תגית: השפעת החילונים

קורונה, יחסי חרדים חילונים ותודה לאל שיש חילונים

מאמר של אחד מאנשי הקהילה החפץ בעילום שמו. הרבי שליט"א קרא, אהב וביקש שנפרסם.


תודה לאל שיש פה לא חרדים בארץ ישראל

אני לא שותף למסע השיסוי החברתי מילולי כנגד החברה החרדית שלי.

אולם אני נותן לגיטימציה לשני הצדדים, לחרדי הנפגע מכך שמאשימים אותו על דברים שהוא לא עשה. ולחסר חרדיות שזו ההתרשמות שלו על החרדים וכן שהוא גם מפחד, ולכן קצת מאבד את יכולת ההקשבה וההבנה בנושא.

אדגיש בקצרה, הקהילה החרדית זו פיקציה, מה שיש זה זרם חרדי – לא קהילה אחת גדולה. כתוצאה מכך יש מקומות שקיבלו את תכתיבי השלטון מיד, ויש שקיבלו חלקית ולקח להם זמן לציית. ויש כאלו שעדיין מתנגדים ובטוחים שהם נזר הבריאה והקב"ה ידאג להם.

וכמובן יש את הבורים וחסרי ההיגיון שבטוחים שהם פועלים ברוח החוק. בדרכם שלהם. נקווה שהמשטרה הציונית תמשיך לפעול ולאכוף וללמד החוקים.

ותודה לנתניהו שומר ישראל ולליצמן מאבטח ישראל שבזכותו יש לנו פחות מתים בקהילה לעומת חו"ל.

אני מברך הגומל בלב על כך שהחצר של ר"ח לא מנהלת העניינים בתחום. הקב"ה תודה! פשוט אם זה היה קורה היינו נופלים למצב של סדום ועמורה, השם ישמור ויציל.

וכמובן בתור אנטי חילוני מתון ונחמד חשוב לי להגיד תודה. תודה לכם חילונים, דתיים לאומיים וערבים על כך שאתם קיימים. בזכותכם יש מערכת רפואה ואכיפה מתפקדת שמצילה את הציבור החרדי מעצמו. שכוייח.

מעשה בבן הישיבה שלא רצה לדבר בדברי תורה בבית הכנסת – מאת כתבנו לענייני חילונים

כתבנו לענייני חילונים נתקל בחילון הפושה בעולם הישיבות שנופל בחלקו תחת השפעת המערב. להפתעתו הוא נתקל לאחרונה בתיעוב עז כנגד התורה והוא חשב לכתוב על העניין מעט מחשבות. ונכון שהוא מדבר על בחור ישיבה אבל אותו בחור נמצא תחת השפעת החילוניות שלא רק פוגעת בנפשו מבחינה דתית אלא לכאורה גם פוגעת בו מבחינה נפשית פסיכולוגית.

מאת כתבנו לענייני חילונים.


אני נוהג לפקוד את בית הכנסת בשכונה. ולפעמים יוצא לי לשוחח עם בחורי ישיבה צעירים. לא מזמן ניסיתי לדבר בדברי תורה עם אחד הצעירים כשרצית להביע רעיון מעולם המושגים התורני שלנו. והוא אמר לי שהוא לא רוצה לשמוע וזה הפעם הראשונה שלא הצלחתי להכניס ד"ת לשיחה עם אדם דתי. מדובר היה על רעיון קצרצר ולא הבנתי למה הוא לא מוכן לשמוע. ולעומת זאת בלשוחח בדברי חולין, האיש דיבר ללא גבול.

חשבתי לעצמי משהו בעייתי פה, ולא חשבתי עליו שהוא טיפש שלא יודע ללמוד, שהרי הוא עשה רושם של אדם חכם ונראה בחור טוב בסך הכללי. ואני מכיר גם את אחיו וגם הם מוכשרים. הרגשתי שהוא שונא את התורה וזה הפתיע אותי שהרי הוא עוד מגיע ממשפחה אדוקה מאוד, הרהרתי במוחי אולי משהו רע עובר אצל הצעירים שלנו במגזר ושמא הם חיים בניכור.

והנה מצאתי במשלי כ"ח ט': "מֵסִיר אָזְנוֹ מִשְּׁמֹעַ תּוֹרָה גַּם תְּפִלָּתוֹ תּוֹעֵבָה". וצריך להבין מדוע תפילתו תועבה?

