תגית: חילונים קיצונים

"חרדיה עממית" – נאום של אקטיביסטית חרדית – מאת כתבנו לענייני חילונים

נאום מקדש שם שמים מאת גברת וילהלמינה דיכטער אשתו של המשורר הידוע בקהילה ובעולם. את הנאום נאמה בארץ ישראל מול חרדים מודרנים אוהבי-החופשיים וחופשיים. יש לציין שהיא אשה חשובה ומעניינת ואם ירצה ה' נעלה עוד אמירות שלה. כתבנו לענייני חילונים נכח שם והביא את נאומה לידיעת הציבור.


"הייתי פעם בטקס ושמעתי נושאת דברים חזקה במיוחד, את וילהלמינה דיכטער, להלן חלק מהנאום שהוקדש לזכרו של אל-חאג' מאלִכּ אל-שבאז ועורר רעש גדול בקרב השומעים.

והנה הנאום:

יש שני סוגי חרדים במרחב במדינה מדרום לסוריה:

יש את החרדי המחמד שאוהב את החילוני יותר מאשר החילוני אוהב את עצמו, שאוכל מהאוכל החילוני, משאריות האוכל שהחילוני 'ברוב טובו הגדול' השאיר לו. הוא יודע גם גששים בעל פה והוא מכיר את כל שירי ארץ ישראל יותר מאשר החילוני בעצמו. הוא חילוני (ישראלי) בלבוש חרדי.

כשהישראלי אומר 'אנחנו', החרדי המחמד אומר 'אנחנו'. וכשחרדי עממי נורמלי מציע היפרדות, הוא חושב שהוא, החרדי העממי נפל מהירח, 'אתה מציע להפרד מהישראלי הנחמד שאוהב אותנו, עוזר לנו ודואג לנו?!'

החרדי המחמד גם אוהב לגור ליד הישראלי ולחוש אני השחור השפוי היחיד שנמצא פה. הנה אני יותר טוב משאר השחורים, אני השחור הכי לבן. איזה כיף שיש חילונים.

ויש את החרדי עממי ותמיד היה יותר חרדים עממיים מחרדים מחמדים.

החרדי העממי יודע שהוא הרוב לעומת חרדי המחמד. הוא שונא את הישראלי, הוא לא עומד בצפירה ולא שר התקווה. ולא מעריץ את אלו ששונאים אותו.

כשיש בעיה במדינה, החרדים-מחמדים אומרים אנחנו בצרות או הממשלה שלנו בצרות, החרדים העממיים אומרים, לעומת זאת, הממשלה הציונית בצרות או הממשלה שלהם בצרות.

יש אפילו חרדים מחמדים שאומרים 'חיל האויר שלנו' הפציץ פה והפציץ שם, חיל האויר שלנו? אפילו לא יתנו להם להתקרב למטוס…

אנו לא ישראליים, לא ביקשנו להיות ישראלים. הישראליות נכנסה בנו. אנו לא חוגגים עצמאות, אנחנו עדיין בגלות. כל עוד שאין מדינה יהודית-חרדית אנו עדיין בגלות, 'בגלות בארצנו'.

יש התנגשות בלתי נמנעת בין החילוני (הישראלי) לבין החרדי. החילוני מקדם סדר יום של עולם הזה, ואנו מקדמים סדר יום של עולם הבא – העולם הזה דומה לפרוזדור והעולם הבא דומה לטרקלין.

אני לא חרדיה מחמדית שחולה על החילונים, אני חרדיה עממית!

הציבור לא ממש אהב הנאום. חלק מחאו כפיים בהתלהות למשך זמן ממושך. וחלק ביקשו מהמארגנים להרחיק אותה. היה שישו ושמחו.

סולדאט 2006 – אהרן רוז – כתבנו לענייני תרבות

סקירת סרט נפלא שהתגלגל לידי – מצחיק ומהנה בטירוף – עשרה כוכבים בעיני. מי שחפץ לראות לבטים של חרדי עצמאי מחשבתית ההולך לאיבוד עם מחשבותיו יהנה מאוד מן הפנינה. כך מקדמים תרבות יהודית חרדית. מגיע ליוצר שכוייח גדול.


