סולדאט 2006 – אהרן רוז – כתבנו לענייני תרבות

סקירת סרט נפלא שהתגלגל לידי – מצחיק ומהנה בטירוף – עשרה כוכבים בעיני. מי שחפץ לראות לבטים של חרדי עצמאי מחשבתית ההולך לאיבוד עם מחשבותיו יהנה מאוד מן הפנינה. כך מקדמים תרבות יהודית חרדית. מגיע ליוצר שכוייח גדול.

---

אהרן רוז 'סולדאט' – הנורמלי היחיד בעולם

אהרן, בחור ישיבה, מחליט שהוא רוצה להתגייס. והוא עושה זאת מול המצלמה. הוא נותן הצגה יפה, מזמר יפה ונותן דרור למחשבתו – כולל הגיגים פילוסופיים, לועג לפרימיטיבים וכועס מדוע אנשים צוחקים עליו.

אהרן שלנו שולל את החברה שלו, הוא לא מרגיש כמו השאר החברה. הוא מכריז על עצמו כאדם סקרן, ביקורתי, ציוני ושרוצה להיות ישראלי. הוא גם אומר:

"אני פילוסוף, אני רוצה לשלול את החברה. לא אנשים, אנשים הם תינוקות שנשבו. גם החרדים הם תינוקות שנשבו. עדיף מותי מחיי אם אני נשאר חרדי".

אהרן אומר שהוא לא רואה עצמו כחרדי ושהוא פחות חרדי מחילונים.

"כשאני פוגש חילוני לא סקרן, הוא מקשה עלי לשלול את החרדיות..".

מציעים לו שידוכים והוא פוסל אותם כל פעם על נושא אחר ללא התחשבות עם הבחורות. והוא עושה זאת כי הוא חושב שאם הוא מתחתן עם בת ישראל כשרה (חרדית) אז החיים שלו נגמרו והוא ממשיך לנצח את המסלול החרדי. אחת השיטות שלו לפוצץ שידוך זה לדבר עם הבחורה ולהגיד לה דברים משונים מאוד. פעם אחת הוא אמר למישהי שהוא עמלק כי הוא ספק וספק זה בגימטריא עמלק. היא נורא נבהלה כמובן ועזבה אותו…

כשאהרן מחליט להתגייס הוא אומר לצבא שהשאיפות שלו זה לעזוב הישיבה, אולי להתגייס ולעזוב את החברה החרדית. אהרן מתחייל ולובש מדים וכולהו.

ואז יש פסקול עם השיר:

אהרן לומד תורה עוזב את הישיבה, חושב על הצבא, לאן אתה בורח? לאן אתה בורח? מה אתה חושב שאתה לוקח? מה אתה חושב שאתה לוקח?

אהרן לומד תורה, עוזב את הישיבה, סוגר את הגמרא, חושב על הצבא, אולי על לימודים אולי על אוניברסיטה, לאן אתה בורח? לאן אתה בורח?

אהרן לומד תורה עוזב את הישיבה, הולך אל הצבא. אהרן לומד תורה, עוזב את הישיבה הולך אל הצבא. מחליף את המדים, שחורים בירוקים, ליי, ליי, ליי. ואם אתה בורח? מה אתה חושב שאתה לוקח? מה אתה חושב שאתה לוקח?

אהרן אומר: "אני התרגלתי למצב הזה שאני נמצא במקום ובוגד ביהודים של המקום… אני רגיל לפורר מערכות חברתיות… לכאורה אני משתגע פה אבל זה המצב הרגיל". משמע שאין לו עם מי לדבר, כולל עם משפחתו. ובהמשך כשהוא לבוש במדים צבאיים, הוא אומר שיש לו שני מדים, מדים של חרדי ומדי צבא ואת שניהם הוא לא עשה…

לבסוף אהרן לא מתגייס, הוא אומר שהוא לא רוצה להתגייס, הכל זה רק משחק.

הסרט נגמר שאהרן רץ לשום מקום…

מדובר בסרט מרתק על אופי מסוים של רבים בקרב בעלי השאלה הורדים מהדרך הישרה היהודית. הם חיים לבד, אין להם עם מי לדבר, חשים שהחיים משחק ובמקום להתקדם בעולם הם חוזרים ככלב השב על קיאו על מנטרות של ספק, משחק וחוסר רצינות.

