שקיעות עצמית לפי הדת החילונית

כתבנו לענייני תרבות מסתובב במרחבים של יהודים חופשים ונאורים בעיני עצמם. והנה תיאור שיחה מעניינת לרווחת הציבור.

"הסברתי לקולגה חשוב (אל"מ במיל') בעבודה שמבחינת הדת החילונית יש הכוונה מוזרה בחיים.

אסור לאדם כמוני לדבר על חילונים כי אני חרדי.

אסור לי לדבר על נשים כי אני גבר.

אסור לי לדבר על עניים כי אני לא עני.

אסור לי לדבר על שחורים כי אני לבן.

אסור לי לדבר על ספרדים כי אני אשכנזי.

אסור לי לדבר על נכים כי אני עדיין לא מאובחן כנכה…

אסור לי לדבר על חרדים רגילים כי אני חרדי חוצניק.

וכעין זה אסור גם לך. ולבסוף נשאר לנו רק לדבר על עצמינו.

ואז אומרים עלינו כמובן שאנו דור מגלומן נרקסיסט אגואיסט ואגוצנטרי שעסוק רק בעצמו. אך אם מישהו לא עושה זאת, הוא מנודה כאדם מוזר וחריג שעושה בדווקא.

קשה לוגית להיות באמת אדם מערבי פרוגרסיבי ונאור".

אשרינו מה טוב חלקנו ומה נעים גורלנו ומה יפה ירושתנו.

משי זהב ומשמרת הצניעות בבית הכנסת של נימאנדעסלאנד

בבית הכנסת של הקהילה בארץ ישראל דיברו על מה שהתפרסם על פרי הביאושים של האדוקים, יהודה משי זהב, שכעת נודע שהיה רשע גדול פרוץ בעריות שנים הרבה. ובכל מיני עיתונים של החופשיים כתבו שמשמרת הצניעות ידעה ולא פעלה לעצור את הדבר. וכך הוא המשיך לפגוע בבני ובנות ישראל.

ועל עניין זה פנה לציבור ר' יוסף גרובמן שלמד פעם אצלם באוניברסיטה של החופשיים ואמר פשט:

העדה החרדית זרקה את משי זהב עקב התנהגות לא ראויה, והחילונים מעניקים לו פרסים. לאחר הזריקה האיש מתעלל מינית במי שהוא יכול סביבו ונהנה מהילה של בעל חסד – הוא ממש בעל חלק ממי שהוא שעשה עימו חסד.

הוא פגע בנוער נושר סביבו, בחרדים מודרניים, כביכול, צוללנים, נהגי חילוץ ובעלי שאר הכשרות – ובמי הוא "שוכח" לפגוע?! בחילונים. אולי זה היה הדיל – פרסים תמורת אי פגיעה מינית. ציונים חכמים. והעסקנים שידעו שתקו – פשוט שחיתות.

הבדיחה אמרה כך: פעם היה נושר שאף אחד לא הצליח להחזירו למוטב. ומשי זהב דיבר איתו והנושר חזר מיד למוטב.

שאלו את משי זהב, אתה תחזיר אותו בתשובה, איך זה יכול להיות?! ענה יהודה משי זהב בחיוך, מה הבעיה?! אמרתי לו שאפשר להיראות חרדי ולעשות הכל. נשמע שממש קיים אומר ועושה.

וסיפר לציבור סיפור ששמע מחברו בצלאל החרד"ק. ועל כך להלן.

"פעם חילוניה שמאלנית אחת באוניברסיטה, על אף שהיה לה בן זוג, הטרידה חבר בניגוד להלכה והחוק – והחבר הצדיק וטוב הלב החליט לא לחסום אותה, אלא פשוט להרגיע אותה.

אמר לה החבר שהוא מציע לה להפסיק לנסות לקדם קשר שאסור נגד המוסר, 'כי אם נפגש אז משטרת הצניעות יעלו עליך וישברו לך את העצמות ולי לא יעשו כלום כי אבא שלי עסקן חשוב'.

החילוניה פחדה ופסקה להטריד והחלה לשמור החוק והמוסר בנושא.

ואמר החבר: 'בחיים לא נתקלתי במשמרת הצניעות ואני קרוב לשלושה עשורים פה עלי אדמות, אולם אולי זו ההטרדה המינית היחידה שהם מנעו אי פעם – מזל שיש חילונים תמימים' ".

וחשבנו לפרסם הסיפור, שהרי אף אחד מהקהילה של נימאנדעסלאנד בארץ ישראל לא נתקל בארגון משמרת צניעות. ואולי היה כמה פעמים מחאות של בני אדם שהגיעו לידי מריבת ניצים בנוגע לצניעות. אך בפועל החילונים החופשיים חוששים מארגוני משמרות צניעות קקיוניים כאילו הם לוויתן שיכול לבלוע אותם, כשמה שיש זה עורבא פרח. ומקיימים הכתוב – "ונסתם ואין רודף".