אהרן רוז 'סולדאט' – הנורמלי היחיד בעולם

אהרן, בחור ישיבה, מחליט שהוא רוצה להתגייס. והוא עושה זאת מול המצלמה. הוא נותן הצגה יפה, מזמר יפה ונותן דרור למחשבתו – כולל הגיגים פילוסופיים, לועג לפרימיטיבים וכועס מדוע אנשים צוחקים עליו.

אהרן שלנו שולל את החברה שלו, הוא לא מרגיש כמו השאר החברה. הוא מכריז על עצמו כאדם סקרן, ביקורתי, ציוני ושרוצה להיות ישראלי. הוא גם אומר:

"אני פילוסוף, אני רוצה לשלול את החברה. לא אנשים, אנשים הם תינוקות שנשבו. גם החרדים הם תינוקות שנשבו. עדיף מותי מחיי אם אני נשאר חרדי".

אהרן אומר שהוא לא רואה עצמו כחרדי ושהוא פחות חרדי מחילונים.

"כשאני פוגש חילוני לא סקרן, הוא מקשה עלי לשלול את החרדיות..".

מציעים לו שידוכים והוא פוסל אותם כל פעם על נושא אחר ללא התחשבות עם הבחורות. והוא עושה זאת כי הוא חושב שאם הוא מתחתן עם בת ישראל כשרה (חרדית) אז החיים שלו נגמרו והוא ממשיך לנצח את המסלול החרדי. אחת השיטות שלו לפוצץ שידוך זה לדבר עם הבחורה ולהגיד לה דברים משונים מאוד. פעם אחת הוא אמר למישהי שהוא עמלק כי הוא ספק וספק זה בגימטריא עמלק. היא נורא נבהלה כמובן ועזבה אותו…

כשאהרן מחליט להתגייס הוא אומר לצבא שהשאיפות שלו זה לעזוב הישיבה, אולי להתגייס ולעזוב את החברה החרדית. אהרן מתחייל ולובש מדים וכולהו.

ואז יש פסקול עם השיר:

אהרן לומד תורה עוזב את הישיבה, חושב על הצבא, לאן אתה בורח? לאן אתה בורח? מה אתה חושב שאתה לוקח? מה אתה חושב שאתה לוקח?

אהרן לומד תורה, עוזב את הישיבה, סוגר את הגמרא, חושב על הצבא, אולי על לימודים אולי על אוניברסיטה, לאן אתה בורח? לאן אתה בורח?

אהרן לומד תורה עוזב את הישיבה, הולך אל הצבא. אהרן לומד תורה, עוזב את הישיבה הולך אל הצבא. מחליף את המדים, שחורים בירוקים, ליי, ליי, ליי. ואם אתה בורח? מה אתה חושב שאתה לוקח? מה אתה חושב שאתה לוקח?

אהרן אומר: "אני התרגלתי למצב הזה שאני נמצא במקום ובוגד ביהודים של המקום… אני רגיל לפורר מערכות חברתיות… לכאורה אני משתגע פה אבל זה המצב הרגיל". משמע שאין לו עם מי לדבר, כולל עם משפחתו. ובהמשך כשהוא לבוש במדים צבאיים, הוא אומר שיש לו שני מדים, מדים של חרדי ומדי צבא ואת שניהם הוא לא עשה…

לבסוף אהרן לא מתגייס, הוא אומר שהוא לא רוצה להתגייס, הכל זה רק משחק.

הסרט נגמר שאהרן רץ לשום מקום…

מדובר בסרט מרתק על אופי מסוים של רבים בקרב בעלי השאלה הורדים מהדרך הישרה היהודית. הם חיים לבד, אין להם עם מי לדבר, חשים שהחיים משחק ובמקום להתקדם בעולם הם חוזרים ככלב השב על קיאו על מנטרות של ספק, משחק וחוסר רצינות.

ובכך הם נמנעים מלהיכנס תחת עול כנפי ההגמוניה כמו הרוב המצוי. הם גם חשים בוגדים, כי שנים רבות הם בגדו במערכת החברתית שלהם. ואז הם שמים על עצמם חילוניות כשיש להם חילוניות אבל הם לא הולכים לפי הקו החילוני או הקו החרדי. הם בכרת מהחיים.

