תגית: חוצניקים

"נשים משקרות, אתה לא יודע?!" – מעולם השידוכים

מעשה שנשלח אלינו בעילום שם על ידי אחד מחברי הקהילה. חשבנו שכדאי לפרסם העניין לתועלת הציבור ובכך נחנוך פינה חדשה בנושא השידוכים. הרבי שליט"א הכריז שיש עניין גדול לדבר על נושא השידוכים כדי להילחם במגפת העלטערערס שלא מתחתנים ומגיעים לגיל מופלג ללא שזכו לבנות בית נאמן בישראל. חשוב להוסיף שלא ברור האם נשים משקרות יותר מהאנשים, ברם זו המעשיה וכל אחד יחליט לעצמו. דעת הרבי שליט"א, למי שמתעקש לדעת, שכל אחד מקדם עצמו בדרכו שלו ולא ברור שלנשים יש תרבות שקר יותר מן האנשים.


יצא לי להתקל בגברת אחת באיזשהו מקום על בסיס קבוע. שנינו חוצניקים והתחלנו לפתח שיחה. יום אחד הגברת הנכבדה הציעה שאצא עם ביתה. אמרתי לעצמי שאין לי עניין לברר עליה במנהג המשודכים שהרי מפני דרכי שלום אני לא מעוניין לפגוע באמא שלה ולכן אתן צ'אנס בכל מקרה. לבסוף, בדרך מקרה, התברר שאחת השלוחות של משפחתי מכירה את הבחורה המוצעת. ביררתי מעט, לא כל כך מצא חן בעיני ברם עדיין הסכמתי להיפגש. אמרתי לעצמי: אין אפוטרופוס לעריות, אולי היא תמצא חן בעיני למרות מה שאני משער.

יצאנו ולא התרגשתי יותר מידי. כעת הייתי בדילמה על מה להוריד מבלי שהצדדים השונים פה יפגעו. היא לא מצאה חן בעיני מבחינת סגנון ותחומי עניין וכן מבחינת מראה. ומשום מה הבחורה כן פרגנה לי, ורצתה להמשיך עוד – אולי 'טב למיתב טן דו מלמיתב ארמלו'. באחת השיחות שלנו, הבחורה שנשקה לגיל שלושים (בלבד…) אמרה שהיא לעולם לא הצליחה להגיע לארבע פגישות בכלל אי פעם.

אמרתי לעצמי, יש לי משימה, אני כעת עזבתי קשר כואב, מה אכפת לי להיפגש ארבע פעמים ולהעסיק את עצמי בדברים מעניינים – תמיד אפשר ללמוד ולהתעניין באחר. נפגשתי עמה קצרות ודיברנו על החיים והפגנו הבדידות, בפגישה הרביעית החלטתי לקחתה לתיאטרון, והיה נחמד מצידה שהיא הסכימה, לא כל בחורה חרדית מעזה ללכת לתיאטרון של החילונים.

היא מאוד נהנתה מההצגה שאיני זוכר את שמה ואני בכלל לא הבנתי מה הנקודה של ההצגה. במוצאי ההצגה פגשתי חבר חשוב שמותר לענות לו שלום באמצע פסוקי דזמרה. הוא רצה להצטרף אלינו לקפה, עניין מבורך שמבחינתי היה תורם לשיחה המשותפת.

שאלתי בצד את העלמה לגבי צירוף החבר החשוב והיא הסכימה. הייתה שיחה טובה ואני אפילו יכולתי לפרוש לי לעולמי הפנימי ולאפשר להם לשוחח כאוות נפשם. לאחר זמן אמרתי לחבר שאני לא יכול יותר להאריך איתו כי אני צריך להעניק לעלמה זמן איכות חשוב, שלא תחוש נטושה. החבר החשוב והנחמד, הבין, איחל דברי ברכות והלך לו לדרכו.

לאחר זמן הבחורה התלוננה על כך שבכלל הצעתי העניין עם החבר, היא אמרה שבעצם היא הייתה נגד זה. אמרתי לה אבל אמרת שאת מסכימה? ענתה לי העלמה: "טיפש, נשים משקרות, אתה לא יודע?!". חשכו עיני, אולי אני לא מבין אותה הכי טוב בעולם, הרי אנו בתחילת הקשר, ברם היא הטעתה אותי וכעת באה בטענות. ומעבר לכך בכל ימי חלדי לא נתקלתי בכזה מקרה, אני לא משתכנע, אני לא מאמין לה – היא משקרת שנשים משקרות… הבנתי שהגעתי לדרך ללא מוצא וברוך ה' אני עדיין רווק וניצלתי מעונשה של אותה פלונית וכמו שיש פשע ללא קורבן היא עונש ללא עבירה…

ומוסר ההשכל הוא ששקרנים רבים ישקרו ויגידו שכך נהוג והשקר שלהם אינו בעיה שלהם אלא מנהג המקום. כלומר, הם משקרים להסביר למה הם משקרים. ואז יוצא מכאן עניין נחמד שאי אפשר לסמוך על השקרן בענייני שקר על אף שהוא לכאורה מומחה לעניין וזאת כי הוא שקרן.


