תגית: טרנס-חרדים

סולדאט 2006 – אהרן רוז – כתבנו לענייני תרבות

סקירת סרט נפלא שהתגלגל לידי – מצחיק ומהנה בטירוף – עשרה כוכבים בעיני. מי שחפץ לראות לבטים של חרדי עצמאי מחשבתית ההולך לאיבוד עם מחשבותיו יהנה מאוד מן הפנינה. כך מקדמים תרבות יהודית חרדית. מגיע ליוצר שכוייח גדול.


אהרן רוז 'סולדאט' – הנורמלי היחיד בעולם

אהרן, בחור ישיבה, מחליט שהוא רוצה להתגייס. והוא עושה זאת מול המצלמה. הוא נותן הצגה יפה, מזמר יפה ונותן דרור למחשבתו – כולל הגיגים פילוסופיים, לועג לפרימיטיבים וכועס מדוע אנשים צוחקים עליו.

אהרן שלנו שולל את החברה שלו, הוא לא מרגיש כמו השאר החברה. הוא מכריז על עצמו כאדם סקרן, ביקורתי, ציוני ושרוצה להיות ישראלי. הוא גם אומר:

"אני פילוסוף, אני רוצה לשלול את החברה. לא אנשים, אנשים הם תינוקות שנשבו. גם החרדים הם תינוקות שנשבו. עדיף מותי מחיי אם אני נשאר חרדי".

אהרן אומר שהוא לא רואה עצמו כחרדי ושהוא פחות חרדי מחילונים.

"כשאני פוגש חילוני לא סקרן, הוא מקשה עלי לשלול את החרדיות..".

מציעים לו שידוכים והוא פוסל אותם כל פעם על נושא אחר ללא התחשבות עם הבחורות. והוא עושה זאת כי הוא חושב שאם הוא מתחתן עם בת ישראל כשרה (חרדית) אז החיים שלו נגמרו והוא ממשיך לנצח את המסלול החרדי. אחת השיטות שלו לפוצץ שידוך זה לדבר עם הבחורה ולהגיד לה דברים משונים מאוד. פעם אחת הוא אמר למישהי שהוא עמלק כי הוא ספק וספק זה בגימטריא עמלק. היא נורא נבהלה כמובן ועזבה אותו…

כשאהרן מחליט להתגייס הוא אומר לצבא שהשאיפות שלו זה לעזוב הישיבה, אולי להתגייס ולעזוב את החברה החרדית. אהרן מתחייל ולובש מדים וכולהו.

ואז יש פסקול עם השיר:

אהרן לומד תורה עוזב את הישיבה, חושב על הצבא, לאן אתה בורח? לאן אתה בורח? מה אתה חושב שאתה לוקח? מה אתה חושב שאתה לוקח?

אהרן לומד תורה, עוזב את הישיבה, סוגר את הגמרא, חושב על הצבא, אולי על לימודים אולי על אוניברסיטה, לאן אתה בורח? לאן אתה בורח?

אהרן לומד תורה עוזב את הישיבה, הולך אל הצבא. אהרן לומד תורה, עוזב את הישיבה הולך אל הצבא. מחליף את המדים, שחורים בירוקים, ליי, ליי, ליי. ואם אתה בורח? מה אתה חושב שאתה לוקח? מה אתה חושב שאתה לוקח?

אהרן אומר: "אני התרגלתי למצב הזה שאני נמצא במקום ובוגד ביהודים של המקום… אני רגיל לפורר מערכות חברתיות… לכאורה אני משתגע פה אבל זה המצב הרגיל". משמע שאין לו עם מי לדבר, כולל עם משפחתו. ובהמשך כשהוא לבוש במדים צבאיים, הוא אומר שיש לו שני מדים, מדים של חרדי ומדי צבא ואת שניהם הוא לא עשה…

לבסוף אהרן לא מתגייס, הוא אומר שהוא לא רוצה להתגייס, הכל זה רק משחק.

