תגית: חרדיות מודרנית

סולדאט 2006 – אהרן רוז – כתבנו לענייני תרבות

סקירת סרט נפלא שהתגלגל לידי – מצחיק ומהנה בטירוף – עשרה כוכבים בעיני. מי שחפץ לראות לבטים של חרדי עצמאי מחשבתית ההולך לאיבוד עם מחשבותיו יהנה מאוד מן הפנינה. כך מקדמים תרבות יהודית חרדית. מגיע ליוצר שכוייח גדול.


אהרן רוז 'סולדאט' – הנורמלי היחיד בעולם

אהרן, בחור ישיבה, מחליט שהוא רוצה להתגייס. והוא עושה זאת מול המצלמה. הוא נותן הצגה יפה, מזמר יפה ונותן דרור למחשבתו – כולל הגיגים פילוסופיים, לועג לפרימיטיבים וכועס מדוע אנשים צוחקים עליו.

אהרן שלנו שולל את החברה שלו, הוא לא מרגיש כמו השאר החברה. הוא מכריז על עצמו כאדם סקרן, ביקורתי, ציוני ושרוצה להיות ישראלי. הוא גם אומר:

"אני פילוסוף, אני רוצה לשלול את החברה. לא אנשים, אנשים הם תינוקות שנשבו. גם החרדים הם תינוקות שנשבו. עדיף מותי מחיי אם אני נשאר חרדי".

אהרן אומר שהוא לא רואה עצמו כחרדי ושהוא פחות חרדי מחילונים.

"כשאני פוגש חילוני לא סקרן, הוא מקשה עלי לשלול את החרדיות..".

מציעים לו שידוכים והוא פוסל אותם כל פעם על נושא אחר ללא התחשבות עם הבחורות. והוא עושה זאת כי הוא חושב שאם הוא מתחתן עם בת ישראל כשרה (חרדית) אז החיים שלו נגמרו והוא ממשיך לנצח את המסלול החרדי. אחת השיטות שלו לפוצץ שידוך זה לדבר עם הבחורה ולהגיד לה דברים משונים מאוד. פעם אחת הוא אמר למישהי שהוא עמלק כי הוא ספק וספק זה בגימטריא עמלק. היא נורא נבהלה כמובן ועזבה אותו…

כשאהרן מחליט להתגייס הוא אומר לצבא שהשאיפות שלו זה לעזוב הישיבה, אולי להתגייס ולעזוב את החברה החרדית. אהרן מתחייל ולובש מדים וכולהו.

ואז יש פסקול עם השיר:

אהרן לומד תורה עוזב את הישיבה, חושב על הצבא, לאן אתה בורח? לאן אתה בורח? מה אתה חושב שאתה לוקח? מה אתה חושב שאתה לוקח?

אהרן לומד תורה, עוזב את הישיבה, סוגר את הגמרא, חושב על הצבא, אולי על לימודים אולי על אוניברסיטה, לאן אתה בורח? לאן אתה בורח?

אהרן לומד תורה עוזב את הישיבה, הולך אל הצבא. אהרן לומד תורה, עוזב את הישיבה הולך אל הצבא. מחליף את המדים, שחורים בירוקים, ליי, ליי, ליי. ואם אתה בורח? מה אתה חושב שאתה לוקח? מה אתה חושב שאתה לוקח?

אהרן אומר: "אני התרגלתי למצב הזה שאני נמצא במקום ובוגד ביהודים של המקום… אני רגיל לפורר מערכות חברתיות… לכאורה אני משתגע פה אבל זה המצב הרגיל". משמע שאין לו עם מי לדבר, כולל עם משפחתו. ובהמשך כשהוא לבוש במדים צבאיים, הוא אומר שיש לו שני מדים, מדים של חרדי ומדי צבא ואת שניהם הוא לא עשה…

לבסוף אהרן לא מתגייס, הוא אומר שהוא לא רוצה להתגייס, הכל זה רק משחק.

