תגית: זיווג

שמחה גדולה בק"ק נימאנדעסלאנד ירושלים דאשכנז בעיה"ק ירושלים הבנויה

אחד מבני הקהילה ביקש שנפרסם דרשת אירוסין של הרבי שליט"א מלפני מס' שנים והעניין משמח את הלב וסגולה לשידוכים. לפיכך אנו מעלים דברים שהרבי אמר מלפני יותר מב' שנים.

ואמר הרבי תורה לכבוד השמחה:

ב' מקורבים לנו באו בברית האירושין. והם הבה"ח ר' משה עם העלמה החכמנית האדונית יוכבד, הי"ו. והשדכן הוא הרבי שליט"א. וידוע כשיש חרדקים (חרדים מודרנים מאוד) המתארסים ללא שדכן, אומרים הציבור שטאנטא ליבע הוה השדכנית. והרבי שמח מאוד שהוא כמו אהבה ולב שהרי זכה לארס ב' חרדקים.

זכור לנו שזוג בלשון יונית זה עול שהיו שמים על הבהמות.. או בשפת חז"ל רחיים על צווארו. ולא כהמון העם שחושב שעול זה ר' חיים (קנייבסקי) על צווארו. ומקשיבים לו כאילו הוא יתושו של טיטוס בתוך ראשם וחלק מדמם כארסו של עכנאי.

וכידוע אין זכר היתוש עוקץ, אלא הנקבה. ודבר זה מרמז על סכנת הנישואין.. ויש גם את הדבורה שעוקצת וצריך ליזהר ממנה מיד. אולם כשהדבורה עוקצת, חיש מתה. ויש בזה נחמה פורתא והרתעה.

ויש גם את האלמנה השחורה שכל רצונה להזדווג עם הזכר ולאחר שנזקקת לו ומצפה להטיל, הורגת את מזווגה. ועניין זה מזכיר את הרבניות המגרשות בעליהן על רקע הדת. וכיון שמנהג עם ישראל חוץ מקהילתנו הקדושה להתלבש כמו פרוטסטנטין הולנדים הרוצים לחיות חיי דלות ואבל ולפיכך מלובשים בשחור, החרדים לדבר ה' נקראים שחורים. אולם חשוב לאכרוזי שבקהילה הקדושה מלתבשים גם בשיראין של צבעונין. ועל כן המלובשות רק בשחור הוי כאלמנות שחורות והוי גם כאלמנות כיוון שאינן מטפחות עצמן ואזי לא מקיימים המצוה כראוי והווי כאלמנות.

ויש האומרים באותו העניין אלמנות שחורות חרדיות רבות. וזאת כיוון שהן מתחתנות רק בשביל הקמת הבית והילדים. וכשהבעל המסכן רוצה לקיים טבעו לא יכול כאילו היא אלמנה ואין לה בעל. והרבי חלוק עליהם ואומר שזה חסרון בהחיבור ביניהם, ואין הרבה אלמנות שחורות אצל היהודים.

ויש את הפינגווינים שהזכר שם שומר על הביצים. ויש את היונים הנאמנות לבני זוגן עד יום מותם. וכנסת ישראל נמשלה ליונה. ומן המפורסמות שקל מאוד להשדכן לצוד זוג יונים מאוהבים ולהשימם ובהשובך ולהופכם לבני תרבות. וכידוע הרבי הוא השדכן.

וכן מוכר להציבור עניין חכמת שלמה שהבין בשיחת עופות. ויש מבארים שזה המשלים מן העופות. כמו משלו של חסיד אומות העולם וילהעלם פון איינץ, זצ"ל, אוהב היהודים, "שתרנגולת, זאת מי שיש לה ביצים".

וזה מזכיר את הברכה הראשונה שאנו אומרים בברכות השחר: הנותן לשכוי בינה להבחין בין יום ובין לילה, שהרי גבר הוא שם האיש ושם התרנגול.. ולומדים מזאת שצריך הגבר לקרוא כתרנגול (וכמו דכתיבי בגמ' שתלמיד חכם המצוי אצל אשתו הוי ליה כתרנגול) האומר שירה בבוקרו של יום אל אשתו ונענית לו. ולזה אנו מודים לה' שנתן לו בינה. ועניין בין היום והלילה בא לומר שהכל פשוט לחתן כמו ההבדל בין היום והלילה.

וידוע שיש האומרים ששכוי הוא לב. ולפיכך אנו מודים להשי"ת שנתן לנו בינת הלב. וכידוע "המאוהבים" הם מומחים גדולים בבינת הלב בעיני עצמם. והם מבחינים בין היום ובין הלילה הרבה, כיון שנפגשים הרבה בהזריחה והשקיעה וזה זמן המסוגל לישועות. ואז בזה העת שמותר ללמוד חכמה יוונית, יש הלמדים גם צרפתית. וזו סגולה גדולה (וסוד ה' ליראיו) רק אין נוהגין כן בעם ישראל ובפרט לא נוהגין החרדים להשי"ת לבצע קבלה מעשית עד לאחר הנישואין.

יהי רצון מלפני אבינו שבשמים שהמשפחה החדשה תהיה גוי גדול בארץ ויצליחו בכל מעשיהם ויהיו שמחים כל הימים ויברך אותם ה' גם בשפע.

הקאת הרבי ר' גרונם זצ"ל

כיצד הרבי, ר' גרונם, הקיא על בת ישראל צדקנית ואומללה, ולא נודע האם כיוון שמכוערת היתה או משום עניין אחר.


