תגית: חילוני מחמד

"חרדיה עממית" – נאום של אקטיביסטית חרדית – מאת כתבנו לענייני חילונים

נאום מקדש שם שמים מאת גברת וילהלמינה דיכטער אשתו של המשורר הידוע בקהילה ובעולם. את הנאום נאמה בארץ ישראל מול חרדים מודרנים אוהבי-החופשיים וחופשיים. יש לציין שהיא אשה חשובה ומעניינת ואם ירצה ה' נעלה עוד אמירות שלה. כתבנו לענייני חילונים נכח שם והביא את נאומה לידיעת הציבור.


"הייתי פעם בטקס ושמעתי נושאת דברים חזקה במיוחד, את וילהלמינה דיכטער, להלן חלק מהנאום שהוקדש לזכרו של אל-חאג' מאלִכּ אל-שבאז ועורר רעש גדול בקרב השומעים.

והנה הנאום:

יש שני סוגי חרדים במרחב במדינה מדרום לסוריה:

יש את החרדי המחמד שאוהב את החילוני יותר מאשר החילוני אוהב את עצמו, שאוכל מהאוכל החילוני, משאריות האוכל שהחילוני 'ברוב טובו הגדול' השאיר לו. הוא יודע גם גששים בעל פה והוא מכיר את כל שירי ארץ ישראל יותר מאשר החילוני בעצמו. הוא חילוני (ישראלי) בלבוש חרדי.

כשהישראלי אומר 'אנחנו', החרדי המחמד אומר 'אנחנו'. וכשחרדי עממי נורמלי מציע היפרדות, הוא חושב שהוא, החרדי העממי נפל מהירח, 'אתה מציע להפרד מהישראלי הנחמד שאוהב אותנו, עוזר לנו ודואג לנו?!'

החרדי המחמד גם אוהב לגור ליד הישראלי ולחוש אני השחור השפוי היחיד שנמצא פה. הנה אני יותר טוב משאר השחורים, אני השחור הכי לבן. איזה כיף שיש חילונים.

ויש את החרדי עממי ותמיד היה יותר חרדים עממיים מחרדים מחמדים.

החרדי העממי יודע שהוא הרוב לעומת חרדי המחמד. הוא שונא את הישראלי, הוא לא עומד בצפירה ולא שר התקווה. ולא מעריץ את אלו ששונאים אותו.

כשיש בעיה במדינה, החרדים-מחמדים אומרים אנחנו בצרות או הממשלה שלנו בצרות, החרדים העממיים אומרים, לעומת זאת, הממשלה הציונית בצרות או הממשלה שלהם בצרות.

יש אפילו חרדים מחמדים שאומרים 'חיל האויר שלנו' הפציץ פה והפציץ שם, חיל האויר שלנו? אפילו לא יתנו להם להתקרב למטוס…

אנו לא ישראליים, לא ביקשנו להיות ישראלים. הישראליות נכנסה בנו. אנו לא חוגגים עצמאות, אנחנו עדיין בגלות. כל עוד שאין מדינה יהודית-חרדית אנו עדיין בגלות, 'בגלות בארצנו'.

יש התנגשות בלתי נמנעת בין החילוני (הישראלי) לבין החרדי. החילוני מקדם סדר יום של עולם הזה, ואנו מקדמים סדר יום של עולם הבא – העולם הזה דומה לפרוזדור והעולם הבא דומה לטרקלין.

אני לא חרדיה מחמדית שחולה על החילונים, אני חרדיה עממית!

הציבור לא ממש אהב הנאום. חלק מחאו כפיים בהתלהות למשך זמן ממושך. וחלק ביקשו מהמארגנים להרחיק אותה. היה שישו ושמחו.

מעשה בחרדי הקיצוני שפגש בחילונים קיצוניים

האדוקים בארץ ישראל תחת הציונים ובהעולם מכונים דתיים קיצונים או חרדים קיצונים ולא ברור מדוע. כתב זה בא להראות לנו שצריך להזהר ולא לחשוב כהגויים אשר קובעים את מנהגי השפה שלהם ואין זה שפתינו. והם מדביקים לנו מילות גנאי כאילו הם רק מתארים ללא נגיעות מה שרואות עיניהם, אולם זהו שקר.