לאחר המקרה, חשבתי לעצמי שכעת אני מבין הפסוק: "כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה", ופירשתי פירוש נימאנדעסלאנד שפעמים האישה מבקשת דבר שאינה מתכוונת לזה. וזה מבלבל את הגבר. באה התורה ללמדנו שאפשר לשמוע מה האישה (אפילו אם היא עצמה לא יודעת) רוצה, לפי קולה. ודבר ידוע זה אצל החוקרים, שיש ניגון בקול האדם יחד עם גובה ורעש ולפי זה אפשר לפעמים להבין מה לעשות עם משאלותיה ובקשותיה.

נושאי המגבעות – על חרדשים, חוצניקים, חרדיות וחשיבות התרבות במגזר החרדי – מאת כתבנו לענייני חילונים

כתבנו לענייני חילונים מצא זמן לצפות בסדרת הכתבות של חן ליברמן, עורכת דסק התרבות בערוץ עשר, שהתפרסמה בחודש שעבר ולהביע את דעתו בהקשר לכך. דעתו אולי תכעיס מספר אנשים, ברם זו לא מטרתו. מטרתו היא לעסוק בייחודו של המגזר החרדי, בצורך של המגזר בקידום תרבותו ועל החשיבות הרבה של העניין. וחשוב גם שהחילונים יבינו זאת.


השבוע שודרו בערוץ עשר ארבע כתבות של חן ליברמן בשם "נושאי המגבעת" שעסקו בתת-מגזר בחברה החרדית. החרדים החדשים או איך שבסביבה שלנו הם נקראים, "החרדשים". בסדרה הוקדש פרק אחד לתרבות במגזר, פרק שני לפמניזם, פרק שלישי לחרדים המצביעים למפלגות חילוניות, הפרק האחרון עסק בהשלכות ההשתלבות של החברה החרדית בחברה הישראלית.

בפרק הרביעי שעסק בהשלכות ההשתלבות המודרניזציה ראינו מגמות שונות. מחד ראינו שיש חרדים ג'וקרים השותים בירה בבר חילוני ולא רואים בעיה לא להתגייס לצבא ולבדל עצמם מהגויים החילונים גם אם זה לא נראה ונשמע טוב בעיני החרדי והחילוני הממוצע. ומאידך גיסא, ראינו לסביות – חרדיות בדרגה זו או אחרת – שעברו חיברות חרדי והושפעו מהחיים המודרניים והפכו חילוניות בהתנהגותן. פירטתי יותר את הפרק האחרון כי הוא חשוב ועוסק בשאלה מיהו החרדש, הרי הוא לא חרדי של פעם ולא חילוני של היום.

אני מכיר הרבה חרדשים השומרים תורה ומצוות המצהירים שהם אינם חרדים אבל לבסוף הם מתחתנים עם חרדיות (אולי הם חרדו-סקסואלים) והם עדיין מקושרים עם חרדשים כמותם בדרגה זו או אחרת. מצד שני אני מכיר חרדשים שאומרים שיש תרבות מובחנת של חרדים לגווניהם כולל חרדיות שהפכו לסביות חילוניות ובעצם ניתן להגיד שהחרדיות היא אתניות מובחנת השונה מהישראליות.


מיהו חרדי? האם החרד"ש הוא מגזר חדש?

אלי ביתאן אמר בפרק הראשון שאין עדיין גאוות יחידה ולכן ציבור החרדשים לא מקדם עדיין את האג'נדה שלו. ניתן לומר שעדיין אין כאן התפצלות מגזרית, אבל כן יש כאן תת-מגזר בדרגה מסוימת. וכעת יש את שאלת השאלות, מיהו החרדי? יש האומרים שחרדי זה החרד לדבר ה', ואז נשאלת השאלה במה החרדי שונה מן החרדי החרד"לניק שנתפס כמזרוחניק. יש האומרים שחרדי זה מי שבעל השקפות נכונות הרווחות במגזר, ואז נשאלת השאלה מה דינו של חב"דניק?! לעומת זאת, הלמ"ס הישראלי נוקט בהגדרה של אחת מארבע הגדרות הצהרה עצמית, כיפה שחורה, הצבעה למפלגה חרדית או מוסדות לימוד של הנבדק או ילדיו.