אל-חאג' מאלכ אל-שאבז אמר פעם:

עץ לא יכול לשנוא את השורשים שלו, שהרי אם הוא שונא את השורשים שלו הוא שונא את עצמו, שהרי הוא ההמשך של העץ.

עצוב מאוד שיש טרנס-חרדים שפשוט שונאים את החלק החרדי שבהם ורואים בכל מי שאינו סקרן חרדי. הסרט הזכיר לי דמות מפורסמת בשם אוטו וייניגר. הוא היה יהודי מפורסם בשעתו שכתב ספר בשם מין ואופי שעסק בהשמצת היהדות והיווה השראה לשונאי יהודים רבים ולבסוף התאבד.

גזירת הדת החילונית בארץ ישראל נגד אירועים תרבותיים אתניים חרדיים בהפרדה – מאת כתבינו לענייני חילונים ותרבות

זעם רב בקהילה האתנית החרדית בישראל. בתשעה באב תשע"ט בית המשפט פסק נגד אירועים בהפרדה במימון או במרחב של העירייה בישראל. העניין הוא עדות למלחמת התרבות בחברה היהודית בארץ ישראל. בקהילת נימאנדעסלאנד האדוקה בארץ ובחו"ל מתעניינים בנושא מחשש שהשלטון הציוני ינסה להצר גם לקהילתנו.

מאת כתבינו לענייני חילונים ותרבות.


בית המשפט של הישות הציונית החילונית פסק לפני מספר ימים שאסור לאפשר קיום פעילות זמר נפרדת חרדית במרחב ציבורי של עיריית עפולה. מדובר באירוע המיועד לחרדים המקפידים על המסורת היהודית החרדית בישראל שלא לעשות אירועים גדולים ובפרט אירועי זמר שהם לא בהפרדה בין זכרים לנקבות. בית המשפט אסר האירוע האירוע בהפרדה, גם אם זה ברצון המשתתפים באירוע וכן שאסור לממן כזה אירוע על ידי רשות ציבורית. העניין הוביל לכעס וזעם רב בחברה החרדית כשחרדים רבים חשו שבית המשפט דאג לפגוע בהם בתשעה באב, יום חורבן בית המקדש ולסמל כך שהוא אויב הדת.

סערה בעקבות החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת כי האירוע השנתי של הופעת זמר חסידי לציבור החרדי בעפולה תתקיים רק בתנאי שהגברים והנשים שמגיעים לצפות בו ישבו ביחד ולא בהפרדה, על פי השקפת עולמם. בסיעות החרדיות מגדירים את החלטת שופט המחוזי כ'גזירת דת' שלא בכדי ניתנה באופן סמלי דווקא בעיצומו של צום תשעה באב.

בנימוקיו קבע השופט אברהם כי הוא "אוסר על ביצוע האירוע בהפרדה. כל אחד מבאי האירוע יהיה רשאי לשהות לפי שיקול דעתו בכל מקום באירוע. נאסר לכל הסדרנים או המאבטחים לבצע פעולה כלשהי של הפרדה על רקע מגדרי". עוד כתב בהחלטה, "אני אוסר לפרסם שלטים על הפרדה ולא להציב מחסומים או אמצעי כריזה. כל מקרה שגורם כלשהו ינסה לבצע הפרדה – יש לערב מיידית את משטרת ישראל הנוכחת במקום. נא להודיע עד מחר ב-16:00 למפיקים, לספקי השירותים ולאומן המופיע במקום את פסק דין זה".

בעירייה אמרו לאחר פסק הדין כי: "מתוך 360 אירועי קיץ שקיימה הרשות, היא ביקשה להפיק אירוע מרכזי ענק לציבור החרדי שיחגוג וייהנה לפי מנהגיו. צר לנו שהדבר לא התאפשר. נכבד את החלטת בית המשפט".

מקור ראשון

ולכאורה הדברים מתבססים על החלטה מספר 1526 של הממשלה מיום 30.03.2014 מניעת הדרת הנשים במרחב הציבורי.

להטיל על שרי התחבורה והבטיחות בדרכים, הבריאות, הפנים ושירותי דת לדווח לממשלה בתוך 90 ימים מיום אישורה של החלטה זו על פעולות שננקטו לקראת בחינה ויישום של ההנחיות שנכללו בדו"ח הצוות המשרדי.