לא מזמן סיפר הרבי מנימאנדעסלאנד שליט"א סיפור לסקולר מתון הקרוי בקהילה 'חילוני מחמד' והנה הסיפור:

אחד השתדלנים מבני הקהילה הלבוש מערבית ונראה כגוי חבוש כיפה שחורה, הלך פעם למקום שאפשר לראות שם סקולרים-חילונים. והסקולרים הללו שם ישבו בצד עם מכנסיים קצרים כמו של הכהנים בבית המקדש, ציחקו בקול גדול ועישנו משהו שנראה ליגאלישער-נישט ועם חיוך עוד יותר ליגאלישער-נישט, חיוך הראוי לביאת המשיח, שנאמר: "אמר רב יוחנן משום רשב"י אסור לאדם שימלא שחוק פיו בעולם הזה, שנאמר: (תהלים קכו, ב) "אז ימלא שחוק פינו ולשוננו רנה, אימתי, בזמן שיאמרו בגוים הגדיל ה' לעשות עם אלה". ולעשנם היה גם ריח חריף של עשב שעל זה נהוג לומר במקומות מסוימים: "מעט מן העשב דוחה הרבה מן העצב".

שאלוהו: "איזה סוג חרדי הוא?"

ענה השתדלן: "אפשר להגדיר אותי 'כחרדי קיצוני'".

והם החילונים אמרו: מה אתה חושב שאנו שופטיני, הרי אתה נראה אדם מודרניש, כמעט גוי משלנו?

השיב להם: "דברי אמת ויציב, שהרי כמה יהודים אדוקים חרדים עם כיפה שחורה יש בעלי השכלה הנראים כמערביים עכשוויים וכד', וגם אם יש עשרים אלף, זו טיפה בים לעומת מעל כאלף אלפים איש הקרויים חרדים, וא"כ מי הוא החרדי הקיצוני?! בהכרח שאני חרדי קיצוני".

אמרו לו: "וואלה, לא חשבנו".

אמר להם: "טוב! הגיע הזמן שתתחילו לחשוב, אחרת בשביל מה הקמתם המדינה?!".

אמרו לו: "אבל אוקיי, אז אתה חרדי קיצוני מסוג אחר 'יענו' חרדי קיצוני מכיוון שמאלני".

ענה להם: "אני דווקא ימני". אמרו לו: "אתה מבין מה שאנו מתכוונים".

ענה להם: "לא – כוונות בתפילה. ובכל מקרה גם לו הייתי מבין, הייתי מתקן אתכם", וכאן הרים השתדלן את קולו והוסיף: "שהרי אמר איזה חכם חילוני מפורסם, "המאבק על משמעותן של מילים הוא מאבק פוליטי!". וכן אמר עוד: "זה עניין של הגדרה, אצלכם החרדי הקיצוני הוא מי שנראה לא מחובר לתרבות המערבית, כלומר, חרדי שהוא קיצוני לחברה המערבית-סקולרית. אולם אני מדבר לפי החברה האדוקה, אשר חלקה נקרא בארץ ישראל, 'חרדי'. ואם האדוקים שנראים מיושנים בשבילכם חרדים קיצוניים, אזי אתם חילונים קיצוניים! וקיצוניים בחיים הלא-דתיים שלכם".

והשתדלן היה אנוס ובעל כורחו חייך חיוך בלתי חוקי של פשע כנגד האנושות, והסקולרים כבר לא חייכו, הם התבוננו בקרקע כמו צאן (או המרקע או הקרקע…), המשיכו לעשן את מעט הסיגריה שנותרה, האש שלהם כבתה, נהייתה דממה והשיחה נדמה.

ולאחר הסיפור, הרבי אמר כשבת שחוק על פניו לסקולר המחמד: "אתה בסדר, אין אתה כמו החילונים הקיצוניים, אתה כמעט משלנו".