הסרט נגמר שאהרן רץ לשום מקום…

מדובר בסרט מרתק על אופי מסוים של רבים בקרב בעלי השאלה הורדים מהדרך הישרה היהודית. הם חיים לבד, אין להם עם מי לדבר, חשים שהחיים משחק ובמקום להתקדם בעולם הם חוזרים ככלב השב על קיאו על מנטרות של ספק, משחק וחוסר רצינות.

ובכך הם נמנעים מלהיכנס תחת עול כנפי ההגמוניה כמו הרוב המצוי. הם גם חשים בוגדים, כי שנים רבות הם בגדו במערכת החברתית שלהם. ואז הם שמים על עצמם חילוניות כשיש להם חילוניות אבל הם לא הולכים לפי הקו החילוני או הקו החרדי. הם בכרת מהחיים.

אל-חאג' מאלכ אל-שאבז אמר פעם:

עץ לא יכול לשנוא את השורשים שלו, שהרי אם הוא שונא את השורשים שלו הוא שונא את עצמו, שהרי הוא ההמשך של העץ.

עצוב מאוד שיש טרנס-חרדים שפשוט שונאים את החלק החרדי שבהם ורואים בכל מי שאינו סקרן חרדי. הסרט הזכיר לי דמות מפורסמת בשם אוטו וייניגר. הוא היה יהודי מפורסם בשעתו שכתב ספר בשם מין ואופי שעסק בהשמצת היהדות והיווה השראה לשונאי יהודים רבים ולבסוף התאבד.

חרדי-סקסואל וחרדי על הספקטרום נפגשים לשוחח על השואה – מאת כתבנו לענייני חילונים

כזכור כתבנו לענייני חילונים נטל על עצמו לסקר גם את המגזר החרדקי או החרדשי או החרדי-מודרני, היות והוא שם לב שיש אצלם מאפיינים רבים של חילון. ולאחרונה הוא נתקל בסיפור עם מוסר השכל ושעשוע בחדא מחתא. והחלטנו לפרסם העניין כדי לעורר את לב הקוראים לעניין.

מאת כתבנו לענייני חילונים.


למעשה החרדי מודרני המצוי הוא מעין גשר צר מאוד אל עבר החילוניות כמו שבעל התשובה הוא גשר צר מאוד לעבר האדיקות ודרך החרדי מודרני או דרך הבעל תשובה קל יותר להבין אותם, את החילונים. ובסיפור כתבנו לענייני חילונים שם לב לרצון של החרדי מודרני להתנער מחרדיותו אולי כי הוא מתבייש בעצמו כי הוא צורך תקשורת חילונית הלועגת לקבוצה שלו ואז הוא רואה את עצמו כעור חרדי, מסכה חילונית והוא חייב להוכיח שהוא יותר חילוני מהחילוני המצוי כדי לחוש טוב עם עצמו.


תשמעו סיפור, פגשתי מישהו חרד"ק מטלזסטון, היה גיבן עם כיפה שחורה ובגדים מערביים וללא כיפת הקטיפה השחורה שלו היה אפשר לחשוב שהוא חילוני.

שאל אותי: "גבר, ישך סיגריה?!". אמרתי לו: "יש, אבל זה סיגריה מגולגלת". אמר: לא נורא, בסדר, "זה מה יש". (אני מעשן סיגריות מגולגלות מדין רוצה אדם בקב שלו יותר מט' קבין של חברו).

גלגלתי לו. המשיך לעמוד לידי והחל לעשן. שאלתי אותו בעקבות דיונים שהיו באותו הזמן בחדשות ובקרב בציבור על קדושת השואה ועל הגרסה הנכונה שלה, "מה דעתך, בתור חרדי, על השואה או יותר נכון "דת השואה"?".

הוא סירב לענות לי והתחיל להרחיב על כך שהוא לא חרדי. "אני לא חרדי, אני על הספקטרום, אני מרקע חרדי אבל זה לא אומר שאני חרדי כמו כולם, כל חרדי הוא (בצורה) אחרת". היגג לו זמן רב ועדיין לא קיבלתי תשובה לשאלתי. אמרתי שאזרום איתו על מה שכואב לו, אדבר עימו על החרדיות שלו, אולי היא השואה האישית שלו…

השתוקקתי גם להגיד לו שגם כל חילוני או ערבי הוא אחר ולא בהכרח כמו כולם… ובעצם כשאתה מוציא עצמך מן הכלל כמו הבן בהגדה של פסח אתה בעצם מתנשא וחושב את עצמך ייחודי משאר העולם ושלכן אסור או לא ראוי לפגוע בכבודך ולהכליל אותך עם קבוצה אנושית אחרת.