מתוך החלטת הממשלה

ברם לא ברור כיצד העניין נגד אירועים בהפרדה הנהוגים בעולם משירותים נפרדים, תחרויות ספורט, חדרי כושר, לימודים נפרדים ועוד. אפשר לארגן אירוע בהפרדה או אירוע מיוחד לנשים ואירוע לגברים וזה עדיין לא מדיר, לא פוגע במין אנושי מסוים אלא דואג לו בנפרד.

וזאת כשחוק חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים, תשס"א-2000 קובע כך:

אין רואים הפליה לפי סעיף זה –

(1) כאשר הדבר מתחייב מאופיו או ממהותו של המוצר, השירות הציבורי או המקום הציבורי;

(2) כאשר הדבר נעשה על ידי ארגון או מועדון, שאינו למטרת רווח, ונעשה לשם קידום צרכים מיוחדים של הקבוצה שאליה משתייכים החברים במועדון או בארגון, ובלבד שצרכים מיוחדים כאמור אינם נוגדים את מטרת החוק;

(3) בקיומן של מסגרות נפרדות לגברים או לנשים, כאשר אי הפרדה תמנע מחלק מן הציבור את הספקת המוצר או השירות הציבורי, את הכניסה למקום הציבורי, או את מתן השירות במקום הציבורי, ובלבד שההפרדה היא מוצדקת, בהתחשב, בין השאר, באופיו של המוצר, השירות הציבורי או המקום הציבורי, במידת החיוניות שלו, בקיומה של חלופה סבירה לו, ובצורכי הציבור העלול להיפגע מן ההפרדה.

על פניו החרדים בישראל לא רוצים באירוע בעפולה להפלות נשים, אלא הם מאמינים שאירועים לא נפרדים תורמים לחטאים מיניים שהם לא רוצים שיהיו בחברה שלהם כי הקב"ה לא מרשה או כי זה לא בא להם בטוב.

ברם אפשר להבין שהדת החילונית רואה בעניין פגיעה בעקרון השוויון שלה. והם שם מאמינים שעל ידי קידום נורמות נפרדות אז ההגמוניה הגברית תמנע לצרוך שירותים על ידי נשים ובכך נפגע מעמד האשה.

מצד שני, לאסור על רשות ציבורית בישראל לקדם אירוע במימונה או במרחב שלה שהוא נפרד, העניין מדיר את הרצון החרדי ופוגע בציבור מבחינה כלכלית היות שאין הוא נהנה מתקציב שהוא משלם עליו. לחרדים יש אמונה על העולם לגבי רצון האל, והם מאמינים שהוא רוצה הפרדה וגם הנשים שם רוצות הפרדה. ואם כן הכיצד הן מודרות? וכאן המקום להגיד שבנימאנדעסלאנד לא מקפידים על הפרדה כזאת, אלא עושים מחיצה של זוגות באמצע או איש איש למשפחתו לבית אבותיו.

יענו מייצגי בית המשפט החילוני, שהן לא מודעות שהן מודרות או שהן מקדמות נורמות המזיקות לרוב החילוני.

ואז ישיבו מייצגי החרדים שמי קבע שהרוב צודק ואין למיעוט זכויות, כדאי להגיע לפשרה חלוקתית כלכלית ולא להפלות את רצון החרדים. וחלק יענו שלמעשה החרדים באמונתם לא מחויבים לשוויון לנשים שהרי הדת לא חותרת לשוויון ויש בה היררכיה ברורה. אולם הם חלשים כעת ולכן מרכינים ראש מתחת לשוט החילוני. אולם במקרה הזה אין כאן הדרה של הנשים אלא קידום תרבות לאותן נשים שתהיינה נוכחות באירוע תרבותי נפרד ואם לא הן לא תקבלנה את ההנאה התרבותית הזו.

למעשה בית המשפט בחר להגיד שזה אסור על חשבון השוויון כלפי מאמיני הדת החרדית כי הוא מאמין שזה פוגע במעמד האשה. חבל שלא הביאו תוצאות אמפיריות בנושא. ואגב, לא נתפלא אם חרדי שמתרגל לצרוך תרבות פופ שאינה תרבות של מצוות לבסוף זולג לתרבות חילונית יותר.

