תגית: הרבי

כֹּל הַנִּקְרָא בִשְׁמִי וְלִכְבוֹדִי בְּרָאתִיו יְצַרְתִּיו אַף עֲשִׂיתִיו – אבות ו, י-יא

בפרקי אבות מחובר פרק של ברייתות שזה אומר שזה טקסט מחוץ למשנה הוא נחשב פרק ו. הרבי שליט"א לקח על עצמו ללמוד מסכת אבות לאיזו נפטרת חשובה. הרבי שליט"א הגיע למשנה י' ולא חידש שום דבר. אולם במשנה יא שקשורה למשנה י' הרבי חשב על רעיון חזק באמונה, שכר ועונש והשגחה פרטית. וחשבנו לזכות את עם ישראל בדברי התורה הללו. הרבי דרש על העניין בבית המדרש ואחד התלמידים זריזי הקולמוס שלח לנו לפרסום.


אבות ו, י. חֲמִשָׁה קִנְיָנִים קָנָה לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּעוֹלָמוֹ, וְאֵלּוּ הֵן, תּוֹרָה קִנְיָן אֶחָד, שָׁמַיִם וָאָרֶץ קִנְיָן אֶחָד, אַבְרָהָם קִנְיָן אֶחָד, יִשְׂרָאֵל קִנְיָן אֶחָד, בֵּית הַמִּקְדָּשׁ קִנְיָן אֶחָד.

תּוֹרָה מִנַּיִן, דִּכְתִיב, "יְהֹוָה קָנָנִי רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ, קֶדֶם מִפְעָלָיו מֵאָז".

שָׁמַיִם וָאָרֶץ מִנַּיִן דִּכְתִיב "כֹּה אָמַר יְהֹוָה, הַשָּׁמַיִם כִּסְאִי וְהָאָרֶץ הֲדֹם רַגְלָי, אֵי זֶה בַיִת אֲשֶׁר תִּבְנוּ לִי וְאֵי זֶה מָקוֹם מְנוּחָתִי", וְאוֹמֵר, "מָה רַבּוּ מַעֲשֶׂיךָ יְהֹוָה, כֻּלָּם בְּחָכְמָה עָשִׂיתָ, מָלְאָה הָאָרֶץ קִנְיָנֶךָ".

אַבְרָהָם מִנַּיִן, דִּכְתִיב וַיְבָרְכֵהוּ וַיֹּאמַר בָּרוּךְ אַבְרָם לְאֵל עֶלְיוֹן קוֹנֶה שָׁמַיִם וָאָרֶץ.

יִשְׂרָאֵל מִנַּיִן, דִּכְתִיב, "עַד יַעֲבֹר עַמְּךָ יְהֹוָה, עַד יַעֲבוֹר עַם זוּ קָנִיתָ", וְאוֹמֵר "לִקְדוֹשִׁים אֲשֶׁר בָּאָרֶץ הֵמָּה, וְאַדִּירֵי כָּל חֶפְצִי בָם".

בֵּית הַמִּקְדָּשׁ מִנַּיִן, דִּכְתִיב, "מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ פָּעַלְתָּ יְהֹוָה, מִקְּדָשׁ אֲדֹנָי כּוֹנְנוּ יָדֶיךָ", וְאוֹמֵר "וַיְבִיאֵם אֶל גְּבוּל קָדְשׁוֹ, הַר זֶה קָנְתָה יְמִינוֹ":

הבריתא באה להראות דברים החשובים בעולמו של הקב"ה ומראה אלו דברים יש בהם שם קניין. אולם מה לגבי שאר הדברים שעליהם לא נאמר קניין? על כך צריך לעיין במשנה הבאה.

כָּל מַה שֶּׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּעוֹלָמוֹ, לֹא בְרָאוֹ אֶלָּא לִכְבוֹדוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר, "כֹּל הַנִּקְרָא בִשְׁמִי וְלִכְבוֹדִי בְּרָאתִיו יְצַרְתִּיו אַף עֲשִׂיתִיו", וְאוֹמֵר "יְהֹוָה יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד":

רַבִּי חֲנַנְיָא בֶּן עֲקַשְׁיָא אוֹמֵר, רָצָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְזַכּוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל, לְפִיכָךְ הִרְבָּה לָהֶם תּוֹרָה וּמִצְוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר "יְהֹוָה חָפֵץ לְמַעַן צִדְקוֹ יַגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּיר":

רואים שרצונו של הקב"ה הוא כבודו ולכן גם אם לא נאמר עליהם שם קניין, הם עדיין חשובים בעולמו של הקב"ה. וזה כמו שאנו אומרים, להבדיל, רצונו של אדם זהו כבודו, אז על אחת כמה וכמה רצונו של הקב"ה מלך מלכי המלכים.