ומפני שאני איש של שלום, התאפקתי, אמרתי לו לבסוף: יפה, יענו אתה "חרדי-סקסואל" כמו דמי-סקסואל, ספיו-סקסואל וכדומה, על הספקטרום עלק, הא הא, עוד מעט תגיד שאתה אספרגר…".

חייך האיש במבוכה ושאל: "שו חרדי-סקסואל?".

עניתי בשאלה: "אתה חילוני?". ענה: "לא". המשכתי ברצף שאלות: "אתה ערבי?". "אתה מזרוחניק?". "אתה נוצרי?". ענה: לא. אזי אמרתי לו: "אתה לא שייך לשום קבוצה אחרת מהחברה החרדית, אתה מכיר בכך שאתה נראה חרדי בגלל הכיפה השחורה שלך מקטיפה מלאכותית, אתה מכיר בכך שעברת חיברות חרדי, מדוע אתה מתבייש בהגדרה מגזרית פשוטה?"

שתק החרד"ק ואת פיו חשק…

שאלתי עוד, "אחי, אתה מוכן להתחתן עם בחורה שהיא לא מרקע חרדי, כגון: גויה, חילונית או מזרוחניקית?". אמר לי: "לא. רק בחורה מרקע חרדי, אני מרגיש שיש בה חיבור אלי, קשר, אנו מבינים אחד השני ואני לא צריך להסביר לה כל דבר".

אמרתי לו, "אז אתה נראה חרדי, הולך כמו חרדי, ורוצה לשכב כמו חרדי עם חרדית בלבד כי רק אליה אתה נמשך, יענו "חרדי-סקסואל" או שאתה חושב שיש לאום או אתניות חרדית, אז אם כן במה אתה לא חרדי ואומר לי 'ספקטרום'?!".

ענה לי: "אחי, עזוב אותך כך נהוג לדבר, לא התכוונתי".

אמרתי לו: "התכוונת על הספקטרום…".

סיימנו לעשן ונפרדנו כחרדים-סקסואלים-אתניים על הספקטרום.

ואז חשבתי לעצמי לגבי "דת השואה", שהפולנים רדפו יהודים בזמן המלחמה, אבל הם לא שיתפו פעולה עם הנאצים, כי הם "על הספקטרום". על כן בדומה לכך גם הגרמנים בעצם יכולים להגיד שהם לא נאצים והרגו יהודים כקולקטיב גרמני, הם פשוט "על הספקטרום".

מעשה בבן הישיבה שלא רצה לדבר בדברי תורה בבית הכנסת – מאת כתבנו לענייני חילונים

כתבנו לענייני חילונים נתקל בחילון הפושה בעולם הישיבות שנופל בחלקו תחת השפעת המערב. להפתעתו הוא נתקל לאחרונה בתיעוב עז כנגד התורה והוא חשב לכתוב על העניין מעט מחשבות. ונכון שהוא מדבר על בחור ישיבה אבל אותו בחור נמצא תחת השפעת החילוניות שלא רק פוגעת בנפשו מבחינה דתית אלא לכאורה גם פוגעת בו מבחינה נפשית פסיכולוגית.

מאת כתבנו לענייני חילונים.


אני נוהג לפקוד את בית הכנסת בשכונה. ולפעמים יוצא לי לשוחח עם בחורי ישיבה צעירים. לא מזמן ניסיתי לדבר בדברי תורה עם אחד הצעירים כשרצית להביע רעיון מעולם המושגים התורני שלנו. והוא אמר לי שהוא לא רוצה לשמוע וזה הפעם הראשונה שלא הצלחתי להכניס ד"ת לשיחה עם אדם דתי. מדובר היה על רעיון קצרצר ולא הבנתי למה הוא לא מוכן לשמוע. ולעומת זאת בלשוחח בדברי חולין, האיש דיבר ללא גבול.

