מדברי הרבי שליט"א בליל ראש השנה תשפ"ב. והדברים מרוממים הנפש.
ולכל אדם חושב קשה, הרי מה הפשט בבקשה זו שאנו מבקשים מהקדוש ברוך הוא בתפילת 'אבינו מלכנו' עשה למענך אם לא למעננו.
מדוע אנו צריכים להגיד לו שיעשה בשביל עצמו, מה הוא לא יודע העניין לבדו מה רצון ה'?
ועוד יש להקשות אם עתה רע לנו זה אומר שה' רצה שכך יהיה, אזי מה הלמענך פה משנה העניין, הרי למען עצמו הוא הטיל עלינו מצב בעייתי וכך לכאורה גילה דעתו שרוצה שנצטער?
ופעם אחת אמר חכם אחד מחכמי אומות העולם, ומרק טוויין שמו, שאם אדם המשוטט בשוק או ברחובה של עיר ועף לו כובעו ברוח, בל ינסה אותו האדם להרים הכובע – שהרי למה לו לבעל הכובע לטרוח, מישהו אחר ירים זאת למענו חיש במהרה ובשמחה. ומעשים שבכל יום שלאדם נופל כיסוי הראש – ומיד אנשים מרימים לו לפני שהוא מספיק להתכופף.
אנו לא רק אומרים ומבקשים מהקב"ה שידאג לעצמו כי הוא אוהב אותנו ורוצה בטובתנו יותר מאשר שרוצה שיהיה לנו רע, אנו מפקירים עצמינו אצל הקב"ה ויודעים שהוא לא רוצה שיהיה לנו רע כי זה טבעו.
וכאן ניתן לראות שזה לא עניין לעורר את רצון ה' אלא יותר שאנו נתפלל ונחוש קרב להשם יתברך. הרי אנו אומרים שה' יודע הכל ויודע מה יקרה – וממילא תפילה לא משנה את רצון ה'. אולם התפילה היא בריאה בשבילנו שנחוש קשורים לה'.
קהילת קודש נימאנדעסלאנד ירושלים דאשכנז 