר לא רוצה מלחמות ובכך יהיה שלום או ביטחון. וזה על ידי מוסדות משותפים המחזקים את החיבור בנפש.

והנה לפי הגישה הריאליסטית תמיד צריך להשקיע בעוצמה של האומה, כי אחרת תבוא מדינה חזקה ותנסה לטרוף את החלשה כי חולשת המדינה והאינטרס של המדינה החזקה זה לגדול בכוח כדי לחוש בטוחה. ולכן יש לעשות שלום על ידי הרתעה וחיזוק הצבא וכדומה. וזה לא נגמר, כל הזמן עושים כך השלום במדינה ובהעולם. וכך ה' עובד הוא עושה שלום כל הזמן במרומים ובעצם עסוק להשכין שלום. ועל דרך צחות אומרים העולם שצדק צדק תרדוף – הוי אומר שצריך להלחם ולעשות הצדק בכפיה. ורק כך יש צדק.

והנה יעשה שלום עלינו ולא לנו, כלומר שאולי השם יתברך יכפה עלינו באמצעות הפחדה ובעצם עובד על ההרתעה עלינו ובכך הוא יעשה שלום בין בני האדם בעולם הזה.

ולגבי השאלה מדוע כפילות, עלינו ועל כל ישראל, אפשר לומר בפשטות שאולי זה שלאדם עצמו בלשון רבים יהיה שלום. יש בני אדם שנפשם מסוכסכת עמהם והם מתחבטים בין רצונותיהם זמנים הרבה וסובלים מכך מאוד ופעמים הרבה לא רק שסובלים, אלא מעניקים סבל לסובב אותם, שהרי הם רגילים לסבול ולהיות במצב מלחמה עם עצמם, אזי לא מפריע להם להיות במלחמה עם מי שנמצא לידם.

ועוד אפשר לומר שאולי זה על המשפחה שלא האדם, ורואים שמשפחת האדם קודמת לאומה היהודית. כי זה טבעו. אדם קודם כל באמת דואג לסביבתו ואז כשטוב למשפחתו וכדומה יכול לדאוג לאחרים גם אם הם יהודים. ודבר זה חשוב לדעת שלא כמנהג יהודים מודרניים המושפעים מאומות העולם ואומרים שהם יחידאיים (אינדיבידיאוליסטים) ולכן הם דואגים לעצמם ואז לכלל או להשקפה למען הכלל ולא צריכים לדאוג למשפחה וכדומה.

יהי רצון שנזכה לשלום ושלוה בעולמינו, אמן.

כשהראנו הדברים ערוכים ומסודרים לרבי שליט"א, הוא הודיע שיש אגרת של רבי קלונימוס בן טודרוס הלוי זצ"ל שגם עוסקת בעניין, ולכן חובה להביא את דבריו. והנה הדברים.