תגית: התחזקות

בביאור 'הצדיק' ותעשיית הצדיקים והרבנים

דברי הרבי, ר' וולף הירש בן ר' טודרוס הלוי זצ"ל בעניין 'חרושת הצדיקות'. הדברים חשובים לתועלת המהרהרים בעניין התוהים בנוגע למעשים שבכל יום המתפרסמים על ימין ושמאל בנוגע לאינשי דלא מעלי הזוכים לכבוד רב ושמצליחים להשתרר על הציבור.

משרבו הקופצים להיות צדיק, בטלה הצדיקות. ופעמים הרבה נהפך הצדיק לחצי אל והאדם מרתת לא להקשיב להצדיק, משום שהוא נחשב מיוחד ומרומם. ומיד נהפך האדם הלז לזומביאי.

וחשוב כמת, כרש שאין לו מאומה וכהסגי נהור שאין לו עיניים וכהערירי שאין לו שם וכהמצורע הנמצא מחוץ למחנה. ועל זה נאמר: 'רשעים בחייהן קרויים מתים', כיוון דהוי זומביאי שאין חייהם נחשבים חיים כלל. וזומביאי הויא מילה בלע"ז, ופירושה על פי חלק מן המפרשים, אדם שאינו חי כשאר בני האדמה והוה חצי חי וחצי מת והוא אינו שולט במעשיו אלא נשלט בכוח על ידי אחר.

וכתיבי בברכות דף ח"י: "צדיקים שבמיתתן נקראו חיים". ויש לבאר שלפיכך הצדיק במיתתו קרוי חי, שהרי שמו ממשיך לשעבד את בני האדם גם זמנים הרבה לאחר מותו.

ופעמים הרבה הצדיק נהיה צדיק יותר לאחר מותו ומשעבד במותו יותר מאשר בחייו. כלומר, שאם בחייו היה מפחותי הצדיקים פעמים ששמו עולה לגדולה כמחיר התבואה בשוק בזמן המלחמה אפילו שמת שנים הרבה. ולכן גם נחשב חי יותר מאשר בחייו עצמן.

והנה, צריך ביאור גדול מדוע קוראים להצדיק 'רב'? אלא שקבלה ומסורת יש בעם ישראל, שרב הווי מלשון ריבוי שיש לו רב-הרבה. כמו שמצינו שכתוב: 'מה שקנה העבד קנה רבו' ומי שיש לו רב (ממון) יכול להחזיק עבדים.

ושמא על כן נהיה שם כבוד חדש והוא 'רב', שהוא כאדון לכל דבר. וידוע שהמשעבדים בעלי הסמכות בעם שולטים לא רק על ידי הממון, הרשויות וכוח שריריהן אלא גם על ידי הכבוד שהאנשים רגילים להעניק להם, כמו שאדם זקן שולט בבנו, בנכדו ובשאר האנשים מכח זאת שהוא בא בשנים ונהוג לרוממו.

ואסור לו לאדם הדיוט להמרות את פי הצדיק. ונהגו לחנך ולחנק התינוקות של בית רבן שהצדיק צודק תמיד ושלכן נקרא שמו 'צדיק', שהרי תמיד צודק, וכל החולק על הצדיק חייב מיתה.

ומשעה שנהגו בני ישראל כך, נעשו עבדים. וידוע מהגמרא שעבדא בהפקרותא ניחא ליה ושטופים ישראל בהפקרות. ר"ל.

ומפורסם שאחד מחכמי יוון נשאל על ידי אחד מתלמידיו מהו הצדק? ויען שצדק זה מה שהחזק קובע על החלש והנה מצינו שהרבנים קרויים צדיקים.

jmeyer

תמונת אדם המשמש כרב

ולפי זה יתבאר שיש אנשים עם טבע של רצון לשלוט. והם מחנכים הציבור לציית לערכיהם. ודבר כעין זה קרוי בלע"ז קולטור-אימפיראליזמוס או קולטור-קלוניאליזמוס ויש הקוראים לזה קולטורלע העגמונייע. וקוראים לעצמם צדיקים כדי שהאנשים יקבלו מרותם.

