את מי צריך לזרוק מן התלמוד-תורה? מעשה מבהיל בהרבי שליט"א והרב שך

סיפור נאה עם הרבי שליט"א התגלגל בידי אחד הנוגעים בדבר אל המערכת וחשנו חובה דחופה לפרסם העניין לתועלת כלל ישראל.

כידוע בארץ ישראל יש קהילה של שומרי תורה ומצוות והם חזקים מאוד ויש להם כעין קולונייע עם שופט כעין מלך בזעיר אנפין השולט עליהם במעשים ובהשקפתם. אחד השליטים החזקים ששלט על המתקרים חרדים היה הרב שך ז"ל. ונאמר עליו שמעידן הרי גלותא לא היה לרב כלשהו חצר ביה ריש גלותא כמו אצלו. וכך האיש שלט במשך זמן רב. והוא איחד את מי שהיום נקראים ליטווקס.

במאמר המוסגר נגיד לגבי כוח הרבנים היום, שבנימאנדעסלאנד לא נתרגשו ממות המלכה הבריטית, אלישבע מלכה (אליזבת רג'ינה) השניה, לאחרונה, שהרי לא היה לה כוח לומר לאוהדיה עם מי להנשא או למי להצביע בהעלקציון בבריטניה. היא הייתה "פייק מלכה" מלכת עולם השקר שבארצותיה. בעוד שהיום כפשוטו, מאן מלכי? רבנן! הם יכולים להגיד לאנשים מה ללבוש, עם מי להנשא, היכן ללמוד, איפה לעבוד, להורות אנה לגור ומה להצביע ועוד ועוד.

והנה בזמן תוקף שלטונו של הרב שך. היה ילד שהתנהג שלא כראוי בתלמוד תורה. הוא הפריע ללימוד, נתחצף למלמדים ורב עם התלמידים. ורצה פרנס התלמוד תורה להשליכו מן המוסד שלו כי הוא מפריע ואין מצליחים להשתלט עליו ולמנוע את פגיעתו הרעה.

ולפני שעשה זאת חישב בליבו, הנה יש לי הזדמנות להתקרב לאבק הכוכבים של המלכות החרדית בארץ ישראל ופנה לחצר של הרב שך לקבוע שיחת ייעוץ עם המנהיג הגדול. כך הוא יוכל לספר לכולם שהוא מקורב למלכות ומכיר השליט מקרוב ואפילו נועץ עימו לגבי תלמוד התורה. וכך יצא שם הפרנס לתהילה וכן שם תלמוד התורה.

הגיע לרב שך וסיפר לו על התינוק של בית רבן שלו שסורר ומורה ואינו מציית ומתנהג כראוי וכולהו. ולפיכך רוצים בהתלמוד תורה לסלקו מן המוסד.

שאל הרב שך את הפרנס: האם אתה יודע מה מתרחש בבית הילד, האם יש שם שלום בית? (כלומר, האם ההורים אינם בדרכי שלום ביניהם ולכן הילד חסר שקט ומנוח ומפריע ומציק.)

וענה הפרנס: איני יודע.

שאלה הרב שך שוב, האם יש במשפחת הילד בעיות של פרנסה? (כלומר, האם בגלל עוני, מחסור ולחץ הילד חסר שלווה ואינו מתנהג כתינוק של בית רבן מצוי?)

וענה פרנס תלמוד התורה: אינני יודע.

ושאל עוד הפעם הרב שך שאלה, האם אתה יודע מה קורה עם שאר האחים והאחיות במשפחה? (כלומר, אולי יש מריבה בבית ואולי הם גם לא בסיידר ורואים מכאן שזה אולי לא בעיה בהילד אלא בעיה במקום גידולו.

וענה הפרנס: לא ידוע לי.

אמר הרב שך: באמת צריך לזרוק – צריך לזרוק אותך, אתה המתכנה מנהל החיידר, לא את הילד שהרי אינך דואג לו ויודע עליו כלום, אינך מחנך, אלא איש של פרקמטיא (ביזנעס במסווה של עוסק בצרכי ציבור).

וסיפור זה עשה רעש גדול בעולם האדוקים בעולם כולו – ואמרו רבים אה, אשרינו שיש לנו רבי כזה. ואחד מחברי הקהילה בניאמאנדעסלאנד סיפר זה המעשה לרבי שליט"א בבוקר אחר תפילת השחרית בפני המניין של הרבי.

והרבי שליט"א הקשיב וצחק.

ושאל המספר את הרבי: מפני מה הרבי צוחק?