הסרט נגמר שאהרן רץ לשום מקום…

מדובר בסרט מרתק על אופי מסוים של רבים בקרב בעלי השאלה הורדים מהדרך הישרה היהודית. הם חיים לבד, אין להם עם מי לדבר, חשים שהחיים משחק ובמקום להתקדם בעולם הם חוזרים ככלב השב על קיאו על מנטרות של ספק, משחק וחוסר רצינות.

ובכך הם נמנעים מלהיכנס תחת עול כנפי ההגמוניה כמו הרוב המצוי. הם גם חשים בוגדים, כי שנים רבות הם בגדו במערכת החברתית שלהם. ואז הם שמים על עצמם חילוניות כשיש להם חילוניות אבל הם לא הולכים לפי הקו החילוני או הקו החרדי. הם בכרת מהחיים.

אל-חאג' מאלכ אל-שאבז אמר פעם:

עץ לא יכול לשנוא את השורשים שלו, שהרי אם הוא שונא את השורשים שלו הוא שונא את עצמו, שהרי הוא ההמשך של העץ.

עצוב מאוד שיש טרנס-חרדים שפשוט שונאים את החלק החרדי שבהם ורואים בכל מי שאינו סקרן חרדי. הסרט הזכיר לי דמות מפורסמת בשם אוטו וייניגר. הוא היה יהודי מפורסם בשעתו שכתב ספר בשם מין ואופי שעסק בהשמצת היהדות והיווה השראה לשונאי יהודים רבים ולבסוף התאבד.

בעיות מחשבתיות בחברה החרדשית בעידן הפייסבוק – מאת כתבנו לענייני חילונים

כתבנו לענייני חילונים דיבר עם מכר שלו שטען שהוא לא אדוק יותר או חרדי לדבר ה' אלא הוא דתי. כתבנו הנכבד נזכר בעוד תובנות שיש לו על טרנס חרדים בדרגות שונות בחברה החרדית והחליט לכתוב על זה רשומה מעניינת לטובת הקהל. הרשומה מלאה בדברי מוסר על התופעות המוזכרות, אבל הם נכתבו מאהבה. המאמר נכתב על חרדים בדרגה זו או אחרת המושפעים מן החילוניות ולכן כתבנו לענייני חילונים קישר זאת לתחום שלו בכשרון רב.


בעיות מחשבתיות בחברה החרדשית בעידן הרשת החברתית

יש כמה בעיות, יש את הבעיות החברתיות שבכל מקום וקבוצה. ויש את הבעיות המיוחדות של הנקראים חרדים. ויש גם את השילוב של הבעיות.

נניח כשאדם נמצא בעולם של הישיבה אז אם הוא חושב בדרך שלך, הוא אולי בסכנת כפירה או להיקרא 'טיפוס' בשידוכים, אבל אפשר עדיין לכבד אותו כלמדן. לעומת זאת, אצל החרדשים אם אדם חושב עצמאית והוא לא מיליונר, משיג בחורות או כבוד הוא משוגע וטיפש. כלומר, למעשה החברה החרדית מודרנית שהייתה פעם חברה משכילית במקצת, הפכה לחברה קלת דעת (חרדים קלי דעת – חרדקים) עם מטריאליזם המושפע מקפיטליזם-ופרוטסטנטיות. ואם פעם המודרנה הגיעה מחשיבה פתוחה בעיקר ומעט פרנסה, כיום רוב המודרנה אצלנו מגיעה מסגנון פנאי או צרכנות של תענוגות, מעט פרנסה ומחשבה.

וזה דומה גם לשינוי של המרחב האינטרנטי. פעם המרחב האינטרנטי היה פתוח מאוד שהרי נהגו לכתוב בניקים. ומי שהתעסק באינטרנט באופן פעיל ככותב, היה בד"כ אדם משכיל ובעל כבוד למחשבה מקורית והשילוב יצר אומץ כתיבתי. כיום כל אחד יכול לכתוב, אזי יש כאלו שמעלים תמונה שלהם עצובה או אם זו אשה אז היא מעלה תמונה שמדגישה דברים מסויימים, וכותבים טקסט של דברי מסכנות מלא בקשות לרחמים, או בקשות לפרגונים על מראה וכד'. ואז אם מישהו כותב משהוא "אחר" שלא נעים למי שחלק מהעם, אז גורמים מהעם כותבים לו "שהסגנון" שלו בעייתי. במקום להגיד אני לא מסכים או מסכימה אתך, ואז אולי להקלע לדיון או ויכוח שאז ניתן להשתכנע אחר וזה "מסוכן"..