ואין הם צדיקים אמיתיים כלל אלא רק עשירים בכוח המשעבדים את בני ישראל כמו פרעה במצרים, ועתידים ליתן על כך את הדין. והם מבזים את התורה ומחללים שם שמים וחופרים בה כבקרדום. ועל זה כתוב במקום שיש חילול ה' אין חולקין כבוד לרב.

ומצאתי דכתיבי בנדרים (פ"א.):

ומפני מה אין מצויין ת"ח לצאת ת"ח מבניהן? אמר רב יוסף: שלא יאמרו תורה ירושה היא להם. רב ששת בריה דרב אידי אומר: כדי שלא יתגדרו על הצבור. מר זוטרא אומר: מפני שהן מתגברין על הצבור. רב אשי אומר: משום דקרו לאינשי חמרי. רבינא אומר: שאין מברכין בתורה תחלה.

וכן כתוב בפסחים מ"ט:

תניא, אמר רבי עקיבא: כשהייתי עם הארץ אמרתי מי יתן לי תלמיד חכם ואנשכנו כחמור.

רואים שיש רבנים מתגדרים, מתגברים, לא מברכין בתורה, כלומר שלומדים לשם שמים, אלא רודים העם כאילו הם חמורים ומשימים אותם כחמורים ולכן רצה לנשכם כחמור, וזהו מידה כנגד מידה. אך לאחר שנהיה כמותם, בוודאי עשה אמתלא ואמר לעצמן שלא מצא ת"ח ראוי שצריך לנשכו.

וכתב הרמב"ן בשער הגמול:

אבל המינין והמשומדין והאפיקורסין, שכפרו בתורה ושכפרו בתחיית המתים, ושפירשו מדרכי צבור – ושנתנו חתיתם בארץ מחיים, והם הפרנסים ה-מ-ט-י-ל-י-ם א-י-מ-ה י-ת-י-ר-ה על הציבור שלא ל-ש-ם ש-מ-י-ם, כגון מלכי גויים, אף על פי שאינו מחטיא אותן, אלא מוליכן בדרך ישרה, אלא הצבור מכוונין דעותיהן ומעשיהן הטובים לעבודתן, ולא לעבודת אדון-הכל.. יורדין לגיהנם ונדונין בה לדורי דורות, שנאמר: "ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי וכולהו.

רואים אצל הרמב"ן שמטילי האימה היתרה שלא לשם שמים יורדים לגיהינום ואין זה משנה הרבה אם הם נדמים כצדיקים, אבל הנוהגים לשם שמים הוי צדיקים (כלומר שמעשיהן מעידים על כוונתם). ואפשר לומר שהנוהגים לשם שמים המברכים בתורה אין דרכן להתגדר, להתגבר, לרדות ולשים הציבור כחמורים.


דברי הרבי, ר' וולף הירש בן ר' טודרוס הלוי זצ"ל בעניין 'חרושת הצדיקות' – גרסה עתיקה יותר

מדרבו הקופצין להיות צדיק, בטלה הצדיקות. ופעמים הרבה דנהפך הצדיק לחצי אל והאדם מרתת לא להקשיב להצדיק, משום דהוא מיוחד ומרומם. ומיד נהפך האדם הלז לזומביאי. וחשוב כמת, כהרש דאין לו מאומה וכהסגי נהור דאין לו עיניים וכהערירי דאין לו שם וכמצורע הנמצא מחוץ למחנה. ועל זה נאמר: 'רשעים בחייהן קרויים מתים', כיוון דהוי זומביאי ודאין חייהן נחשבים חיים כלל.  וזומביאי הויא מילה בלע"ז, ופירושה על פי חלק מן המפרשים, אדם דאינו חי כשאר בני האדמה והוה חצי חי וחצי מת והוא אינו שולט במעשיו אלא נשלט בכוח על ידי אחר.