חשבתי לעצמי משהו בעייתי פה, ולא חשבתי עליו שהוא טיפש שלא יודע ללמוד, שהרי הוא עשה רושם של אדם חכם ונראה בחור טוב בסך הכללי. ואני מכיר גם את אחיו וגם הם מוכשרים. הרגשתי שהוא שונא את התורה וזה הפתיע אותי שהרי הוא עוד מגיע ממשפחה אדוקה מאוד, הרהרתי במוחי אולי משהו רע עובר אצל הצעירים שלנו במגזר ושמא הם חיים בניכור.

והנה מצאתי במשלי כ"ח ט': "מֵסִיר אָזְנוֹ מִשְּׁמֹעַ תּוֹרָה גַּם תְּפִלָּתוֹ תּוֹעֵבָה". וצריך להבין מדוע תפילתו תועבה?

אלא, הכל ברור כעת, שבמקרה אם תנסה לדבר בלימוד תורה בבית הכנסת והבן אדם יברח ממך כאילו הוא שונא התורה, תפילתו תועבה, הוא לא רק נגד לימוד התורה אלא נגד הקונספט היהודי-תורני. וכעת ברוך ה' בזכות אותו מתחלן יש לי פשט מדוע האיש סירב לדבר בלימוד.

בכל מקרה, אפשר לעיין בדבר ולשאול מדוע הוא שונא לדבר בדברי תורה? האם הוא שונא את היהדות כי היא מבוזה אצל המערב החילוני השמאלי וכדומה? או שהוא שונא את עצמו והתורה היא חלק מגידולו ועכשיו היא עול בשבילו?

והדברים דומים למה שאמר הנואם המפורסם מלקולם אקס וכדאי להתבונן בקליפ המצורף פה.

"מי לימד אותך לשנוא את עצמך מראש ועד כף רגל? מי לימד אותך לשנוא את בני מינכם, עד כדי כך שאינכם רוצים להיות האחד על יד השני?"

אני מכיר מישהו שנוהג להגיד שהחרדי המודרני שונא עצמו פעמיים. פעם אחת על זה שהוא אינו חילוני מספיק ופעם שניה על זה שהוא לא דתי מספיק. ופעם אחת הוא סיפר שהוא יצא עם חרדשית מוצלחת בשידוך והיא הצביעה על קבוצה של חרדים ואמרה ג' פעמים כמו בקידוש לבנה: "הנה חרדים! הנה חרדים! הנה חרדים!" והיא אהבה להציק לו ולהתלונן כנגדו בנרגנות  שהוא בעצמו מידי חרדי ולא חרדי מספיק. רואים שכשהחרדי הצעיר פותח עיניים לפעמים הוא שונא את עצמו ולאו דווקא את התורה. ובעצם כשהוא שונא את התורה זה לכאורה בגלל שהוא שונא את עצמו. כשהוא שונא את התורה הוא שונא את השורשים של מישהו ומי שהוא לא רוצה להיות. וגם זה כמו שאמר הנואם הנפלא מלקולם אקס (לא הצלחתי למצוא קליפ בעברית), "אתה לא יכול לשנוא את השורשים ולא לשנוא את העץ עצמו, אתה לא יכול לשנוא את המוצא שלך ולא לשנוא את עצמך".

ובהקשר הזה נאמר עוד על ידי מלקולם אקס,

כשיש לך קפה שהוא שחור מידי, שזה אומר שזה חזק מדי, מה אתה עושה?! אתה משלב זאת עם חלב, אתה מחליש זאת, אם תשפוך יותר מידי חלב, לא תדע בכלל ששתית קפה. זה היה חם וכעת זה קר, זה היה חזק וכעת זה חלש, וזה היה מעורר אותך וכעת זה מרדים אותך.