ובעצם בית המשפט מראה יש כאן מלחמת דת או מלחמת תרבות בין הדת החילונית לדת החרדית ודומותיה או בין התרבות החרדית ודומיהם. ולמעשה חבל שאין לדת החילונית מסמך עקרונות המאגד את עקרונותיה. ואולי מישהו בנימאנדעסלאנד יעשה זאת פעם, הגיע הזמן. בסופו של דבר יש כאן רצון חילוני מול רצון חרדי והרצון החילוני ההגמוני מקושר לבעלי הכוח פה ולכן הוא גובר לבינתיים. בעצם אפשר להגיד שההגמוניה החילונית מועכת את ההגמוניה החרדית בשם רצון להגן על האשה החרדית שרוצה אירוע בהפרדה או להגן על האשה החילונית שבכלל לא רוצה לבוא לאירוע של חרדים, מפני ההגמוניה החרדית הגברית שמדירה נשים. ובכך בשם "מניעת הדרה", בית המשפט מדיר את כל החברה החרדית או את מי שרוצה לצרוך תרבות חרדים עם חרדים.

והנה אמירה של איש תקשורת דתי בנושא.

למעשה אולי העניין יגרום לכך שאם החרדים יודרו יותר ויותר על ידי השלטון החילוני בארץ ישראל הם ינועו ממודל אטטיסטי של מעורבות ממשלתית תקציבית בחיי האזרח למודל של ממשלה רזה מינימליסטית שפחות מתערבת בחיי האזרח. ממשלה שתאפשר יותר אינדיבידואליות שאני אוהב. מה רע.

למי שרוצה להרחיב בהבנה של מקור האיסור על האירוע הנפרד בהתאם לכהני הדת החילונית מוזמן לעיין בדו"ח הצוות המשרדי לבחינת תופעת הדרת הנשים במרחב הציבורי.

להטב"קיות, בין תרבותיות, צביעות ודיכוי | מאת כתבנו לענייני חילונים

בעקבות המבקשים הרבים לחדשות על הגויים החילונים המקיפים אותנו, הוחלט באתר של הקהילה הקדושה למנות סופר לענייני סקולרים  (כתב לענייני חילונים). כרגע יש סופר זמני לענייני חילונים. אם מישהו רוצה על עצמו את השררה הוא מוזמן לפנות לקצין המנהל את העמוד והוא יבחן את בקשתו. בסייעתא דשמיא נפרסם כאן עניינים שונים הקשורים לקהילה הסקולרית-חילונית בישראל ובהעולם ואי"ה נכתוב על כל סוגי החילונים, מהחילונים המתונים עד לחילונים הקיצונים.

צביעותה של של תומכת להט"בקים ובין תרבותיות ודיכוי החלש

למי שלא יודע, להטב"ק זה ראשי תיבות: לסביות (על שם מנהג האי לסבוס), הומואים (על שם המילה הומו בשפת יוון שפירושו שווה, כלומר, האיש עושה מעשים עם השווה לו) טרנסים (אלו המחליפים את מינם או מגדרם), בי-סקסואלים (אלו ששוכבים עם הזכרים והנקבות ובי בלשון לאטין הוא שניים, כלומר, שני המינים) וקווירים (מלשון אנגלואשכנזית למשונים). ויש כאלו האומרים הר"ת עם עוד תוספות. ויש המתנגדים לעניין הראשי תיבות, כי הם טוענים שזה מדיר ומשעבד את מי שאינו מוזכר בהראשי תיבות. ולכן הם מעדיפים לקרוא לעצמם גאים, קרי, שהם אינם מתביישים בעצמם על דבר מעשיהם שנחשבים משונים. וכידוע שה' משפיל גאים עדי ארץ.