וכתיבי בברכות דף ח"י: "צדיקים שבמיתתן נקראו חיים" ויש לומר דלפיכך הצדיק במיתתו קרוי חי, דהרי שמו ממשיך לשעבד את בני האדם גם זמנים הרבה לאחר מותו. ופעמים הרבה הצדיק נהיה צדיק יותר לאחר מותו ומשעבד במותו יותר מאשר בחייו, כלומר, דאם בחייו היה מפחותי הצדיקים פעמים דשמו עולה לגדולה אפילו שמת. ולכן גם נחשב חי יותר מאשר בחייו עצמן.

והנה, צריך ביאור גדול מדוע קוראין להצדיק 'רב'? אלא דקבלה ומסורת יש בעם ישראל, דרב הווי מלשון ריבוי דיש לו רב. כמו דמצינו דכתוב: 'מה שקנה העבד קנה רבו' ומי שיש לו רב (ממון) יכול להחזיק עבדים. ושמא על כן נהיה שם כבוד חדש והוא 'רב', דהוא כאדון לכל דבר. וידוע דהמשעבדים בעלי הסמכות בעם שולטים לא רק על ידי הממון, הרשויות וכוח שריריהן אלא גם על ידי הכבוד דהאנשים רגילים להעניק להם, כמו דאדם שולט בבנו, בנכדו ובשאר האנשים.

ואסור לו לאדם הדיוט להמרות את פי הצדיק. ונהגו לחנך ולחנק התינוקות של בית רבן דהצדיק צודק תמיד ודלכן נקרא שמו 'צדיק', דהרי תמיד צודק, וכל החולק על הצדיק חייב מיתה. ומשעה נהגו בני ישראל כך, נעשו עבדים. וידוע מהגמ' דעבדא בהפקרותא ניחא ליה ושטופין ישראל בהפקרות. ר"ל. ומפורסם דאחד מחכמי יוון נשאל על ידי אחד מתלמידיו מהו הצדק? ויען דצדק זה מה שהחזק קובע על החלש והנה דהרבנים קרויים צדיקים.

jmeyer

תמונת אדם המשמש כרב

ולפי זה ייתבאר דיש אנשים עם טבע של רצון לשלוט. והם מחנכים הציבור לציית לערכיהן. ודבר זה הקרוי בלע"ז קולטור-אימפיראליזמוס או קולטור-קלוניאליזמוס ויש הקוראים לזה קולטורלע העגמוניע. וקוראין לעצמן צדיקים כדי דהאנשים יקבלו מרותם. ואין הם צדיקים אמיתיים כלל אלא רק עשירים בכוח המשעבדים את בני ישראל כמו פרעה במצרים, ועתידין ליתן על כך את הדין. והם מבזין את התורה ומחללין שם שמים וחופרין בה כבקרדום ולכן כתוב במקום שיש חילול ה' אין חולקין כבוד לרב.

