תגית: יום הזיכרון

יום השואה ויום הזיכרון לחללי מערכות ישראל התשע"ט – מאת כתבינו לעניינו חילונים ותרבות

כתבינו לענייני חילונים ותרבות מביאים את דברי הרבי על הימים הנוראים של החילונים הבאים עלינו המכונים בפי העם "צפירת העומר". הדברים נאמרו הבוקר ומובאים פה לטובת חברי הקהילה הקדושה בארץ ישראל.

הרבי שליט"א סיפר הבוקר לאחר תפילת השחרית, שלא מזמן פגש מטורניתא אחת חילונית. והיא החלה לדבר עימו על יום השואה. ואז היא אמרה לו שאתה בטח כאדם אדוק לא תעמוד בצפירה. אמר הרבי: "אמת הדבר. מדוע שאעמוד?". שאלתהו מה הוא מתכנן לעשות? ענה הרבי: שהוא מתכנן להמשיך את עיסוקיו הרגילים, ברם אם הוא יהיה בפרהסיא, מפני דרכי שלום וכבוד הבריות של אתם החילונים הוא יעמוד ויכבד את מצות דתם כמנהגם. הוא גם הוסיף שהוא לא ילך למקום הנאה שמא הם יפגעו, לא יעשה בדווקא כדי לפגוע, אבל כן ימשיך בחייו.

היא החלה לכעוס ולהגיד מילות גנאי כנגד החברה האדוקה המכונה בארץ ישראל החברה החרדית. אמר לה הרבי שאין לה מנדט על דת השואה. השואה קרתה לפני שהמדינה הציונית בארץ ישראל קמה, ושיש לו גם בני משפחה שנהרגו במלחמה על ידי האשכנזים ימ"ש, מה זה שואה שיש לה מדינה?! החילונים לא יגידו לנו מה לעשות ואיך לזכור את העוול שנעשה לעם ישראל. לא די שסבלנו מידי האשכנזים, אין עניין להמשיך לסבול תחת הציונים בגלל השואה וזה מה שמכונה בלעז אבסורד. מבחינתנו, אנו כבר חיים תחת כיבוש החופשים מבחינה מדינית ואין עניין להשתעבד גם בעניין הדת והתרבות. לאחר אמירת דבריו, החופשית נתרככה קמעה ואמרה לרבי: "יש לך כושר ביטוי!". אמר הרבי: ראו, כך מקדשים שם שמים..

הרבי הודיע לשומעים שיפרסמו שלא חייבים לעמוד בזמן הרעש המשונה של החילונים בזה היום. ברם אין עניין להכאיב להם. לפיכך יש ללמד האנשים לעמוד במקום הפרהסיא וכך למנוע צער להם וחשש חילול ה'. בתוך הבית במקום המוצנע אפשר להמשיך בסדר היום הרגיל של האדם. ויש לעמוד גם במקומות של ערבים או או של אנ"ש מפני הצלמוניות.

מעבר לכך, כשמגיע חילוני ושואל שאלה על מנת לקנטר, לא צריך להבהל ואין עניין לשקר. אפשר לעמוד על האמת בצורה מכובדת ולהסביר שאין זה תרבותינו ואנחנו יודעים לזכור את מאורעות רדיפת עם ישראל בימי מלחמת העולם השניה בדרכנו אנו ואין אנו כפופים לדת השואה של המדינה הציונית.

למעשה, אמר הרבי שהדברים נכונים גם ליום הזיכרון להרוגי המלחמות ופעולות האיבה, אבל כאן מכיוון שזה מאוד פוגע בהם, אין עניין להגיד להם האמת בראשונה וכדאי להתחמק.

ורק אם החופשי מפציר שוב ושוב, אזי אפשר להגיד לו בדרכי נועם שאין זה תרבותינו ואנו עדיין בגלות בארצנו ולכן אנו לא רוצים להגיד מה שאנו חושבים על הנושא מיד פן החופשים ירצו להרע לנו. ואז להסביר לו בסבר פנים יפות ובכבוד שאנו חיים בתרבות אחרת וכן אין אנו שותפים להציונות ולכל מה נעשה בשמם למען עם ישראל. אולם אנו כן מעריכים, חלקם הגדול התכוון לעשות טוב ושמסר את נפשו על אף שהרבה מאוד פשוט נחטפו לצבא בכפיה על פי החוק הציוני. ויהי רצון שיבולע המוות לנצח.

לפלפולים של הרבי בנושא יש לעיין פה – בעניין ימי אבלות ופה -בעניין הכחשה.