ולאחר כל הדברים הללו צריך לומר שאנו חייבים לעשות חשבון נפש על פרי ביאושים זה.

יסכה מסטריז – מאת כתבנו לענייני חילונים

מאמר שפירסם כתבינו לענייני חילונים בנוגע לכפיית החינוך והשעבוד על צעירי הצאן בעקבות נפילה של בת אדוקים אל החופשיים

"ואמר ר' יצחק יסכה זו שרה ולמה נקרא שמה יסכה שסכתה ברוח הקדש שנאמר (בראשית כא, יב) כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה ד"א יסכה שהכל סוכין ביופיה". מגילה יד א

גם אני ראיתי את הסיפור העצוב, המדכא ומעורר אי השקט של יסכה מסטריז, הנערה ששינתה את שמה לסיכה כריסטינה שהחליטה להפוך את חייה ולהיות חילונית נאורה, "מוכרת מזונות" ודוגמנית.

מדובר על נערה-ילדה שאמא שלה האהובה נפטרה. האבא קיבל המלצות מכל מכריו שישלח אותם לאומנה אצל משפחה טובה. וכך עשה. הילדה איכשהו סבלה וממש לא הסתדרה במשפחת האומנה, שלכאורה רצתה רק לעזור לה, והרווחה לא הוציאו אותה משם. וכן הומלץ לאביה לא להכניסה לביתו כשבאה אליו בבקשת עזרה בתחום.

כתוצאה מכך היא התגלגלה לרחוב לזמן מה. בהמשך סולקה ממוסד לנערות והחליטה לחיות כעצמאית. יום אחד היא חיפשה באינטרנט איך להרוויח כסף ומצאה עבודה כנערת ליווי. עבדה, הרוויחה, טיפחה עצמה ולכאורה חסכה וכעת החליטה להיות דוגמנית צמרת. היא לא האשימה את החברה שבה היא גדלה, אלא פשוט הסבירה שהיה הורה אומנה מתעלל ושלא הוציאוה מהבית לאחר שהתלוננה.

יסכה מרשימה בכישרון ובחדות המחשבתית שלה. וכן קשה לי היה שלא לשים לב לערנות שלה ולשליטה העצמית שלה על עצמה וסביבתה. ובהקשר הזה ניכר שהיא רוצה להוליך את הצופה בדיוק למקום שהיא רוצה. אני מצדיע לה על החוסן שלה ועל היכולת שלה לנתב את חייה. היא רצתה לעזוב את הבית באומנה, והיא עזבה. רצתה לעזוב את המוסד לנערות ולהיות עצמאית ועשתה זאת. רצתה כסף קל, השיגה. רוצה להיות דוגמנית אז משיגה לעצמה זמן מסך יקר.

וכעת נדון לגבי הרווחה והחברה, כשהיא בורחת מהבית האם צריך לכלוא אותה במוסד לנערות בכפייה על אף המחירים הנפשיים הקשים, או עדיף לשחרר הרסן ולתת לה לשוב הביתה או לבקש עזרה מהרווחה וללכת למוסד לנערות במקום להיות באומנה. זה דיון חשוב וקשה. לא בטוח שכליאה זה יותר טוב. אולם השאלה צפה איך היא לא מצאה קרובי משפחה שיסייעו לה במקום משפחת האומנה. וכאן לא אתפלא וממש לא אתפלא אם הייתה כאן טעות חמורה של "הרווחה" ובאג של דת המדינה הקולקטיביסטית.

וכן לגבי רמת ההתערבות החברתית-משפחתית הנדרשת כשהיא החליטה להמרות הכללים במוסד לנערות בסיכון וללכת לחיים עצמאיים, הרי היא רצתה להשתחרר מחיים קולקטיביים לחיים אינדיבידואליים, כביכול, בכל מחיר. אם היו חונקים את הנפש החופשית שלה היה לה יותר טוב?

זה גם דיון קשה בנושא. אולי זה היה גורם לה סבל הרבה יותר קשה.

לסיום, רואים שמדובר בנשמה מיוחדת שנפלה בין הכיסאות, ולא בכתב האשמה משפחתי-חברתי-חרדי מהלך מעבר למשפחת האומנה שניסתה לעזור בדרכה שלה. היא הרי אפילו גייסה את אביה ואחותה להופיע בסרט. ורואים שאפילו כשהיא התגלגלה לרחובות לזמן מסוים, היא לא טוענת שנוצלה מינית וזה דווקא פרגון לעיר בני ברק ששם גדלה והתגוררה אז בזמן המעשה.

ידוע ששרה אימנו הייתה יתומה כמו יסכה שלנו ויפה מאוד. דבר זה העמיד אותה בסכנות רבות פעמים מספר. אולם שרה אמנו הייתה מיוחדת בצניעותה וצדקותה.

יהי רצון שהגיבורה המסכנה שלנו תמצא את דרכה של שרה בבחינת "יסכה זו שרה" (מגילה יד). נאחל לה המון סיעתא דשמיא, היא צריכה את זה.