השיבו הרבי שליט"א: מפני שאני יודע מה קורה בעולמו של הרב שך. כמה ילדים נזרקו בבושת פנים מן החיידער ומן הישיבה ונערות רבות מבית ספר? וכמה בכלל לא נתקבלו למוסד בקרבת ביתן רק כי היו ספרדים נישט פון אונזרען? כלומר, זה סיפור של פרופעגאנדע. רבים בכלל לא שאלו את הרב שך לגבי השלכת תלמידיהם מן המוסדות של האדוקים כי ידעו שהרב שך וחצרו מסכימים לעניין. ולפיכך רבים נשברו מכך והפכו לתינוק שנשבר ונתרחקו מן הדרך הישרה מסיני.

הרב שך צודק. צריך לזרוק!

לא את התלמיד, ולא את המנהל, אלא את הרב שך ודומיו צריך לזרוק. הרב שך הוא מנהל כלל הליטווקס וחלק מן יהודי המזרח וספרד. הוא המנהל האמיתי. אותו פרנס תלמוד תורה הוא כעין ילד מול הרב שך.

צריך להשמיע קול כשופר בריש חוצות נגד כל העומדים בראש המזיקים לעם ישראל בין בכוונה ובין בשוגג. בין במעשים ובין בשב ואל תעשה. מי שלא ראוי להנהיג שלא יהיה בראש כירבעם בן נבט. שאל עצמך, האם הרב שך שהאמינו בו רבים שיש לו דעת תורה ורוח הקודש הצליח למנוע מקרה אחד של אונס או פיתוי קטנים על ידי מלמדים? הוא יכול היה לעורר הציבור בעניין חמור וחשוב של אחת מן נגד עבירות חמורות ואפילו שה לא עשה. ויותר מזה הוא מנע כתיבה ופרדום הסכנה בעניין בהמכתב עת של. וכן גם מנע פרסום על אנשים פושעים אלמים שהיכו בתלמודי התורה. הוא היה פשוט אב המזיק של הציבור התמים.

והמספר התנצל בפני הרבי על כך שסיפר המעשה. ואמר הרבי נאה אמרת לטוב נתכוונת ובזכותך הציבור ילמד לחשוב ישר ולראות המציאות בעיניים של חכמה שהשם יתברך נתן לנו בני האדם.

מערכת אתר הקהילה קהילת קודש נימאנדעסלאנד ירושלים דאשכנז מאחלת לציבור הקוראים הקדוש בפרוס עלינו השנה החדשה שנת תשפ"ג.

שנה טובה, שנה נפלאה ושנה של גאולה. גמר חתימה טובה למי שצריך חלילה.

תהא שנת פריחה גדולה לכל הצדיקים והצדיקות הנמצאים עמנו דרך העיניים בכתבים פה. עלו והצליחו.

בזכות זה אני חרדק – מעשה בסלולר והראששיבה ר' ברוך ויסבקר בבית מתתיהו – מעולם הישיבות

סיפור שאחד העורכים קיבל מאת בעל המעשה.

"קלמן, צ'מע סיפור בשבילך, הייתי 'נחום הלמדן', בחור מוכשר הלומד בישיבה ודופק סדרים, אבל גיוואלד, היה לי פלאפון בכיס. הייתה חשובה לי החירות והיכולת לתקשר עם המשפחה, הרגשתי שזה בריא לנפש שלי.

וכך כמה שנים למדתי מצוין, אבל הפרתי את הכללים התמוהים והנוקשים של הישיבה הקדושה. אנו בני מלכים ולא צריכים להיות עבדים.

פוחוביץ המק"ק (משגיח קטן קטן) הלשין לראש ישיבה. הוא מסכן זו הייתה עבודה בזויה. כנראה שלא הייתה לו ברירה וזו הייתה הדרך שלו להתפרנס. ממש לא נעים.

פוחוביץ המקק השיג את המספר שלי מאחד הבחורים בוועד והוא צלצל אלי מהמערב של הבייסמדרש, ויצאתי בתמימות לדבר ליד הטלפון הציבורי. בדרכי קלטתי שעושים לי תרגיל אמבוש, אז חזרתי למקום בבייס מדרש. אולם הם הבינו שיש לי בכיס סלולר, אבל לא יכלו להוכיח.

