תגית: חסד

הרבי שליט"א במסע על אף הקורונה – חלק ב' בודפשט

כזכור הרבי שליט"א נסע לקברי אבות בפרשבורג על אף מגפת הקורונה ותכנן לשבות בוינה בשבת האחרונה שלו במסע. ומפני גזרת השלטון בדבר איסולרנוג (בידוד) למי ששב מוינה, הרבי החליט לשבות בקהילת בודפשט.


הרבי הגיע לבודפשט בשישי ושהה במלון המלכים שיש שם אגף כשר לשבת. ודבר זה לא פשוט היום בכל מיני מקומות בגלל השימוש באלקטרוניקה.

מיד אחר כך הרבי התארגן קצת לשבת והלך לצעוד אל עבר הדנובה. מיד לאחר זאת הוא שב חיש למלון כדי להתכונן לשבת על ידי מרחץ, החלפת מלבושים לבגדי שבת להדלקת הנר.

הרבי התפלל בקהילת המקום קהילת היראים בודפשט ולא בחב"ד שהם בעיניו אנשים משונים וסוטים מן היהדות הנאמנה. בשחרית בשבת הרבי קיבל עליה כלוי היחיד ואמר הגומל. את סעודות השבת הרבי סעד באחד ממסעדות היהודיות בעיר.

הרבי שם לב שאין כמעט יהודים הונגרים אדוקים, יש קהילת עובדים אנשים העובדים בהספקת אוכל כשר לעם ישראל. יש העובדים באווזים, היות שממשלת הונגריה לא אסרה את פיטום האווזים. יש העובדים עם פרות להספיק מזון מחלב הפרות והיו כאלו שעבדו בקהילה על אף שהם גרים במקום אחר. יש גם קהילת אנשי עסקים ישראלי הנמצאים בחב"ד.

בשבת הרבי צעד בקור וחצה הדנובה לעבר העיר בודא, כידוע בודפשט היא חיבור של כמה ערים. על הגשר הייתה רוח עזה מאוד והרבי נהנה מאוד. משמשי הרבי התקררו אזי הרבי יעץ להם כיצד להמנע מהקור גם על שפת הדנובה, על ידי התרחקות משפת נהר הדנובה לעבר קיר ההר או הבניין בבודא. הרבי חצה שוב והלך לנוח.

במוצ"ש הרבי צעד שוב לטייל והלך לעבר מצבת זיכרון ליהודים שהושלחו על הדנובה, לבית המדברים ההונגרי (הפרלמנט) ומשם למצבת זיכרון החירות שכם עוסקת בשיעבוד יהודי הונגריה בידי ממלכת אשכנז של היטלר.

הרבי חזר למלונו וסעד מלווה מלכה בהתרגשות תוך כדי שיח על בעיות כשרות עם משגיח כשרות מארץ ישראל שאמר שיש בעיות של טריפות בשוק החלב – הפרות לדעתו עוברות ניתוחים והופכות למצב של טריפה. ואז כמובן הקהל דיבר על הקורונה בהתרגשות וכולם אמרו שהם חוזרים ביום ראשון חזרה לארץ מפני גזירות הבריאות של נתניהו.

ביום ראשון היה קר אבל הרבי רצה להספיק ולכן הפמליא הלכה למצודת הדייגים של בודה וראו משם נופים יפים ומצבת זיכרון לאישטוון הראשון מלך אונגריא. הם גם אכלו פת שחרית וחזרו חזרה לעיר לאסוף החפצים והלכות לכיוון שדה התעופה.

הרבי קנה ויסקי מתנה לאחד ממשפחתו ופגש שם זוג אדוקים חסר דאגות עם הרבה שקיות – אברך וגברת עם כרסה בין שיניה. הרבי צעק עליהם שכך הם יצטרכו לשלם הרבה כסף על המיטלטלין שלהם וחבל על הכסף. לכן יש מיד ללבוש כל מה שאפשר ולחלק דברים לשקיות של חנויות הפטורות ממס בשדה התעופה. הרבי ומשמשו לקחו על עצמם שקית אחת כל אחד. הזוג לקחו שקית אחת כל אחת ועוד יהודי צדיק שנמצא שם לקח שקית אחת. הרבי המליץ לאשת האברך לשים תיק אחד מלפניה ותיק אחר מלאחוריה. האברך הצליח לעבור חלק, והנה אחת מן העובדות של חברת הטרנספורט הורתה לאשת האברך לעצור ולבדוק האם התיקים שלה נכנסים למסגרת מדידה של גודל התיקים שאפשר להכניס ללא תשלום. והיא עבדה קשה ולחצה התיקים בעוז ולבסוף הצליחה.

