תגית: חילונים

אישיות כושלת מאנשי תעשיית התשובה הודיעה שהיא עוזבת את הדת | הגיגים בהקשר למעשה המגונה הלז – כתבינו לענייני חילונים ותרבות

לפני שנתיים רבים מבני הקהילה עסקו ודיברו במעשה בבעל תשובה מפורסם אשר נע ונד כדב בקרקס מקהילה לקהילה של אדוקים בארץ ישראל ושלבסוף שנה ופירש. ונעצבו רבים מישראל.

על תעשיית בעלי תשובה – איני מכיר את יובל דיין יותר מידי. שמעתי על קיומו והנחתי שהוא לא קשור אלי ולא יעניין אותי. הנה עוד טיפוס מואר ולא מובן המדבר לטיפוסים מוארים כמוהו. ולא היה ברור לי מדוע הוא מעדיף להיות חרדי ולא מזרוחניק. סוף כל סוף הוא היה חילוני או מסורתי חילוני והמזרוחניקים הרי גם מאמינים ומקיימים מצוות, וגם אצלם יש מוארים ומשיחיים רבים – הוא אמור להסתדר עמם מצוין.

האיש עסק בקירוב ואני לא אוהב אנשי קירוב ככלל. אני לא חושב כמוהם והם לא מדברים אלי והם נראים לי אלימים מידי. אני בכלל בעד קירוב קרובים מתוך המגזר שלנו ולא קירוב רחוקים ולייבא מהגרים מן המגזר החילוני. אני לא אוהב את תעשיית בעלי התשובה האוהבים לשים את עצמם על פירמידה אנושית פליטי המגזר החילוני.

האיש הודיע על עזיבת הדת בריש גלי. שזה בסדר מבחינה חוקת, פה זאת מדינה ליברלית. ברם זה מדגיש שהסוגיה פה היא ציבורית ולא אישית. ולכן הנני מדבר חופשי בנושא רגיש זה.

ובהיבט הציבורי, אותי מעניין פחות האיש אלא יותר הסוגיה של החוזרים בתשובה – וכעין מאמר הגמרא, קשים בעלי תשובה לישראל כספחת…

נמאס לי מקיצוניים המשבשים לי את החיים. יש להם תרבות בעייתית, קיצוניות והתנהלות חילונית והעניין יוצר פונדמנטליזם קיצוני יותר בחברה שלנו – שילוב של גישה חילונית מודרנית שיטתית יותר לחיים מסורתיים עתיקים. העניין גורם לכך שהם הופכים את התורה לצופן מדעי ועוד. וגם הם יותר בעלי חיברות חילוני מאשר חרדי ועל כך ארחיב בהמשך.

יש שאומרים שיש לו נפש של אומן, איני בקיא בו, ברם החברה החרדית באופן כללי לא מכילה טוב אומנים. ודרך אגב, מומלץ לקרוא על פליקס ומאירה בנושא.

בחברה החרדית לא מקבלים בעלי תשובה יפה. מצד אחד זה לא נעים ומאידך יש לזה הצדקה. לא סתם לא מקבלים בעל תשובה כשווה בין שווים.

אדגיש שזה מגוחך שבעל תשובה בוכה על כך שלא מתייחסים אליו יפה בדת – האיש שיודע הכל וגילה האור והאמת… האיש לא טרח לברר על הדת החדשה שלו, כמו שהוא מברר על רכב או על דירה. שיבין שהוא לא רציונלי כמו שהוא חושב, ושלא יתפלא אם יחששו ממנו כי הוא מואר. מאידך אנו יהודים המאמינים בקיום מצוות ואמורים להתגבר על הסלידה ולהתייחס יפה ולקרבו – אולם לא חייבים לקבלו בכל מחיר. אין אנו צריכים להיאנס על ידי בעלי התשובה החודרים למגזרנו.

הפיתרון הפשוט הוא למנוע חזרה בתשובה מהירה אינסטנט לתוך המגזר החרדי, אלא לעשות זאת בשלבים. התורה הקדושה היא לא אינסטנט אלא טשולנט. אך לבינתיים יש להתייחס באופן הוגן לכל יהודי טוב, יפה והגון גם עם הוא בעל תשובה אינסטנט.