ר' ברוך ויסבקר ציווה עלי לעלות עימו לחדר. עליתי מאחוריו, והבנתי שהוא יכפה עלי חיפוש, ובמדרגות דחפתי לבחור משיעור א' את הפלאפון. בחדר של הראש-ישיבה, אחרי שהוא היה בטוח שיש לי פלאפון, הוא הפך בעצמו לסוהר הראשי בכלא שלו וכפה עלי להראות לו את הכיסים הריקים, ממש להוציא ולמשוך את הבד הפנימי של הכיס החוצה. לא ידעתי בכלל שלפי החוק יש לי זכות להתנגד, מזל שהוא לא עשה בי דברים אחרים… ור' ברוך לא ידע איך זה קרה שאין לי מכשיר סלולר. ומבטו התקיף הפך להבעת אכזבה. הפרצוף הנדהם שלו היה כנראה כמו של הקלגס הרומאי עם התפילין של אלישע בעל הכנפיים…

כשירדתי למטה כל הבית מדרש כבר נייס על הפלאפון. כי הבחור "העילוי" (ישיבה הזויה) סיפר לציבור שהבאתי לו פלאפון כשהייתי ביחד עם הראש ישיבה. המקק פוחוביץ קלט, אז הוא דיווח לראש ישיבה את הקומבינה.

אחרי חצי שעה כשרכושי האהוב חזר אלי, ראש הישיבה ויסבקר, קרא לי שוב פעם באופן אישי. ווהפעם אמר לי לעלות לפניו כשהוא סורק לי את הכיסים מאחורה, הרגיש לי ממש לא צנוע. נלחצתי כולי, אבל לא אמרתי נואש, בסיבוב-עיקול המדרגות בין חצי קומה לחצי הקומה השניה, העברתי בזריזות את הפלאפון מקדימה לכיס האחורי שעבר כבר את סריקת עיניו החודרות והבוחנות של מרן ראש הישיבה.

וכשהיינו בחדר הוא אמר לי: "עכשששיו תוציא את הכיסים!". כמובן שהוצאתי והוא שוב אכל קש ונורא כעס. הוא אמר לי "אני בטוח שה-י-ה ל-ך פ-ל-א-פ-ו-ן ב-כ-י-ס".

לאחר הדברים האלה, אחרי שבועיים, פוחוביץ המקק כבר שמע את כל מה שקרה דרך המלשינים הרבים בישיבה. ואגב חשוב להגיד שהעניין פשוט משחית הנפש. פוחוביץ המקק דיבר עם הצוות. והמשגיח קרא לי ואמר שחושבים מה לעשות, בגלל שביזיתי את ראש הישיבה שליט"א. תבין ראש הישיבה רדף אותי והציק לי והמשגיח ברויאר אומר שאני ביזיתי את ראש הישיבה – תקלוט עד כמה הכוח משחית. אפילו בעל המוסר הכי גדול, כביכול, בעולם הישיבות מדבר כמו ילד קטן ולא מצליח להסתכל על המצב כאדם בוגר, אלא כילד המשחק שוטרים וגנבים. עצוב מאוד. מה שווה שיטתת המוסר עם כהן ראשי שלה כך מתנהג? ביזיון!

בקיצער, המעיישה, הוחלט להרחיק אותי מהישיבה. וכך הפכתי לחרדי עובד, חרד"ק שיש לו נטפליקס אפילו…

ואוסיף, משהו, זה היה בדיוק אחרי שמרן הרב שטיינמן בא לדבר על פלאפונים ואז החתימו את כל הישיבה שלא יחזיקו פלאפונים. ואני לא רציתי לחתום.

כשהרב רפפורט אמר לי לחתום, אמרתי לו: 'בכיף'. אז הוא אמר לי איך אתה חותם וברור שיש לך פלאפון?! צחקנו… רפפורט הבין שהראששיבע מגזים.

חחח עד היום פוגשים אותי בחורים מהישיבה, בייסמאטעס החדושע שלומדים שם צעירים נשיים כאלו ששמעו מהסיפור וזה הדרך שלהם לחוות חירות.

בזכות זה אני חרדק, ברוך ה'.

מבוסס על סיפור אמיתי עם שינויים ספרותיים קלים.

מעשה בבחור הישיבה שביקש לצפות בפורנוגרפיה – מעולם הישיבות

מעשיה שנשלחה אלינו על ידי אחד מחברי הקהילה. האיש החשוב ביקש לשלוח המעשה כדי לעורר את הלבבות לחסד.

פעם פרסמתי מעשה שהחריד אותי על בחור ישיבה שרצה לעשות מעשים מגונים במכשיר הסלולרי שלי. והנה מה שכתבתי:

ערב טוב חברים, השאילו לי את עיניכם ותקראו סיפור מעניין – אמש בדומה לבני גנץ מחבל (איש פלג ירושלמי) חדר לי לטלפון ועל כך בהמשך.