ומצאתי דכתיבי בנדרים (פ"א.): "ומפני מה אין מצויין ת"ח לצאת ת"ח מבניהן? אמר רב יוסף: שלא יאמרו תורה ירושה היא להם. רב ששת בריה דרב אידי אומר: כדי שלא יתגדרו על הצבור. מר זוטרא אומר: מפני שהן מתגברין על הצבור. רב אשי אומר: משום דקרו לאינשי חמרי. רבינא אומר: שאין מברכין בתורה תחלה". וכן כתוב בפסחים (מ"ט:(: "תניא, אמר רבי עקיבא: כשהייתי עם הארץ אמרתי מי יתן לי תלמיד חכם ואנשכנו כחמור". רואין דהרבנים מתגדרין, מתגברין, אין מברכין בתורה, כלומר דלומדים לשם שמים, אלא רודין העם כאילו הם חמורין ומשימין אותן כחמורין לכן רצה לנשכם כחמור, וזהו מידה כנגד מידה. אך לאחר דנהיה כמותם, בוודאי עשה אמתלא ואמר לעצמן דלא מצא ת"ח ראוי דצריך לנשכו. וכתב הרמב"ן בשער הגמול: "אבל המינין והמשומדין והאפיקורסין, שכפרו בתורה ושכפרו בתחיית המתים, ושפירשו מדרכי צבור – ושנתנו חתיתם בארץ מחיים, והם הפרנסים ה-מ-ט-י-ל-י-ם א-י-מ-ה י-ת-י-ר-ה על הציבור שלא ל-ש-ם ש-מ-י-ם, כגון מלכי גויים, אף על פי שאינו מחטיא אותן, אלא מוליכן בדרך ישרה, אלא הצבור מכוונין דעותיהן ומעשיהן הטובים לעבודתן, ולא לעבודת אדון-הכל.. יורדין לגיהנם ונדונין בה לדורי דורות, שנאמר: "ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי וכולהו".". רואין אצל הרמב"ן דמטילי האימה היתרה שלא לשם שמים יורדין לגיהינום ואין זה משנה הרבה אם הם נדמין כצדיקים, אבל הנוהגין לשם שמים הוי צדיקים (כלומר דמעשיהן מעידין על כוונתן). ואפשר לומר דהנוהגין לשם שמים המברכין בתורה אין דרכן להתגדר, להתגבר, לרדות ולשים הציבור כחמורים.

 

המאנס המשמש כרב

מעשה דנוהגין לספר בהקהילה לאחר שמועות משונות המתפרסמות חדשות לבקרים.

הרבי ר' אלקשאנדער בן ר' טודרוס הלוי, זצ"ל, שהה בעיירה המרשעת רייפלאנד ואין השעה ראויה לסבר האוזן בהעניין. הגיע זמן התפילה ונזקק הרבי להתפלל. הרבי שאל וביקש מאנשי המקום: "איה בית הכנסת?". והאנשים ואפילו הגויים נשמטו ממנו והעדיפו לא להשיב לו דבר. ויסרהב בהם עד דענו ואמרו, דמנהג המקום להתפלל יחידי ועל פי הקבלה.

הרבי הקדוש לא הוה מייאש בקלות. ושילם שוחד רב לילד אחד ושאל אותו: "איה בית הכנסת דלא נוהגין להתפלל בו?". והילד לקח הרבי לבית הכנסת. הרבי נכנס וירא דיש רק אדם אחד מנענע את עצמו בצורה תמוהה כאילו הוא באמצע הזיווג. והוא נמצא במקום שנוהגין להושיב את רב הבית כנסת. ויתפלל הרבי יחיד חוצה לבית הכנסת.

לאחר התפילה הרבי שאל בחוצה של העיר: מדוע האנשים לא מתפללים בבית הכנסת הרי ברוב עם הדרת מלך? ויענוהו: דהוי קולא דלא פסיק דהרב דוד פילדאו "הרב" המשמש בזה בית הכנסת הוה עושה שולחנות הפוכים עם הילדים בעל כורחם וכל רז דבילד אניס ליה. וזה הדבר ידוע מאחד התינוקות דסיפר זאת באומץ רב. ובגלל דקיבל ושימש מהרבי הרשע, ומני אז נקרא הדבר על פי קבלה ולכן על פי "הקבלה" לא נוהגים להתפלל עם אותו הרשע. ואמרו עוד: לו דבידוע דבארעא דישראל יש מאנסין רבין דהוו משמשין במלאכת הרבנות ודיש רננות דהם כופין עצמן על בני אדם בכוח ומאנסין אותן, ר"ל, וצריך להיזהר. ועם כל האמור לא ברור מה ההבדל בין מאנס בגשמיות לבין המאנס ברוחניות, מאנס הגוף לעומת מאנס הנפש.