רואים כאן יסוד פשוט חשוב שמי שרגיל להאמין שמה שהמלמדים אומרים לו בחיידר אז הוא לא שם לב למה שכתוב כאן. הקב"ה לא ברא את העולם למען תכלית מעבר לכבודו. וזה אומר לנו שרצונו של הקב"ה הופך מעשי האדם לטובים או רעים בהתאם לרצון ה'. ודבר זה לא חידוש בדבר המשנה, הוא פשוט חידוש לעומת דבר ההמון. מה שחשוב בתורה זה רצון ה', אין עוד מלבדו. (ולגבי הרשות שיש לאדם כלפי הקב"ה יש להרחיב במקום אחר אי"ה) וכן הקב"ה לא מסתלק מעולמו, אלא הוא מולך עלינו ועושה רצונו לעולם ועד

ועל זה הדרך אנו רואים בחלק השני של הבריתא, אצל רבי חנניא בן עקשיא, שהשי"ת רצה לכבודו לזכות את ישראל לפי רצונו בתורה ומצוות. וכן כתוב בהמשך ה' חפץ למען צדקו, מה שה' רוצה זה צדק ולמען החלת צדקו הוא מגדיל תורה ומאדירה.


לע"נ מרת רינה בת ר' שמעון יהודה

הרבי שליט"א במסע על אף הקורונה – חלק ב' בודפשט

כזכור הרבי שליט"א נסע לקברי אבות בפרשבורג על אף מגפת הקורונה ותכנן לשבות בוינה בשבת האחרונה שלו במסע. ומפני גזרת השלטון בדבר איסולרנוג (בידוד) למי ששב מוינה, הרבי החליט לשבות בקהילת בודפשט.


הרבי הגיע לבודפשט בשישי ושהה במלון המלכים שיש שם אגף כשר לשבת. ודבר זה לא פשוט היום בכל מיני מקומות בגלל השימוש באלקטרוניקה.

מיד אחר כך הרבי התארגן קצת לשבת והלך לצעוד אל עבר הדנובה. מיד לאחר זאת הוא שב חיש למלון כדי להתכונן לשבת על ידי מרחץ, החלפת מלבושים לבגדי שבת להדלקת הנר.

הרבי התפלל בקהילת המקום קהילת היראים בודפשט ולא בחב"ד שהם בעיניו אנשים משונים וסוטים מן היהדות הנאמנה. בשחרית בשבת הרבי קיבל עליה כלוי היחיד ואמר הגומל. את סעודות השבת הרבי סעד באחד ממסעדות היהודיות בעיר.

הרבי שם לב שאין כמעט יהודים הונגרים אדוקים, יש קהילת עובדים אנשים העובדים בהספקת אוכל כשר לעם ישראל. יש העובדים באווזים, היות שממשלת הונגריה לא אסרה את פיטום האווזים. יש העובדים עם פרות להספיק מזון מחלב הפרות והיו כאלו שעבדו בקהילה על אף שהם גרים במקום אחר. יש גם קהילת אנשי עסקים ישראלי הנמצאים בחב"ד.

בשבת הרבי צעד בקור וחצה הדנובה לעבר העיר בודא, כידוע בודפשט היא חיבור של כמה ערים. על הגשר הייתה רוח עזה מאוד והרבי נהנה מאוד. משמשי הרבי התקררו אזי הרבי יעץ להם כיצד להמנע מהקור גם על שפת הדנובה, על ידי התרחקות משפת נהר הדנובה לעבר קיר ההר או הבניין בבודא. הרבי חצה שוב והלך לנוח.

במוצ"ש הרבי צעד שוב לטייל והלך לעבר מצבת זיכרון ליהודים שהושלחו על הדנובה, לבית המדברים ההונגרי (הפרלמנט) ומשם למצבת זיכרון החירות שכם עוסקת בשיעבוד יהודי הונגריה בידי ממלכת אשכנז של היטלר.

הרבי חזר למלונו וסעד מלווה מלכה בהתרגשות תוך כדי שיח על בעיות כשרות עם משגיח כשרות מארץ ישראל שאמר שיש בעיות של טריפות בשוק החלב – הפרות לדעתו עוברות ניתוחים והופכות למצב של טריפה. ואז כמובן הקהל דיבר על הקורונה בהתרגשות וכולם אמרו שהם חוזרים ביום ראשון חזרה לארץ מפני גזירות הבריאות של נתניהו.

