תגית: השקפה

את מי צריך לזרוק מן התלמוד-תורה? מעשה מבהיל בהרבי שליט"א והרב שך

סיפור נאה עם הרבי שליט"א התגלגל בידי אחד הנוגעים בדבר אל המערכת וחשנו חובה דחופה לפרסם העניין לתועלת כלל ישראל.

כידוע בארץ ישראל יש קהילה של שומרי תורה ומצוות והם חזקים מאוד ויש להם כעין קולונייע עם שופט כעין מלך בזעיר אנפין השולט עליהם במעשים ובהשקפתם. אחד השליטים החזקים ששלט על המתקרים חרדים היה הרב שך ז"ל. ונאמר עליו שמעידן הרי גלותא לא היה לרב כלשהו חצר ביה ריש גלותא כמו אצלו. וכך האיש שלט במשך זמן רב. והוא איחד את מי שהיום נקראים ליטווקס.

במאמר המוסגר נגיד לגבי כוח הרבנים היום, שבנימאנדעסלאנד לא נתרגשו ממות המלכה הבריטית, אלישבע מלכה (אליזבת רג'ינה) השניה, לאחרונה, שהרי לא היה לה כוח לומר לאוהדיה עם מי להנשא או למי להצביע בהעלקציון בבריטניה. היא הייתה "פייק מלכה" מלכת עולם השקר שבארצותיה. בעוד שהיום כפשוטו, מאן מלכי? רבנן! הם יכולים להגיד לאנשים מה ללבוש, עם מי להנשא, היכן ללמוד, איפה לעבוד, להורות אנה לגור ומה להצביע ועוד ועוד.

והנה בזמן תוקף שלטונו של הרב שך. היה ילד שהתנהג שלא כראוי בתלמוד תורה. הוא הפריע ללימוד, נתחצף למלמדים ורב עם התלמידים. ורצה פרנס התלמוד תורה להשליכו מן המוסד שלו כי הוא מפריע ואין מצליחים להשתלט עליו ולמנוע את פגיעתו הרעה.

ולפני שעשה זאת חישב בליבו, הנה יש לי הזדמנות להתקרב לאבק הכוכבים של המלכות החרדית בארץ ישראל ופנה לחצר של הרב שך לקבוע שיחת ייעוץ עם המנהיג הגדול. כך הוא יוכל לספר לכולם שהוא מקורב למלכות ומכיר השליט מקרוב ואפילו נועץ עימו לגבי תלמוד התורה. וכך יצא שם הפרנס לתהילה וכן שם תלמוד התורה.

הגיע לרב שך וסיפר לו על התינוק של בית רבן שלו שסורר ומורה ואינו מציית ומתנהג כראוי וכולהו. ולפיכך רוצים בהתלמוד תורה לסלקו מן המוסד.

שאל הרב שך את הפרנס: האם אתה יודע מה מתרחש בבית הילד, האם יש שם שלום בית? (כלומר, האם ההורים אינם בדרכי שלום ביניהם ולכן הילד חסר שקט ומנוח ומפריע ומציק.)

וענה הפרנס: איני יודע.

שאלה הרב שך שוב, האם יש במשפחת הילד בעיות של פרנסה? (כלומר, האם בגלל עוני, מחסור ולחץ הילד חסר שלווה ואינו מתנהג כתינוק של בית רבן מצוי?)

וענה פרנס תלמוד התורה: אינני יודע.

ושאל עוד הפעם הרב שך שאלה, האם אתה יודע מה קורה עם שאר האחים והאחיות במשפחה? (כלומר, אולי יש מריבה בבית ואולי הם גם לא בסיידר ורואים מכאן שזה אולי לא בעיה בהילד אלא בעיה במקום גידולו.

וענה הפרנס: לא ידוע לי.

אמר הרב שך: באמת צריך לזרוק – צריך לזרוק אותך, אתה המתכנה מנהל החיידר, לא את הילד שהרי אינך דואג לו ויודע עליו כלום, אינך מחנך, אלא איש של פרקמטיא (ביזנעס במסווה של עוסק בצרכי ציבור).

וסיפור זה עשה רעש גדול בעולם האדוקים בעולם כולו – ואמרו רבים אה, אשרינו שיש לנו רבי כזה. ואחד מחברי הקהילה בניאמאנדעסלאנד סיפר זה המעשה לרבי שליט"א בבוקר אחר תפילת השחרית בפני המניין של הרבי.

והרבי שליט"א הקשיב וצחק.

ושאל המספר את הרבי: מפני מה הרבי צוחק?