1307-galazka

הרבי דהיה אדם עצוב ומומחה מפורסם בעציבותו היה מתגבר על עצבותו עם סגולות יווניות הקרויות: ציניות , סרקזיסמוס אונד אירונייה. ויאמר הרבי: "כעת נודע הדבר מדוע כתוב 'השתיה כדת אין אונס', דהרי כיוון דהוה רשיעי דהוו מאנסין והם מאנשי דת-יהודית או אפילו דת הצלוב-התלוי הקרויין גם קתולישערס דהוו מאנסין בעיקר נערין רכין. לפיכך כתוב בהמגילת אסתר, דאפילו דזה כ'דת' והאדם משתכר ואפשר לעשות עמו דברין כלוט, אם לא יזהר, רמי המלך שומרים ועל אף דהםאנשי הדת לא הוו אנשי הדת מאנסין לבאי המשתה כמנהגם.

מופת! נס! לרבי שלום – מעשה נשגב מזמן אופרציון עמוד ענן-וולקנזוילע

מעשה מופלא בהרבי שליט"א בזמן הקריג-אופרציון תשע"ד

הרבי שליט"א, ר' לייב אלקסאנדער הלוי בן ר' וולף הירש, הגיע לפגוש את מעריציו הרבים בארץ הקודש. ונפל העניין בזמן שעת הסכנה. ויום אחד בשעות הערב בזמן המלחמה, הרבי שליט"א, ר' לייב אלקסאנדער הלוי בן ר' וולף הירש, יצא להתפלל מעריב. אחרי המעריב הלך הרבי שליט"א מעט לטייל כדי לפוש מעט ולהודות להשי"ת על עולמו המופלא דברא לו. ויעש הרבי חשבון הנפש כאשר נהג לעשות כל יום לאחר המעריב.

ויהי פתאום רעש גדול כקול השופר. והרעש חזק וחלש לסירוגין כקול בצורת נחש. ובלשון יון קוראין לזה הקול המשונה סירנה. וזאת על שם מן שדה המפתה בני אדם ואחר מעשה העבירה הורגת אותם. ומין שדה זו דהוה מצוי בספרי היונים דכתבו על דברים דהוו לפי דעתם, דמיונם ומוחם שכיחי בארץ יון. ורעש זה נהוג אצל מדינות העולם כרעש מיוחד דהוי סימן לשעת הסכנה.

והלכה יש להן דמיד כשהאדם שומע זה הרעש מחויב הוא ללכת מתחת לאדמה לבית או חדר מיוחד ואנשי מדינה חשובים כשרי פוליטיקה וצבא הולכין לבניין מיוחד (והכל לפי החשיבות). ואם אינו יודע איה יש או דאין, יש לו לחבק או לנשק האדמה עליה הוא מהלך ולשכב בפישוט ידיים ורגליים. וזה סמל לבקשת האדם מן אמא האדמה שתציל את חייו וכן דהאדם נוצר מן האדמה וכך מרגיע עצמו דחוזר להיכן דהגיע. וזאת משום דהיום יש כישוף מיוחד דמסוגל לשלוח בגרמא ובשינוי, גשם מיוחד והוא משקל גדול של חתיכות מתכת חדות ואש מן השמים על מנת לפגוע בבני האדם. ויש אומרים דזה הברד דירד על המצרים במכת ברד ועל צבא סיסרא.