ביום ראשון היה קר אבל הרבי רצה להספיק ולכן הפמליא הלכה למצודת הדייגים של בודה וראו משם נופים יפים ומצבת זיכרון לאישטוון הראשון מלך אונגריא. הם גם אכלו פת שחרית וחזרו חזרה לעיר לאסוף החפצים והלכות לכיוון שדה התעופה.

הרבי קנה ויסקי מתנה לאחד ממשפחתו ופגש שם זוג אדוקים חסר דאגות עם הרבה שקיות – אברך וגברת עם כרסה בין שיניה. הרבי צעק עליהם שכך הם יצטרכו לשלם הרבה כסף על המיטלטלין שלהם וחבל על הכסף. לכן יש מיד ללבוש כל מה שאפשר ולחלק דברים לשקיות של חנויות הפטורות ממס בשדה התעופה. הרבי ומשמשו לקחו על עצמם שקית אחת כל אחד. הזוג לקחו שקית אחת כל אחת ועוד יהודי צדיק שנמצא שם לקח שקית אחת. הרבי המליץ לאשת האברך לשים תיק אחד מלפניה ותיק אחר מלאחוריה. האברך הצליח לעבור חלק, והנה אחת מן העובדות של חברת הטרנספורט הורתה לאשת האברך לעצור ולבדוק האם התיקים שלה נכנסים למסגרת מדידה של גודל התיקים שאפשר להכניס ללא תשלום. והיא עבדה קשה ולחצה התיקים בעוז ולבסוף הצליחה.

ובאותו היום שהרבי חזר, השלטון הציוני הכריז שממחר כל מי שמגיע לארץ ישראל חייב בבידור לשני שבועות והרבי נשם לרווחה גדולה.  ולאחר זאת אמר בקול, שמי יודע מתי פעם הבאה יהיה אפשר לצאת ולשוב.

וטוב מאוד שהעולם שהופך למגדל בבל חוזר להיות עם לבדד ישכון וכעת אפשר לעשות תרבות מיוחדת של כל עם ועם, דת ודת יתר בקלות לעומת תרבות אחת הקרויה גלובליזציה היוצרת תאווה להיות כמו כולם על חשבון התרבות של מקום אחד וזה מקשה על האדוקים במצוות.

building near body of water

Photo by Dominika Greguu0161ovu00e1 on Pexels.com

למי שרוצה לקרוא על חלק א במסע הרבי בימי הקורונה:

בעניין שום תשים עליך מלך והאם הקב"ה הוי מלך או טיראן – פרשת שופטים

דברי תורה מהרבי שליט"א ר' לייב אלכסנדר בן ר' וולף הירש, הרבי שליט"א בעניין מינוי מלך בתורה ובספר שמואל וכן חקירה לגבי מלכותו של ה' מלך מלכי המלכים.

the_nine_sovereigns_at_windsor_for_the_funeral_of_king_edward_vii

דמויות תשעה מלכים משנת ה' אלפים תרס"ח

כתיבי בדברים י"ז: "י"ד. כִּי תָבֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ וִירִשְׁתָּהּ וְיָשַׁבְתָּה בָּהּ, וְאָמַרְתָּ אָשִׂימָה עָלַי מֶלֶךְ כְּכָל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר סְבִיבֹתָי. ט"ו. שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֶיךָ בּוֹ מִקֶּרֶב אַחֶיךָ תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ, לֹא תוּכַל לָתֵת עָלֶיךָ אִישׁ נָכְרִי אֲשֶׁר לֹא אָחִיךָ הוּא.

וצריך ביאור מדוע הכתוב לא ציווה העם באופן ברור לגבי מינוי המלך וכך צריך להבין מה כוונת הכתוב בתיבות "ככל הגויים אשר סביבותי"?

ונראה לפרש דאין עניין חשוב מאוד למנות מלך. ורק כשהעם רוצה אזי יש עניינים באיך למנות המלך. מתי העם רוצה כשהוא חש דצריך, וזה מתי כשלגויים סביבותיו יש מלכים. וידוע דהמלך הוה בעל מחשבה היררכית. וזה כשבני האדם מתרגלים דיש אדם מעליהם החושב בשבילם. ועל כן כשיש מלך אזי העם הנמצא לצד עם ישראל מציית להמנהיג ואז יכולים לשעבד עבודה וממון הרבה לפעול כנגד ישראל ונוצחים אותנו בקלות. וכשעם ישראל שרוי תחת גפנו ותאנתו ואיש הישר בעיניו יעשה קשה להלחם בהם ולכן צריך מלך כשיש מלכים בסביבותינו. ושמא לכן יש מפרשים האומרים שמלך צריך למנות יחד עם עוד ב' דברים והנה תלמוד בבלי, סנהדרין, כ: "היה רבי יהודה אומר: שלש מצוות נצטוו ישראל בכניסתן לארץ: להעמיד להם מלך, ולהכרית זרעו של עמלק, ולבנות להם בית הבחירה". אפשר לראות דאולי צריך מלך לעניין מחיית עמלק ובניית בית המקדש והוא מאחד העם ומאמציו למצוות הללו.