השיבו הרבי שליט"א: מפני שאני יודע מה קורה בעולמו של הרב שך. כמה ילדים נזרקו בבושת פנים מן החיידער ומן הישיבה ונערות רבות מבית ספר? וכמה בכלל לא נתקבלו למוסד בקרבת ביתן רק כי היו ספרדים נישט פון אונזרען? כלומר, זה סיפור של פרופעגאנדע. רבים בכלל לא שאלו את הרב שך לגבי השלכת תלמידיהם מן המוסדות של האדוקים כי ידעו שהרב שך וחצרו מסכימים לעניין. ולפיכך רבים נשברו מכך והפכו לתינוק שנשבר ונתרחקו מן הדרך הישרה מסיני.

הרב שך צודק. צריך לזרוק!

לא את התלמיד, ולא את המנהל, אלא את הרב שך ודומיו צריך לזרוק. הרב שך הוא מנהל כלל הליטווקס וחלק מן יהודי המזרח וספרד. הוא המנהל האמיתי. אותו פרנס תלמוד תורה הוא כעין ילד מול הרב שך.

צריך להשמיע קול כשופר בריש חוצות נגד כל העומדים בראש המזיקים לעם ישראל בין בכוונה ובין בשוגג. בין במעשים ובין בשב ואל תעשה. מי שלא ראוי להנהיג שלא יהיה בראש כירבעם בן נבט. שאל עצמך, האם הרב שך שהאמינו בו רבים שיש לו דעת תורה ורוח הקודש הצליח למנוע מקרה אחד של אונס או פיתוי קטנים על ידי מלמדים? הוא יכול היה לעורר הציבור בעניין חמור וחשוב של אחת מן נגד עבירות חמורות ואפילו שה לא עשה. ויותר מזה הוא מנע כתיבה ופרדום הסכנה בעניין בהמכתב עת של. וכן גם מנע פרסום על אנשים פושעים אלמים שהיכו בתלמודי התורה. הוא היה פשוט אב המזיק של הציבור התמים.

והמספר התנצל בפני הרבי על כך שסיפר המעשה. ואמר הרבי נאה אמרת לטוב נתכוונת ובזכותך הציבור ילמד לחשוב ישר ולראות המציאות בעיניים של חכמה שהשם יתברך נתן לנו בני האדם.

מערכת אתר הקהילה קהילת קודש נימאנדעסלאנד ירושלים דאשכנז מאחלת לציבור הקוראים הקדוש בפרוס עלינו השנה החדשה שנת תשפ"ג.

שנה טובה, שנה נפלאה ושנה של גאולה. גמר חתימה טובה למי שצריך חלילה.

תהא שנת פריחה גדולה לכל הצדיקים והצדיקות הנמצאים עמנו דרך העיניים בכתבים פה. עלו והצליחו.

מהדרין מן המהדרין – פשט נאה לחנוכה

הרבי דרש בחנוכה דברי תורה נפלאים בעניין מהדרין מן המהדרין, והגבאין היו עסוקין ולא הצליחו להעלות החידושים עד עכשיו. ואם לא עכשיו אימתי, ואנו מעלין זאת כאן לשמחת הציבור שתמיד רוצה ושמח ללמוד פשטים נאים ונפלאים.

"תנו רבנן: מצות חנוכה נר איש וביתו והמהדרין נר לכל אחד ואחד. והמהדרין מן המהדרין, ב"ש אומרים: יום ראשון מדליק שמנה מכאן ואילך פוחת והולך; וב"ה אומרים יום ראשון מדליק אחת מכאן ואילך מוסיף והולך." (שבת כא ב).

ונשאלת השאלה מדוע החג היחיד שיש בו הלכה של מהדרין מן המהדרין זה חנוכה? מה מייחד את חג החנוכה שבו רשום בהלכה מהדרין מן המהדרין?

ויש לדבר ב' פשטים:

א. נס פח השמן – שטומאה הותרה בציבור וחיפשו דווקא טהור. כלומר, הנס היה שחז"ל הבינו בזמן בית חשמונאי שצריך לחנוך את בית המקדש כמו שצריך בטהרה. ואולי לא היו מבטלים הדלקת המנורה, אבל עשו מאמץ גדול וחיפשו ומצאו רק פח שמן אחד וזה הספיק לשמונה ימים עד שהכינו שמן טהור חדש. ויש לעיין מדוע טומאה בציבור כשהיה לבסוף שמן טהור ליום אחד. ואולי אפשר לומר שהם פסקו שטומאה הותרה בציבור בזמן מלחמה. אולם הקב"ה האיר לעם ישראל פנים והשמן דלק לח' ימים. וכן אפשר לומר שבאת הם פסקו דחויה, וטומאה הותרה בציבור לעניין הדלקה רק מהיום השני והיה נס לח' ימים.