נכנסתי אמש לישיבה בירושלים בדרך לביתי בחזרה מעיסוקי. יצא לי לשוחח עם צעירי הצאן של הפלג על הא ודא. ביציאתי מתלווה אלי בלא הודעה או רמז בחור שאני מכיר משכונתי.

הוא מתחיל לדבר איתי על כך שהוא רוצה להיות חילוני. לאכזבתו התחלתי ללעוג לחילונים. הוא התפלא ואמר אבל אתה הרי חרד"ק, אתה אמור להעריץ את החילונים?!

אמרתי לו, אני לא יודע ממה אתה סובל. ומה גורם לך לערוק או לברוח. ברם דע לך שלא קל להיות חילוני. אולי לפי התפיסה שלך להיות חילוני זה חיים קלים, אולם יותר קל להישאר בישיבה, גג תתבטל.

הוא ביקש ממני מידע על כת הלל ומוסף, אמרתי לו שאיני מכיר כזו כת. הוספתי ואמרתי לו שהוא יכול לחפש ארגון הלל ומוסף ברשת והוא ימצא מס' טלפון, זה בסך הכל ארגון צדקה לחילונים חדשים.

הוא ביקש שאתן לו לצפות ביוטיוב על הלל ומוסף בסלולרי שלי. אמרתי לו, אתה מחבל עצניק, אז אני אתן לך…

ואז הוא ביקש ממני לתת לו לצפות בפורנוגרפיה, הייתי המום לרגע קט ומפאת כבודו לא לעגתי לו ופשוט אמרתי לו ש: א. זה לא מנומס. ב. בטלפון שלי לא צופים בדבר הזה. ג. יש באתרים הללו וירוסים, אני לא בני גנץ. ד. לא נעים אבל זה נגד הדת שלנו ולמה שאני אעזור לך לחטוא ואז תצטער.

טוב, לקחתי אותו לקפה – פשוט חששתי שהוא מודר חברתית והחלטתי להעניק תשומת לב, פגשתי שם חבר חכם וההוא נשר מהשיחה הוא ביקש את הטלפון וגלש לו ביוטיוב.

כשעזבתי את הקפה, בדקתי במה הוא צפה וחשכו עיני. מיד מחקתי העניין מהיסטוריית הצפייה ביוטיוב כדי לא להרוס לי האלגוריתם.

בחיים לא נתקלתי במצב כזה, אזי אין לי ביקורת שלילית נגד גורם ספציפי בנושא, אולם חשבתי שהציבור יתעניין בסיפור.

עד כאן מה שפרסמתי בשעתו לאחר שנה פרסמתי חלק ב' של המעשה:

לפני כשנה פרסמתי היכנשהו סיפור על בחור ישיבה 'מחבל' שביקש ממני טובה. הוא ביקש ממני לצפות בפורנוגרפיה בטלפון שלי. וכן הוא ביקש ממני עזרה לצאת בשאלה.

אני כמובן סירבתי והעליתי חלק מהסיפור עימו לפרסום פומבי.

אחד מקוראיי הנאמנים והחכמים אמר שהוא מוכן לעזור לו. על כן הלכתי במיוחד לישיבה לפגוש את אותו בחור והעברתי לו מספר הטלפון של המתנדב, ושכנעתי אותו ליצור עימו קשר.

המתנדב השקיע בו הרבה שעות ושכנע אותו ללכת לעזרה מקצועית.

"הוא בסדר, מתבגר, עבר תהליך נפשי, גם של גמילה מכמה דברים. התמודד יפה… טיפול מקצועי", זה מה ששלח לי המתנדב הצדיק לאחרונה.

לסיכום, ההשגחה העליונה סיבבה שאראה חרדש;
שאקפוץ לישיבה בגלל ששיכור בפורים ביקש שאבטיח לו לבקר; שבחור התנהג מוזר וחשב שארצה לעזור לו בצפיה בארוטיקה וביציאה בשאלה כי אני חרדק; שאכתוב בתדהמה על העניין פוסט; שקורא נאמן מוכשר יציע עזרה; וטיפול מקצועי.

באמת פגשתי את הבחור לפני מספר שבועות והוא היה נראה במיטבו, לא ביקש עזרה לצאת בשאלה ולא ביקש פורנוגרפיה. בשעתו עוד חששתי שהוא בהדרה חברתית כי היה בודד מוזנח, כעת הוא היה נראה מטופח ומרשים. היה נראה בחור ישיבה טוב.

והכל ללא מעורבות ממשלתית של הישות הציונית או של הממסד החרדי. ורואים כאן מוסר השכל שלכל אחד מאיתנו יש תפקיד בעולם ולפעמים אפשר לעשות זאת בדרך ולקיים "והלכת בדרכיו".