לסיכום הדברים, הבעל התשובה רוצה להיות טוב, ולבסוף אומרים לו שהוא לא טוב. עצוב מאוד. אך ברור כשמש שהוא קיצוני מואר ובעל חיברות חילוני המנסה להלביש זאת על הדת. הוא באמת במצוקה. זה לא נעים. ואכן חלקם יותר מודרנים מהחברה החרדית בלבוש והתנהלות, בדעות ובגישה לחיים ועדיין לא התנערו מהיבטים רבים של החברה החילונית.

אדגיש משהו בנוסף, הדת שאני גדלתי בה היא דת של מחויבות – הדת שלהם זו דת של בחירה והרגשה. ואז אלוהים שלהם זה אלוהים נעימי בכל צורה שהיא – ה' טוב כי הוא נעים. שלי זה אלוהים כי צריך, ראוי לי לקיים את מה שצריך – ה' טוב כי הוא נכון. ככתוב: "ויציב ונכון וקים וישר ונאמן ואהוב וחביב ונחמד ונעים ונורא ואדיר ומתקן ומקבל וטוב ויפה הדבר הזה עלינו לעולם ועד".

כשלהם יש קושי הם חושבים שצריך לנטוש או אלוהי העונג שלהם מרמז להם לנטוש, אצלי אלוהים הוא חלק ממני וממשפחתי, אני לא אמור לנטוש גם בפתחם של תאי הגזים באושוויץ.

נ.ב. אחותי אומרת שהרבה ידוענים חילונים ממצים את הקהל שלהם במגזר החילוני המשתעמם מהם. ואז יש להם בעיה של פרנסה. לפיכך הם מודיעים על חזרה בתשובה ומהר מאוד החברה החרדית נוהרת בהמוניה לאירועים שלהםס כשהן חושבים שהם עדיין כוכבים. ובכך הם מעשירים את קופתם של הידוענים. ולפעמים זה לא מספיק להם, והם כבר מאבדים את החברה החרדית שכבר לא מתרגשת מהתוצרת שלהם ורוצים ידוען אחר. או אז הידוענים הללו הולכים חזרה למגזר החילוני ומספרים את סיפור חייהם המעניין וה"נועז" וממשיכים בסבב הופעות חדש וחוזרים להיות כוכבים. ובכך הם פשוט מנצלים את הציבור למטרות פרנסה. לפיכך לא צריך להתרגש, זה לא בהכרח צעד אמוני, לא בחזרתם ולא בפרישתם של אותם ידוענים. שהקב"ה יסלח להם וישלח להם רפואה שלמה.

שקיעות עצמית לפי הדת החילונית

כתבנו לענייני תרבות מסתובב במרחבים של יהודים חופשים ונאורים בעיני עצמם. והנה תיאור שיחה מעניינת לרווחת הציבור.

"הסברתי לקולגה חשוב (אל"מ במיל') בעבודה שמבחינת הדת החילונית יש הכוונה מוזרה בחיים.

אסור לאדם כמוני לדבר על חילונים כי אני חרדי.

אסור לי לדבר על נשים כי אני גבר.

אסור לי לדבר על עניים כי אני לא עני.

אסור לי לדבר על שחורים כי אני לבן.

אסור לי לדבר על ספרדים כי אני אשכנזי.

אסור לי לדבר על נכים כי אני עדיין לא מאובחן כנכה…

אסור לי לדבר על חרדים רגילים כי אני חרדי חוצניק.

וכעין זה אסור גם לך. ולבסוף נשאר לנו רק לדבר על עצמינו.

ואז אומרים עלינו כמובן שאנו דור מגלומן נרקסיסט אגואיסט ואגוצנטרי שעסוק רק בעצמו. אך אם מישהו לא עושה זאת, הוא מנודה כאדם מוזר וחריג שעושה בדווקא.

קשה לוגית להיות באמת אדם מערבי פרוגרסיבי ונאור".