פלפול חריף מהרבי שליט"א בעניין ימי אבלות של הלאומניים בארץ ישראל

מפני מה נבראו ימי אבל לאומיים לישראל, אלא כדי שירגיש האדם מיוחד ויוכל לרדוף אחר האחר. ונוהגים לרדוף את כל מי שלא יהודי די על פי הדעה הנכונה והאמיתית ולהגיד שהוא כנאצי ורודף יהודים לתיאבון.


והאידנא שיש שמאלנים וימנים, נוהגים אלו לרדוף את אלו. וספרדים ומזרחים שמחים על מותם של האשכנזים וציונים עולזים על מותם של הגלותיים. וספרדי-משוכנז אומר שזה נכון לכל היהודים. ואילו היה שם לא היה נגאל שהרי הגרמנים היו בצפון אפריקה וכן שלחו היהודים היוונים למחנות. והזקנים נוהגים לריב מי סבל יותר ומי היה יותר זמן וביותר מחנות. ויש מוסיפים מי שיכל יותר בני משפחה. ונוהגים בני פולין לזלזל בבני הגר (הונגריה) ולומר להם שהם היו רק שנה ומחצה במחנות ולכן אין זה נחשב. ואין הם צריכים להגאל, אלא יש להם להנמק שם עוד שנים הרבה ואינם נחשבים ניצולי שואה כלל והם כמכחישי השואה, השם ירחם!

burning-candle

ופסק זמן מיוחד יש ובו הוו שמעינן קול חזק יותר מקול השופר וצריכים לעמוד ולא לזוע כמת להאי זימנא. ויש העומדים כצאן לטבח בדרך המלך ונטרפים על ידי הרכב וזה זכר לסכנה שהיה בהמלחמה. ונהגו בזמן זה לחשוב מחשבות, יש המחשבים כמה מעלות היה לאבותינו בתנור או בטנק. יש המחשבים הקץ לגבי מה הזמן שהיה צריך להרוג היהודי או קלגס ישראלי. יש השואלים מדוע אני עומד כשופטיני. יש השואלים איה היה הקדוש ברוך הוא ומחפשים אותו בזמן העמידה והרעש, ותמיד כשהולכים למוצאו הווי אל מסתתר ונמלט להם. ונונ-קונפורמיסטים שואלים עצמם, מדוע יש עניין לא טוב בלהרוג היהודים ובמה שונה היהודי מהדארפורי, הרואנדי או הארמני, והשמאלני מוסיף גם הערבי. ואנטי-חברתיים נוהגים לשאול, האם הייתי הורג, לו הייתי מקבל הפיהרר-בעפהעל.

ומיד לאחר הפסק זמן המיוחד הוו מקבלים עליהם עול הגמוניה ועול תרבות דומיננטית. ומיד משפילים את כל מי שלא הוה כמותם. ויש חרדים שהוו בעי מאוד למיעבד חילונים ומתנצלים ומשפילים עצמם כרמש הרומש על הארץ לפני הרודף, והרודף רואה זה הדבר ואומר בקרבו, הנה, הוא מסכים עימי, הוא אשר קיווינו לו ויושיענו. ופסטיבלאה מיוחד יש שבו נוהגים לצייר דמות חרדי הולך בזמן הרעש המשונה ביום זה באגרת-היומית. ונחלקים העם לשני מחנות, מחנה האחד הרודף, והמחנה השני הנרדף. וכך חוגגים את רדיפת היהודי בזמן המלחמה.

102477

תמונה מהפסטיבלאה בהתקשורת שלהם

ונוהגים להגיד שלו הייתה מדינה לא הייתה שואה. שבכל דור ודור הורגים בנו. ומאז שהרצל ובן גוריון הביאו לנו המדינה, הגענו אל המנוחה ואל הנחלה. ונוהגים לרדוף את הערבי ולהגיד שהוא אנטישמי ושהמופתי אל-חוסייני הוה חברא של ריש שולטנא בארץ הדויטשערס הקרוי בשם המנהיג. ועל כן מצוה עלינו להורגם, ואומרים שכולם הוו רוצחים ומצוה להורגם, והסגפנים ועושים תגא דמחירא. וכל המרבה הרי זה משובח.

056a1-700x497

צורר היהודים בסנטר הפוטו ובימין התמונה נמצא היידריך

ומלאך המוות ורינהרד היידריך מצחקים ומצחקים ובטנן כואבת הרבה עד שהוו בעלי יסורים. וכך גלגלו של עולם נוהג. ומעשה באדם שאמר שאינו מבין מה העניין לזכור זאת, ומדוע יש מצוה לשנוא את הגרמני או הערבי והגוי באשר הוא? וכן שאינו מבין איך מתאבד נחשב כאחד אשר מת במלחמות ישראל או ב'השואוקוסט', ויקראוהו העם: 'חרדי', ויסקלוהו באבנים וימות. ולמדו היחידאיים לשתוק ויהרגו את דעתם החופשית.