jews-london-shelter-e1408959454843

יהודים אשכנזים לומדים תורה בהמקלט

וישמע הרבי זה הקול המשונה וימלט אל עבר המקלט וזה מן מקום מתחת האדמה כזכור לעיל וקרוי מקלט דהוה כמו עיר מקלט להציל. וירץ הרבי חיש מהר, דהרי כתיבי: "ונשמרתם מאד לנפשותיכם". ויהי הרבי מריץ את רגליו לכיוון המקלט ולפתע שם לב דהוא הולך להיתקע באשה. והרי ידוע דאסור להיתקע באישה ככתוב ביבמות הנתקע מראש הגג ואכמל"ע. ויפנה הרבי שליט"א לימין וזה מפני דכתיבי דכל פניותיך יהיו לימין וכן דהרבי שליט"א חייב להראות דאינו שמאלני מסכן ומסוכן אלא ימני גיבור. בכניסה להמקלט הרבי שליט"א שמע דהאזעקה הייתה אזעקת סרק ובשוגג נעשתה האזעקה בישראל. הלך וחזר להגיד במקום דכמעט נתקע באישה, לא עלינו, ברכת שעשה לי נס במקום זה.

וימצא הרבי שליט"א המקום, וירא דלא הייתה שם אישה כלל וזה הוה עמוד מברזל ועליו חוטין דכל הנוגע בהם יומת והקרויים אצל האנשים עמודי חשמל. ויאמר הרבי הברכה בקול גדול ובכוונה גדולה. והסביר הרבי שליט"א לאנשי הקהילה דלא די דלא נתקע באישה, אלא הקב"ה הפכה לעמוד חשמל. ולא די דרץ לחינם דהייתה אזעקת הסירנה שווא, אלא דהקב"ה עשה לו זאת כדי שיראה את שאר הניסים למען יוכל להראות לו דאוהבו. וזהו נס בתוך נס בתוך נס. גיוואלדיג.

smoke_above_gaza_2012

עמודים ענני עשן מהפצצות הצבא הישראלי בעזה

נשים דעתן קלה וספרים

מעשה במאבדת שאיבדה בכוונה הספר של הרבי שליט"א כדי לעשות עגמת נפש לרבי שליט"א והיא וכל הנשים מעוניינות לעשות עגמת נפש לכל עם ישראל ולכן יש להזהר מהן וחמירא סכנתא מאיסורא.

מעשה בהרבי שליט"א, ר' לייב אלקסאנדער הלוי בן ר' וולף הירש זצ"ל, דהיה נוהג להשאיל ספרים לכל אחד הטוען דיודע הוא לקרוא. יום אחד הגיעה לפני הרבי שליט"א נקיבה מוזרה ורצתה לשאול ספר. הרבי שליט"א אמר לה, דהוא עסוק כעת וכן דאינה יכולה לשאול כיוון דהיא צריכה להוכיח דהיא יודעת לקרות ומבינה את מה שקוראת, דהרי אין זה דבר מצוי הוא כלל דנשים הוה ידעינן למקרי.

ויקח ספר פלוני מן הארון הספרים ויבא לה לקרוא למען נסותה האם יודעת לקרוא. וישתומם הרבי שליט"א דהאישה יודעת לקרוא. ויבדוק הרבי עוד, האם היא מבינה וישאלה שאלות על מה דקראה זה עתה. והרבי לא היה בטוח מתשובותיה האם היא מבינה דבר כיוון דענתה כמנהג הנשים תשובות מבולבלות ולא הוה ליה לרבי שליט"א לידע האם היא עילגת או טיפשת. וכדי לא לבייש בת-ישראל שמא-משכלת ויכין הספר למען השאיל לה זאת.

ויאמר לה הרבי שליט"א קודם דהושיט לה הספר דשמא עדיף דלא תשאל הספר בסופו של דבר, דהרי היא לא תזכור אולי את דבר חכמת הכתבים או פן חלילה רחמנא ליצלן תאבד את הספר. ותאמר לו: "מדוע דלא אזכור, אני מבינה, דהרבה פעמים אינני זוכרת. אולם מדוע דאאבד הספר וזאת כשם שאיני מאבדת מצקת המרק בבית?".