ובאותו היום שהרבי חזר, השלטון הציוני הכריז שממחר כל מי שמגיע לארץ ישראל חייב בבידור לשני שבועות והרבי נשם לרווחה גדולה.  ולאחר זאת אמר בקול, שמי יודע מתי פעם הבאה יהיה אפשר לצאת ולשוב.

וטוב מאוד שהעולם שהופך למגדל בבל חוזר להיות עם לבדד ישכון וכעת אפשר לעשות תרבות מיוחדת של כל עם ועם, דת ודת יתר בקלות לעומת תרבות אחת הקרויה גלובליזציה היוצרת תאווה להיות כמו כולם על חשבון התרבות של מקום אחד וזה מקשה על האדוקים במצוות.

building near body of water

Photo by Dominika Greguu0161ovu00e1 on Pexels.com

למי שרוצה לקרוא על חלק א במסע הרבי בימי הקורונה:

מנהג הכפרות בקהילת הקודש נימאנדעסלאנד ירושלים דאשכנז

ממנהגי קהילת נימאנדעסלאנד האהובה והמפוארת בעניין 'הכפרות' ודעת הרבי לגבי רדית האדם בחית הארץ, בדגת הים ובעוף השמים.

מן הידועות בציבור דבנימאנדעסלאנד אין נוהגין מנהג הכפרות משום דמנהג גנאי הוא. אולם בעוונתינו הרבים בזמנים האחרונים השטן מקטרג הרבה וקמו קבוצה של גויים שלא שיערום אבותינו. והם החלו מכנין עצמם צער-בעלי-חיים אינסטציון, צמחוניפילים וטבעוניפילים. ול"ע יש שם הרבה בעלי עבירה דשנו ופירשו מן עדת ישראל. והם מקהילת הטומאה אונץ, ואין פלא מדוע היא כעיר הנידחת. עושין הם מעשי בהמה ואוכלים תבואה כבהמות ואוסרין על עצמן אכילת בשר וחושבין עצמם צדיקים הרבה, יותר מהקב"ה. והרי הקב"ה התיר לאכול בשר?! והביא לנו השליו ונתן לנו מצוות הקרבנות ומתנות כהונה. והוסיפו חטא על פשע ובעת האחרונה רוצין לאסור השחיטה הכשרה, כי טוענים הימה דזה צער בעלי חיים. וזו היא טענה משוממת נגד היהדות הנאמנה.

d7a9d79cd797d79fd7a2d7a8d795d79a

שו"ע קרקוב ה' של"ח

לפיכך הרבי החליט והכריז דמצוה גדולה לעשות הכפרות על בעל חיים. וזאת כיוון דאם לא נאבק האידנא כנגד הני רשיעא, יום אחד עלולים הם להרוג ולאבד את כל הקרניבורימערס, שזה בלע"ז אוכלי הבשר. ולכן מנהג הכפרות נערך בהקהילה ברוב עם בבית כנסת הגדול של הקהילה הקדושה נימאנדעסלאנד הבנויה והמכוננת. וזה מפני דמצוה זו היא פיקוח נפש, ככתוב: "זובחי אדם עגלים ישקון".

חולים ועסקנים יכולים לעשות הכפרות על בעל חי בביתם באישור ועד הכפרות בנשיאות הרבי שליט"א של אותו הדור. כמו כן, יש עניין גדול לקנות בעלי חיים לבנים ולא חומים, דהרי אנו אשכנזים. וכן לקנות אך ורק מן הגאבע יעקב גאבאישער נאמן ביתו של הרבנים זצ"ל ושליט"א.818_1010200564836

וא"ת איך שייך למימר דזהו חליפתי וכפרתי והרי זה מנהג שטות?! אומר הרבי: שזה חליפתנו ממש, דהרי במקום דיהרגו אותנו "זובחי אדם עגלים ישקון", אנו הורגין הבע"ח ועושין פרופעגאנדע למען העניין הגדול. וזהו גם כפרתינו דכידוע טבע נימאנדעסלאנד הוא טבע רחמן ואין נוהגין להתאכזר כלפי הבעה"ח. אולם למען הצלת כלל ישראל אנו עושים זאת. וזהו כפרתינו דזה הוה מסירות נפש גדולה מאוד. וזה כמו עקידת יצחק ואיפגניה וזו מסירות נפש אמיתית. יאכלו ענוים וישבעו.