הרבי, ר' גרונם בן ר' קלמיש הלוי, נתארח פעם בשב"ק במקום פלוני אצל משפחה פלונית. ובמקום ההוא הייתה שם בתולה דרצתה מאוד להתחתן. אולם שום אדם לא הוה חושק בה. והיא כאבן דאין לה הופכין וכחררה דאין מהפך בה ואפילו לא היה אדם גרוש או פוקר-עול שבישראל או גוי דירצה בה אף בחלום הליל. הנערה ניסתה ללבוש מיני מלבושין משונין ופרוצין. עם כל הנ"ל ההצלחה הייתה אין ואף לא אדם בחנה כהרף עין. ותלך ותשאל אצל רעותיה על סגולות למצוא לה זיווג הגון.

christophe_colomb-antoine_maurin

צלם אשה רעת מראה

שמעה הנערה המכוערת המסכנה דיש סגולה לאפות חלות ובכך תמצא את זיווגה. ותאפה חלות רעות טעם ומכוערות מראה. והחלות היו עגולות ועם חור באמצע החלה כמו המאפה הקרוי כעך או בייגעל. ואפילו לא אפתה חלות מפוארות כמו דעם ישראל נהיג למיעבד לכבוד השב"ק,  דהבצק שזור אחד בשני כמו דהנערות קולעות מחלפות ראשיהן.

ויהי לאחר תפילת המעריב, הרבי חזר לבית מארחו איתו 'צוזאמען'. ויעש בעל הבית 'קידיש' ארוך מאוד, וכל בני הבית הקשיבו בדממה כאילו דהן היו במעמד הר סיני. ולא היה נהירא בהאי אידנא מפני מה נהגו כך. ואחר הקידיש הם צעקו 'אומ-עיין'. והרבי נזף בהם דאין הם בהמות אלא בני תרבות. ומדוע הם מוציאין את אחד האדם מדעתו?!

ואותה הנערה דאפתה ה'חלעס' רצה בצורה מוזרה כמו השפן וה'קעצאלע'. הייתה מקפצת בשתי רגליה על צידה ולא מהלכת כבן אנוש רגיל ופיקח מן השוק. ובשתי ידיה באזור בית חלציה היו שתי הלחם. וממש הייתה נראית מורעבת. ותבא להרבי את החלות כאילו הן זהב וכסף. הושיטה ידיה לאט מאוד ונראתה כמו אותם השוטים דאינם מצטרפים למניין הקרויין בלשון העם קופים. והרבי חישב בראשו דברור דהיא צריכה ישועה גדולה.

rollbanner

הנערה אופה "חלות"

הרבי נאלץ לאכול מן החלות הנ"ל כדי לא להעליב בת ישראל קדושה וטהורה. ודכל חפצה הוא רק להזדווג כדי לקיים מצוות שבת יצרה. ולאחר הסעודה ביקשה הנערה ברכה מהרבי. ויברך אותה דבמהרה בימינו תמצא את זיווגה לבחור הראוי לה.

אולם לפתע פתאם פני הרבי נשתנו ומראהו נהפך אדום ומייד לבן. הרבי נראה היה דמשוטט בעולמות העליונים ואולי גם רואה ומדבר עם המלאכים, כמו דהמון העם מדמיינים במוחם הקודח. והרי ידוע דהרבי, ר' גרונם, חוזר שוב ושוב וכן היו אבותיו הרבנים זצ"ל וזי"ע דהם לא הוה מחזי במלאכים ואין הם עוסקים בנסתרות ובהמיסטיקע. אך האמת דהרבי חש שלא בטוב ומעיו חמרמרו ונהפך ליבו בקרבו. ויקא את כל מה דאכל כיונה ממעי הדגה וזאת עקב החלות הנ"ל.

הבתולה רעת המראה והאפייה הייתה ליד הרבי והרבי באונס גמור הקיא עליה כל מה דאכל בסעודת ליל השבת. ופני הנערה חפו והיו מלאות קיא המטפטף כמו נרות החלב בבית הכנסת. וכל בני האדם נשתתקו כמו מתים. וצחק הרבי בקרבו דטוב מאוד דחושבין דהוא הקיא עקב החלה ולא עקב מראיה הרע דממש הוה בל-תשקצו. (וכאן חשוב להוסיף דמנהג נימאנדעסלאנד לא לתמוך בריכטיגע פוליטיק ונכון דאין יופי אמיתי וזה עניין של בניית דעת העולם, עדיין הקב"ה הביא לנו החירות לצחוק על מי שליבנו חפץ.)

הרבי הודיע דצריך לילך ללמוד. וילך לבית הכנסת ויספר המעשה ל'המבקש'. ו'המבקש' שמע את הסיפור ויאמר בליבו, לו לא הייתי נשוי הייתי לוקחה לאשה דהרי היא אשה מיוחדת דהרבי דנימאנדסלאנד הקיא עליה ולאו דבר שכיח הוא כלל ועיקר.

eduard_bendemann_1811_-_1889_selbstbildnis_1859

המבקש

ויאמר לאחיו המכוער כמו הבתולה הנ"ל, האם תרצה לשאת את הפלמונית לאשה. וישאל האח: מה דעת הרבי הקדוש על זה הזיווג? ויען האח: דהרבי שהה שם בזה השבת וממש מילא את פיו עליה ממש מקרביו.

וחיש במוצאי השב"ק עשו התנאים בין הוריה להורי החתן. וכך סגולת החלה וברכת הרבי, ר' גרונם, דתמצא בחור ראוי לה נתקיימו. ומני אז מנהג העולם למכור בייגלס כסגולה להזיווג.