וזה מראה שאם הנס היה על מהדרין, אז תיקנו הלכות הדלקה מהדרין מן המהדרין זכר לנס. ויש כאן מוסר השכל גדול, שגם אם קשה צריך לנסות עוד והקב"ה נותן ישועות או פותח העיניים ואנו מגלים שהקב"ה דאג לנו כבר בשעתו ורק כעת שמנו לב. ולכן חוגגים שמונה ימים גם על גילוי פח השמן הטהור שהיה קיים ולא נוצר בנס.

ב. ועוד יש לומר, שבמלחמה על התרבות היהודית מול התרבות הגויית היוונית צריך תשובה של מאבק על ידי תרבות תורנית, לא רק המינימום של ההלכה. בקולטורא קאמפף עושים המקסימום, כמו שאדם רוצה לקרוא את הספר הטוב ביותר בתרבות שלו, אזי אנו עושים המצווה החזקה ביותר בתרבות שלנו. אנו מגבירים את האש הרוחנית שלנו על ידי כמה מדרגות של מצווה.

ורואים מכאן את חשיבות התרבות היהודית בעם ישראל. ודבר זה הוא מצווה להציל את ציפור הנפש של עם ישראל. ופעמים יש אנשים שהם שומרים ההלכה כמו שצריך אבל ציפור הנפש שלהם כבר התייוונה ואז בניהם יוצאים לתרבות רעה וכדומה. והם צריכים ללמוד שפה ושם יש להחמיר כדי להרוויח החיבור הפרטי של האדם לתורת ה'. ואם אדם עושה מה שחייב יכול חלילה לחוש משועבד. וכשעושה יותר הוא כמו אינו מצווה ועושה והרבה יותר מחובר לתורה.

ואולי לכן גם חייבו גדר לכל הפחות בהלכה שיהיה מצווה ועושה, שיהיה הצער של חיוב המצווה – מים גנובים ימתקו. ומאידך גיסא נתנו אפשרות לעשות יותר מן לכל הפחות שיהיה אינו מצווה ועושה. וכך האדם מקיים בחדא מחתא בהדלקת נירות המנורה בחנוכה מצווה ועושה ואינו מצווה ועושה ומקבל יותר שכר, אבל גם יותר מחובר לתורת השם. ודבר זה סוד גדול. (ואולי לכן גם אפשר להבין בקלות מדוע נשים מקיימית נר חנוכה על אף שזה דרבנן דהזמן גרמא גם המהגרים מן המהדרין).

ועניין זה יכול גם להסביר ההבדלים שיש בין הנשים להאנשים בהחיבור לתורה. אצל האשה הרבה מצוות שהן פטורות זה בהתנדבות והן עושות זאת כמו הגוי והעבד. ואצל האנשים זה מחובת המצווה ולכן החיבור של ההתנדבות חלש יותר. ואולי כך נולדו החומרות ותוספת המצוות. וידוע שכיום הנשים מצד אחד אוהבות התורה יותר מהאנשים על אף שהן לא כל כך יודעות מה כתוב בתורה לעומת האנשים. וכן הן מתנדבות ולא מקפידות ללמוד ההלכה ולקיים כראוי. וזה מובן כי הן מחוברות חזק יותר מן האיש על דרך ההתנדבות.

וכל שאינו מרחם על הבריות אין מרחמין עליו מן השמים

ווארט מבהיל מהרבי שליט"א בעניין ריחום על הבריות. ודברי הרבי הם על דרך צחות ויש להבין את דבריו שאין לעשות יותר מידי עד שהאדם נהיה חלש ואז העולם הבזוי בז לו ומצר את צעדיו.


תניא ר' גמליאל ברבי אומר (דברים יג, יח) "ונתן לך רחמים ורחמך והרבך" כל המרחם על הבריות מרחמין עליו מן השמים וכל שאינו מרחם על הבריות אין מרחמין עליו מן השמים.

ואומרים בק"ק נימאנדעסלאנד ירושלים דאשכנז על דרך צחות שמי שמרחם על כל הבריות, אזי הבריות לועגים לו וחושבים אותו לחלש ורוכשים לו בוז ומשטמה וכן מצרים את צעדיו ולכן הוא זקוק לרחמי שמים.

אך מי שאין מרחם על הבריות אינו זקוק להתערבות ניסית של רחמים מהשמים המבזבזת את זכויות האדם, אלא העולם יודע לכבדו ולקלסו.