ויען לה הרבי שליט"א דכיוון, דבידוע דהלכה היא: "דנשים דעתן קלה" (וי"א קללה וזה רק במעט נוסחאות. ויש המפרשים דכיוון שהאשה הרגילה נקנית בהבית מרזח בפרוטה דעתן קלה. כלומר, קל לדעתן.. והרבי חס על כבודה ואישתיק לגבי העניין), והרי הספר יביא לה דעת, ומה אם דעתה קלה ספר המביא דעת לא כל שכן?! שכן ואם דבר קל הוא לה.. אפשר דתאבדהו יותר מן האיש.

4d527ffa769a9703e0ac432a6e9d6d2d

אשה משכלת מן הקהילה מתעמקת בהספר ושוכחת לבשל אוכל לבני ביתה..

ותאמר לרבי שליט"א בחנני נא בזאת ונראה אם אאבד הספר או לא. ו"לשון רכה תשבר גרם".. וישאל לה הספר. וימים הרבה עברו ויזמנה הרבי. וישאלה איה הספר?! ותאמר לו: איבדתי הספר.. ולא עבר זמן הרבה, איבדה עצמה לדעת, רחמנא לשיזבן.. איבדה את 'דעתה' הקלה. ובכך חכמת הרבי נתפרסמה דאין להשאיל לנקבות ספרים. וזהו דבר ידוע דמסוכן לנשים לקרוא ולהשכיל.

וזהו המופת דהרבי שליט"א רצה להשמיע לנו, כיוון דהרבי שליט"א ידע דהיא אמורה לאבד זאת ומה החידוש בזה בשבילו? אלא הוא רצה לפרסם זאת להקהילה דהתחילו, לא עלינו, משאילין לנשים ספרים כמצות ה' מלומדה. ובכך הורסים את כל בנייני הקהילה דהם בנויים על האנשים ככתוב: "והוא ימשול בך" ודאבותינו עמלו קשה עליהם בזעת אפם וממונם.

והרי ידוע הוא דנשות רבני קהילת נימאנדעסלאנד יודעות לקרות ואיך זה דלהן מותר?! וישאל שאלה זאת איש מרייפלאנד-אונץ. ויכה הרבי שליט"א באצבע צרידה. ויבוא הגבאי חיש מהר וישלך את האיש הצר והרע הזה מן החלון וזאת משום דהוא היה שואל על מנת לקנטר כרשע להכעיס.

ויוצא הרבי את ראשו מן החלון וישמח לראות את האיש הרע מן קהילת רייפלאנד-אונץ חפוי ראש וכל גופו מלא אדמה ועפר רטוב. ויען לו הרבי, דזו הסיבה דהרבי שליט"א לא נשא אישה עדיין. ולגבי אימו ואם אימו הן הוו נשים מיוחדות דהרי הן נשות הרביים דנימאנדעסלאנד ולא עליהן הכתוב מדבר והן בבחינת אנשים.

כפה עליהם את ההר כגיגית

(ויוצא משה את העם לקראת האלהים מן המחנה) "ויתיצבו בתחתית ההר א"ר אבדימי בר חמא בר חסא מלמד שכפה הקב"ה עליהם את ההר כגיגית ואמר להם אם אתם מקבלים התורה מוטב ואם לאו שם תהא קבורתכם א"ר אחא בר יעקב מכאן מודעא רבה לאוריתא" (שבת פח א).

979240516

משה – רמברנדט 1624

הקשה הרבי ר' קלמן בן ר' גרונם הלוי אאוס נימאנדעסלאנד זי"ע: צריך ביאור מה החידוש דהקב"ה כפה ההר סיני על עם ישראל והרי ידוע שהשי"ת עושה כל דבעי כיוון דהוא אלים יותר מבני האדם?

אלא דהשי"ת רצה ללמדנו דאם לא נקבל ההר, דזה נמשל לדבר מלא וגדוש בתורה, נקבל הגיגית, דזה נמשל להר חלול דריק מן תורה וזה המשך הכתוב בגמ', שם תהיה קבורתכם, דכשהאדם בלא תורה הוא משול למת ככתוב, כדג בלי מים, ואין הכוונה דהשי"ת ימית את עם ישראל, אלא דאם לא ירצו התורה הם, כביכול, ממיתין את עצמן.