והדברים רלוונטיים גם למעריצי החילונים המשתוקקים לדלל את עצמם בתרבות של האחרים מסביבנו. הם לבסוף מאבדים את עצמם שם בכימותרפיה תרבותית או טובלים עצמם אצלם בחומצה ונעלמים – סוג של כרת.

אנו צריכים לקדם תרבות חרדית של כבוד שתמנע תופעה של עור שחור (לבוש שחור חרדי) מסכות לבנות (מסכה חילונית). בשביל לשמר את עולמנו אנו צריכים לחזק את התרבות שסביבנו ולהתחרות בחילונים ולהראות קבל עם לכולם למי יש כבוד. וכך נחזק את ההתבדלות של צעירי הצאן במגזר שאחרת כשהם נחשפים לעולם הגדול הם נופלים קרבן לחילוניות והגלובליזציה. אחרי שיש תרבות חרדית חזקה ומכובדת אפשר פחות לחשוש לשנאה העצמית שצעירים חרדים הנחשפים לעולם המודרני חווים.

בעיות מחשבתיות בחברה החרדשית בעידן הפייסבוק – מאת כתבנו לענייני חילונים

כתבנו לענייני חילונים דיבר עם מכר שלו שטען שהוא לא אדוק יותר או חרדי לדבר ה' אלא הוא דתי. כתבנו הנכבד נזכר בעוד תובנות שיש לו על טרנס חרדים בדרגות שונות בחברה החרדית והחליט לכתוב על זה רשומה מעניינת לטובת הקהל. הרשומה מלאה בדברי מוסר על התופעות המוזכרות, אבל הם נכתבו מאהבה. המאמר נכתב על חרדים בדרגה זו או אחרת המושפעים מן החילוניות ולכן כתבנו לענייני חילונים קישר זאת לתחום שלו בכשרון רב.


בעיות מחשבתיות בחברה החרדשית בעידן הרשת החברתית

יש כמה בעיות, יש את הבעיות החברתיות שבכל מקום וקבוצה. ויש את הבעיות המיוחדות של הנקראים חרדים. ויש גם את השילוב של הבעיות.

נניח כשאדם נמצא בעולם של הישיבה אז אם הוא חושב בדרך שלך, הוא אולי בסכנת כפירה או להיקרא 'טיפוס' בשידוכים, אבל אפשר עדיין לכבד אותו כלמדן. לעומת זאת, אצל החרדשים אם אדם חושב עצמאית והוא לא מיליונר, משיג בחורות או כבוד הוא משוגע וטיפש. כלומר, למעשה החברה החרדית מודרנית שהייתה פעם חברה משכילית במקצת, הפכה לחברה קלת דעת (חרדים קלי דעת – חרדקים) עם מטריאליזם המושפע מקפיטליזם-ופרוטסטנטיות. ואם פעם המודרנה הגיעה מחשיבה פתוחה בעיקר ומעט פרנסה, כיום רוב המודרנה אצלנו מגיעה מסגנון פנאי או צרכנות של תענוגות, מעט פרנסה ומחשבה.

וזה דומה גם לשינוי של המרחב האינטרנטי. פעם המרחב האינטרנטי היה פתוח מאוד שהרי נהגו לכתוב בניקים. ומי שהתעסק באינטרנט באופן פעיל ככותב, היה בד"כ אדם משכיל ובעל כבוד למחשבה מקורית והשילוב יצר אומץ כתיבתי. כיום כל אחד יכול לכתוב, אזי יש כאלו שמעלים תמונה שלהם עצובה או אם זו אשה אז היא מעלה תמונה שמדגישה דברים מסויימים, וכותבים טקסט של דברי מסכנות מלא בקשות לרחמים, או בקשות לפרגונים על מראה וכד'. ואז אם מישהו כותב משהוא "אחר" שלא נעים למי שחלק מהעם, אז גורמים מהעם כותבים לו "שהסגנון" שלו בעייתי. במקום להגיד אני לא מסכים או מסכימה אתך, ואז אולי להקלע לדיון או ויכוח שאז ניתן להשתכנע אחר וזה "מסוכן"..