השידוך של הרבי שליט"א – מעשה מופלא של השגחה פרטית

מעשה מיוחד של השגחה  דהרבי שליט"א, ר' לייב אלקסאנדער הלוי בן ר' וולף הירש, סיפר להגאבע

פעם אחת יצאנו עם איזו מוקיונית רברבתא בשידוך. התהלכנו בירושלים עיר הקודש הבנויה. כל המקומות 'בקאוה רימון' היו תפוסים על ידי האחוריים של האנשים דמונחין היו על הכיסא. דבר זה הפריע לגברת היות שזה גלוי וידוע כמקום דמגישין שם אוכל בהכשר הקרוי 'מהדרין'.

במקום דאין איפה לשבת, יהיה מקום לשבת. הפנינו את מבטינו כה וכה ונלך ביתה עגנון, תמונה שלשומה שמו. ועל אף דהוה לא מהדרין מן המהדרין כמו דיושבי העיר ירושלים עיר הקודש נהגו על עצמם, הכרענו דבשעת הדחק אפשר לשבת.

9317858-arabic-coffee-with-dates-fruit-isolated-on-white-background-stock-photo

ואין לך שעת הדחק יותר משידוך עם נקבה הקרוי בלעז 'דייט'. וכידוע אמר על זה זקני הרבי הקדוש מנימאנדעסלאנד זי"ע: ומדוע נקרא שמו של מפגש משונה זה שעושין הצעירין דייט?! ויען זקני הגדול והנורא: "משום דדייט הוה תמר בלשון אשכנז של אנגליה. וכידוע התורה הקדושה מספרת לנו על שני סוגי תמר. תמר האחת היא תמר דרדפה אחר הגברא והתמר השנייה דסירסה הגברא". והוסיף עוד זקני הקדוש: "דכל איתתא מורכבת מן שתי הבחינות הללו וצריך להיזהר לא להגיע למצב דלא מסוגל להתהפך כגון נ' שערי טומאה".

נכנסנו מעדנות, כשמואל הנביא, אנחנו והאדרת המכובדת דהבחורה הייתה עטופה בה עקב הצינה. היו שם יושבי קרנות הקרויין "שאבאבניקים". ואלו מין של אנשים הקרויין חרדקין או חרד"ק. והם אנשים הנרדפין על ידי עם ישראל ויש מנהג "קדוש" לירק עליהם כל פעם דרואין אותם. ועל פירוש המילה שאבאב יש מח' מפורסמת מדוע נקרא שמן כך. חד אמר דזהו לשון גנאי בשפת ישמעאל לאלו דלא עושין כלום. וחד אמר דזהו על שם מה דהמלך קהלת אמר 'שמח בחור בילדותך' דזהו נוטריקון, כלומר, דהוו אנשים שמחים.

samuel-van-hoogstraten-1

אנו היינו מצוננין מעט ולא היה לנו מפיות על השולחן, עקב צעדי ההתייעלותא דשל המרא דאתרא. לפיכך היינו מוכרחין ללכת לחדר הפעור בו יש כיור של שיש, כדי לקחת הממחטות מן המתקנא סופג הידיים. וכך הוה. נפנינו לחזור למקומנו, לפתע עמד וניגש אלינו אחד מן יושבי הקרנות ושאלנו: "האם אתם מאורשין?" ענינו: "לאו". שאלנו אותו: "מדוע הנך שואל?" ענה לנו הלה: "דכיוון שהתערבנו אני והחבריא האם מצורת הילוככם הנכבד ניכר דהנך מאורש". העזנו פנים ואמרנו: הב לן חמישה אחוזים 'אאוף די האוס', כדאמרי אינשי, סוף כל סוף התערבתם עלינו, הרי.." וההוא לא ענה כלום.