אלא, הכל ברור כעת, שבמקרה אם תנסה לדבר בלימוד תורה בבית הכנסת והבן אדם יברח ממך כאילו הוא שונא התורה, תפילתו תועבה, הוא לא רק נגד לימוד התורה אלא נגד הקונספט היהודי-תורני. וכעת ברוך ה' בזכות אותו מתחלן יש לי פשט מדוע האיש סירב לדבר בלימוד.

בכל מקרה, אפשר לעיין בדבר ולשאול מדוע הוא שונא לדבר בדברי תורה? האם הוא שונא את היהדות כי היא מבוזה אצל המערב החילוני השמאלי וכדומה? או שהוא שונא את עצמו והתורה היא חלק מגידולו ועכשיו היא עול בשבילו?

והדברים דומים למה שאמר הנואם המפורסם מלקולם אקס וכדאי להתבונן בקליפ המצורף פה.

"מי לימד אותך לשנוא את עצמך מראש ועד כף רגל? מי לימד אותך לשנוא את בני מינכם, עד כדי כך שאינכם רוצים להיות האחד על יד השני?"

אני מכיר מישהו שנוהג להגיד שהחרדי המודרני שונא עצמו פעמיים. פעם אחת על זה שהוא אינו חילוני מספיק ופעם שניה על זה שהוא לא דתי מספיק. ופעם אחת הוא סיפר שהוא יצא עם חרדשית מוצלחת בשידוך והיא הצביעה על קבוצה של חרדים ואמרה ג' פעמים כמו בקידוש לבנה: "הנה חרדים! הנה חרדים! הנה חרדים!" והיא אהבה להציק לו ולהתלונן כנגדו בנרגנות  שהוא בעצמו מידי חרדי ולא חרדי מספיק. רואים שכשהחרדי הצעיר פותח עיניים לפעמים הוא שונא את עצמו ולאו דווקא את התורה. ובעצם כשהוא שונא את התורה זה לכאורה בגלל שהוא שונא את עצמו. כשהוא שונא את התורה הוא שונא את השורשים של מישהו ומי שהוא לא רוצה להיות. וגם זה כמו שאמר הנואם הנפלא מלקולם אקס (לא הצלחתי למצוא קליפ בעברית), "אתה לא יכול לשנוא את השורשים ולא לשנוא את העץ עצמו, אתה לא יכול לשנוא את המוצא שלך ולא לשנוא את עצמך".

ובהקשר הזה נאמר עוד על ידי מלקולם אקס,

כשיש לך קפה שהוא שחור מידי, שזה אומר שזה חזק מדי, מה אתה עושה?! אתה משלב זאת עם חלב, אתה מחליש זאת, אם תשפוך יותר מידי חלב, לא תדע בכלל ששתית קפה. זה היה חם וכעת זה קר, זה היה חזק וכעת זה חלש, וזה היה מעורר אותך וכעת זה מרדים אותך.

והדברים רלוונטיים גם למעריצי החילונים המשתוקקים לדלל את עצמם בתרבות של האחרים מסביבנו. הם לבסוף מאבדים את עצמם שם בכימותרפיה תרבותית או טובלים עצמם אצלם בחומצה ונעלמים – סוג של כרת.

אנו צריכים לקדם תרבות חרדית של כבוד שתמנע תופעה של עור שחור (לבוש שחור חרדי) מסכות לבנות (מסכה חילונית). בשביל לשמר את עולמנו אנו צריכים לחזק את התרבות שסביבנו ולהתחרות בחילונים ולהראות קבל עם לכולם למי יש כבוד. וכך נחזק את ההתבדלות של צעירי הצאן במגזר שאחרת כשהם נחשפים לעולם הגדול הם נופלים קרבן לחילוניות והגלובליזציה. אחרי שיש תרבות חרדית חזקה ומכובדת אפשר פחות לחשוש לשנאה העצמית שצעירים חרדים הנחשפים לעולם המודרני חווים.

מה נשתנה בין דורינו לעומת דורות עברו שהיו אז רבים פורקי עול?