ולמעשה כבר לא מנהלים דיון על פי עיקרון החסד (לקבל את דברי השני בצורה שהכי מתאימה לדעתו של השני) ובתום לב (ללא כוונה אפלה לריב ולפגוע אחד בשני). ברגע שמישהו חושב אחרת מהמיין סטרים, אזי הוא רשע או עושה בדווקא ודינו מוות-רשתי-חברתי אם זה נעשה ברשת החברתית או מוות חברתי במעגל שלו.

במצב כזה אדם שרואה את עצמו כנורמטיבי הגון וישר דרך יכול לעשות לו שיימינג ולחוש נקי כפיים, ואפילו לחוש במעשה שליחות ואפילו לא לשים לב שהוא הצד הרע פה שפוגע. תדמיינו שמאלני או ימני שמשפיל את האחר על דברים שהוא לא הביע על סמך פרשנות אישית של התוקפן. ואז לאחר התקפה אכזרית אם יוכיחו לו שהוא טועה, הוא יגיד סורי וימשיך כאילו כלום לא קרה וימשיך לנהוג כך. זה דומה לעקרון של "הרשיון מוסרי" שאם אדם בעל האמונות או ההצהרות הנכונות כעת מותר לו לנהוג בצורות מסוימות שלנשים רגילים אסור שהרי הוא מרגיש מוסרי. וכאן התוקף תוקף בשם "טוב" ומאשים את האחר ברוע כלומר, אנטי מוסריות, אז כך יש לו רשיון מוסרי כפול להיות אגרסיבי. העניין יכול להסביר מדוע למתונים אין הרבה תמיכה, רוב העם הוא קיצוני לשני צדדים והמתונים מותקפים באלימות על ידי בעלי הרשיון המוסרי ונחשבים הזויים ואנטי מוסריים רק בגלל שהם לא בחרו בצד שנחשב מוסרי בידי חלק מהאוכלוסיה.

אני מכיר מישהו שנוהג להגיד שהחרדש שונא עצמו פעמיים, פעם אחת על זה שהוא אינו חילוני מספיק ופעם שניה על זה שהוא לא דתי מספיק. ופעם אחת הוא יצא עם חרדשית מוצלחת ב'שידוכדייט' והיא הצביעה על קבוצה של חרדים ואמרה 3 פעמים: הנה חרדים! הנה חרדים! הנה חרדים! והיא נהגה להתלונן אצלו על עצמו שהוא מידי חרדי ולא חרדי מספיק.. אולי אפשר לראות כאן שילוב של הבעיות ואפשר לראות כאן אימוץ קו של נורמה נהוגה.

אותה בחורה שאמרה על הדייט שלה שהוא חרדי מידי ולא חרדי מספיק, צודקת מבחינתה. היא חייתה בחברה חוץ ישיבתית שפחות מחנכת לחידושים, שהרי בישיבה אתה יכול לחדש חידושים בשביל התענוג השכלי וזה גם אם החידוש שנוי במחלוקת. אולם בשבילה שהיא מחוץ לעולם הזה היא זרה ונוכרית למערכת המחשבתית הזו של הזכרים החרדים, אזי מי שסוטה מהקו האמצע, הוא חרדי מידי או לא מספיק. (אגב שכחתי עד עכשיו להזכיר שהיא כיום היא אומרת בדרך כלל שהיא כבר לא חרדית, היא הפכה לנאורה ל"ע..). היום רוב עולם הישיבות נגד חידושים כבר ושלא לדבר על החברה החסידית. לפיכך אנו הופכים לחברה משעממת שהיא כבר אנטי הברקות מחשבתיות.

מצב זה של השפעות חילוניות וחרדיות יוצר מצב מעניין, והנה מספר דוגמאות לשילוב של בעיות חרדיות וחילוניות:

א. אהבה ושידוכים: צריך לצאת הרבה זמן אבל לא להיות חבר וחברה. צריך להתאהב אבל אסור להגיד אני אוהבת אותך, שהרי זה מוזר ומפחיד קריפי… אבל אם חילוני יכול להגיד אחרי חצי שנה את המילה אהבה מדוע שבחורה שיוצאת 4 חודשים לא תוכל להגיד זאת, וכן להפך ובפרט שבמגזר נהוג לצאת כחודש?