אשרינו מה טוב חלקנו ומה נעים גורלנו ומה יפה ירושתנו.

הרצל – מאת כתבנו לענייני חילונים

כתבנו לענייני חילונים ראה מאמר של חברת פרלמנט לשעבר במדינה הציונית. כתבנו לא הסכים עם מה שהיא אמרה שהרצל תמך בדת ישראל ולכן החליט לאזור עוז ולהגיב כנגדה. לאחר שהדברים פורסמו חשבנו שכדאי לחלוק העניין עם הציבור של הקהילה.


עליזה לביא במאמרה אומרת שיחסו של הרצל היה חיובי לדת ולא כאל תפיסות מיושנות שצריכות לחלוף מן העולם. היא גם אומרת שהרצל לא היה הציוני הראשון. היא כן מודה שהרצל היה מנותק מעמו במידה רבה ממורשת עמו. היא גם שמה דגש על כך שהרצל רואה תפקיד לכהני הדת בהובלת הקהילות לציון. בנוסף היא רואה שהרצל קרוב ליהדות כי הוא רוצה בתי כנסת יפים ונישאים וכן כי הוא מכיר בכך שהדת שימרה את העם היהודי. היא גם מתרגשת מכך שהרצל אמר שהציונות היא שיבה אל היהדות. היא גם מצטטת גם את הרצל לגבי בנין בית המקדש וכן את תיאור כניסת השבת והיא רואה זאת כשיא הקרבה לדת היהודית. מסקנתה שהרצל לא התנגש עם היהדות אלא היה חלק מהיהדות ובעצם היה לא רק חוזה המדינה אלא חוזה המסורתיות בארץ ישראל.

אני ארצה להגיב לה על דבריה על סמך הבנתי הפשוטה בנושא:

  • ניתן לדון האם הרצל היה הציוני הראשון – ברם אם נגדיר את הציונות כפתרון בעיית היהודים הוא אכן היה הציוני הראשון ומחדש בתפיסתו ביהדות הלאומית ש-1. היא תפתור את הבעיה היהודית. ו-2. שהלאום מגדיר את היהדות ולא הדת. דברים אלו לא כל כך מסורתיים ומתנגשים עם היהדות הרבנית האורתודוקסית. התפיסה היהודית הדתית לא רואה כל כך מבחינה יהודית את הלאומיות כפתרון הבעיה היהודית וכן מתנגדת שהלאום יחליף את הדת.
  • למעשה הרצל היה פוליטיקאי טוב, ככזה הוא ידע שהוא צריך לגבש קונצנזוס ולכן להביא ראיה מנחמדות לחלקים מן העם זו לא ראיה מובהקת. לפיכך איני מתרגש מכך שהוא רואה תפקיד לרבנים, שהרי הוא צריך אותם שיעבדו בשביל הפרויקט שלו. לפיכך הוא גם לא מתנגש עם הדת בכל נושא, אלא מנסה לגייס מהדתיים תמיכה, וכמו שהוא עשה עם המזרחי. ולכן הוא היה צריך לתאר את השבת של המאמינים בצורה יפה על אף שהוא לא שמר שבת. הוא היה צריך לגייס הסכמה עממית.
  • בנוסף הרצל רצה שידברו במדינה גרמנית, כלומר הוא ראה עצמו כגרמני שרוצה מדינה יהודית גרמנית. יהודית בלאומיותה וגרמנית בנשמתה. הוא האמין שניתן לשלב, ניתן להיות בני אדם מתוקנים לאחר הקמת המדינה, להחזיק בארכיטקטורה יהודית זה לא אומר שהוא לא מתנגש עם היהדות הרבנית. וכן לגבי בית המקדש, מה זה שונה משחזור עתיקות כמו האקרופוליס ביוון. הוא יכול להיאבק ביהדות המסורתית ועדיין להתגאות בעבר של העם היהודי. הוא לא טיפש הוא ידע שסוג של לאום חדש צריך פרויקטים לאחד את העם. לכן הוא מתגאה על כך שעם ישראל שרד כל כך הרבה שנים מחוץ לארצו וכן שזה בזכות הדת.
  • ניתן לראות שהוא מזלזל קצת בזה שהוא מדגיש שהיהודים המאמינים מאמינים באל הבלתי נראה. וכן בזה שהוא אומר שהציונות היא שיבה אל היהדות, כלומר יכול להיות אדם שאוכל חזיר וחי עם גויה, אולם אם הוא ציוני הוא שב ליהדותו.
  • לא ניתן לראות בהרצל מסורתיות גדולה במיוחד. הרצל היה לאומי פרוגרסיבי אירופאי קלאסי שמקדם סדר-יום לאומי של עולם הזה נגד הסדר-יום הרוחני של גאולה וגן עדן של הדתיים. מדובר כאן בכיוון אחר לחיים. הוא ראה בעולם הזה טרקלין ולא פרוזדור.
  • למעשה מי שלומד על הרצל יודע שהוא חי חיים חילונים אירופאיים. לאחר שהוא ראה שההשתלבות אינה מצליחה, הוא לא חווה הארה רוחנית וחזרה בתשובה, אלא הוא מצא דרך חדשה, במקום להשתלב בין הגויים כי זה לא עובד, צריך לנרמל את העם, נרמול העם יגיע על ידי מדינה מתוקנת ואז הגויים ילמדו להעריך אותנו והבעיה היהודית תפטר, כלומר כעת יהיה קל יותר להתבולל ולהשתלב בין הגויים. וכן אם אין כבר שאלה יהודית בעולם אין להרצל הנמקה מדוע צריכה להיות מדינה יהודית. מבחינתו אין לו בעיה (כלומר יש לו בעיה לעומת ארץ ישראל, אבל במצב סכנה הוא מעדיף להתחיל באוגנדה גם לבסוף לא יהיה ציון החדשה הלאומית בארץ ישראל) להקים מדינה יהודית באוגנדה ליהודים שאינם נחשבים כיהודים מבחינת ההלכה כל עוד הם ממוצא יהודי.
  • ואסיים בציטוט ממדינת היהודים:

"האם ניתן את כוהני דתנו למשול בנו? לא! האמונה היא אמנם הקשר המאחד אותנו; אולם חופשים אנחנו בכח החכמות והמדעים ועל כן לא ניתן לדחפים תיאוקרטיים של אנשי הדת שלנו להרים ראש. אנו נדע להחזיקם בבתי הכנסת שלהם, כשם שנחזיק את צבא הקבע שלנו בקסרקטינים. צבא וכהונה יכובדו מאוד, כדרוש וכראוי לתפקידיהם היפים. בענייני המדינה, עם כל ההערכה כלפיהם, אל להם להתערב, פן יביאו עליה קשיים מבית ומחוץ."

והנה כאן ניתן לראות את הרצל הלא מסורתי. היהודי המסורתי הוא בעל כבוד רב לרבנים ולדת וגם אם הוא רואה לעצמו היתר הוא חש בעניין חולשה, לפעמים עושה תשובה ובוודאי שלא יכלא את הרבנים בבתי הכנסת כמו חיילים לבסיס. הוא רוצה בהם תפקיד יפה, משהו לראווה אבל חסר מהות. הוא לא מוכן לנקוט בלשון יפה ורואה ברצון הרבני לקבע נורמות רבניות עניין של דחף לא רציונלי ובהמי כביכול. הוא היה נאור ומתקדם בעיני עצמו שהיה בטוח שהוא יכול להחליט לעם מה לרצות, ובמקום לעשות בחירות על תפקיד הרבנים והדת, הוא פשוט כבר דוחף לכך שהם יהיו שוליים ונוקט במילים משפילות שאותן הדגשתי. בנוסף הוא רואה בבתי הכנסת עניין שלהם ולא נקט בביטוי "שלנו". הוא מחוץ לבית הכנסת המייצג את הדת והמסורת.

תודה רבה לחברת הכנסת לשעבר עליזה לביא על כך שהעלתה הנושא וגרמה לי לחזור וללמוד את הרצל שוב פעם.