והסקולרים מקדמים תנועת אנשים למען הפקרות מינית כל עוד היא בהסכמה בין ב' הצדדים. הם טוענים שאין ה' או שה' לא אמר שאסור לגבי ההתנהגות של תאוות בשרים אשר דתנו היהודית אוסרת זאת, וכדומה. הם טוענים שיש מצווה גדולה להגן על המיעוט אשר נתפס כמשונה וסובל מן השליטים בחברה הקרויים על ידם הגמוניה חברתית. הם מאמינים שצריך להיאבק על התרבות, על החוקים ועל השוויון. ולפיכך רוב תומכי הלהטב"קים תומכים בלינקע מבחינת הפוליטיק. והם אינם מבינים שאין שוויון ושהעולם מקום טוב לא רק בגלל החינוך, אלא גם בגלל הטרור של האנשים הרעים מפני זאת שהאנשים הטובים יעשו להם רע.

ואחד מן המקורבים לרבי שליט"א הוזמן למסיבת אנשים של איש חשוב בשם א"ע והאיש קרא לעניין בפרסומו גילוי אריות. והמאורע הוא למען אלו שנולדו במזל אריה וחבריהם. ועשה כאן המזמין ציחוק בהמילים. וכתבה שם סקולרית תומכת הלהטב"קים והבין תרבותיות לבוא להמאורע לאחר כינוס וצעדת הלהטב"קים, ששם מביאים לשם את הפרוצים מינית ואוהביהם והם מתכנסים להראות שהם חזקים ונאבקים בשביל החירות. וכתב לה מקורב ההרבי כתשובה לאמירתה: מגילוי עריות לגילוי אריות. והיא נעצבה מאוד. ורצתה הסבר מדוע אנשים העושים משכב זכור נחשבים מגלי עריות. והמקורב שלח לה קישור לוויקיפדיה. והיא אמרה לו שיגיד שזה איסור עריות ולא גילוי עריות. והמקורב אמר לה, שכך נהוג לקרוא לעניין ושזה עניין חמור מאוד ושאנו צריכים למות על כך. המקורב אפילו כתב לה מויקי: "גילוי עריות הוא מהחטאים החמורים ביותר – הוא נמנה עם שלוש העברות שהן בגדר "ייהרג ואל יעבור" ". היא נעלבה מאוד וטענה שהוא זקוק להצלחה אם הוא קורא להרוג 10% מן העולם (ממש לא ברור מניין המספר הלז ונשמע שזהו לשון גוזמא). וכאן המקורב אמר לה שהוא לא אמר כך, אלא היא בורה עם תרבות גויית ולא הבינה הרעיון של יהרג ועל יעבור ולא שגילוי עריות ביהדות מדבר גם על משכב זכור ומדאוריתא לא על כל המשפחה.

מוסר השכל מהסיפור הוא, אמר האיש לרבי שליט"א, שאנשים עושים כאילו הם נחמדים למען יוכלו לקבל כוח, עושר וכבוד ולפעמים בשם הדאגה לחלש, כביכול, רודפים אנשים. וכך בשם הערכים "הטובים והנאורים" שלהם הם משתלטים ומדכאים החלשים.

והוסיף הרבי ואמר שאין בעיה מבחינת היהדות לקרוא למיתת בית דין לההומואים וגם לפי החוק אין בעיה לקרוא למיתתם לפי החוק הנהוג בכל מקום ומקום. העולם אינו מכונן על נחמדות, אלא על מלחמת הכוח בין האנשים. וככתוב: "רבי חנינא סגן הכהנים אומר: הוי מתפלל בשלומה של מלכות, שאלמלא מוראה, איש את רעהו חיים בלעו". ומהי מלכות?! אלא הכוח של האנשים בשלטון לגרום לציבור לציית להם. וכן חשוב להגיד, אמר הרבי עוד: "שהנה יש כאן מלחמת תרבות ורואים זאת במלחמת השפה, שהיא רואה בגילוי עריות עניין מגונה של יחסי משכב אסורים בין המשפחה, בעוד שביהדות התורתית מאות בשנים זה כל קשרי הערווה האסורים לפי התורה  הנמצאים בפרשת אחרי מות וקדושים. והיא לא תכבד את השפה שלך ותעלב ותגיד שטויות בשם הגנה על מישהו שהיא חושבת שהוא חלש. בסופו של דבר מי קבע על מה יש להגן?! אלא זה חלק ממלחמת התרבות-קולטורא קריג.