ולמעשה כבר לא מנהלים דיון על פי עיקרון החסד (לקבל את דברי השני בצורה שהכי מתאימה לדעתו של השני) ובתום לב (ללא כוונה אפלה לריב ולפגוע אחד בשני). ברגע שמישהו חושב אחרת מהמיין סטרים, אזי הוא רשע או עושה בדווקא ודינו מוות-רשתי-חברתי אם זה נעשה ברשת החברתית או מוות חברתי במעגל שלו.

במצב כזה אדם שרואה את עצמו כנורמטיבי הגון וישר דרך יכול לעשות לו שיימינג ולחוש נקי כפיים, ואפילו לחוש במעשה שליחות ואפילו לא לשים לב שהוא הצד הרע פה שפוגע. תדמיינו שמאלני או ימני שמשפיל את האחר על דברים שהוא לא הביע על סמך פרשנות אישית של התוקפן. ואז לאחר התקפה אכזרית אם יוכיחו לו שהוא טועה, הוא יגיד סורי וימשיך כאילו כלום לא קרה וימשיך לנהוג כך. זה דומה לעקרון של "הרשיון מוסרי" שאם אדם בעל האמונות או ההצהרות הנכונות כעת מותר לו לנהוג בצורות מסוימות שלנשים רגילים אסור שהרי הוא מרגיש מוסרי. וכאן התוקף תוקף בשם "טוב" ומאשים את האחר ברוע כלומר, אנטי מוסריות, אז כך יש לו רשיון מוסרי כפול להיות אגרסיבי. העניין יכול להסביר מדוע למתונים אין הרבה תמיכה, רוב העם הוא קיצוני לשני צדדים והמתונים מותקפים באלימות על ידי בעלי הרשיון המוסרי ונחשבים הזויים ואנטי מוסריים רק בגלל שהם לא בחרו בצד שנחשב מוסרי בידי חלק מהאוכלוסיה.

אני מכיר מישהו שנוהג להגיד שהחרדש שונא עצמו פעמיים, פעם אחת על זה שהוא אינו חילוני מספיק ופעם שניה על זה שהוא לא דתי מספיק. ופעם אחת הוא יצא עם חרדשית מוצלחת ב'שידוכדייט' והיא הצביעה על קבוצה של חרדים ואמרה 3 פעמים: הנה חרדים! הנה חרדים! הנה חרדים! והיא נהגה להתלונן אצלו על עצמו שהוא מידי חרדי ולא חרדי מספיק.. אולי אפשר לראות כאן שילוב של הבעיות ואפשר לראות כאן אימוץ קו של נורמה נהוגה.

אותה בחורה שאמרה על הדייט שלה שהוא חרדי מידי ולא חרדי מספיק, צודקת מבחינתה. היא חייתה בחברה חוץ ישיבתית שפחות מחנכת לחידושים, שהרי בישיבה אתה יכול לחדש חידושים בשביל התענוג השכלי וזה גם אם החידוש שנוי במחלוקת. אולם בשבילה שהיא מחוץ לעולם הזה היא זרה ונוכרית למערכת המחשבתית הזו של הזכרים החרדים, אזי מי שסוטה מהקו האמצע, הוא חרדי מידי או לא מספיק. (אגב שכחתי עד עכשיו להזכיר שהיא כיום היא אומרת בדרך כלל שהיא כבר לא חרדית, היא הפכה לנאורה ל"ע..). היום רוב עולם הישיבות נגד חידושים כבר ושלא לדבר על החברה החסידית. לפיכך אנו הופכים לחברה משעממת שהיא כבר אנטי הברקות מחשבתיות.

