תגית: יהדות

עושה שלום במרומיו – מגנזי הרבי קלונימוס זצ"ל

"עושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום עלינו ועל כל ישראל". מפני מה לא כתוב שומר שלום במרומיו אלא כתוב עושה שלום במרומיו?

אלא דדבר ידוע הוא שיש עשיית שלום ויש שמירת שלום.

עשיית שלום היא על ידי מלחמה או העזה דמלחמה למען השלום – במדינה וכדומה, מאיימים על המדינה האחרת וכדומה במלחמה, שזה מוות ואיבוד רכוש או נלחמים בפועל ונוצחים במערכה. וכך מדינה וכדומה שחלשה – מכניעה עצמה בפני האויב. וכדאמרי אינשי הרוצה בשלום יכון למלחמה.

ושמירת שלום הווה לאחר שעושים שלום, וכעת רק צריך לשמרו – כלומר, לא להכעיס או לגרום לכך שהמדינה השניה וכדומה תרצה לצאת למלחמה.

לפיכך אנו מבקשים מן קב"ה דלא רק ישמור השלום, אלא יעשה שלום… עושה שלום במרומיו מאי הווה? אלא דקב"ה נלחם בשריהם של האומות וכדומה.

וזה דומה לצדק צדק תרדוף כדאמרי אינשי שאם רוצים צדק צריך לרדוף זאת בכוח. ואם רוצים צדק עם באומה רעה, צריך ללכת ולרדוף אותם ולכפות עליהם הצדק.

קלונימוס הלוי נימאנדעסלאנדער (רבי קלונימוס בן טודרוס הלוי זצ"ל זי"ע – באגרת קצרה לאחד התלמידים)

מפני מה יש דין מהדרין מן המהדרין בחנוכה – דרגות ביוון

הרבי שליט"א דרש בשעתו על מהדרין מן המהדרין ואמר שני פשטים: א. כי הנס היה במהדרין מן המהדרין שהרי לא הוצרכו לנס, אלא בשביל הידור מצוה שהרי טומאה הותרה בציבור. ב. מערכת התרבות "קולטורא קמפף" בין התרבות היהודית לתרבות היוונים הרשעים.

ומי שרוצה לראות הדברים שפורסמו אצלנו בהרחבה נאה וגדולה מוזמן לעיין פה בהקישור.

השנה הרבי שליט"א הוסיף פשט חדש. הרבי אמר שצריך היה להיות דרגות בהמצווה בחנוכה לעומת שאר חגים כי היו דרגות בניסיון היוונים להביא את עם ישראל לידי שמד.

אין דומה אדם שהוא קרוב ליוונים ואינו מצטער הרבה בלהיות יווני לעומת הצדיק. וידוע הסיפור על הפריץ שביקש מהיהודי שלו שהיה נחשב בקי ומבין ביין טוב שיטעם מן היין שהפריץ רכש. והיהודי אמר להפריץ שהוא אינו יכול לטעום שהרי זה יין נסך ואסור ליהודי לשתות יין נסך. והפריץ כעס מאוד על היהודי ואמר לו או שאתה טועם מן היין ואומר לי מה אתה חושב על היין או שאעשה אותן גל של עצמות עם החרב שלי. ושתה היהודי ונהנה מאוד מן היין ושיבח היין ביותר. ואז ביקש מן הפריץ שיאיים על חייו שוב כדי שיוכל ליהנות מן היין נסך המשובח…

הצדיק מצטער הרבה בלהיות יווני, שהרי הוא הורגל להיות צדיק ונוקט בדרכי הצדיקות ואז היוונים פגעו לו יותר בדרכי חייו התורתיות לעומת יהודי שבאורחות חייו היה קרוב יותר להיוונים. לפיכך יש מהדרין ליהודי הפשוט כעין המזרוחניקים היום שהם קצת מיוונים כמו שרואים בחוש… ויש מהדרין מן המהדרין לאדוקים הגדולים שרוצים להתקרב לה' בכל דרך ומרגישים רחוקים מהחופשיים לא רק במצוות ועבירות, אלא גם בתרבותם ובהלוך ילך שלהם.

ונסתם ואין רדף אתכם – פרשת בחוקתי

הדברים הבאים מובאים לעילוי נשמת אריה שצ'ופק הי"ד ולרפואת הנפגעים בידי מעשה הטרור של בני העוולה בגבעת שאול בירושלים השבוע ביום כ"ט חשון תשפ"ג (וידוע שראשי התיבות של השנה הם תהא שנת פיצוצים או פיגועים גדולים, ל"ע, וצריך הציבור להיזהר ובפרט שאנו עדיין תחת שלטון ממשלת הדמים).

והנה אמש בבית כנסת של הקהילה הראו להרבי שליט"א בטלפון המחוכם את מראה מעשה העוולה והרבי אמר שכעת יש לו פשט חדש.

"ונסתם ואין רודף" – ויקרא כו יז. כך כתוב בתורה בקללות על עם ישראל אם עם ישראל לא הולך בדרך ה'. והפשט המקובל הוא שסוף כל סוף למרות שהם נסים ללא רודף ולכאורה ניצלו אז מהקללה בזה כל כך, סוף כל סוף הם חיים?

אלא יש לומר שעם ישראל נס לריק ומעייף את כוחו כשזקוק לנוס באמת. וכן כשנס לריק לגמרי גם כשלא יגיע אויב בכלל עם ישראל מגיע למצב בזוי וחלש שגם שאין סכנה הם נסים לשום מקום כי הם חסרי שלווה וכל קיומם מרגיש כהפקר.

והרבי אמר שיש לו פשט חדש על דרך דרש. בנהוג שבעולם שיש סכנה מזהים מאין הסכנה ובורחים מן הסכנה, נניח רואים סוסים רכובים באנשים או רכב ברזל כהטנק המגיע לכיוון היכן שהאנשים נמצאים ואז חיש נסים.

אולם כיום בעוונותינו הרבים ישנם בני עוולה השמים צרור נפץ המפוצץ חדרי בטן וכדומה ואז אחרי הפיצוץ, חלק מהאנשים בורחים אנה ואנה כצאן מפוחד בהדיר כשאין יותר איום לכאורה, כלומר שאין רודף הנראה ובפרט ששבים לרגע קרוב למקום הפיצוץ.

ולמעשה השלטון מצווה ללכת למקום שלא רואים שם משהו היכול להיות סכנה כגון קופסת אשפה או תיבת נסיעה או משא וכעין זה. וזה מחמת שקרה פעמים שהיו כמה פצצות ואז אנשים נפגעו מהפצצה השנייה. וזה מראה לנו כיצד יכולה להיות הקללה משפילה וכמה עם ישראל יכול להגיע לסבל שהוא רץ מבלי היגיון ומבלי שרואים הסכנה שזה איום חדש על האדם שאינו יודע כיצד להציל עצמו.

וכעין זה יש, לא רק בפצצות, אלא גם בחיצי הפצצות המכונים היום רקטות או טילים המגיעים מכיוונים הרבה ולא תמיד האדם יודע כיצד להציל עצמו ולא תמיד חש בסכנה לפני הפגיעה, אלא לאחר הפיצוץ ובכך הוא חש שגופו מופקר לחסדי כלי הזין כלי המשחית מבלי תחושת ביטחון קלה שהוא יכול לברוח ולהינצל.