מעשה בחרדי הקיצוני שפגש בחילונים קיצוניים

האדוקים בארץ ישראל תחת הציונים ובהעולם מכונים דתיים קיצונים או חרדים קיצונים ולא ברור מדוע. כתב זה בא להראות לנו שצריך להזהר ולא לחשוב כהגויים אשר קובעים את מנהגי השפה שלהם ואין זה שפתינו. והם מדביקים לנו מילות גנאי כאילו הם רק מתארים ללא נגיעות מה שרואות עיניהם, אולם זהו שקר.


לא מזמן סיפר הרבי מנימאנדעסלאנד שליט"א סיפור לסקולר מתון הקרוי בקהילה 'חילוני מחמד' והנה הסיפור:

אחד השתדלנים מבני הקהילה הלבוש מערבית ונראה כגוי חבוש כיפה שחורה, הלך פעם למקום שאפשר לראות שם סקולרים-חילונים. והסקולרים הללו שם ישבו בצד עם מכנסיים קצרים כמו של הכהנים בבית המקדש, ציחקו בקול גדול ועישנו משהו שנראה ליגאלישער-נישט ועם חיוך עוד יותר ליגאלישער-נישט, חיוך הראוי לביאת המשיח, שנאמר: "אמר רב יוחנן משום רשב"י אסור לאדם שימלא שחוק פיו בעולם הזה, שנאמר: (תהלים קכו, ב) "אז ימלא שחוק פינו ולשוננו רנה, אימתי, בזמן שיאמרו בגוים הגדיל ה' לעשות עם אלה". ולעשנם היה גם ריח חריף של עשב שעל זה נהוג לומר במקומות מסוימים: "מעט מן העשב דוחה הרבה מן העצב".

שאלוהו: "איזה סוג חרדי הוא?"

ענה השתדלן: "אפשר להגדיר אותי 'כחרדי קיצוני'".

והם החילונים אמרו: מה אתה חושב שאנו שופטיני, הרי אתה נראה אדם מודרניש, כמעט גוי משלנו?

השיב להם: "דברי אמת ויציב, שהרי כמה יהודים אדוקים חרדים עם כיפה שחורה יש בעלי השכלה הנראים כמערביים עכשוויים וכד', וגם אם יש עשרים אלף, זו טיפה בים לעומת מעל כאלף אלפים איש הקרויים חרדים, וא"כ מי הוא החרדי הקיצוני?! בהכרח שאני חרדי קיצוני".

אמרו לו: "וואלה, לא חשבנו".

אמר להם: "טוב! הגיע הזמן שתתחילו לחשוב, אחרת בשביל מה הקמתם המדינה?!".

אמרו לו: "אבל אוקיי, אז אתה חרדי קיצוני מסוג אחר 'יענו' חרדי קיצוני מכיוון שמאלני".

ענה להם: "אני דווקא ימני". אמרו לו: "אתה מבין מה שאנו מתכוונים".

ענה להם: "לא – כוונות בתפילה. ובכל מקרה גם לו הייתי מבין, הייתי מתקן אתכם", וכאן הרים השתדלן את קולו והוסיף: "שהרי אמר איזה חכם חילוני מפורסם, "המאבק על משמעותן של מילים הוא מאבק פוליטי!". וכן אמר עוד: "זה עניין של הגדרה, אצלכם החרדי הקיצוני הוא מי שנראה לא מחובר לתרבות המערבית, כלומר, חרדי שהוא קיצוני לחברה המערבית-סקולרית. אולם אני מדבר לפי החברה האדוקה, אשר חלקה נקרא בארץ ישראל, 'חרדי'. ואם האדוקים שנראים מיושנים בשבילכם חרדים קיצוניים, אזי אתם חילונים קיצוניים! וקיצוניים בחיים הלא-דתיים שלכם".

והשתדלן היה אנוס ובעל כורחו חייך חיוך בלתי חוקי של פשע כנגד האנושות, והסקולרים כבר לא חייכו, הם התבוננו בקרקע כמו צאן (או המרקע או הקרקע…), המשיכו לעשן את מעט הסיגריה שנותרה, האש שלהם כבתה, נהייתה דממה והשיחה נדמה.

ולאחר הסיפור, הרבי אמר כשבת שחוק על פניו לסקולר המחמד: "אתה בסדר, אין אתה כמו החילונים הקיצוניים, אתה כמעט משלנו".