ובכך הם נמנעים מלהיכנס תחת עול כנפי ההגמוניה כמו הרוב המצוי. הם גם חשים בוגדים, כי שנים רבות הם בגדו במערכת החברתית שלהם. ואז הם שמים על עצמם חילוניות כשיש להם חילוניות אבל הם לא הולכים לפי הקו החילוני או הקו החרדי. הם בכרת מהחיים.

אל-חאג' מאלכ אל-שאבז אמר פעם:

עץ לא יכול לשנוא את השורשים שלו, שהרי אם הוא שונא את השורשים שלו הוא שונא את עצמו, שהרי הוא ההמשך של העץ.

עצוב מאוד שיש טרנס-חרדים שפשוט שונאים את החלק החרדי שבהם ורואים בכל מי שאינו סקרן חרדי. הסרט הזכיר לי דמות מפורסמת בשם אוטו וייניגר. הוא היה יהודי מפורסם בשעתו שכתב ספר בשם מין ואופי שעסק בהשמצת היהדות והיווה השראה לשונאי יהודים רבים ולבסוף התאבד.

הבלתי רשמיים 2018 – אלירן מלכה | מאת כתבנו לענייני תרבות

כתבנו לענייני תרבות ראה לא מזמן את הסרט הבלתי רשמיים של אלירן מלכה. הסרט עוסק בהקמתה של שס שהיוותה סוג של מהפכה בהגמוניה האשכנזית החרדית. כתבנו לענייני תרבות מצא את הסרט מספיק מעניין בשביל סקירה מושקעת ואנו מקווים שתהנו מהרשומה שלו.

---

---

ראיתי לאחרונה את הבלתי רשמיים שבאנגלית מכונה The Un Orthodox. משמעות השם אולי שגיבורי הסרט בתחילת דרכם סוג של חאפרים ולא חלק מהרשמיות החרדית. כלומר, חרדים נחותים שצריך להצניע אותם מהספירה הציבורית. ובאנגלית הלא אורתודקסיים, כלומר, הלא ישרים (לא סטרייטים…), הרפורמים הפועלים בדרכים לא רגילות…

בכל מקרה בשעתו הרבה ממשתתפי השיח בנושא ברשת החברתית כתבו על המאבק של שס והשפעת הגזענות. ונדמה לי שהם פספסו משהו ובעצם השאירו לי מקום לכתוב בנושא הנוגע לכל אחד מאיתנו כמעט.

הסרט מגיע עם הרעיון הליברלי שאנשים ההולכים בדרך שלהם משפיעים על החיים שלהם ועל העולם לטובה, יענו הגשמה עצמית וזאת גם כשהם נגד החברה. הסרט מספר סיפור של יהודי ספרדי ירושלמי שביתו והוא אובחנו כ'לא מתאימים' למגזר החרדי האשכנזי ולבסוף הוא גם לא התאים לשס המשתכנז(ס)ת, ושס זרקה אותו גם כלא מתאים. כלומר, האיש מנסה לעשות טוב לפי החינוך שלו, ברם הוא נתפס כלא יוצלח שלא מקבל הערכה מחבריו וממשפחתו. לדוגמה האיש אומר על עצמו שהוא אדם ישר. אולם בפועל הוא עובר על החוק, שובר חיסכון של הבת שלו, עובד בשחור ומעביר חתימות בניגוד להנחיות החוק. כלומר, הוא אדם ישר במטרה, לא בהכרח בדרך והוא לא שם לב לכך שהוא לא ישר לגמרי.

הסרט נפתח עם יעקב, מעריץ חרדים-אשכנזים ירושלמי. יעקב הוא אלמן ומאוהב באשתו, הוא עדיין מדבר אליה, ברם היא לא עונה לו. וזה כמו היחסים בין הספרדים המושפלים לבין האשכנזים הגאים שלא טורחים לענות להם, תקשורת חד סטרית, כביכול, בין הספרדי לאשכנזי לטובת האשכנזי, במצבים מסוימים.

יעקב מגלה שהבת שלו סולקה מהסמינר בטעות. עקב חוסר עניין של המורה במי שהיא באופן אישי. הסתכלו עליה כספרדיה והחליטו לדלל ספרדיות והיא משום מה נבחרה. כשהוא מוכיח שהייתה כאן טעות והיא לא עברה על כללי המוסד מבחינה דתית, נאמר לו שביתו לא מתאימה, פשוט לא מתאימה.