הרבי שליט"א נשאל לאחרונה על ידי אנשי חינוך איך אפשר למנוע התקלקלות של הדור כשאנו רואים שהיום אי אפשר להבדיל לפעמים בין היהודים לגויים והחופשיים. ואם כן, אזי יש סכנה שהמצב שהציבור מתדמה לגוי הוא עלול להמשך במעשיו אחר הגוי ולהוריד נשמתו לשאול תחתית.

הרבי הקשיב לשאלה ואמר שהוא היה רוצה להרחיב השאלה, לשאלה כואבת יותר. וזו שאלתו של הרבי: "מפני מה בדורות עברו, כגון בתקופת הרפורמה-"הארה" ותקופת הנציונליזיסמוס והסוציאליזיסמוס עם ישראל שיחת נפשו בהמוניו והיום לא?".

וענה הרבי שליט"א, שבעצם עם ישראל הוא כעין תמונת שפיגל-אסקפלריא (תמונת מראה) וכשהגויים מאמינים בעבודה זרה, אזי הוא ראי של הגויים ונמשך לפולחן עבודה זרה או הצדיקים לעבודת הקרבנות. כשלגוי נמשכת נפשו לתאוות בשרים אזי עם ישראל נמשך לעניין. כשהגויים נמשכו לאידאולוגיזיסימוס, אזי עם ישראל נמשך לעניין, כגון תנועת המוסר, תורה ודרך ארץ, אגודיזם וכדו'. בעצם העם מבדל עצמו מן הגוי על אף שהוא מושפע מן הגוי.

אולם כיום הגויים נמשכים סתם להנאות של מאכל, מלבוש והתבוננות בשח-רחוק-מיטלטל, ועל כן הצעירים בעם נמשכים להיות עם-ארצים עצלים וצעירי האדוקים גם נמשכים להעניין. ובדרך אגב הם מתדמים להגויים ולא כי רוצים להיות כמותם. הם אפילו לא חשבו על זאת. וכך הם יכולים ממש להראות כגוי ולקיים המצוות כי אין הם נמשכים לכפור. והם נהנים מהיהדות ולא רואים הבדל גדול בין עשיית המצווה להתבוננות במיני אסקפלריא. ולכן הם לא נהיים גויים וחילונים.


וכעת יש לדון האם מצב זה רע לעם ישראל. יש האומרים שזה אומר שעם ישראל חופשי באדיקותו או בנוסח אחר – תינוק שנשבה ביהדותו, בעצם הוא חי כגוי שומר תורה ומצוות. ודבר זה אמר הרבי מוציא לעג, שהרי כך דרכו של אדם, לאנשים אין זמן לחקור הכל והוא הולך בדרך אבותיו ורוצה להיות טוב. וכך נהגו אימותינו שנהגו לשמור המצוות ולהאמין בדברים המקובלים בדור ולא ראו הבינו את המחשבה הנכונה על פי הרמב"ם – עד כדי כך שהרמב"ם אומר שיש אמונת הנשים השוטים והקטנים שאינם יכולים להבין כראוי כי דעתם אינה שלימה, ככתוב:

"כל המאמין בדברים האלו וכיוצא בהם ומחשב בלבו שהם אמת ודבר חכמה אבל התורה אסרתם אינו אלא מן הסכלים ומחסרי הדעת ובכלל הנשים והקטנים שאין דעתם שלימה". רמב"ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים יא טז.

ועדיין אין הרמב"ם מכנה אותם מינים וכופרים. והתורה על פניו ידעה את טבע הנשים, השוטים והקטנים ולא הזכירה חובה אצלנו להאמין בכל דבר או להכריז כאילו, אלא יש לעשות – וכמו שבראשונים כתוב שאין חטא בדיבור אלא למסית – וכל שכן במחשבה. וכן אנו רואים שהקב"ה הוא לא רק אלוקינו אלא אלוקי אבותינו, כלומר שאנו יורשים את הקב"ה ממשפחתינו כדבר שבו אנו רגילים ומקבלים כדבר פשוט ולא כחידוש.

ומה שהקב"ה על פניו רצה זה שעם ישראל ילך לו כמנהגו על פי טבעו והיחידים בעלי מקום למסור נפשם למען עם ישראל בשונה משאר העם. וצריך עיון מה ההבדל בין טבע היחיד לבין טבע העם? ולכן יש לומר שכל אחד ילך לפי דרכו.