ואם מותר לעם ישראל להמליך מלך ככל הגויים אשר סביבותיו ככתוב בתורה, מדוע השופט שמואל כעס על עם ישראל?!

וכה כתוב בספר שמואל ח': "א. וַיְהִי, כַּאֲשֶׁר זָקֵן שְׁמוּאֵל; וַיָּשֶׂם אֶת-בָּנָיו שֹׁפְטִים, לְיִשְׂרָאֵל.  ב. וַיְהִי שֶׁם-בְּנוֹ הַבְּכוֹר יוֹאֵל, וְשֵׁם מִשְׁנֵהוּ אֲבִיָּה–שֹׁפְטִים, בִּבְאֵר שָׁבַע.  ג. וְלֹא-הָלְכוּ בָנָיו בִּדְרָכָו, וַיִּטּוּ אַחֲרֵי הַבָּצַע; וַיִּקְחוּ-שֹׁחַד–וַיַּטּוּ, מִשְׁפָּט. ד. וַיִּתְקַבְּצוּ, כֹּל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל; וַיָּבֹאוּ אֶל-שְׁמוּאֵל, הָרָמָתָה.  ה. וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו, הִנֵּה אַתָּה זָקַנְתָּ, וּבָנֶיךָ, לֹא הָלְכוּ בִּדְרָכֶיךָ; עַתָּה, שִׂימָה-לָּנוּ מֶלֶךְ לְשָׁפְטֵנוּ–כְּכָל-הַגּוֹיִם.  ו. וַיֵּרַע הַדָּבָר, בְּעֵינֵי שְׁמוּאֵל, כַּאֲשֶׁר אָמְרוּ, תְּנָה-לָּנוּ מֶלֶךְ לְשָׁפְטֵנוּ; וַיִּתְפַּלֵּל שְׁמוּאֵל, אֶל-יְהוָה".

רואים דעם ישראל לא אמר ככל הגויים אשר סביבותיי, אלא רק ככל הגויים. ועוד אפשר לומר, דבזה דשמואל שם את בניו כשופטים הוא כביכול הפך למלך. ואם כן מדוע העם רוצה מלך כשהמלך נוהג להטות משפט ולקחת שוחד, אלא בהכרח דלא רצו את שמואל. ועל כן שמואל צדק בכעסו. ככתוב: "ז. וַיֹּאמֶר יְהוָה, אֶל-שְׁמוּאֵל, שְׁמַע בְּקוֹל הָעָם, לְכֹל אֲשֶׁר-יֹאמְרוּ אֵלֶיךָ:  כִּי לֹא אֹתְךָ מָאָסוּ, כִּי-אֹתִי מָאֲסוּ מִמְּלֹךְ עֲלֵיהֶם.  ח. כְּכָל-הַמַּעֲשִׂים אֲשֶׁר-עָשׂוּ, מִיּוֹם הַעֲלֹתִי אוֹתָם מִמִּצְרַיִם וְעַד-הַיּוֹם הַזֶּה, וַיַּעַזְבֻנִי, וַיַּעַבְדוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים–כֵּן הֵמָּה עֹשִׂים, גַּם-לָךְ.  ט. וְעַתָּה, שְׁמַע בְּקוֹלָם:  אַךְ, כִּי-הָעֵד תָּעִיד בָּהֶם, וְהִגַּדְתָּ לָהֶם, מִשְׁפַּט הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר יִמְלֹךְ עֲלֵיהֶם".

aa94k52

מלכת הרבי, אליזבת השניה

ובעניין אחר, צ"ב מדוע אנו מברכים ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם וכו' או בשאר מקומות דאנו מכנים את ריבונו של עולם מלך, והרי כידוע המלך מעביר את שלטונו ליורשיו ולהשי"ת אין ירושה דהרי ה' קיים לעולם, ועל כן אינו מלך, כי אם טיראן? ויש לפרש דמכיוון דה' הווה קיים לעולם אזי אין נזקק ליורש ועל כן הוי כמלך. וכל מה דהמלך צריך יורש כי אינו קיים לעולם.