יש שיעבדו פשוט יותר ופחות מסובך, חרדי זה מי שיש לו מובחנות כזו, כגון בלבוש ושפה ועוד, בדיוק כמו שהשווייצרי מובחן מן האוסטרי. ולפיכך גם בעל השאלה הטרנס-חרדי-חילוני יש בו משהו חזק מן החרדיות שהוא לא יוכל לברוח מזאת. הוא עדיין יוכל לדבר ולהבין חרדית.

לפיכך אם חרדי של פעם יגיד שהכתבה לא מייצגת כי הם לא חרדים בגלל סיבות שונות, איני מתרגש, ואני רואה בזאת אמירה לעומתית בעלת אג'נדה. בסופו של דבר יש שיקראו לי חרדש. אבל אני רוצה לדבר על חבר שלי כדוגמה, הואי חרדי חוצניק (חרדי אנגלו-סכסי בעל מאפיינים של חרדיות מרוככת בעיני החילוני) אביו ראש ישיבה אולטרה אורתודוקסית אנגלו-סכסית שהקפיד לקחתו לראות עולם ושדאג בעצמו ללמד אותו לשחק טניס וכדומה. החרדים החוצניקים לא מתרגשים מהכתבה, בשבילהם אין כאן חידוש גדול. וחבל שבכתבה לא הדגישו את השפעת החוצניקים על החרדשיות. לחבר החוצניק שלי לא אכפת איך יקראו לו, הוא נוהג להגיד: "שכל אחד יקרא לי לפי איך שהוא רואה לנכון". ברם הוא אומר עוד: "אוסיף שאפילו הרב שאני לומד עימו חברותא מס' פעמים בשבוע הוא חרדי חוצניק ולא חרדי סאברעס קלאסי".

כאן המקום להרחיב שהחרדי החוצניק יותר מנותק מהישראליות החילונית בגלל תרבותו האנגלו-סכסית המערבית שבזה לישראליות. למעשה על אף שהחרדי החוצניק נתפס כפחות פנאט אדוק, למעשה הוא יותר מנוכר לתרבות הישראלית מאחיו החרדים הצברים. הוא לא חש צורך להתנצל ולא רואה בעיה להיות קולוניאליסט בארצו. גם בסדרה השבאבניקים החוצניק הוא זה שלא מתקפל לחילוני בשדה המוקשים בעוד שחבריו מתחנפים לחילונים בהערצה.


חשיבות התרבות להתפתחות החרדשים

הרבה חרדים הרוצים לרענן את נפשם זקוקים למעט בידור או תעסוקה שונה ממה שהם רגילים לעשות, מעבודה ועד לימוד תורה. בירה, צ'ונט, פיצוחים כדורגל זה לא מספיק בשביל הנפש. וכאן יש מחסור בתרבות חרדית שומרת תורה ומצוות העוסקת בחולין ולא בקודש, כגון ריקודי מצווה וספרי קודש וכד'. כתוצאה מכך חרדים רבים רועים בשדות זרים. צריך לקדם חרדיות אנטי חילונית ולהלחם בתופעה.

הרבה תנועות שחרור ברחבי העולם הצליחו קודם כל לקדם את התרבות הקבוצתית שלהם ורק אחר כך הם השיגו שחרור או עברו לשלב הבא של המאבק. ישנה חשיבות רבה לקדם תרבות חרדית, לא מעט חרדים חווים מעט נחיתות כלפי החילונים בעולם ויש המפצים על כך על ידי עליונות דתית ויש החשים צורך לבגוד כביכול בקבוצתם ולערוק למגזר החילוני. והעניין אולי קורה בגלל שחרדים צופים בתקשורת חילונית שמציגה את החרדי כאחר בעייתי.

ובפרפרזה למשפט מפורסם של פרנץ פאנון: "עור חרדי מסכה חילונית". לא מעט מהחרדשים מסתכלים על עצמם בעיניים חילוניות בעוד שהם עצמם בעלי חיברות חרדי. את הניכור העצמי הזה צריך לפתור על ידי קידום תרבות חרדית מובחנת, חוסר השתלבות תרבותי עם השתלבות אזרחית-כלכלית, זה יקנה כבוד לחרדש ויאפשר לחוות את אמונתו במסורת היהודית העתיקה בכבוד.

תרבות חרדשית תתרום לחרדים רבים לחוש בבית ןליהנות מתרבות שומרת תורה ומצוות המותאמת להם וכן להוות קול תרבותי אלטרנטיבית להגמוניה הישראלית ובכך לקדם מגוון ושילוב תרבותי מרענן. אח"כ יקומו מוסדות פוליטיים עם יותר דמוקרטיה לטובת האינטרס של האיש החרדי הקטן הלא מקושר לחצרות ואצולת הרבנים במגזר.