מצב זה של השפעות חילוניות וחרדיות יוצר מצב מעניין, והנה מספר דוגמאות לשילוב של בעיות חרדיות וחילוניות:

א. אהבה ושידוכים: צריך לצאת הרבה זמן אבל לא להיות חבר וחברה. צריך להתאהב אבל אסור להגיד אני אוהבת אותך, שהרי זה מוזר ומפחיד קריפי… אבל אם חילוני יכול להגיד אחרי חצי שנה את המילה אהבה מדוע שבחורה שיוצאת 4 חודשים לא תוכל להגיד זאת, וכן להפך ובפרט שבמגזר נהוג לצאת כחודש?

ב. עבודה וישיבה: צריך ללמוד תורה בישיבה, אבל פתאום רוצים בחור שעד לפני זמן-סמסטר למד בישבה וכעת הוא לומד באוניברסיטה ועובד בעבודה נחשקת מאוד, איך הוא אמור להספיק זאת בין רגע?

ג. חרדי מידי ולא חרדי מספיק: אדם שמקפיד להיות מחובר לתורה בהתאם לכלים שרכש בישיבה אבל שונה ממה שנהוג אצל אלו שלא קיבלו הכלים הללו בישיבה ואלו שמצייתים לרבנים כשהם בכלל לא יודעים מהי ומנין סמכותם של הרבנים.

ד. פרדוקס ההומוסקסואליות: אדם מבוהל מגיע לרב ואומר שבנו נתפס בישיבה עושה מעשים הומוסוקסואלים, "אני מודאג שכעת הוא לא יוכל להינשא כי הוא לא נמשך לנשים?". הרב עונה לו, אה, מה פתאום? אין כזה דבר הומוסקסואליות ביהדות, זה רק תאוות ואפשר לטפל בזה.

אותו אדם יוצא מהרב שמח וטוב לב. לאחר כמה שנים מגיע אדם אחר לרב והוא מספר לרב שמציעים לו בחור טוב מאוד שבישיבה קטנה עשה מעשים הומוסקסואלים, האם זו סיבה לפסול השידוך על אף שהוא בחור מצוין כבר מספר שנים? הרב עונה, עדיף לא לקחת סיכון אולי הבחור יחזור על מעשיו.

ה. בחורים לא אמורים להיות רווקים שהרי אז הם יחטאו או יהפכו לטיפוס שקשה לו להתחתן בגלל התפיסה שרווקים הופכים לבררנייים ובעלי ג'וקים, ושאינם חלק מהחברה. לאחר מספר שנים, כעת הוא חוטא כשהוא בחיי אישות עם אשה, אבל בפועל הוא לא מושמץ, שהרי הוא לפחות נורמלי, יש לו אשה (אפשר להפריך זאת ולומר שהשמחה היא על זה שהוא לא הומוסקסואל..).

העניין מזכיר לי את פרדוקס האינדבידואליזם: כולנו צריכים להיות אינדבידואלים באותו סגנון כמו כולם, ואם כן במה אנו אינדיבידואליים?

אז יש לנו פייסבוק או כל רשת חברתית אחרת שמעודד להיות כמו כולם בצורה "אינדיבידואלית" ומרחב אנטי אינטלקטואלי שמחלק את העולם לבועות מחשבתיות, צרכניות פוליטיות ועוד. יש לנו דת חרדית שמרתיעה נגד חופש בדעות שקשורות לאמונה, וציות לרבנים. יש לנו חברה תרבותית חרדית שמטיפה לנהוג כמו כולם. ויש לנו חברה חרדשית שמטיפה להשגיות פומבית בתחומים מטריאליים בלבד, בעוד שאגב העולם המערבי כבר נמצא בשלב שנקרא "פוסט-מטריאליסטי". כלומר, להביע עמדה כי אתה מאמין בה גם אם זה לא משיג לך בחורות, כבוד או כסף, זה לגיטימי.

וכעת בחיים ביום יום וכל שכן בשידוכים אם יש חרדיה 'אחרת', אז איך ידברו עימה בכבוד כשהיא רשעית חברתית בגלל שהיא שונה הפועלת בדווקא או חושבת עקום בכוונה? על כן הבחורה 'האחרת' מבינה שני דברים, א. אין כמעט עם מי לדבר. ב. זה יכול לפגוע בשמה המצוין. לכן גם היא נהיית פחות 'אחר'. לפיכך הפתרון כיום הוא לפתוח ניק אלמוני ב-4chan וכדומה. וכמובן שאז העם מתלונן שהפייסבוק הפך למשעמם והוא גוסס אוטוטו מת. העם מת לא הרשתות החברתיות!