ויש עוד פשט דפעמים רבות האדם מפחד ולכן אינו מסוגל להתיישב בדעתו ולחשוב כראוי. ובפרט דההר היה איום ונורא, ככתוב: "ומראה כבוד יהוה כאש אכלת בראש ההר לעיני בני ישראל", וככתוב: "ויהי ביום השלישי בהית הבקר ויהי קלת וברקים וענן כבד על ההר וקל שפר חזק מאד ויחרד כל העם אשר במחנה… והר סיני עשן כלו מפני אשר ירד עליו יהוה באש ויעל עשנו כעשן הכבשן ויחרד כל ההר מאד ויהי קול השופר הולך וחזק מאד". על כן הקב"ה שם את עם ישראל ב'הבונקר' ואחרי שהיו מוגנים מאומות העולם ושאר מזיקין, יכלו לראות במוחם דהתורה נמשלה להר חלול דמגן על העם והאדם בזמני המצוקה כמו 'הבנוקר' דעוזר לגבור כנגד חיצי אש וברזל. ואם לא היו מקבלים התורה קבורתם הייתה בזאת דלא היו ממשיכים להיות כעם. לא הייתה להם התורה דהיא כדבק המחבר את עם ישראל דידוע דכל כת של אנשים הרוצה לשרוד צריכה תורה משלה.

c4fa8d66-5fc2-4a8a-82e0-98f3350e47be

עם ישראל מקבל התורה

ומנהג נימאנדעסלאנד למלא הגיגיות מים ליד הלומדין כדי דלא ישנו דהרי השינה היא אחד מן השישים ממיתה ולכן מניחין הגיגיות מלאות מים דלא ירדמו חס ושלום וכדי לעוררם לעבודת ה', דהרי כתיבי 'כפה עליהם הר כגיגית'. ויש הנוהגין ללבוש מצנפת בצורת הגיגית, הנקראת במחוזתנו ספודיק בלשון הסלאבישערס. ולזה המצנפת ג' מעלות: א דמחזי כגיגית. ב. דאם נרדם לא רואין, כיוון דעיני הישן מכוסות בהמצנפת. ג. דאם נרטב האדם הישן לא קר להאיניש כל כך והמצנפת גם סופגת ותופסת הרבה מן המים וכך יכול לחזור ללמוד במהרה.

וכידוע התורה הקדושה נמשלה למים, ככתוב: "אדם בלי תורה כדג בלי מים". ולכן אסור בקהילת הטומאה רייפלאנד-איינץ לזרוק על הנשים מים, כיוון דאינן מצוות ללמוד דכתוב "את בניכם" וכתוב "דכל המלמד את ביתו תורה כאילו מלמדה תיפלות". וכידוע דכל המלמד את ביתו תורה כאילו מלמדה תיפלות, זה בזמנים דהנשים היו במארגנליזציה ומושפלות כשפחות כנעניות ורבות מהן היו משנאות הדת. ובנימאנדעסלאנד מגחכים על זה הפסק המשונה ופוסקים דהיום הזמנים נשתנו והנשים זכו להיות יותר בני תרבות מזמנים עבר. ואין כאן המקום להאריך.

לפיכן, גם מנהג קהילת הטומאה רייפלאנד אשר באונץ לא להרשות לנקבות ללכת לים כל השנה כלל ורק אם בעלה הולך אז אפשר מדין אשתו כגופו, ובדוחק. והמחמירין אינן מחשיבין את האשה אשתו כגופו לעניין זה. וכל זה רק בגלל דהמים נמשלו להתורה. ובנימאנדעסלאנד אומרים דזה עוד מנהג שטות. ועליהם נאמר: "ופושעים יכשלו בם".

4d527ffa769a9703e0ac432a6e9d6d2d

עלמה צדקנית לומדת תורה – איוון קרמסקוי