ב. עבודה וישיבה: צריך ללמוד תורה בישיבה, אבל פתאום רוצים בחור שעד לפני זמן-סמסטר למד בישבה וכעת הוא לומד באוניברסיטה ועובד בעבודה נחשקת מאוד, איך הוא אמור להספיק זאת בין רגע?

ג. חרדי מידי ולא חרדי מספיק: אדם שמקפיד להיות מחובר לתורה בהתאם לכלים שרכש בישיבה אבל שונה ממה שנהוג אצל אלו שלא קיבלו הכלים הללו בישיבה ואלו שמצייתים לרבנים כשהם בכלל לא יודעים מהי ומנין סמכותם של הרבנים.

ד. פרדוקס ההומוסקסואליות: אדם מבוהל מגיע לרב ואומר שבנו נתפס בישיבה עושה מעשים הומוסוקסואלים, "אני מודאג שכעת הוא לא יוכל להינשא כי הוא לא נמשך לנשים?". הרב עונה לו, אה, מה פתאום? אין כזה דבר הומוסקסואליות ביהדות, זה רק תאוות ואפשר לטפל בזה.

אותו אדם יוצא מהרב שמח וטוב לב. לאחר כמה שנים מגיע אדם אחר לרב והוא מספר לרב שמציעים לו בחור טוב מאוד שבישיבה קטנה עשה מעשים הומוסקסואלים, האם זו סיבה לפסול השידוך על אף שהוא בחור מצוין כבר מספר שנים? הרב עונה, עדיף לא לקחת סיכון אולי הבחור יחזור על מעשיו.

ה. בחורים לא אמורים להיות רווקים שהרי אז הם יחטאו או יהפכו לטיפוס שקשה לו להתחתן בגלל התפיסה שרווקים הופכים לבררנייים ובעלי ג'וקים, ושאינם חלק מהחברה. לאחר מספר שנים, כעת הוא חוטא כשהוא בחיי אישות עם אשה, אבל בפועל הוא לא מושמץ, שהרי הוא לפחות נורמלי, יש לו אשה (אפשר להפריך זאת ולומר שהשמחה היא על זה שהוא לא הומוסקסואל..).

העניין מזכיר לי את פרדוקס האינדבידואליזם: כולנו צריכים להיות אינדבידואלים באותו סגנון כמו כולם, ואם כן במה אנו אינדיבידואליים?

אז יש לנו פייסבוק או כל רשת חברתית אחרת שמעודד להיות כמו כולם בצורה "אינדיבידואלית" ומרחב אנטי אינטלקטואלי שמחלק את העולם לבועות מחשבתיות, צרכניות פוליטיות ועוד. יש לנו דת חרדית שמרתיעה נגד חופש בדעות שקשורות לאמונה, וציות לרבנים. יש לנו חברה תרבותית חרדית שמטיפה לנהוג כמו כולם. ויש לנו חברה חרדשית שמטיפה להשגיות פומבית בתחומים מטריאליים בלבד, בעוד שאגב העולם המערבי כבר נמצא בשלב שנקרא "פוסט-מטריאליסטי". כלומר, להביע עמדה כי אתה מאמין בה גם אם זה לא משיג לך בחורות, כבוד או כסף, זה לגיטימי.

וכעת בחיים ביום יום וכל שכן בשידוכים אם יש חרדיה 'אחרת', אז איך ידברו עימה בכבוד כשהיא רשעית חברתית בגלל שהיא שונה הפועלת בדווקא או חושבת עקום בכוונה? על כן הבחורה 'האחרת' מבינה שני דברים, א. אין כמעט עם מי לדבר. ב. זה יכול לפגוע בשמה המצוין. לכן גם היא נהיית פחות 'אחר'. לפיכך הפתרון כיום הוא לפתוח ניק אלמוני ב-4chan וכדומה. וכמובן שאז העם מתלונן שהפייסבוק הפך למשעמם והוא גוסס אוטוטו מת. העם מת לא הרשתות החברתיות!