"מהומת אלוהים" בקרב הציבור החרדי-החילוני בעקבות שמועות על אלימות מינית ובריונות – מאת כתבנו לענייני חילונים

סערה סביב בעמותה מוכרת בתעשיית החילון והתנהלות בריונית של אחד מהפעילים הבולטים בענף היציאה בשאלה. בעקבות כך אותו מנהל עמותה פרש בקול רעש גדול. והחרדים-חילונים במלחמת אחים בנושא.


כזכור לנו מכתבות קודמות, יש מחסור בכתבים לענייני המגזר החילוני. יש כתב לענייני ערבים ויש כתב לענייני חרדים וכד'. אך כתב לענייני חילונים אין. וחבל. לפיכך הוחלט באתר קהילת קודש נימאנדעסלאנד ירושלים דאשכנז להתנדב למת מצווה זה. כתוצאה מכך קוראים רבים טרחו להודות לנו על היזמה המבורכת. ואנו מודים להם על כך מאוד.

למי שלא יודע או שלא שם את ליבו לכך, ישנה תופעה מצערת מאוד של נשירה. אינשי דלא מעלי מהחברה שלנו נוטשים אל עבר החברה החילונית. ברם כמו משה רבינו, הם מצליחים לראות את החברה החילונית ואינם מצליחים להיות ולהגיע אל הארץ המובטחת. הם טוענים שאין אלוהים או שלא צריך לשמור התורה והמצוות וכדומה, ולפיכך אם הם לא שומרים מה שנהוג לשמור בחברה החרדית, אזי הם אינם כאלו. וזאת על אף שישנם אנשים רבים האומרים שהקהילה הקרויה חרדית מזמן הפכה לאתנוס בפני עצמו. הם חושבים שהחברה החרדית אינה עניין של מובחנות תרבותית על בסיס פרקטיקות, אלא עניין של מחשבה, דבר שכידוע לכל בר דעת עדיין איננו מובחן.

בעקבות קשיים רבים של אותם נושרים להטמע בקרב החופשיים החילונים בעלי התרבות הגויית, הוחלט בקרב כל מיני אקטיביסטים להקים להם משכן כלכלי. ויש כבר כיום קהילה של אלפי בנ"א ששנו ופירשו מהחברה החרדית אל עבר החברה החילונית. ברם הם לא מצליחים להגיע לשם ולכן יש הקוראים להם חרדים-חילונים או החילונים-החדשים או טרנס-חרדים. כיום ישנם מס' ארגונים המכונים אצל האדוקים: "מוסף", "וברחת", "צואים לשינוי" ועוד (השמות משובשים לשמחת הציבור). חלק מאותם יורדים מן הדרך הישר עושים זאת לאט לאט, ונוהגים כאנוסי ספרד ופורטוגל, ואז כשהם נהיים חופשיים, הם טוענים שהם עזבו החברה החרדית כי נאנסו כמו תמר ודינה. וזה ממש צער גדול.


לאחרונה עמותה מסוימת החליטה לקדם מסע גיוס כספים. בעקבות כך מנהל עמותה אחרת החל לתקוף את העמותה מגייסת התקציב בשצף קצף. הוא תקף את התנהלות העמותה כבעייתית ושהיא חייבת לפטר את מנהלה הפועל באלימות וגם מנצל מינית, אם כי, לא ברור לכותב השורות הללו האם נעשתה כאן בכלל עברה על החוק. בעקבות המסע הפומבי נגד אותו מנהל בעייתי, אותו האיש התפטר ואמר שהוא מתנצל על הפגיעות שהוא פגעה באנשים ושנגע בנשים ללא הסכמתן. והנה חלק מהטקסט:

אמ;לק: בימים אלו עלה קמפיין גיוס כספים לעמותת ובחרת. לדעתי חשוב לפעול שלא יכנס לעמותה הזו עוד שקל אחד, הן בגלל שהעומד בראשה הוא אדם פסול, הן בגלל שהתנהלות העמותה פסולה והן בגלל שהתקציב הקודם שנכנס לעמותה בוזבז, גם אם חלק מהפעולות שלה מביאות תועלת. מדובר בפוסט שאני שוקל לפרסם כמותו כבר הרבה זמן ולטעמי כעת הגיעה העת לעשות זאת, למרות שהמעשה ממש נוגד את האינטרס שלי ולמרות שמדובר בכיבוס הכביסה המלוכלכת של היוצאים בפומבי, כי לדעתי הנזק שבהשארת המצב הקיים גדול עוד יותר. גילוי נאות, אני יושב הראש של עמותת יוצאים לשינוי, הפועלת להבטחת זכויות היוצאים בשאלה מהחברה החרדית. עם זאת, הפוסט הזה מייצג את דעתי האישית בלבד, לא את דעתה של העמותה ולא של אף אחד מחבריה. הוא אפילו לא הועבר לאישורם של חברי הוועד, כדי למנוע מראית עין של הודעה רשמית.

לינק להמשך הטקסט. והנה קישור להודעת ווידאו ההתפטרות של מנהל העמותה שהואשם בהתנהגות בלתי הולמת (הוידאו נמצא בקבוצה סגורה). בהודעה הוא מתנצל ומודה שנגע בנשים ללא הסכמתן. כמו כן, הוא מאשים את מי שתקף אותו ואת ארגונו כי הוא רוצה להרוס עמותה כדי לקדם את העמותה שלו.

בעקבות כך הוקמה קבוצה חדשה של יורדים מן הדרך הישרה שסירבו להמשיך להיות באחת מהקבוצות-קהילות הראשונות שהוזכרו, הם החליטו שהם לא רוצים לשחק שונאים ומחבלי (פלג ירושלמי ופלג בני-ברקי). לפיכך הם החליטו להקים פלג חדש (הגיון מפולפל…). וכעת יש המגנים ארגון אחד, יש המגנים שני ארגונים ויש המגנים על הארגון שלהם. למעשה היה מי שאמר שאם כך נוהגים חרדים-חילונים אזי הוא מעדיף להשאר אנוס ולא לצאת מארון הקודש החרדי.

לסיום, יש להזהר מאינשי דלא מעלי, שלפעמים עלולים להתפס כאנשי חסד אבל עלולים לנהוג שלא כראוי. ניתן לנהל דיון האם מי שחטא והתנצל חייב לפרוש מתפקידו או מותר לו להמשיך, וזאת כשאינו מהווה סכנה. וגם כיש אנשים המנהלים מסע צלב חברתי יש להם אינטרס לכאורה לקדם את הארגון שלהם. וזה שהחליטו שצריך לסגור הארגון במקום לשפרו ולבסוף אנשים אחרים החליטו להקים עוד ארגון, העניין מראה שמשהו באווירת הפלגנות המאפיינת את החברה החרדית שרד אצל היורדים מן הדרך הישרה. ועניין זה מאפר להגיד שהחרדיות היא תרבות חברתית ולא רק עניין של מעשים.


בקהילת קודש נימאנדעסלאנד פורסם העניין ושמע המחלוקת על "הנאורות" הגיע אל הרבי שליט"א. הרבי חייך ודרש שטוב מאוד שנוצר חילול החילוניות בקרב אותם האנשים וכעת צעירים אבודים יחשבו פעמיים לפני שהם הולכים להשתמד אל הדת האזרחית החילונית. הרב גם אמר שצריך לעזור לאותם אחים שלנו, הם פרי ביאושים של החברה האדוקה שלנו. ולו היינו מחנכים אותם אחרת, הסיפור הזה כשיש כאן בריונות ומגע בנשים ללא הסכמתן לא היה קורה.

נ.ב. הרשומה מוקדשת לי"ש שכמו יין ישן הוא ממשיך להשתבח והוא זה שדאג לבקש טור בנושא. שכוייח! ימלא הקב"ה כל משאלותיו לטובה, ונאמר אמן.