ליעקב נמאס והוא מתחיל להיאבק בממסד החרדי הקיים ולהקים לקולקטיב הספרדי בי-ם מוסד פוליטי שייצג אותו ודומיו. העוול שנעשה לו גורם לו לצאת מחייו האישיים הפשוטים ולעבור לחיים ציבוריים של מחלוקת ומאבק.

כנראה האכפתיות הרבה שלו בנושא משכנעת אנשים להירתם לעניין. הם מבינים שהוא לא בא במטרה מודעת לשלוט, אלא פשוט לתקן עוול. מרן הספרדי מתרגש מהסיפור שלו כנער בישיבה. ושר התורה הבני ברקי מתרגש מהצורך שלו בנושא, כלומר, זה לא היה בונוס של עוד רווח, זה היה צורך של מניעת סבל. וזאת על אף שלמען הכבוד של המגזר שלו הוא נמנע מפשרה עם המפלגה האשכנזית שהייתה מביאה לו גם עבודה רבה בבית דפוס שלו – הציעו להם מקומות ריאליים התחייבות להדפיס בבית דפוס שלו. כלומר, אם הוא היה מאופק יותר הוא לא היה מצליח להביא יצירה גדולה כמו שס שהפכה למוסד ספרדי חשוב.

הסרט ממשיך לניצחון הגדול ולהשתלבות של שס בכנסת כשהוא מודר כי הוא לא אשכנזי מספיק בהתנהלות שלו. הוא הודח ופגוע מהעוול שנעשה לו, ברם הוא ממשיך לשמוח על ההצלחה של המטרה. וזאת על אף שלכאורה מפלגת שס בויתה והפכה למעין אשכנזית. וכמו שיעקב אומר ליגאל בסוף הסרט אתה כמו כולם, כלומר כמו כל האשכנזים.

הסרט נפתח באי התאמה של הבת ומסתיים באי התאמה יעקב כהן לשס המשתכנז(ס)ת. כלומר, לפעמים לקדם משהו מוצלח צריך אדם הנחשב לא מתאים. מאידך ההתמסדות עלולה להפוך לאותו הדבר וליצור עוולות חדשות, ברם יש כעת לכל הפחות כבוד לספרדים ויותר כוח לדאוג לעצמם לעומת קודם.

הסרט הוא קומדיה ולא דוקודרמה ולכן הוא לא מנסה לדייק, ברם זה נעשה בצורה שאשכנזים יבינו שהנה, הספרדים לא מתאימים לדת האשכנזית שלנו, הם חצי חילונים. חבל. נשמע שהיוצר רואה בספרדים מתונים יותר ולכן מערביים או מוצלחים יותר… ברם בחיים של אדיקות דתית אנטי מערבית הגמונית, זה רק נתפס כהצדקה להרחקה של האחרים השונים פרקטית דתית.

הסרט שם דגש על הרצונות של האנשים והמזל כהסבר לתופעות חברתיות, ופחות על התנאים וגם חבל. בעצם היה כאן תנאים מסויימים שגרמו לכך שהציבור החרדי הספרדי יפרוש כנפיים, אם זה לא היה יעקב כהן זה היה מישהו אחר. וכמו שנאמר אצל מרן כל כמה זמן מישהו בא לבקש תמיכה בפתיחת מפלגה וחושב עצמו פנתר שחור.

בנוסף, רואים כאן את התמה של היוצר להכניס קטעי מוזיקה מעבר לרגיל – שזה נמצא גם בשבאבניקים שלו. זה מרענן, אבל צריך שיפור בעריכה שיהיה חלק יותר.

המשחק הוא משחק טוב, מלא להט וניכר שהדמויות הראשיות נכנסו לדמות. מאידך היו הרבה ניצבים שלא בדיוק נכנסו נכון לדמות, אבל יש לזה מעלה זה עוזר לקהל הלא חרדי להתחבר – הם פחות מחוברים לאופי החרדי ויותר מתחברים לאופי הישראלי.

ראיתי לא מזמן הסרט וחשבתי שאני הולך לראות סרט גדול בהתאם לביקורות והסקירות המתלהבות שראיתי בפייס. ברם התחושה שלי הייתה שהוא די בינוני ואם זה לא היה על שס ועל חרדים ספרדים זה היה נכשל. אז כבוד על בחירת הנושא. ברם הייתי מצפה ליותר תחכום ומשוקעות. זה סרט ביכורים של היוצר ולא אתפלא אם הסרט הבא יהיה מוצלח יותר.