חזרנו למקומנו. לא עבר זמן הרבה ותוך חמשה עשרה רגעין, העבד, הקרוי  כשם משפחת ר' איסר זלמן, הביא לנו על טבלת השולחן שתי גלידות, ואמר: "הללו שם בהקרן זווית שילמו על הגלידה". באותה התקופה לא היינו אוכלין בנימאנדעסלאנד דברי סחורה של ההכשר של 'הרעבנות'. ולשם-שמים לקחנו הכף זערוריתא וטעמנו מעט רק כדי דהנקבה השמנמנה תחוש בטוב ולא יחטוף אותה הבולמוס.

רואין מכאן דפעמים האייבישטער מזמן לאדם עלמה רק כדי דיקבל גלידה ויעשה מצוה על אף שלא יזכה לאכול ממנה. זה נקרא השגחה פרטית!

ר' גרונם והנשיקה מן השקצית יפת התואר והמראה

מעשה גדול בעניין קידוש ה' שנמצא במגילת סתרים בעליית הגג של הגניזה של ירושלים דאשכנז-נימאנדעסלאנד.

יומא חדא דער רבי פון נימאנדעסלאנד, הרבי הקדוש, רבי גרונם בן קלמן הלוי זי"ע שהיה רך בשנים חשק ללכת ביום חם באביב לשוח מעט ביער עם החברותות שלו. אחרי דהם התענגו על זיו השכינה ונפלאות הבורא והאוויר הצח עד למאוד ויאמר נשוב העירה מוקדם. רבי גרונם היה צריך לשוב מוקדם לנימאנדעסלנד עקב העניין שהביאו לו כלה מעיירה רחוקה. וכידוע הרבי היה מקפיד לחזות את הבתולה שהרי כתוב באלו מציאות, בהבטה קני והוקשה אישה לאבידה והוא גם היה חייב לראות את הבתולה ככדכתיבי אסור לאדם שיקדש את האשה עד שיראנה שמא תתגנה עליו, אזי הם גמרו לחזור מהר ומוקדם לעיר.

והנה בדרך, והם רוצים לחזור נימאנדעסלאנדה ושקצית יפה עד למאוד שאלתהו איה נימאנדעסלאנד. ותאמר היות שבאתי מארץ רחוקה ואפנה היערה כדי לצייר מעט עם המכחול והשפופרת שעימדי ואצייר כל היום ואאבד את דרכי ואשכח איך לשוב לבית מארחיי. ותדבר השקצית אנגלו-אשכנזיש, והוא היה דובר שפה זו מבטן אימו כמנהג המשפחה הקדושה. וידבר עימה וישאלנה האם זוכרת היא שם המקום ההוא בו אליו צריכה להגיע? ותאמר: איני זוכרת. ויאמר לה: בואי עמדנו עד נימאנדעסלאנד ונראה מה נוכל לעשות.

d4a3b7d8d511aa3a62aa9ce5f121427c

שקצית נאה

וילך עמה וידבר עימה על הציורים. ותרא לו את ציוריה היפים ותסביר לו דהיא קתולית והיא רעה של נער אחד מזה מספר שנים והוא מכבד זאת שהיא צדקת. ותאמר לו שפעם גם הצילה יהודי מניאו-אשכנאצים ויאמרו לה את ארית למופת, חברי נא עימנו. ותספר לו שטויות כמלוא ט' קבין וישכח הרבי רוב מה שאמרה לו באוזניו, יען כי אמרה לו דברי שטות.

עוד הם הולכים, ותזכור מספר פרטים על הרחוב בו היא דרה אצל מכריה. ויצאו מן היער ויקחנה אל העגלונים. ולשקצית לא היו מעות לשלם לעגלונים וישלם לה המעות. והשקצית מרוב שמחה דהצליחה לשוב לנימאנדעסלאנד קפצה פתע פתאום ותנשקהו על הלחי, ותחבקהו בשוקה של נימאנדעסלאאנד ויהי סיפור זה לקידוש השם עצום ונורא. ויאמר החברותא לרבי גרונם, רק אתם היחידין בעולם דאיכא לכו ב' דייטים ביומא חדא עם ב' בתולות..