תגית: חומרות

סוכני קיצוניות דתית בחברה החרדית – מאת כתבנו לענייני חילונים

כתבנו לענייני חילונים כותב פה ושם על החרדשים\חרדקים וזאת כי הוא מבין שהם חלק במובן מסוים מהתרבות החילונית. במקרה הזה הוא החליט לפרסם אצלנו קטע המתאר בעיה מסוימת אצל החרדשים שבעצם עוברים על הנאמר: "אל תהי צדיק הרבה".


בכנס מסוים לא מזמן מישהו השמיץ את הרבנים החרדים בעקבות איזו חסימה שהייתה בגלל איזה פלג מסוים. אני הייתי מופתע וקיימתי מאמר חז"ל: "סייג לחכמה שתיקה". אמרו לו כאלו שמבינים במה שקורה בחברה החרדית, הם לא הבעיה. הבעיה היא המודרנים של החברה החרדית. אלו שאתם והתקשורת אוהבים ורואים בם חרדים מתונים ונורמלים ואולי ראש גשר לחילוניות.


אמר מישהו, למשל, אנשי תקשורת חרדים, שנראים חילונים עם כיפה, ואין ויכוח שהם מעורבים בתרבות הישראלית, ואפילו חלקם לא שומר את מצוות הדת בסתר. אבל שים לב הם יטיפו בתקשורת החרדית נגד מי שלא מאמין ברב הנכון לטעמם ויטיפו לאמונה עיוורת וקיצונית יותר. ואם המפלגה או הרב יתעלמו מחילול שבת של חילונים הם יציפו זאת בשם הדת והמודרנה ויגידו שאי אפשר לעשות איפה ואיפה ולכן הרבנים חייבים להקצין. ומי שלא מקצין הוא מושחת וצבוע.

האתנוס החרדי אוהב חומרות, זו דרך שלו לתקשר עם הקב"ה, זה סוג של קרבן. וכמו שבארץ נהדרת הציגו בחורה חוטאת בהתאם לכללי הדת הנהוגים במגזר שאותו היא מייצגת, אבל היא דואגת לתייג את שמו ברבים ולהצהיר הצהרות בומבסטיות של תיוג שמו של ה'.

בעצם ניתן לומר המפגש בין המודרני לדת יוצר הבעיות. המודרנה דורשת מתודה בעוד שהרב השמרן יכול להגיד כך נהוג. אז מגיע בעל התשובה עם התרבות החילונית שלו וכעת הופך קיצוני יותר משאר החרדים. מגיעה החרדקית וקוראת לכל מי שלא חושב כמוה "כופר!" מאידך היא לא שומרת נגיעה ועוד. היא מגיעה להסכם עם אלוהים, 'צ'מע, קשה לי, אבל אני אתייג שמך ברבים ואתה תוותר לי'.

ממילא במצב כזה, הכתב החרדי-חילוני צריך להחמיר כי זה מה שהעם רוצה וזה המשבצת שיש לו לתקוף את הרבנים והממסד מבלי לצאת רשע. במקביל הוא יכול לאכול חזיר ולבעול נידות כאוות נפשו. ולאחר זמן הוא יכול לחוות נקיפות מצפון ואז מתחזק באמת וממשיך באגרסיביות שלו ממקודם. ובמקום להבין שהאופי המושחת שלו זה הבעיה, הוא אומר: חייבים להקצין, אני יודע מה אני אומר מניסיון קרוב…


וכך גודל לנו דור של בורים. דור פרוטסטנט שמתעניין בנייעס, קוגעל, קישקע, קניות, לא מסיים ספרים מכריכה לכריכה, בז לאנשי מחשבה שאינם בכיינים מסכנים, מנציח את המצב הבעייתי הקיים של שלטון העסקנים ולא מנסה לקדם אלטרנטיבה.

לאחר דברים אלו הקהל נרגע מהטרוניות שלו נגד הרבנים החרדים והם הבינו שמדובר בגורם ממתן בסופו של דבר.